חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פריימריז במפלגת העבודה: דגל מדיני הוא הכרחי

נושאים דעות, מדיני-בטחוני, פוליטי ב 18.09.11 5:15

הבחירה להתמקד בדגל אחד – בדגל הסוציאל-דמוקרטי – היא בחירה לגיטימית מאוד כשמדובר בחבר כנסת בודד, או במפלגה קטנה. הבחירה הזו היא מסוכנת כשמדובר בראשות מפלגת השמאל המרכזית

מאת: נדב פרץ

האמת צריכה להיאמר – הסיבה שאני חבר במפלגת העבודה אינה קשורה למצעה המדיני. למעשה, התפיסה המדינית שלי נמצאת שמאלה אפילו מהקצה השמאלי של המפלגה, והפעילות שלי בה היא פשרה מבחינה זו, בחירה להנמיך את הדגל המדיני כדי לעשות את מה שהוא לתפיסתי  – ההזדמנות הטובה ביותר לקדם פוליטיקה סוציאל-דמוקרטית במפה המפלגתית הישראלית. מובן מאליו, לכן, שלתפיסתי, חבר כנסת שבוחר למקד את פעילותו בתחום הכלכלי-חברתי, ולהזניח את התחום המדיני, נוקט בפעולה לגיטימית לחלוטין.

יותר מזה – אני בטוח שעמיר פרץ יסכים עם הטענה שלעיל, ולו בגלל שעשה דבר דומה כשהקים את מפלגת 'עם אחד' ובחר, לאורך שנים, לשתוק בנושא המדיני-בטחוני כדי לשתף פעולה עם ליכודניקים וש"סניקים שעמדותיהם הכלכליות-חברתיות דומות.

הבחירה של חבר כנסת להתמקד נושא אחד ולהזניח אחרים היא בחירה לגיטימית מאוד, במיוחד כשמדובר בנושא שיש לו כל כך מעט מליצי יושר כמו הסוציאל דמוקרטיה.

אבל מה שנכון ואפילו מומלץ לחבר כנסת, או לראש מפלגה קטנה, הוא מסוכן כשהוא בא מראש מפלגת השמאל העיקרית.

הכנסת הנוכחית היא דוגמא מצויינת למה שקורה כשאין מפלגת שמאל בכנסת. כשתפיסת האופוזיציה של קדימה היא 'לכלוכים אישיים על ביבי', וכשאהוד ברק תפס את עמדת 'הכלבלב של ביבי' – יש לנו כאן את הממשלה הימנית ביותר מאז ומעולם. והתוצאות, כמו שכולנו יודעים, הרות אסון. השגרירים במצרים, בירדן ובטורקיה גורשו. ישראל נמצאת על סיפו של בידוד מדיני מוחלט, וסנקציות בסגנון דרום אפריקה הולכות ומתקרבות אלינו. למעט כמה סנאטורים אמריקאים הלומי-תה, כל הדיפלומטים בעולם מתביישים להיראות בחברתו של נציג ישראלי. ומחר אמורה להיות מוכרזת מדינה פלסטינאית באו"ם – מצב שהיה משאת נפש עבור אנשי השמאל, שממשלת הימין המטורף הפכה לסיוט.

זו התוצאה של היעדרה של מפלגת שמאל מדיני משמעותית. הרי בין ביבי למרצ, אין מישהו שזוכה לתמיכת שיעור ניכר מהישראלים, ומסוגל לעמוד על במת הכנסת ולהטיח בממשלה את מעשי האיוולת שלה. אין מי שמסוגל להיות אופוזיציה משמעותית, שמראה לישראלים ש'אפשר גם אחרת'. וכשזה המצב – לביבי, לליברמן ולישי לא נותר אלא לקיים תחרות של 'מי הכי ימני', ולצאת כל שבוע ביוזמה מדינית הזויה יותר מקודמתה.

אם לא יעמוד בראשות מפלגת העבודה אדם בעל אג'נדה מדינית-בטחונית של שמאל, המצב הזה ימשך. אינני טוען לרגע ששלי יחימוביץ' דומה לברק, או שתתפוס את אותה עמדת פודל שברק תופס כרגע. אך ההתעקשות של יחימוביץ' להזניח את המישור המדיני ולהתרכז רק בזה הכלכלי-חברתי, תגרום להמשך היעדרותה של אופציה שמאלית מדינית-בטחונית בין הליכוד למרצ, ובכך להמשך הטירוף של הממשלה הימנית-קיצונית הנוכחית, גם בכנסת הבאה. הרי בהתאם להצהרותיה, ליחימוביץ' לא תהיה בעיה לשתף פעולה עם ממשלת ימין קיצוני – כל עוד הממשלה הזו תנהג בצורה סבירה מבחינה כלכלית-חברתית.

ישראל פשוט לא יכולה להרשות לעצמה עוד ארבע שנים כאלו.

הסוציאל-דמוקרטיה במפלגת העבודה השיגה הישג אדיר: עד 2005, הרעיון של יו"ר סוציאל דמוקרטי היה חלום ותו לא. כיום אנחנו במצב שלסיבוב השני העפילו שני מתמודדים שהסוציאל-דמוקרטיה שלהם אינה מוטלת בספק. הדגל הזה, שהיה מוזנח במשך שנים רבות, זכה להישג משמעותי מאוד. עכשיו הזמן להשאיר אותו מונף, להמשיך להילחם על הערכים שהוא מייצג, אבל לצרף אליו עוד דגל – הדגל היוני המדיני-בטחוני.

ואת זה, רק עמיר פרץ יכול לעשות.

***

גילוי נאות: הכותב הוא אחיין של ח"כ עמיר פרץ

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

11 תגובות

  1. אורי אפלבוים :

    הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל מתאפשרת כי רוב גדול של אזרחי ישראל בחר בה. הדבר היחידי שהיה קורה אילו מפלגת העבודה או קדימה היו שמאליות יותר מבחינה מדינית הוא שיותר אזרחים היו מצביעים לגוש הימני שמרכיב את הקואליציה.

  2. תומר ישראלי :

    מסכים עם הכל, חוץ מהשורה התחתונה.
    בעיני אמירותיו של עמיר אינם דרך מדינית אלא אוסף של סיסמאות שחוקות. הוא כבר היה שם וכבר ראינו כיצד השפיע לקידום השלום.
    גם לי מפריע מאד וחסר התחום המדיני המוזנח אצל שלי ובעיקר מפריע לי הניתוק של הנושא המדיני מסוציאל-דמוקרטיה כאילו הם נושאים נפרדים ולא קשורים.

  3. נדב פרץ :

    אורי: בלי מפלגת העבודה (ובלי העצמאות, לאחר מכן), לממשלת נתניהו יש 61 מנדטים. אמנם קואליציה, אבל הקואליציה השבירה ביותר האפשרית. במבנה הפוליטי של ישראל, קואליציה של 61 ח"כים לא מאפשרת תפקוד של ממשלה.
    מה שמאפשר את הממשלה הזו, במיוחד את היציבות שלה – זה הכניסה של מפלגת העבודה לממשלה, ולא שום דבר אחר.
    ולגבי 'אילו מפלגת העבודה או קדימה היו שמאליות יותר מבחינה מדינית הוא שיותר אזרחים היו מצביעים לגוש הימני שמרכיב את הקואליציה' – מכיוון שאף אחד ממצביעי העבודה, למעט המצביע א. ברק, לא חשב שמפלגת העבודה תתבזה עד כדי ישיבה בקואליציה עם ביבי – האמירה הזו מוזרה בעיני.

    תומר – כמו שציינתי, האג'נדה המדינית של מפלגת העבודה היא לא כוס התה שלי, וודאי שהפעולות של ממשלת אולמרט רחוקות מלהיות האידיאל שלי.
    אבל – וזה אבל גדול – מספיק להסתכל איפה, מבחינה מדינית, נמצאה ישראל בימי ממשלת אולמרט ואיפה היא נמצאת היום. בזמן ממשלת אולמרט, היה לפחות נסיון למו"מ מדיני. היחסים עם טורקיה היו בהידרדרות, אבל לא הגענו למצב ששלושה שגרירים ממדינות אסלאמיות חוזרים לארץ בבושת פנים.
    ואגב, כדאי שתשאל את המתנחלים מה הייתה התקופה הגרועה ביותר לבנייה בגדה. הרבה יותר מה'הקפאה', הם יצביעו על הכהונה של עמיר כשר בטחון.

  4. דקל-דוד עוזר :

    אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר

    אוי לנו אם נדב פרץ מדבר על דגלים ועל כך שסוציאל דמוקרטיה היא נישה…

    לא צריך דגלים! צריך תפיסת עולם! תפיסת עולם כוללת בתוכה כל דגל שתרצה!

    סוציאל דמוקרטיה היא תפיסה שבליבה עומדות הנחות שהאנשים שווים, שיש הבחנות תרבותיות אך לא גזעניות, שאנחנו יכולים להתרומם רק ביחד ולכן פערים לא מרימים אותנו אלא מורידים אותנו ביגון שאולה, ששכנינו זכאים לזכויות שאנו זכאים ועליהם לקבל שאנחנו זכאים לזכויות שהם זכאים.

    סוציאל דמוקרטיה היא תפיסת עולם, לא מנגנון לקביעת שיעור מס ההכנסה!

  5. מישל אלמליח :

    דקל רק עמיר פרץ

    דקל אני לא יודע מי אתה שמדבר על סוציליזים אנשים שצועדים עים עמיר לימודי מאבקים עוד משנות ה80 מספנות ישראל מפעל אתא מפעל אורדן אני לא יודע אים השמות הללו אומרים לך משהו עמיר תמיד היה עים העובדים והעובדים תמיד היו עים עמיר

  6. דני זמיר :

    מישל צודק

    עמיר תמיד היה עם העובדים. הנקודה שעכשיו בוחרים ראש מפלגה. ושהאשכול הזה רומז בלי שמות שדוד פרץ עדיף כי יש לו אג'נדה מדינית ברורה. (זה שהוא עם העובדים לא רלבנטי.)
    אם אתה חושב שהוא טועה תסביר לו את זה ולא לדקל.

  7. איתי :

    אפס דיון אמיתי על הציר הכלכלי-חברתי

    כל אחד לוקח לנקודה שבה הוא חושב שהוא חזק והשני חלש:

    מחד, מחנה פרץ מתגאה בשילוב דגל מדיני וחברתי וממשיך את השמצות "מפלגת נישה" של הרצוג, מצנע וגדעון לוי.

    מאידך, מחנה יחימוביץ' מתגאה במפקד אידיאולוגי-נקי-דמוקרטי ולכן רומז שהמפקד של פרץ = ארגזים-לכלוך-לא-דמוקרטיה.

    דווקא על הדברים החשובים ביות לא מדברים, וכנראה שגם ביום שאחרי ימשיכו לא לדבר:

    ההישגים החברתיים של פרץ כראש מפלגה – בגידה בהבטחות או המקסימום האפשרי?

    עשרות החוקים של יחימוביץ' – מהפיכה אמיתית או פירורים בשוליים?

    מי נלחם באופן עקבי בשיטה ומי יותר מדי פעמים השלים איתה?

    מהו המצע הרצוי למפלגת העבודה ומהם גבולות הגזרה של פשרה שמוכנים לחיות איתה (למשל בסוגיית ההפרטה לעמותות והוצאה למכרזים*)?

    ההסתדרות בראשות עיני – בסיס הכוח העיקרי של הסוציאל-דמוקרטיה, או מנגנון להטבות מגזריות למעטים תוך הפקרת רוב השכירים?

    * רלוונטי גם להרצוג-מצנע, גם לסיפור יחימוביץ' ושביתת העוסים וגם לתהליכים במשרד החינוך תחת יולי תמיר.

  8. דקל-דוד עוזר :

    איתי הדבר המצחיק הוא שמבחינה תקשורתית, ברור שלנהוג כמו שאתה מציע היה מביא תוצאות הרבה יותר גבוהות.
    קמפיין פרץ הפך לקמפיין ריאקציונרי ושלילי – מישהו יושב ולוחש לו שטויות באוזן ולמרבה הצער הוא קונה את זה.

    לפרץ באמת יש יותר ניסיון ואני אומר את זה כתומך שלי, אבל הקמפיין שלו מדגיש רק את העובדה שאם ייבחרו בשלי ביבי ישמח וששלי לא נחמדה.

    ולמישל אלמליח – לא יודע אם שמת לב, אבל לא אמרתי "עמיר פרץ" או "שלי יחימוביץ" בתגובה שלי – כל שאמרתי הוא שספין הדגלים מטופש מכיוון שתפיסת עולם כוללת אינסוף גדלים.

    עמיר פרץ הבין את זה לפני שבועיים, ופתאום הוא נגרר לדגלים, שזה מוריד את הקמפיין שלו!

    הרי אם רוצים לבחור מועמד בעל תפיסה כלכלית אחרת, תשחק במגרש הזה!
    מה פתאום עברת למגרש הדגלים?

  9. מישל אלמליח :

    חברים שלי יחימוביץ המיליונרית המוסוות היו ימים בעבר שבהם חשבתי לתומי ששלי יחימוביץ דמות ערכית בהדרגה התפכחתי כשראיתי שאין בה נאסנות וחברות לאנשים שצעדו איתה ושמטיבים איתה שלי נוטה לבגוד בהם בהזדמנות הראשונה לדוגמא הסכין שנעצה בגבו שלעמיר פרץ

  10. נדב פרץ :

    דני ודקל, אני מציע ללמוד קצת היסטוריה.
    עמיר מדבר על דגל חברתי ודגל מדיני כבר מאז 1984, אז התעקש לדבר על שיחות עם אש"ף למרות שזה פגע משמעותית בתמיכה שלו בשדרות.

    אין שום דבר 'נגטיבי' באמירה שלי פה. זו אמירה פוזיטיבית לחלוטין – המצע של עמיר טוב יותר משל שלי. נקודה. אין דרך אחרת לנסח טיעון בפריימריז של שני מועמדים.

    ודקל: אם סוציאל דמוקרטיה היא תפיסת עולם, שכוללת גם זכויות למאבטחים וגם זכויות לפלסטינים – זו סיבה עוד יותר טובה לתמוך בעמיר, שהוא סוציאל דמוקרט שלם יותר משלי.

  11. דני זמיר :

    לנדב

    הסברתי למישל שהטענה שלו לא רלבנטית לאשכול. מאיפה הסקת שטענתי שעמיר לא מניף את שני הדגלים האלה כל השנים? עניינית המצע המדיני שלו לא רבלנטי עם 3 מנדטים, אבל כל אחד וההבנות שלו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.