חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האוצר מפחד מהמגמות החדשות בעבודה המאורגנת

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 11.10.11 6:02

המאמר סוקר את מאבקי העובדים בסקטורים השונים בשנה החולפת, ומתייחס אל המגמות החדשות במאבקי עובדים. יותר ויותר עובדים ידרשו לא רק ייצוג, אלא התחשבות בדעתם בחתימה על הסכמי עבודה

מאת: ק. טוכולסקי

בתוך ההמולה של המאבק החברתי, ההסתה כנגד העבודה המאורגנת והפחד מבתי חולים ריקים מרופאים, אפשר כמעט לשכוח ששנת תשע"א שתמה לנו הייתה שנה חשובה של מאבקי עובדים. ההסתדרות הכללית, כוח לעובדים או מען, איגודי העובדים הרחיבו את פעילותם וארגנו עוד ועוד עובדים. מבין מאבקי העובדים שהיו השנה, שלושת מאבקי עובדים המשמעותיים ביותר של השנה היו לדעתי:

  • מאבק העובדים הסוציאליים שנגמר בהסכם לא מספק שנכפה על העובדים,
  • מאבק הרופאים ובתוכו מאבק המתמחים,
  • מאבק עובדי חיפה כימיקלים שנמשך
  • ומאבק עובדי הרכבת שעוד לא תם

מאבק העובדים, או יותר נכון, העובדות הסוציאליות, נסתיים בשבר גדול, למרות רוח הקרב של העובדות הסוציאליות, שדחו ברובן את ההסכם הדי עלוב שהוצע להן, ארגון העובדים וההסתדרות הכללית גררו רגליים בהמשך המאבק שלמעשה נכפה עליהם. ההנהגה המסורתית והדי כבויה של ארגון העובדים הסוציאליים מצאה עצמה נגררת במאבק אחרי עובדות ועובדים מסורים ששכרם ותנאיהם שערורייתיים.

לא רק ששכר העובדים הסוציאליים נמוך והעבודה קשה ושוחקת, רוב העובדים הסוציאליים מועסקים בידי עמותות ללא תנאים ראויים או ביטחון תעסוקתי. במסגרת המאבק סימנו לעצמם העובדים הסוציאליים למטרה את השוואת תנאי ושכר העבדים בעמותות, עובדי הקבלן הסוציאליים, עם שכר ותנאי עובדי המדינה והרשויות, וכן דרשו יצירה של מנגנון שידאג שזכויות אלו ישמרו. על דרישה זו לא חשבו מעולם לא בהסתדרות ולא בהנהגת הארגון, ומי שבעיקר פחד ממנה היה משרד האוצר. את השביתה שברו לבסוף כאשר העובדים והעובדות הסוציאליים, מותשים משביתה ארוכה עם אהדה תקשורתית הולכת ופוחתת וללא גב ארגוני או פוליטי משמעותי, מצאו עצמם בפני איומים של בית הדין לעבודה.

מספר חודשים עברו ועד היום אין הסכם חתום לעובדי העמותות. לעומת זאת, במגזר הציבורי כבר מקבלים תנאים טיפה יותר טובים. אבל זאת הייתה השביתה הראשונה מזה שנים שהפחידה את האוצר, היא הפחידה את האוצר כי העובדים תבעו שוויון זכויות לעובדי הקבלן וזה בדיוק מה שמשרד האוצר רוצה למנוע.

 האוצר בנה את שיטת עבדות הקבלן כדי לשבור את העבודה המאורגנת. עובדי קבלן בעלי דעה עם זכויות שוות לעובדים בהעסקה ישירה, זה בדיוק מה שהאוצר לא רצה, ואיכשהו הם נרדמו בשמירה וזה כמעט הושג. באוצר סמכו על האיגוד העלוב של העו"ס, על שיתוף הפעולה הנאמן של ההסתדרות, על המסורת של שביתה, כמה פירורים ויאללה חוזרים לעבדות. זה כמעט הצליח לשובתים.

לא הספיקו באוצר ללקק את הפצעים ובום פרצו להם בשביתה הרופאים, ואחרי שהרופאים כבר חתמו על הסכם, פתאום הפתעה בדיוק כמו אצל העובדים הסוציאליים שדחו את ההסכם שהביא להם הנהגתם הוותיקה, גם אצל הרופאים השטח בוער. אני עוד לא יודע מה ייסגר היום בבית הדין לעבודה אבל האוצר נאלץ להשתמש בנשק יום הדין, הכרזת מלחמה על הזכות הבסיסית שמבדילה בין עובד לעבד, הזכות להתפטר. משרד האוצר האויב הגדול של העבודה המאורגנת נהיה פתאום חסיד של ארגונים יציגים מסורתיים, האוצר, שבמשך שנים, למרות שיתוף הפעולה הנאמן מצד ארגונים מוסדיים, כמו ההסתדרות וארגון המורים, תמיד נאבק למען שבירתם, מתחיל להבין שהם היו בני בריתו בהעשרת העשירים על חשבון העובדים, באמצעות שמירה על תנאי שכר ירודים של עובדים מאורגנים.

הנה הסיוט של האוצר קורם עור וגידים. את הבשורה שיצאה מכוח לעובדים בדבר החובה להביא הסכם לחברי הארגון קיבלו בצורה זו או אחרת עובדים סוציאליים ומתמחים. האדמה של עולם יחסי העבודה בישראל רועדת ומוסכמות ישנות מתפוררות, המגמות החדשות מפחידות את האוצר. שם מתחילים לפחד כי אנחנו מתחילים לא רק להתאגד, אלא גם לדרוש איגודים שרואים בייצוג העובדים את מטרתם, ולא בתיווך בין העובדים, המעסיקים והמדינה. כי אנחנו רוצים איגודים שלא רק ייצגו אותנו, אלא יעשו את דבר העובדים המאורגנים בהם, כי יותר ויותר עובדים רוצים להתאגד ורוצים דמוקרטיה באיגוד.

גם במגזר הפרטי יצאה השנה בשורה. ועד עובדי חיפה כימיקלים זרק את ההסתדרות, שלדעתו יצגה את העובדים רע, והחליפה ב"כוח לעובדים". המון בהצלחה לעובדי חיפה כימיקלים שממשיכים לשבות. נתתם להסתדרות רמז מה יהיה עתידה אם היא תמשיך לתת יד להפרטות, הסכמי דור א' ודור ב' והעסקת עבדי קבלן במקומות עבודה שיש בהם עובדים מאוגדים.

בשנה זו בלטו גם מנהיגי עובדים ונכונות של עובדים ללכת עד הסוף במאבקים, גם בניגוד, לדוגמא, לצווי בית דין. עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי יו"ר הוועד המרשימה ביותר שאני זוכר מזה שנים, הראו שאי אפשר להחביא הפרטה כפוליטית, והורידו את המאבק נגד ההפרטה, ולמען בטיחות הנוסעים ושמירת האינטרס הציבורי, לרחוב. גם מאבק זה לא תם כמו מאבקים נוספים והוא ילווה אותנו בשנה החדשה.

השנה החדשה תהיה שנה של מאבקים קשים, את יריית הפתיחה ירתה ההסתדרות שדורשת לשים קץ להעסקה של עבדי קבלן. הגיע באמת הזמן שההסתדרות תפסיק להיות צד בניצולם, ויש לברך על המאבק החדש. אפשר גם לקוות שיותר ויותר עובדים יתארגנו בשנה החדשה, ויותר ויותר עובדים מאורגנים ידרשו מהארגון שלהם, לא רק לייצג אותם בין בחירות לבחירות, אלא להתחשב בדעתם גם בעת ניהול משא ומתן על הסכמים קיבוציים.

לא פחות מהמחאה ברחוב, חשובים מאבקי העובדים, למען התארגנות ולמען דמוקרטיזציה של האיגוד. האוצר, המעסיקים, משרתי ההון בחברות ממשלתיות שאמורות להיות מופרטות ובתקשורת מוכנים להמשך המאבק, כדאי שגם אנו העובדים נהיה מוכנים.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

11 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    הגהות:
    בפסקה הראשונה מדובר כמובן ב-4 מאבקים 1 שהסתיים ושלושה שלא תמו ולא בשלושה.

  2. רביב נאוה :

    לא כל הבשורות טובות

    משבר המתמחים ממחיש שלא תמיד עודף דמוקרטיזציה משחק לטובת העובדים המאורגנים. קריסת הרפואה הציבורית משחקת בראש ובראשונה לידי אלה שמבקשים להחליש את העבודה המאורגנת. מאבק המתמחים, בלי קשר לשאלה האם טיעוניהם צודקים או לא, הוא ההיפך ממאבק מאורגן של עובדים. זו תהיה טעות להגדיר את זה "כדמוקרטיה".

  3. שושי פולטין :

    לרביב,

    משבר המתמחים אמנם מראה על אנרכיה , אבל הוא נובע משני דברים – האחד, שההסכמים נעשים לא תוך תקיעת כף יד אלא כשמכופפים לעובדים את היד, כאשר נערי האוצר יוצאים תמיד זחוחים ואילו העובדים מקבלים תנאים לא לרוחם , בלית ברירה.
    והעיקר – שההסכמים נעשים בלי שהעובדים ידעו את הפרטים במלואם והם מגלים כל מיני "עיזים" לאחר החתימה. הגיע הזמן שההסכמים יהיו גלויים ויחתמו רק לאחר הסכמת העובדים. ראה מאמר של איתי סבירסקי בנידון –
    http://www.themarker.com/career/1.1474216

  4. ק. טוכולסקי :

    רביב
    גם אני מודאג מהאפשרות הנרמזת שיש אצל המתמחים דרישה לשר"פ. אבל מצד שני אני מכיר גם דרישות לגיטימיות של המתמחים בעיקר בדרישה להוסיף מקורות לצורך מימון ההסכם עימם ולא רק לשנות את הפאזל של מימון הסכם המקורי.
    מה שחשוב הוא שלא יתכן שיסגרו הסכמים בניגוד לרצון השטח.

  5. דליה :

    רביב
    אתה צודק. תגובתך מעידה על ראייה אסטרטגית רחבה של נושא העבודה המאורגנת. הדבר החשוב הוא לשמור על העבודה המאורגנת ועל כוחם של האיגודים המקצועיים. המתמחים צודקים במאבקם כשהם עושים שריר לאוצר. ומגיע לאוצר שיעשו לו שרירים. אבל בחשבון ארוך, מי שמנצח הם כל אלה שיש להם אינטרס להרוס את העבודה המאורגנת ולשבור את האיגודים המקצועיים. לכן, אולי צריך לפעמים לכופף את הראש, ולהרים אותו בזמן מתאים ובעיתוי שיאפשר לקדם את ערכי העבודה המאורגנת. התפטרות המתמחים היא מכה גדולה לרפואה הציבורית. היא גורמת להתפוררות הרפואה הציבורית. אולי זה היה צעד אחד רחוק מדי.

  6. רביב נאוה :

    טוכולסקי, בכוונה לא כתבתי מי צודק

    נואשתי מלנסות לשפוט האם הדרישות של המתמחים צודקות או מוגזמות אבל קשה לי להשתחרר מההרגשה שרבים מהתומכים במתמחים (כולל אני) עושים את זה כי אי-תמיכה בהם פירושו הזדהות עם אילן לוין והחבר'ה מהאוצר.

    אני מפקפק ביכולת להביא כל הסכם קיבוצי להכרעת העובדים. לא כל מה שעובד עם כמה עשרות (בסדר, מאות) עובדים באוניברסיטה הפתוחה הוא מעשי גם בוועדים בסדרי גודל של הרופאים, המורים או העו"סים. שקיפות – בוודאי, חשיפת פרטי ההסכם – בטח. אישור של כלל העובדים, מעבר לבעיות המעשיות-לוגיסטיות פותח פתח למאבקים סקטוריאליים בתוך הארגונים, פירוד של העובדים והחלשת מנהיגות הארגונים.

    ספציפית לגבי הרופאים, אני חושב שאת ההסכם שנחתם צריך לפתוח משום שמתברר שהוא לא בר-יישום. אידלמן והנהגת הר"י צריכים להסיק את המסקנות והמו"מ צריך להמשך מול נציגות אחרת, אבל הבאת ההסכם לאישור בהצבעה של כלל הרופאים מבטיחה את המשך העדפת המרכז על-פני הפריפריה, הכנסת שר"פ ועוד דברים שרחוקים מהחזון שלנו לרפואה ציבורית.

  7. עמי וטורי :

    בגלל זה בדנמרק ובנורבגיה הסכמים קיבוציים מועמדים להצבעה של עשרות אלפים ולעיתים מאות אלפים לפני אישורם. אבל מצד שני מה מבינים הדנים בעבודה מאורגנת כאשר משווים אותם ל"הסתדרות הכללית" המפוארת

  8. ארטור- :

    ודאי שהאוצר מפחד,יש סכנה שיצטרכו לשלם לעובדים את מה שבאמת מגיע להם

    האוצר משתין על העובדים מהמקפצה .

    לא יתכן שאיגוד אחרי איגוד חותמים על הסכם עם האוצר והעובדים מרגישים מרומים עד העצם .

    מבחינתי ההסבר פשוט : או שקושרים חבל לביצים יו"ר האיגוד ומושכים עד שהוא מתרצה לחתום
    או שאם הוא זך נקי קשוח וחזק אז באיזה ערב קופץ איליו הביתה אופנוען עם מעטפה ובה ישנו רק מספר סודי של חשבון בנק בשוויץ עם הפקדה שמנה של ככה וככה .
    אני מוכן לשמוע כל הסבר אחר שיסביר באיזו רשות ראשי איגודים הופכים חלק ניכר מחברי האיגוד על ראשם בדרך להסכם שכר .

  9. דקל-דוד עוזר :

    אנחנו בפני שינוי משמעותי בשיטת המשטר, כי העם הבין שהוא הריבון ולא הכנסת. בוודאי לא חברי הכנסת.
    באופן דומה היוצרות ישתנו בכל האירגונים במשק, העובדים הם הריבון והנהגת העובדים חבה חובת נאמנות לעובדים. החובה הזו הופרה בהסכם המתמחים.
    בעלי ההון אמנם רשאים לתת פקודות, אבל העובדים הם שותפים שלהם ובלעדיהם אין מקום עבודה. בטח שאין שום רוווח וגם כאן יבינו שלבעלי ההון חובת נאמנות כלפי עובדיהם שאינה קטנה בדרגתה מחובת הנאמנות של עובד למקום העבודה

  10. מיכאל לינדנבאום :

    באין שקיפות דמוקרטית,האיגוד המקצועי הופך למשת"פ

    לא מעטים מקומות עבודה מאורגנים שהסכמים קיבוציים לא חודשו בהם מזה 10-15 שנה.
    הסיבה שת"פ של המנהיגות עם המעסיקים תוך איומים ופיטורים של עובדים שדורשים הסברים.
    ה"טירור הלבן" של הטייקונים נעשה או ישירות,או דרך משת"פים או דרך חברות קבלן ומיקור חוץ.
    זה קורה בבנקים,בארגוני המורים,העו"סים,באונברסיטה,או בארגון המקצועי של הרופאים.
    הבכירים דאגו לעצמם,והמתמחים ובעצם גם המומחים "נשכחו".
    המתמחים למי ששכח מה זאת עבודה מאורגנת,דורשים שכר פנסיוני כראוי למעמדם האקדמי ולהשקעתם וכמו כן ,חידוש הסכמים קולקטיביים פעם ב-שלוש שנים.
    זוהי דרישה נורמלית לגבי מי שהכיר(כמוני) את עולם העבודה המאורגנת בימי מפא"י,תקופה שאנשים נוהגים להשמיץ מתוך בורות תהומית.
    ברגע שרופאים יתחילו להרוויח משכורת הוגנת על 8 שעות עבודה,כאשר כל חריגה תיחשב ל"שעות נוספות" כפי שהיה מקובל בזמני ב"פז" למשל,או אז לא יהיה כלל צורך ברפואה פרטית.
    משום מה אנשים קונים(גם בע"ש) את הסיפורים של "אלפי שקלים תוספת" כאשר הם מסרבים להבין(או לא מבינים בגלל בורותם וגילם הצעיר) שמדובר על שעות נוספות ולא על שכר פנסיוני.
    למתמחים,שהם עובדי קבלן מבוזים,נמאס מהיחס אליהם ומהיחס של ביבי והימין לצרכי מערכת הבריאות שהתשתיות שלה נשארו ברמה של 1977 ,השנה האחרונה שמפ"אי היתה בשלטון.
    בניגוד לממשלה,לביבי,נערי האוצר ולכל העובדים האחרים במשק,אין למתמחים תחליף.
    השוק העולמי וגם המקומי יקלוט אותם בשמחה.

    השתיקה הרועמת של ראשי המפלגות מהעבודה ושמאלה,מדאיגה ביותר.

    אנשים מופקרים למוות בגלל בריונות משטר ההפרטה של ביבי והליכוד,ואין לפוליטיקאים דבר לומר על כך??

  11. מיכאל לינדנבאום :

    האור הבוקע מסקנדינביה

    חייבים להדגיש את דברי וטורי שבסקנדינביה לא ייתכן שייבחרו "ראיסים" לראשות איגודים מקצועיים ,
    כי שם הכל ,כולל הסכמים קיבוצים מותנה באישור החברים,אשר זכאים להסברים על בסיס יום-יומי,על החלטות הנבחרים.

    באין דמוקרטייה אירגונית,הפכו הן האיגודים והן המפלגות לגן-עדן לראיסים-משת"פים של משטר ההפרטה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.