הרופאים המתמחים הם הגיבורים האמיתיים של המחאה

נושאים בריאות ואיכות סביבה, זכויות עובדים ותעסוקה, מועד ב' ב 5.09.11 6:06

גיבורים נמדדים בסיכונים שהם לוקחים לטובת הכלל ולא בתועלת שצומחת לחברה מהפעילות שלהם. לכן, המתמחים לרפואה הם הגיבורים האמיתיים של המחאה הזו. לטובת עתיד טוב יותר, ומתוך ראיה רחבה, המתמחים הגישו מכתבי התפטרות כיוון שאין הם מסוגלים לעבוד כך

מאת: יהונתן קלינגר

אתמול, נכנסה לתוקף התפטרותם של מאות מתמחים לרפואה במחאה על תנאי העסקתם. כחלק מהמחאה הציבורית על תנאי העסקת הרופאים, אשר הובילה למצב מערכת הבריאות כיום, ולאחר שהגיעו הרופאים הבכירים יותר להסדר עם משרד האוצר, הגיעה העת לדבר על מצבם של החוליות החלשות ברפואה. מדינת ישראל ביקשה בשבוע החולף צווי מניעה נגד התפטרותם של אותם מתמחים בטענה כי מדובר בשביתה לא חוקית, אלא שהמדינה צריכה לקחת בחשבון משהו קטן: לא מדובר בשביתה אלא מדובר בפיטורין.

המדינה, בהיותה המעסיק היחיד במשק שמעסיק מתמחים ברפואה (שכן אלה אינם יכולים לפתוח קליניקות פרטיות או להתמחות בכאלה), יצרה מונופולין לעיסוק: כל אדם שמעוניין לעסוק ברפואה חייב להתקשר עמה בהסכם ולקבל את תנאיו. ככזה, המונופולין יוצר פרמידה נצלנית לפיה הסטנדרט הוא שבתקופת ההתמחות הרופא ירוויח קרוב לאפס, כדי שלאחר מספר שנים, כאשר יהיה מומחה, ירוויח מרפואה פרטית.

ההסדר עצמו הוא בעייתי ולא בהכרח נכון לחברה, אבל זהו ההסדר שהמדינה כפתה על המתמחים ועל הרופאים. סטודנט לרפואה, אף אם ירצה לעבוד רק ברפואה הציבורית כשיהפוך למומחה, לא יוכל להרשות זאת לעצמו בלי לבצע חלטורה כאן ושם בטיפול פרטי. לכן, את הפרמידה הזו ביקשו המתמחים לעצור. בתי המשפט אף הכירו בסקטור מסוים של עובדים כבל יכולת להתאגד בנפרד (עסק 23/10 אקרשטיין נ' כח לעובדים).

למרות זאת, החליט בית הדין הארצי לעבודה אמש (א') כי התפטרותם של המתמחים לרפואה אינה חוקית, תוך שהוא מכיר בזכותם להתפטרות אינדיבידואלית: "‫זכותו של אדם בישראל לעבוד וכחלק מהותי ‫הימנה קמה אף זכותו להתפטר. אלה הן זכויות יסוד חברתיות ובסיסיות הנגזרות ‫מהזכות החוקתית לאוטונומיה אישית של העובד ומן הזכות לכבוד והמעוגנות ‫בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לפיכך, אין מונעים ‫מאדם להתפטר ולסיים את יחסי העבודה בינו לבין המעסיק" (סעק 722-09-11 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הרפואית בישראל). למרות המשמעות הפורמאליסטית, שפוסלת את התפטרות המתמחים דה-פקטו, החלטת בית המשפט באה מנסיבות צורניות נטו: המתמחים, משום מה, בחרו שמכתב הפיטורים שלהם לא יעמוד בדרישות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות והפקידו בידי משרד עורכי הדין שייצג אותם מכתב שמאפשר לו לחזור בו מההתפטרות בנסיבות מסוימות.

מהנסיבות האלה, החליט בית הדין לעבודה (בצער רב, כדין), כי התפטרות המתמחים אינה חוקית. הנסיבות הצורניות אינן חוסמות את המתמחים כעת מלהתפטר שוב בהתפטרות אותנטית, וזה הצעד המתבקש במידה והם מעוניינים באמת בזכויות העובדים שלהם.

אלא שהתפטרות המתמחים היא צעד מחאה לגיטימי, צעד בלתי הפיך שמסביר למדינה את הנזק מאי-העסקת מתמחים מצד אחד, ואת הנחיצות שלהם. לא מדובר בסחטנות אלא באי כניעה לסחטנות של המדינה. הבעיה היחידה היא המתמחים שאינם לוקחים חלק באותה סולידריות ומעדיפים את הרווח הזמני והרווח העתידי על רווחת ציבור המתמחים לרפואה.

רק טענה צורנית אחת יש לי כלפי המדינה: זו בחרה, משום מה, לא לצרף את הרופאים המתפטרים להליך המתנהל בפני בית הדין; בכך, לטעמי, יש פגום בהתחשב בכך שמכתבים אלה היו אישיים והיה על בית הדין לשמוע כל אחד מהם.