מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עוד לא הגענו לימות המשיח
מפלגת העבודה ברשות שלי יחימוביץ' לא תצליח לתרגם את המחאה החברתית לשינוי חברתי משמעותי. המחאה מהקיץ עתידה להתמסמס מבלי שתביא לשינויים הפוליטיים המקווים
מאת אורי יזהר
אינני שותף לאופוריה שהתגלתה בקרב פעיליה ובוחריה של שלי יחימוביץ', וחלק מהפרשנים הפוליטיים עם בחירתה לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. וזאת לא רק מפני שהצבעתי עבור עמיר פרץ בשני סיבובי הפריימריס, אלא בגלל סיבות מהותיות יותר. כשראיתי את המוני הצעירים העולזים לבושי החולצות האדומות במסיבת הניצחון בבית ברל ולאחר מכן סיכומים של הקלפיות בכמה מהמחוזות של מפלגת העבודה, קיבלתי אישור למה שסברתי עוד קודם לכן, כי ההצבעה בסיבוב הראשון והשני הייתה בעיקרה מה שנהוג לכנות 'שבטית' ובלשון פחות מכובסת 'עדתית' ובלשון עוד פחות מכובסת 'גזענית'. "השבט הלבן", שבו בלט מחוז הקיבוצים (גילוי נאות: אני חבר קיבוץ) הוא שהצביע ברובו המכריע עבור שלי יחימוביץ' (כ-650 קולות לעמיר וכ-4000 קולות לשלי) והביא לה, יחד עם מחוז תל אביב, את הנצחון, וזו אינה בשורה טובה עבור מפלגת העבודה ועבור השמאל הציוני כולו.
נאמר הרבה על כך שהמחאה החברתית הנרחבת של הקיץ האחרון סייעה לשלי יחימוביץ' שהייתה מזוהה עמה, הן מבחינת הרוח והן מבחינת הרכב משתתפיה, שגם הם ברובם, משתייכים לאותו 'שבט לבן' – או מעמד הביניים החילוני, או ה'צפונים' – והם שהטביעו את חותמם עליה. מגזרים אחרים – החרדיים האשכנזים והמזרחים, הדתיים הלאומיים, הרוסים והערבים – כמעט ולא היו נוכחים במחאה (למרות כמה גיחות מתוקשרות של אנשי ימין מובהקים). המגזר המזרחי-מסורתי היה נוכח במידה לא גדולה ולא הוא שהוביל והטביע חותם.
מהסיבות האלה נראה לי כי המחאה החברתית, יחד עם בחירתה של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה לא יביאו את השינוי החברתי העמוק אליו נכספים כולנו. המחאה והבחירה לא גישרו על הפערים התרבותיים והפסיכולוגיים שבין במגזרים והותירו את הימין המדיני והכלכלי כרוב חברתי ופוליטי הנשען על המגזרים הדתיים, המגזר הרוסי והמגזר המזרחי-מסורתי.
ההיסטוריון הצרפתי הדגול, פרנאן ברודל, הבחין בין שלושה משכי זמן היסטורי: זמן האירועים, זמן הקוניונקטורה והמשך הארוך. זמן האירועים הוא הזמן בו מתחוללים שינויי הטווח הקצר. הוא מאופיין בחילופי אירועים מהירים יחסית והוא נמדד בימים, שבועות, חודשים ולכל היותר שנים בודדות. זמן הקוניונקטורה הוא זמן המחזורים הכלכליים והשינויים במצבן ומעמדן של קבוצות חברתיות, והוא נמדד בעשורים. המשך הארוך, שבו מתחוללים שינויי המבנה הכלכלי-חברתי הבסיסי יכול להימשך גם מאות שנים. המחאה והפריימריס התרחשו בזמן האירועים ואילו התמורות במעמדן של הקבוצות החברתיות עדיין מאתנו והלאה. והמבנה החברתי – במקרה שלנו החלוקה המעמדית והמגזרית של החברה הישראלית – עדיין קיימת ועדיין קובעת את הזיקות הפוליטיות.
מה שמסתמן מוועדת טרכטנברג הוא, שהמחאה החברתית תביא לשנויים משניים בחלוקת העושר החברתי, כאלה שאולי מספיקים להוציא את הרוח ממפרשי המחאה המתמדת, אבל לא מחוללים שינוי מהותי בחלוקת הכוח, ההון והכבוד החברתי בחברה הישראלית. יחימוביץ', גם אם תשכיל לפעול בשיתוף פעולה ללא התנשאות עם שותפיה למפלגה ואפילו עם עמיר פרץ, תצליח לנגוס בעיקר בכוחה של קדימה, אבל לא תפרוץ את מחסום הסקטוריאליות ולא תביא לגידולו המשמעותי של גוש המרכז שמאל, שהכרחי הן לשינוי המדיניות הכלכלית והן לשינוי במדיניות כלפי הפלסטינים. חסידי שלי הנלהבים לא הבינו את הפרובלמטיקה הזאת ונסחפו בהתלהבותם, לשמחתם של נתניהו וחבריו המייחלים לירידתה של קדימה.
מצב המדינה והחברה קשה, הן בזירות הפנים והן בזירות החוץ, הדברים ידועים ואין צורך לחזור עליהם כאן. קיומו של גוש מרכז-שמאל חזק, שיהווה רוב מוצק בחברה הישראלית הוא הכרחי כדי להביא את השינוי הרצוי. לשם כך הכרחי לגשר על הבקע בין השמאל הציוני לבין המגזרים הרוסי והמזרחי. לצערי, אינני רואה את המחאה החברתית המצטננת ואת מפלגת העבודה בראשותה של שלי יחימוביץ' מביאים את השינוי המבני הדרוש. עם פרץ בראש היה יותר סיכוי לכך.
תגיות: גזענות, דפוסי-הצבעה, ועדת-טרכטנברג, מחאת-האוהלים, עמיר-פרץ, שלי-יחימוביץ
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
27 בספטמבר, 2011 בשעה 5:57
מעולה.
מבנה העל של השמאל כבר בנוי הרבה שנים על אוסף בלתי נדלה של נבואות שמגשימות את עצמן.
עלה נעלה.
27 בספטמבר, 2011 בשעה 7:48
× × ×™×— ש×× ×™ חושב כמוך לגבי העבר, ×בל ×‘×”× ×—×” ש×לה כבר ויכוחי ×”×תמול
הגיע הזמן לשנס מותניים ולהמשיך הלאה. אני מסכים שזה תלוי בשלי יחימוביץ, אבל לא פחות מכך, ואף יותר, זה תלוי בעמיר פרץ ובתומכיו (כמוני וכמוך). אין כרגע גורמים פוליטיים מתאימים יותר למשנה הסוציאל-דמוקרטית ולהנהגת מחנה השלום ממפלגת העבודה. ואנחנו, כולנו צריכים לפעול לכך שהיא תהיה גורם חזק ככל האפשר בפוליטיקה הישראלית.
27 בספטמבר, 2011 בשעה 8:19
למי שעוד לא הבין, חה"כ יחימוביץ נבחרה לראשות מפלגת העבודה.
לטוב ולרע זה מה שיש למפלגת העבודה להציע ועכשו מה שהיא תעשה זה מה שיהיה. היא יכולה להושיט יד למפסיד פרץ לצורך גיבוש חזית ס"ד בתוך המפלגה והיא יכולה להעדיף את הרצוג. היא יכולה לגלות בגרות ונדיבות של מנצחים או שהיא כולה להיות נקמנית קטנונית ונעלבת.
אני מאחל לכולנו, שהיא תהיה נדיבה חכמה ומשרתת של האידיאולוגיה ולא אחרת.
27 בספטמבר, 2011 בשעה 10:27
×ורי שתהיה ×œ×›×•×œ× ×• ×©× ×” טובה!
הלוואי ונדע להתקדם לעבר חברה צודקת יותר . הלוואי ונדע לצמצם פערים. מצרף קטע מעניין של כותב מאתר סרוגים:
http://www.srugim.co.il/23842-%d7%91%d7%a9%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%98%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%90%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%99%d7%9f?di=1
ובנוסף מוסיף קטע קטן של יריב בן אהרון:
יריב בן אהרון, "תיקון החברה כמעשה של תשובה" (שדמות, ס"ח)
"ואולי הגלות והפיזור הם שמונעים מישראל את הגשמתה השלמה של חברת מופת, שסימנה העתיק: שמיטה ויובל? אולי הפיזור הוא חלק מהוויה של עם, שלא מסוגל לעשות תשובה במונחים של המקרא? תשובת ציבור שם המתקן את עצמו, בארצו ובחברתו לאור עקרונותיו המקודשים…
עם החזרה לארץ ישראל, ניתן אולי להשיב ליום הכיפורים ולעשרת ימי התשובה את תכנם המקורי. דהיינו: התשובה קשורה לחידוש פני החברה, לתיקון אי-צדק חברתי. דרך זו, השואבת את השראתה מרעיונות היובל, יש בה מקורות להתרעננות של הציונות, היא מאפשרת לבנות את החיים בארץ מתוך אותה השקפה של מהפכה מתמדת. ספק, אם ליהודי בן זמננו החי בארץ יש אפשרות להתייחס למושג "התשובה", אם אין היא קשורה בטבורה למעשים. "
27 בספטמבר, 2011 בשעה 11:16
×× ×תה צודק, ×תה טועה
היו שהבעיה של מפלגת העבודה כיום, אינה גיוס קהלים חדשים ואינה תחרות על השלטון … בזה גם שלי יחימוביץ' טועה ומטעה.
הבעיה של מפלגת העבודה היא בקהלי הבית שלה, בחברי המפלגה הותיקים, בגרעין הקשה של המצביעים (אני מניח שזה 10-20 מנדטים).
אז למרות שגם אני הצבעתי עמיר פרץ – אם שלי תצליח להחזיר את הגרעין הקשה הזה (תל-אביב, ערי הלווין שלה והקיבוצים) – דיינו!