חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

תומכי עיני, הפסיקו לתקוף את "כוח לעובדים"

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה, פוליטי ב 6.11.11 3:31

דודי נתן, חבר "כוח לעובדים" , מגיב למאמרים של אודי מנור ואדם רז ושל פסח האוספטר שביקרו את מתנגדיו של יו"ר ההסתדרות

עיין ערך עיני - פרק בפוליטיקה סוציאל דמוקרטית

מאמר מאת אדם רז ואודי מנור, חברים במפלגת העבודה, אודות עופר עיני או סיפורה הענייני של פוליטיקה סוציאל דמוקרטית ראויה   

לקריאה נוספת

אודי מנור ואדם רז (כאן – בעבודה שחורה), ועכשיו פסח האוספטר מקהלת קולות מעטים של מי שמנסים להלל את עופר עיני, אך מכיון שאין הרבה מה להלל – הם מחפשים את מי לקלל.

שלושת הנכבדים דלעיל פועלים להטעית הציבור בענין עיני. אף פעיל חברתי סוציאל-דמוקרט לא הפריע לעיני לקדם את מצב העובדים בישראל,  בטח שלא אנשי כוח לעובדים.    להפך, אם בודקים את יחסי עיני וכוח לעובדים (ועוד גופים חברתיים אחרים) רואים התנהגות ביזיונית של עיני.

 לשפל המדרגה הגיעה ההסתדרות, עם הגשת תביעה לבית הדין לעבודה, למנוע חתימת הסכם עבודה בין האוניברסיטה הפתוחה לבין ועד העובדים שלה (המרצים והרכזים). ההסכם (שאושר בסופו של דבר) שיפר את השכר שלהם ב 24% בממוצע, ועוד תנאים רבים, למשל אי-הביטחון בעתיד התעסוקתי, ובכל זאת ההסתדרות תבעה למנוע את זה, כחלק ממלחמתה נגד ארגון העובדים "כוח לעובדים".

המהלך הזה הצטרף לשורה של מהלכים בזויים, מסוכנים והזויים כלכך שקשה להבין אותם (למשל – ריצה למקומות בהם מתארגן ועד מטעם "כח לעובדים" – ובחסות ההנהלה החתמה סיטונית של עובדים להסתדרות), הוא שיא של מלחמתה של ההסתדרות ב"כח לעובדים" בלי שום מגבלות של מוסר ומטרה.

מה יכול היה עיני לעשות אחרת? ("שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו…")

 השמועה על הקמת ארגון העובדים החדש, הגיעה להסתדרות לפני כשלוש שנים, השמועה עשתה משהו לפעילים בהסתדרות, הנה – קמים צעירים נמרצים, נלהבים ומארגנים עובדים להיאבק על תנאי עבודתם.

מה יכול להיות טוב מזה להסתדרות? הרי עיני יכול להפיק מהמהלך הזה המון טוב לטובת העובדים בישראל, לטובת העבודה המאורגנת בישראל.

מה יכל עיני להפיק מזה?

 הדבר הכי טוב ("המעלה הראשונה") שיכל עיני להפיק מההתארגנות החדשה היה להביא את רוח היזמות הזו אל תוך ההסתדרות עצמה, הוא היה יכול לנסות לרתום את העוצמות המיוחדות של "כוח לעובדים" לטובת גיוס אנשי ההסתדרות לפעילות נמרצת שכזו.

הוא למשל יכול לנסות להציע לאותם פעילים לפעול בתיאום, או מטעם, ההסתדרות כדי לארגן עובדים הרוצים להתארגן.

באפשרות הטובה-ביותר-הזו היה נעזר במרץ החדש הזה להגדיל את היקף העבודה המאורגנת בישראל בהרבה מאד, במיוחד אם היה מצליח לרתום את האנרגיות האלו להקרין על האנרגיות של חלק מעובדי ההסתדרות עצמם.

 ונניח שלא רצה כאלה בלגניסטים אצלו "בבית", יכל היה להפיק קצת פחות, אך עדיין הרבה, אם היה פשוט מניח ל"כוח לעובדים" לארגן עובדים, תוך שיתוף-פעולה והעמדת כוחה של ההסתדרות לטובת המהלך, מה היה מרויח אז? יותר עבודה מאורגנת, אך בלי לזעזע את ההסתדרות.

 מעלה שלישית של אפשרויות היתה פשוט להניח ל"כח לעובדים" לפעול, שהרי יש מספיק עובדים לא מאורגנים במשק, ויותר מזה, חלק מהעובדים שפנו ל"כוח לעובדים" עשו זאת לאחר שההסתדרות לא התיחסה אליהם.

יכול עיני להגיד לעצמו "אנחנו נמשיך בשלנו, והם יתרוצצו איפה שקשה", ממילא התרוצצנו איפה שמאד קשה.

 מעלה רביעית של אפשרויות יכלה להיות תחרות מסוימת בין הארגונים, מי ישיג יותר חברי ארגון, ומי שישיג הוא שיהיה הארגון היציג מול המעביד, אולי מהלך כזה, אם היה נעשה באופן "נקי", היה אפילו מעורר את העובדים, מקדם הקמת ועדים, ויש סיכוי רב שההסתדרות היתה מנצחת בהמון מקומות, רק בגלל כוחה שהיה מושך עובדים רבים להעדיף את ההצטרפות אליה.   גם את האפשרות הזו לא בחר עיני.

 יש עוד כמה מעלות אפשריות לרדת בהן, אלא שעיני בחר לרדת אל מתחת לשפל המדרגה ולהכנס למלחמה מכוערת ומיותרת ובעיקר מזיקה.

 מהו הנזק?

 הנזק הראשון הוא הנזק הישיר לעובדים, שההתארגנות שלהם עוכבה על ידי צווים שונים של ההסתדרות.

 הנזק השני הוא לעובדים המובילים את ההתארגנות, אלו אנשים שלקחו על עצמם משימה קשה מאד, להוביל התארגנות עובדים, ובעיקר השלב הראשון של גיוס העובדים לחברות בארגון, עד להשגת שותפות של שליש מהעובדים כחברים בארגון. עושים את זה אנשים יקרים, שמחליטים להתגייס לשינוי משמעותי במקום עבודתם, וראיתי מקרוב אילו מאמצי שכנוע אדירים צריך בשביל לשכנע עובדים מפוחדים בכלל להצטרף..

  הנזק השלישי הוא לכלל העובדים, לא מעט מעסיקים ינצלו הרי את המאבק של ההסתדרות בכוח לעובדים כדי להקשות עוד יותר על ההתארגנות בטיעונים מסוג "מה פתאום שאתן להם לריב אצלי בחצר? – שיעופו כווולם".

 הנזק הרביעי הוא בקרב הציבור הכללי, שגם ככה לא חושב טובות על ההסתדרות ובעקבות זה על התארגנויות עובדים בכלל.   כוחנותה של ההסתדרות מקרינה על הדימוי של כל התארגנות עובדים.

ולתוך הקלחת העלובה הזו קופצים ראש אודי, אדם ועכשיו פסח, ובמקום להגיד לעיני שיתחיל להזיז את התחת, הם מחפשים את מי להתקיף.

צאו מזה, כוח לעובדים וכל פעיל חברתי יעודדו את עיני להלחם למען העסקה ישירה ככל שיוכל.        הענין הוא שהוא בטח יברח מהקרב מתישהו, ובמקום להסתכל רגע בראי – תספרו שוב שזה בגלל… ובגלל…  וגם עמיר פרץ בטח אשם..

דודי נתן, חבר בסניף הכללי שלכוח לעובדים, מלווה התארגנות מטפלות משפחתונים באשקלון, וחבר ועדת הבחירות.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

11 תגובות

  1. דור כהן :

    נכון, וגם

    ההסתדרות היתה יכולה, ועדיין יכולה, לשנות את אופייה לכזה שמאפשר לעובדים להרגיש שלא מדברים עליהם, אלא הם אלה שמדברים. כלומר- דמוקרטיזציה בהסתדרות. בכך היתה עונה על אחד היתרונות הגדולים ביותר של כוח לעובדים עליה.
    ההסתדרות בשנות עופר עיני מאופיינת ברצון לשמור על שקט תעשייתי, שזה קצת מוזר כי זה בדיוק מה שהמעסיק רוצה, בדרך כלל. רק בועדים חזקים, חזקים יותר מעיני, העובדים קובעים לעצמם. כמו ברכבת למשל.

  2. א. קוריאל :

    מסורת מפא"יניקית

    התוקפים את כוח לעובדים כדי להגן על עיני הם מפא"יניקים מהסוג הישן והרע.
    מפא"י, על נגזריה השונים, תמיד ידעה לתקוף בתוך המחנה הסוציאליסטי יותר טוב מאשר מחוץ לו.
    מפא"י העדיפה ברית עם מפלגות בורגניות ודתיות מאשר עם מפלגות שמאל רדיקליות יותר ותקפה תמיד את הגופים הרדיקליים יותר שערערו על שלטונה. שלושת המוסקטרים פשוט ממשיכים במסורת.
    ההסתדרות יכלה לעשות עוד דבר – לשנות במקצת את החוקה שלה כך שתאפשר משקל יותר גדול לעמדה של העובדים במו"מ להסכמי שכר. כך היה נמנע הביזיון עם העובדות הסוציאליות והמתמחים.
    המאבק הנוכחי שמוביל עיני למען עובדי הקבלן מראה אולי על תפנית בהתנהגותו, ועל כך שלמד כמה לקחים ממאורעות השנה האחרונה.
    בניגוד לתומכיו של עיני, שפצחו במתקפה על "כוח לעובדים"
    חשוב לחזק את ההסתדרות במאבק הזה, שיכול להיות קריטי לעתיד הסולידריות המעמדית בארץ.

  3. ק. טוכולסקי :

    התחרות בין ארגוני עובדים תרד מפעם לפעם מתחת לחגורה. לא צריך לילל.

    כרגע יותר חשוב לגבות את מאבקו של עיני למען עובדי הקבלן ולקוות שאחרי שנים של משתו"פ עליז עם שלטון ההון, ההסתדרות סוף סוף תעשה משהו.

  4. נמרוד :

    מסכים עם אסי

    המאבק הנוכחי שמוביל עיני למען עובדי הקבלן מראה אולי על תפנית בהתנהגותו, ועל כך שלמד כמה לקחים ממאורעות השנה האחרונה.
    בניגוד לתומכיו של עיני, שפצחו במתקפה על "כוח לעובדים", חשוב לחזק את ההסתדרות במאבק הזה, שיכול להיות קריטי לעתיד הסולידריות המעמדית בארץ.

    המורכבות: עיני שהיה עם הרגל מחוץ להסתדרות. מאבד בתקופה הקרובה את שרגא ברוש, בן הברית הוותיק. יש מקום לניו-דיל, והשהדילר יוחלף – חשוב שידעו את זה בעיקר בתוך ההסתדרות.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    עיני לא תרם לשינוי התודעתי

    1. במכתב השבועי שלה מצטטת שלי מנאום שלה בכנסת ומתיחסת ל: "הבקעה תודעתית שהיא תנאי ראשוני לשינוי..".

    2. מי שעקב אחריה בשנים האחרונות לא יכול להכחיש את תרומתה לשינוי התודעתי הזה.

    3. השפה שלה מאופינת לאורך כל הדרך באמירה נחרצת כמו למשל באותו במכתב האחרון שלה: "האמת היא שנמאס לי מהרטוריקה השקרית סביב הדיון המזוייף על מצבם של עובדי הקבלן. זו לא איזו תופעת טבע שיש להמציא נוסחה מדעית כדי למגרה. זה מעשה ידי אדם. מעשה ידי המדינה".

    4. השפה הזאת יוצרת ציפיות שחלקן אולי ילדותיות, כי ברור שבמסלול העשייה מתחייבת התמודדות בלתי נגמרת עם מכשולים וסתירות בין רצוי למצוי. מצד שני, הפיכת האנטי טהרנות לאידיאה בפני עצמה יכולה בקלות להיתרגם כמכשיר להכשרת כל שרץ.

    5. עם כל הכבוד לעיני הוא מעולם לא עמד ציבורית בפני הדילמה הנ"ל מכיוון שכבר בשפה שלו הוא עושה את הפשרה ותרומתו לשינוי התודעה לא קיימת בכלל. מבחינה זו הוא לא מנהיג, אלא לכל היותר פקיד מוכשר.

    6. בכל מקרה, הדרך להתמודד עם הפער בין השפה שיוצרת את התודעה לבין הדילמות המעשיות בפרקטיקה איננה להשמיץ ברי פלוגתא בתוך המחנה. זו היא יריה ברגליים.

    7. הגיע הזמן ששלי כמנהיגת העבודה תתחיל להבין שרמה של שיתוף פעולה עם כוח לעובדים, עדיפה על נידוי. בכוח לעובדים מאורגנים הרבה עובדים מכל קצות הקשת הפוליטית הרחבה. אם הם יכולים – גם שלי יכולה.

    ועיני – איפה שצריך לתמוך בו, הוא מקבל תמיכה, על מה בדיוק הזעקה, תזכירו לנו?

  6. רביב נאוה :

    המאמר הזה הוא תגובה פבלובית למאמר שהיתה בו מילה טובה על עופר עיני יותר מאשר מענה רציני.
    יש כאן את ההשתלחות הרגילה בעופר עיני ובתומכי ההסתדרות ואין שום ניסיון להתמודד עם הטענה המרכזית של שני המאמרים – שהדרך להביא הישגים לעובדים מחייבת לעתים פשרות וששינוי אמיתי ביחסי עבודה במשק ניתן להשיג רק בהובלה (לא שת"פ, הובלה) של ההסתדרות. נכון שכ"ל הם טובים וצודקים – אבל זה לא פוטר מהחובה להגיב באופן רלוונטי.

    לעצם המאמר, התחרות בין ההסתדרות לכוח-לעובדים היא תחרות בריאה שמקדמת את זכויות העובדים, לכן אין שחר לטענות שההסתדרות צריכה לקלוט את כ"ל לתוכה. איחוד שכזה אינו אפשרי – גם בגלל האופי של ההסתדרות כארגון פוליטי שרוצה לשמר את כוחו וגם משום שכ"ל חייבת
    את הבידול שלה. אפשר רק לדמיין לאיזו ביקורת היו זוכים מנהיגי כוח-לעובדים שהיו מובילים מדיניות שכזאת.

    רוב המאמר מלהטט בין וולגריות לבכיינות. כאילו שהזכות להעביר ביקורת בפורומי שמאל למיניהם, היא נחלתו של צד אחד. לא מתאים למי שרואה את עצמו משחק את המשחק הפוליטי במגרש של הגדולים.

    לשיא הדברים מגיעים לקראת סוף המאמר: "כוחנותה של ההסתדרות" נכתב, "מקרינה על הדימוי של כל התארגנות עובדים" ולכן גורמת נזק לעובדים בדעת הקהל. זה כבר ממש טיול במחוזות האבסורד. הטענה המרכזית של אנשי "כוח", אפילו של דודי במאמר הזה, היא שההסתדרות היא פשרנית ומשת"פית של המעסיקים. פתאום היא גורמת נזק בדעת הקהל כי היא קשיחה ודורסנית.

    לסיכום, מאמרים כאלה לא עושים טוב ל"כוח לעובדים" (ולא עושים כלום לעיני ולהסתדרות). בטח לא כשהם באים דווקא בתקופה שבה שני הארגונים דווקא כן מצליחים להירתם יחדיו למטרה משותפת. התגובה של שי כהן הבוקר ברדיו היתה הרבה יותר מתאימה.

  7. דודי :

    "מיילל"? "פאבלוב"?

    לא מייל ק. טוכולסקי – אלא טוען למה שצריך להיות ולמה שלא.
    לא פבלוב ולא כלב נאוה רביב, אלא תוקף את מי שצריך. לא הצעתי איחוד, זה לא ריאלי – בטח לא אחרי שההסתדרות פעלה להרוס המון דברים שכ"ל קידמו. רק תיארתי את האבסורד ומחוזותיו. כ"ל ילחמו למען עובדי הקבלן ונקווה שעיני לא ינבח יום-יומיים ויעלם. נקווה ונמחא לו כפיים כשיעשה מה שצריך ונתקוף אותו אם לא. מלחכי הפנכה שלו עושים את ההיפך – תוקפים את מי שעושה ומחזקים את אי-העשיה.
    אף אחד מאיתנו לא מתקיף את עיני על שאינו שובת, לא חייבים לשבות, חייבים לקדם את מצב העבודים – מצידי שיעשה זאת בעזרת הארי פוטר, אבל עד כה בקושי עשה זאת. ועל זה הותקף, יותקף ועוד..

  8. ק. טוכולסקי :

    דודי, עכשו זמן המבחן של עיני. אם הוא ישיג את הפיכת עובדי הקבלן לעובדים המועסקים באופן ישיר במקומות עבודתם את מקומו בגן העדן של העבודה המאורגנת הוא רכש.

    אם כהרגלו בעבר הוא יתקפל תמורת פירורים, אז יהיה הזמן להכנס בעיני.

  9. רביב נאוה :

    כמובן שהוא יתקפל תמורת פירורים

    אתה יודע כמוני, טוכולסקי, שגם בסוף המאבק הזה יהיו עדיין עובדי קבלן בישראל.
    האם ימצא מי שיקרא לזה "כניעה" ו"שת"פ עם נערי האוצר"?
    אני חושב שהתשובה ברורה עוד לפני שיודעים מה התוצאות בפועל.

  10. ק. טוכולסקי :

    ואני רביב כרגיל אופטימי. ברגע שהוא יתקפל יהיה מקום לביקורת, אני מקווה שהוא לא.

  11. דודי נתן :

    אני דוקא רוצה להגיד לעיני כל הכבוד

    בזכות כל הענין הנושא קיבל הרבה זרקורים.
    בזכות זה הרבה ממה ששומעים בטלויזיה הוא ברור וחד משמעי, שמעתי למשל את התכתב של ערוץ 2 אומרת " בשורה תחתונה ברורו שזה עוול.." משהו כזה.
    אז, גפ אם יפול כמו זבוב בטרם קרב – משהו טוב כבר קרה..

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.