postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » בנימין נתניהו, למה בדיוק שינית את מדיניותך לשיחרור גלעד שליט

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בנימין נתניהו, למה בדיוק שינית את מדיניותך לשיחרור גלעד שליט

נושאים דעות, מדיני-בטחוני, פוליטי ב 18.10.11 3:45

מאמרו של יהונתן קלינגר: שחרור גלעד שליט, עיסקת מספרים וספין תקשורתי – שפורסם כאן אתמול עורר את מנחם לוריא לשאול שאלות נוקבות נוספות שהוא מפנה אל ראה"מ ח"כ בנימין נתניהו

הקדמה:
למען הסר ספק – אין לי מחשבה שנייה בקשר לחובה של מדינת ישראל להחזיר את גלעד שליט הביתה.
יש לי מחשבה שנייה וביקורת על הדרך שבה הדבר נעשה.

מבוא:

שחרור גלעד שליט, עיסקת מספרים וספין תקשורתי

הדיון הציבורי בשחרור גלעד שליט נעשה עיסוק של ספירת ראשים.  מה שמעצים את ההסתלקות מהפתרון האמיתי, הפסקת הלחימה מאת: יהונתן קלינגר

לקריאה נוספת

יהונתן העלה את טיעוניו כאן ועם הדברים לכשעצמם אני מסכים, אבל היריעה היא הרבה יותר רחבה והרבה יותר בעייתית ממשחק המספרים כפי שיהונתן היטיב לתאר.

מה השתנה?
חמש וחצי שנים גלעד שליט נמצא בשבי החמאס.  מתוכן כמחצית הזמן ממשלת נתניהו מתקיימת. בכל התקופה הזו, וגם לפניה, הכריזה ממשלת ישראל שאין עם מי לדבר בצד השני או לחילופין, עם מי שישנו שם לא רוצים לדבר. בכל התקופה הזו מצרים, עוד בשלטון הקודם, הייתה מעורבת ועשתה מאמצים, כאלה ואחרים, לגרום לשיח בין הצדדים שיביא לשחרורו של גלעד שליט. בכל התקופה הזו ממשלת גרמניה הקצתה משאבים וכוח אדם על מנת להביא לידי משא ומתן בין ישראל לחמאס ולגרום לשחרורו של שליט. ובקשר לממשלת גרמניה, אולי במאמר בפני עצמו, אין להקל ראש בסיוע של העם הגרמני לא במקרה שליט ולא בהרבה מקרים אחרים.

ואני שואל: מה השתנה שפתאום כל כך נוח לממשלת ישראל כן לשאת ולתת עם חמאס, כן לשחרר את גלעד שליט וכן להיכנס למשחק המספרים כפי שתיאר אותו יהונתן במאמר שלו. תשובה על כך אין ופה בדיוק נעוצה הבעיה.

שנתיים וחצי, עם עליות ומורדות, דרישת חמאס לשחרור אסירים נמצאת על שולחנה של ממשלת ישראל.  שנתיים וחצי לא התקיים כל דיון רציני בנושא ולא התקבלה החלטה ולא הועברה מדיניות הממשלה לעיון הציבור ולהחלטתו. לא מדובר בעניין של מה בכך ואלה הטוענים ששיחרור חלק מהאסירים ברשימה דהיום, הוא בעל פוטנציאל נפיץ ומסוכן לאזרחי המדינה לא ממש המציאו משהו שלא היה ולא נברא.

ובכן: מה קרה, מהו מכלול האירועים שגרם לממשלת ישראל לנהוג כפי שנהגה, מה קרה ומהו מכלול האירועים שההחלטה לשחק את משחק המספרים היא החלטה מחוייבת המציאות? מה הם האירועים והנסיבות שממשלת ישראל בחרה במשחק המספרים ולא במו”מ הרחב יותר אותו משא ומתן שלא מזמן הבטיח נתניהו מעל בימת האו”מ?

נימה אישית:
ברגע שהוברר שהחייל נחשון וקסמן ז"ל נחטף,תיק החקירה הקשור בחטיפתו בתפיסת רוצחיו והבאתם לדין הונח על שולחני. ביום שבו בוצע ניסיון הנפל לשיחרורו של נחשון ז"ל פרסמו המחבלים אולטמטום שלפיו אם עם עד לאותו יום בשעה 21:00 לא יענו לתביעותיהם, שכללו את שחרורו של אחמד יאסין, הם יוציאו להורג את החייל החטוף.  מיותר להזכיר שדעת הקהל בישראל לא הייתה בעד היענות לדרישות החוטפים אולם התוצאות הטרגיות של האירוע גרמו לביקורת ציבורית נוקבת.

לאחר שהסתיים הניסיון לשחרר את נחשון ז"ל ביקש ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, להעביר בדחיפות את גופתו של החייל למכון לרפואה משפטית ולהטיל איפול על החקירה בצו חיסיון של שר הבטחון לפי התקנות להגנה לשעת חירום. הצו יתפוס עד שתברר שעת פטירתו המלאה והמדויקת של החייל החטוף. בידי הרפואה המודרנית יש כלי שנקרא בדיקת נוזלי רישתית העין. הבדיקה הזו נותנת את שעת הפטירה בדיוק של דקות. לאחר שבוצעה שעת המוות שנקבעה הייתה אחרי השעה 21:00 היינו,ולכאורה, החוטפים מימשו את איומם ורצחו את החייל לאחר שתביעותיהם לא נענו.

אני מאחל למיטב שונאי להיות במעמד שבו צריך לבשר לראש ממשלה בישראל בשורת איוב שכזו. יצחק רבין ז"ל איננו איתנו אבל אני יכול להעיד בשמו, כמי שהיה שם, הוא לקח את הבשורה הזו קשה – קשה מאוד.

השיח הציבורי:
לפי הביבעיתון כ 79% מאזרחי המדינה מסכימים למחיר ששולם עבור גלעד שליט. לעומת זאת לא מעט מהמשפחות שיקריהן נרצחו על ידי אותם אסירים ביטחוניים מעלים קול זעקה. ביקורת נוקבת על העיסקה מושמעת גם מחוגים בימין הישראלי שלא יורד לעומקם של דברים אלא מתייחס "רק" למחיר המיותר לטעמם.

כאשר הדברים הם מנקודת מבט עם נגיעה אישית – הם נראים קצת אחרת. אין בשיח הציבורי דיון או ביקורת על הנסיבות שהביאו את ממשלת ישראל לשלם את המחיר הנקוב, מה גם שאפילו בפשרות שעשתה הממשלה, כדבריה, בקשר לרשימה השמית לא באמת היו פשרות מרחיקות לכת ויותר לחץ על דעת הקהל מאשר עשייה אמיתית למען האינטרס הציבורי.

העובדה שממשלת ישראל לא מפרסמת מה היו הגורמים לשינוי מדיניותה ארוכת השנים, היא זו שצריכה לעמוד במרכז השיח הציבורי ולא שאלת המספרים האלה והאחרים או רשימת השמות הזו או האחרת, וזה בלי ליתר את טיעונו של יהונתן לגבי ההזדמנות שהוחמצה, בשם אזרחי ישראל, להביא למהלך הרבה יותר מקיף, הרבה יותר משמעותי ושמפנה הרבה יותר משאבים מהוצאות הבטחון להוצאות לעניני חברה ורווחה, ברוח מחאת האוהלים של קיץ 2011.

סיכום:
כאשר לעניין שכה מפלג את החברה הישראלית יש בו משום נגיעה אישית הדברים נראים קצת אחרת. את משחק המספרים לא אשחק. אני כן רוצה לדעת מהו הקונטקסט ומה הם האירועים שגרמו לממשלת ישראל לשנות מדיניות שננקטה באדיקות במשך חמש וחצי שנים. אני כן רוצה הסבר לנסיבות שהביאו דווקא את הממשלה הזו ודווקא להחלטה הזו, בשעה שאותה ממשלה ממסמסת את עצמה לדעת בטיפול במחאה החברתית שקמה פה בקיץ האחרון, כאשר אותה ממשלה ואותה מערכת משפט, שתצטרך לדון בעתירות נגד ה"מחיר", עשו יד אחת לפגוע פגיעה חמורה וחריפה בחופש העיסוק של אזרחים במדינה שכל עוולתם היא שהם ישבו ולמדו רפואה ולחילופין ממשיכה במדינות השב ואל תעשה בהרבה מאוד הבטים של חברה כלכלה ורווחה.

בדיוק כפי שאני מלאתי את חובותי, הלא נעימות, לראש הממשלה רבין ז"ל אני רוצה שמר נתניהו ימלא את חובותיו כלפי ויבוא ויסביר מדוע:
– מדוע אחרי שהזדרז לנסוע לבניין האו"מ על מנת לסכל הכרה במדינה פלסתינאית ובעקבות כך התחייב לנהל משא ומתן סביב שולחן הדיונים ולא בדרך של כפייה באמצעות האו"מ?
– מדוע כאשר היריעה נפרסה וההזדמנות הזדמנה הוא לקח את הדרך הקלה ושיחק את משחק המספרים ולא מילא את ההתחיבוית שלו עצמו וניצל את ההזדמנות לנהל משא ומתן רחב יותר ולהגיע להישגים רחבים יותר?
לבנימין נתניהו הפתרונות.

ובשולי הדברים: מדוע שוב בישראל 2011 אחרי מחאת קיץ 2011, אחרי שביתת המתמחים והרופאים – מדוע וכיצד מרשה לעצמה ממשלת ישראל לקבל החלטה בהסתודדות סביב שולחן הממשלה ובלי לאפשר שיח ודיון ציבורי בכלל, בכנסת בפרט ותוך מתן הזדמנות גם למעורבים בדבר  לומר את דברם.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

תגובה אחת

  1. ל רפי :

    מי ששואל שאלות מטופשות או בנליות, אינו מקבל תשובות "חכמות"...

    להלן פרשנות קצרה לכותרת:
    א. הכותב קובע שאין תשובה של ראש הממשלה לשאלה מדוע החליט עכשיו לשנות את גישתו – הוא כנראה אינו קוראה במופגן את דבריו של רוה"מ. רוה"מ הסביר בדיוק מה הניע אותו שלנות עמדות היתה זו הערכה שעתה יקל להשיג הסכם, שהמחיר יהיה נמוך יותר (בנואים הרגישים ביותר), שהסיטואציה הפוליטית נוחה יותר ועשויות להתיות למהלך זה השלכותחיוביות על נושאים אחרים ובכללם יחסי ישראל-מצרים. כ"כ הסביר ראש הממשלה ש"נזילות" המצב הביטחוני פוליטי באזור, עשויה לסכן בעתיד את סיכוייו של גלעד לחזור מכל וכל.
    אפשר לומר שהסברים אלה אינם משכנעים או אינם מספיק "חזקים", אבל לומר שלא ניתן הסבר – זה כמעט שקר מובהק.
    ב. השאלה "המספרית", כפי שמכנים זאת רבים אינה תולדה של שתי הממשלות האחרונות אלא של התנהלות ישראל מאז מלחמת לבנון הראשונה, וחילופי השבויים נערכו במהלכה, כאשר 6 שבויים ישראלים הוחלפו ב- 4765 מחבלים של הפת"ח (אז בלבנון). העיסקה הנ"ל הובילה לעיסקת ג'יבריל הידועה לשימצה וממנה הגענו עד הלום. אם יש בעסקה זו מימד של טימטום, הוא לא התחיל בה, והוא אינו נחלתה הבלעדית של ממשלה זו ואפילו לא של ממשלת אולמרט, עם כל הביקורת שיש עליה על שלא ניצלה את מבצע עופרת יצוקה לנסיון ממשי ורציני לשחרור שליט, או לשיפור עמדות לצורך ניהולן מו"מ "נוח" יותר.
    ג. עצם העובדה שממשלה נקטה בעבר עמדה מסויימת, אינה אומרת שאסור לה לשנות את עמדתה, אם היא סבורה שהשתנו הנסביות או שיקולים מרכזיים בהערכות המצב שעמדו בבסיס ההחלטות הישנות.
    ד. אי אפשר לפטור מאחריות להתפתחות זו את מערכת הביטחון על עמדותיה המוצהרות והמוצהרות פחות, את העתונות המתלהמת של ישראל שמהלכי העליהום שלה בשנים האחרונות אינם קשורים כלל ועיקר בלוגיקה מדינית או אסטרטגית, אלא בתחושת בטן של ההמון. בראשית הרשימה נכתב: " למען הסר ספק – אין לי מחשבה שנייה בקשר לחובה של מדינת ישראל להחזיר את גלעד שליט הביתה". ובכן ראש הממשלה "שמע את הקולות וראה את המראות, וברוח האמירה הבאה: "ובשולי הדברים: מדוע שוב בישראל 2011 אחרי מחאת קיץ 2011, אחרי שביתת המתמחים והרופאים – מדוע וכיצד מרשה לעצמה ממשלת ישראל לקבל החלטה בהסתודדות סביב שולחן הממשלה ובלי לאפשר שיח ודיון ציבורי בכלל", אומר: ראשית, זו סמכותה של ממשלה נבחרת. שנית, לא כל הדיונים יכולים וצריכים להתנהל בשדרות רוטשילד. שלישית, גם הממשלה קוראת סקרים ולומדת לאן נושבץת דעת הקהל בישראל, ומבחינה זו התוצאה יותר "מדעית" מאשר בהפגנות המחאה. רביעית, הנושא נמצא במרכז השיח הציבורי לפחות בשנתיים האחרונות, ונשפכו עליו כבר נהרות של דיו וברברת. לא היה שום צורך לחזור על כך הפעם. תמונת המצב היתה ברורה, משמעות המחיר היתה ברורה, והשאלה היחידה שאיש לא מצא עדיים את הנוסחה הגואת לשקלל אותה נותרה האם זה שווה את הסיכון. מי שחושב שכן, אינו יכול לטעון נגד המהלך מבלי להראות צבוע, מתחסד או לא-עינייני.
    חמישית, לנוכח השאלה הבאה: "מדוע כאשר היריעה נפרסה וההזדמנות הזדמנה הוא לקח את הדרך הקלה ושיחק את משחק המספרים ולא מילא את ההתחיבוית שלו עצמו וניצל את ההזדמנות לנהל משא ומתן רחב יותר ולהגיע להישגים רחבים יותר?
    לבנימין נתניהו הפתרונות." אני כמעט מצר על שטרחתי לענות. האם הכותב אינו יודע שאבו מאזן (שלא לדבר על חמאס) אינו מוכן לנהל מו"מ לאלא אם תסכים ישראל לקבל החלטות חמורות פי עשר מהחלטתו של ראש הממשלה בעניין שליט? אם הוא אינו מבין זאת, אין תימה שהוא אינו מבין את הנושא כולו.
    ללא השתתפות החמאס בהסדר שלום, וללא סיום הסכסוך כחלק מהסדר אזורי שאינו כולל רק את הפלשתינאים, לא רק שלא יעמדו לרשות ישראל יותר משאבים לטיפול בסוגיות החברתיות, אלא הרבה פחות. וכדאי להפנים עובדה בסיסית אחת שתהיה נכונה תמיד: הקיום קודם לרמת החיים ואפילו לאיכות החיים. בכל פעם שיהיה קונפליקט חזיתי בין השניים, הקיום ינצח. אחרי שאמרתי זאת, עדיין ראוי לבצע את המלצות טרכטנברג וועדת התחרותיות ולהתקדם גם בדרך החברתית. מי שיעסוק ברציפות בשאלה מהיכן ועל חשבון מה להביא מקורות נוספים אל מול אפס התקדמות, צפוי להכשל. תפקיד המחאה הוא להתניע תהליך, שככל שיתקדם, יצדיק את עצמו וישכנע את הציבור לקבל על עצמו סיכונים נוספים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.