מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
חברי הכנסת, הבעיה של ישראל היא של ניהול ומנהיגות
מדינת ישראל חווה משבר ניהול מתמשך. ממשלת ישראל אינה מנוהלת, אלא מונהגת. ראה"מ שצריך לפעול כמנהיג לעם ומנהל בממשלה מפעיל כלפי שרי הממשלה כישורים מנהיגותיים ולא ניהוליים. זו גם הסיבה למחאת מעמד הביניים, מה יהיה? ארבעה תרחישים אפשריים במכתב שנשלח לכל חברי הכנסת
מאת: דביר פלג
למעלה מ-20 שנה מתריעים בישראל על משבר המים, מדברים, מעלים בעיות מבקשים מהציבור לחסוך ומעלים את מחיר המים.
למעלה מ-20 שנה מדברים על משבר הדיור, קראו לזה בועת נדל"ן, קראו לזה חוסר בקרקע זמינה, אמרו שהקבלנים מחזיקים קרקע כדי להעלות את המחיר.
מזה מספר רב של שנים יש בישראל "חסמים בירוקרטים". זה התחיל מנערי בן גוריון, והפך לנערי האוצר, זה המשיך לשלטון הפקידים ולאחרונה גם ראש הממשלה שממונה על הבירוקרטיה התלונן על משקלה.
כל הדוגמאות שהובאו לעיל מראות, כי בישראל אין משבר מים אמיתי, ואין משבר בירוקרטי אמיתי וגם אין משבר נדל"ן.
בישראל יש משבר ניהול.
יצירת שינוי וקבלת החלטות
הדרך לשינוי על פי תורת הניהול של פרופסור אדיג'אס, טומנת בתוכה סיכוי וסיכון. על מנת לנהל את הסיכון ולמקסם את הסיכוי יש צורך בקבלת החלטה ובישומה. קבלת ההחלטה היא צעד דמוקרטי שבו שומעים את כל הנוגעים בדבר ואת כל השותפים ומקבלים החלטה.
שלב היישום בניגוד לשלב ההחלטה הדמוקרטי הוא שלב דיקטטורי: אין מקום לדעות מנוגדות, יש צורך באיחוד כוחות לביצוע ההחלטה –
CAPI –Coalesces of Authority , Power, and Influence
Authority – הסמכות היא הזכות הלגיטימית להחליט כן ולא – ביצוע ואי ביצוע. זכות שניתנה לךמתוקף מינוי, מנדט וכו'. בבחירות בישראל אנו בוחרים ונותנים סמכות לראש הממשלה.
Power – כוח – הוא היכולת שלך לגרום לדבר להתבצע על ידי תגמול או על ידי קנסות – המקום שניתן לראות את הכוח פועל בצורה מיטבית הוא במו"מ ובהפעלת סנקציות על ידי וועדים כמו השבתת נמל, אי מתן שירותים וכו.
Influence – השפעה – מוגדרת כיכולת שלך לגרום לדבר להתבצע מבלי להפעיל סמכות (בלי שיש לך זכות לגיטימית) ובלי כוח (בלי לתגמל או לקנוס). צ'רצ'יל השפיע דרך נאומים חוצבי להבות ויצירת תחושה של להיות או לחדול, בגין השפיע דרך התחברות לתחושת הבטן ונאומים רגשניים עד נאומים שפועלים על תחושת הקיפוח והזעם ועוד.
מה בין ניהול למנהיגות?
ניתן לנתח את הקו שעובר בין ניהול לבין מנהיגות על ידי הבנת מנגנוני הפעולה:
מנהל – מבצע מתוקף סמכות. הוא נבחר, מונה, ונמצא כדי לגרום לדברים לקרות וכדי להצליח. מנהל הוא ה– Authority יש לו סמכות חוקית להחליט על ביצוע, או אי ביצוע. הוא מתכנן, מתקצב, מבקר, מחליט להמשיך או לשנות.
מנהיג לא נבחר, מנהיג קם ויוצא מתוך קהל, מקור כוחו הוא Influence – השפעה. הוא משפיע על ידי יצירת לובי, הוא משפיע על ידי רטוריקה, דוגמא אישית, מוסר, העצמה של המסרים והעצמה של קהל שומעיו.
אז מה ראש הממשלה? מנהל שמקור כוחות הוא A או מנהיג שמקור כוחו הוא I ?
כלפי הבוחרים והעם (אנחנו), מקור כוחו הוא I, – השפעה – הוא משפיע עלינו בנאומים, וויסות מסרים, פעולות אמפטיות ומפגשי בוחר במדיה שונות. כלפי השרים והמנגנון הממשלתי, ראש הממשלה אמור להיות A – סמכות – מנהל נבחר שאפקטיביות הממשלה היא נר לרגליו. הוא נבחר על ידי העם לנהל, לנווט, להפעיל סמכות לדפוק על השולחן ולשלוח הביתה את מי שלא מיישר קו עם ראש הממשלה ומדיניות ממשלתו. (נכון, בשביל זה צריכה להיות מדיניות, אג'נדה, סדר יום ומכוונות לתוצאות). כלומר, ראש הממשלה אל העם הוא I – משפיע ומדבר אל הבוחרים וכלפי שריו הוא A – סמכות החלטה והנחיית ביצוע. אל העם הוא מדבר ואת השרים הוא מנהל.
איך צמחה מחאת מעמד הביניים?
מחאת מעמד הביניים היא לא מחאה כלכלית. הכלכלה היא סימפטום ולא הגורם. הגורם הוא אבדן התקווה ואובדן תחושה של דרך. זו לא שנה ראשונה שהעומס הכלכלי הפך כבד מנשוא, זו לא פעם ראשונה שהממשלה מעבירה מסרים כדי ליצור תחושת "להיות או לחדול" ואנו משלמים. גם במלחמת יום הכיפורים היו מלווה חובה ומלוות מרצון. אבל לקחו והחזירו, בין אם הריבית הייתה טובה יותר או טובה פחות ידענו שהכסף יוחזר. הפעם היד נשלחת לכיס גם ללא בקשת רשות, וקוראים לזה "מיסים". נטל מס האמת בישראל הוא למעלה מ 70% – מכל עשרה שקלים 7 שקלים הם מס.
מה בין מחאת מעמד הביניים לבין ניהול ומנהיגות?
כאמור ראש הממשלה כלפי שריו אמור להשתמש במיומנויות A – סמכות לגיטימית. בפועל ראש הממשלה כלפי שריו משתמש במיומנויות I – הוא לא מנהל אותם אלא מנסה להשפיע עליהם, ראש הממשלה לא קבע מדיניות ודרכי יישום אלא הוא נואם נאומים שמהם שריו אמורים לגזור מדיניות וליישם. הוא בעצם מדבר אל העם ולא מנהל את השרים. מתוך דבריו אל העם השרים אמורים להתאים את מדיניותם.
חלקם מתאימים את מדיניותם, שמשתנה עם השינוי בנאומי ראש הממשלה וחלקם עונים לו בנאומים משלהם: גם הם מדברים אל ציבור הבוחרים (I משפיעים מתוך מבט אל העתיד בקלפי), ולא אל ראש הממשלה.
כמה מחשבות לסיכום
כאמור מחאת מעמד הביניים היא לא מחאה כלכלית. הכלכלה היא סימפטום ולא הגורם. משבר הניהול הוא הגורם. איך תסתיים המחאה?
האפשרות הראשונה – כמו מחאת הסטודנטים בתקופת ביבי הראשון – השובתים יאכלו פיצות, יגיעו להסכם הצהרות שנשמע טוב אבל לא יקום שום מנגנון ארגוני ליישום ההצהרות ונזכור את קיץ 2011 כקיץ חם רומנטי והיסטורי.
אפשרות שניה – עופר עייני או מרכז השלטון המקומי יפעיל כוח וישתלט על המאבק. מצד אחד הם יצילו את ראש הממשלה כי ראש הממשלה, מטבע הדברים, יודע לדבר עם גופים מאוגדים ולא יודע איך לסכם סיכומים עם כל קבוצה בנפרד. ההסתדרות ומרכז השלטון המקומי יכולים לכפות על ראש הממשלה לנהל את ממשלתו ואולי בזכות כך גם יזכה בבחירות הבאות.
אפשרות שלישית – בחירות. זה יתחיל בראשו של שטייניץ, מחול שדים וספינים מבית היוצר של מפלגות לוויו במצוקה כמו ש"ס שסובלת מעודף דרעי ב DNA שלה, ויסתיים במועד מוסכם לבחירות וכאוס כלכלי. הבעיה החמורה ביותר באפשרות השלישית היא שליפת השד העדתי מהבקבוק ומעבר לפסים אלימים.
אפשרות רביעית – הקוסם מגיע – ראש הממשלה בבליץ של חודש חיובי מפטר את שר האוצר, בשבוע השני מפרק את מנהל מקרקעי ישראל, בשבוע השלישי משחרר את גלעד שליט ובשבוע האחרון מגיע לעסקת חבילה כוללת במשק ומברך את כולנו בשנה טובה.
דביר פלג הוא מומחה לאיכות ולאסטרטגיות ניהול, לבטיחות ולשעת חירום
תגיות: בירוקרטיה, בנימין-נתניהו, חברי-כנסת, מחאת-האוהלים, מנהיגות, משבר הנדל"ן, משבר-המים
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
18 באוקטובר, 2011 בשעה 10:47
"בוקר טוב ×ליהו" ×•×’× ×”×¦×™×‘×•×¨ ××™× ×• טס בגובה 30000 רגל....
ראשית, אני חייב לחלוק על הטענה המופנית כלפי ראש הממשלה על שהוא מנהיג ולא מנהל – לדעתי, זה בדיוק תפקידו. רו"מ הוא קודם כל מנהיג ורק אחר כך מנהל. יתרון גדול הוא למדינה כאשר ראש הממשלה הוא גם זה וגם זה, אבל שילוב מנצח כזה הוא לרוב נדיר.
מאידך, מנהיג טוב הוא זה שיודע לבחור לו עוזרים המשלימים את כישוריו שלו, דהיינו משדרגים את נקודות החולשה ביכולותיו של ראש הממשלהובכך משפרים את תפקוד המערכת כולה. על כך אפשר לכתוב מאמר שלם.
הבעיה של ישראל היא אכן ניהול לקוי כמעט בכל התחומים וכמעט בכל הרמות – ברמות הגבוהוןת, זהו חיסרון אדיר. בעיה זו אינה אופינית לראש ממשלה זה או אחר, לשאלה אם הוא ימין או שמאל ו/או לשאלה אם הוא "פושר" או "שלפער". היא קשורה לתרבות הניהולית הכללית של ישראל ושיטת האילתורים ו"הסמוך" המאפיינת תהליכי קבה"ח וניהול בה, ולעובדה שמקנות אופרטיביות אינן מתקבלות בישראל כתוצאה מניתוח עובדות הבויל אליהן, אלא כתוצאה מתחושות בטן שאותה הן באות להצדיק בדיעבד. תחושת הבטן עצמה אינה קשורה למציאות העובדתית דווקא, אלא בדרך כלל למערכת שיקולים סמויה מהעין ו"לאמונותיו" של מקבל ההחלטות.
בעית הניהול של שיראל קשורה גם לאופי הביורוקרטיה הבולשביקית שלה, שהתנהלות ההסתדרות וארגוני העובדים החזקים מזה, ועודף פוליטיזציה ומשפטיזציה מזה, הם סממניה המובהקים.
מכאן נובע סרוס השרים והמשרדים הממשלתיים, מכאן נובע העדר ביזור של סמכויות (צנטרליזציה חונקת) שמטבע הדברים נלווה אליו חוסר אחריות, מכאן נובעת העובדה שאין נורמות התנהגקות (לא חוקים ותקנות – נורמות) בשרות הציבורי, מכאן נובעת העובדה שהשירות הציבורי אינו מיועד לשרות הציבור אלא להיפך, מכאן נובעת העובדה שאין אחראי אחד בישראל לכ נושא, אלא שהכל מתנהל בתוך "בליל של וועדות כסת"ח" – ההיפך ממה שנדרש לניהול יעיל של משימות ופרויקטים. רוב הפעילות הניהולית מתנהלת במחשכים ובחוסר מידע ושקיפות, במקום עפ"י קריטריוני שיפוט והערכה גלויים וידועים ועל יסוד קריטריונים כמותיים וברי מדידה.
מכאן גם נובע שלא מתועד ולא נלמד כמעט דבר מנסיון העבר, במיוחד ברמה הארגונית, והידע שניצבר הוא נכס של הפרט שהתנסה באירוע, ואינו הופך לנכס ארגוני אלא מנוף לקידום אישי.
מחאת מעמד הביניים צמחה משום שהמצב הכלכלי נגע בכיסו של מעמד זה, ולא משום סיבה אחרת. אחת הסיבות לכך שניפגע הכיס, היא כשל ניהולי של ממשלות ישראל ומשרד האוצר לדורותיהם.
לא נגיע לבחירות מוקדמות באין קטסטרופה חדשה, משום שמפלגות הקואליציה בכלל וחבריהן בפרט אינם רוצים בכך. המחאה החברתית של המעמד הבינוני מבוססת בעיקר בחוגים המקורבים לאופוזיציה, ועל כן מרוחקים מהמפלגות והחוגים המקורבים לקואליציה. רק מחאה שתקיף גם חוגים רחבים מאלה שמקורבים לקואליציה תוכל להביא לשינוי פוליטי קרוב, ולשם כך חייבת המחאה לשנות כיוון לעבר הפריפריה הכלכלית-חברתית של ישראל. לשם כך עליה לחזור ליסודות מהם התחילה: זמינות מגורים, יוקר המחיה, שכר הוגן וצדק חברתי אמיתישאינו סקטוריאלי. מחאה כזו, שאינה עוסקת בתרגילים אקדמיים של "סוציאליזציה תאורטית בישראל" אלא בבעיות הקיום היומיומיות, מובנת לרוב האזרחים, מקובלת על רובם ומכאן כוחה הפוטנציאלי; במחאה החברתית הנוכחית חסרה סולידריות רחבה!!! מחאה "מתוקנת" עפ"י האמור לעיל, רק היא מחוללת מצב של WIN-WIN: או שהממשלה תבצע שינויים מהותיים לטובת העם, או שהעם יבצע שיוניים מהותיים הממשלה; בינתיים תורמת המחאה הנוכחית בעיקר ל"הפרד ומשול" שיכולים חוגים כלכליים או פוליטיים להפעיל לטובת שימור אינטרסים צרים ע"ח האינטרסים הרחבים.
18 באוקטובר, 2011 בשעה 13:35
רפי ל.
דמוקרטיה – מכובדי – אינה הדרך היעילה ביותר לניהול חברה, אבל אני איני רוצה לחיות בחברה ש"יעילות" היא המאפיין המזהה שלה, היו כמה נסיונות כאלה במאה העשרים. ולא אין הכוונה לשנים הטובות של ישראל טרם מהפך העצמה של 1985, המהפך שהעביר אותנו מחברת מופת עם פגמים פה ושם למה שאתה מלין עליו.
אני מסכים לתיאור המצב שלך, רק שהפתרונות שאתה מציע, מבית תורת הניהול הניאו-ליברלית, מובילים למקומות הרעים שבהם גם אתה לא תרצה להיות. טעמנו מהפתיון הזה יותר מדי.