חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים, זהו רגע ההתבגרות הפוליטי

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 21.08.11 6:00

בדיוק כשנדמה שנדמו הקולות המנסים להשתיק את מחאת האוהלים ויחד איתם הקולות מתוך המחאה המתהדרים ב"א-פוליטיות", הגיע סוף השבוע האלים שהבהיר מעל לכל ספק: זה פוליטי
מאת: תמר זנדברג

בשבועות המופלאים, המרגשים, יוצאי הדופן של קיומה, עברה מחאת האוהלים תהליך התבגרות מואץ אותה עוברת כל תנועה פוליטית. היא החלה מהתפרצות כאוטית ובלתי נשלטת, דרך התרחבות והתפשטות תוך כדי ניסוח וגיבוש אידיאולוגי. בשבועות האחרונים ניתן לראות גם התחלה של התמסדות ומעבר של השיח מהאוהל למקומות אחרים.

יש תנועות ואירועים היסטוריים שלקח להם שנים לבוא לידי ביטוי ממוסד. בעידן הטוויטר, זה לוקח שבועות. סוף השבוע האחרון עימת את המחאה, אולי מוקדם מהצפוי, עם הצורך להתנסח כתפיסת עולם כוללת, שממנה נגזרות עמדות ופעולות פוליטיות בשלל תחומים.

המציאות הפוליטית הישראלית היא אנומלית. קו פרשת המים הפוליטי של הכיבוש יצר מבנים משונים כגון "ימין חברתי" (מרכיבים בליכוד או ש"ס) או "שמאל ליברלי" (מרכיבים בעבודה או שינוי ז"ל). החשיבות האמיתית של מחאת האוהלים היא האיום שהיא מציבה – כמעט לראשונה בישראל – על השיח הישן והפוטנציאל שבה לנסח את קווי החיתוך בצורה חדשה, רלוונטית יותר.

וזה לא בגלל שהמחאה היא "לא פוליטית", או בגלל שיש בה "מקום לכולם". זה בגלל שעד כה, שיח ימני-שמרני השתלט על המפה הפוליטית והותיר את מתנגדיו עם הגב לקיר, בעמדת התגוננות. הימין ביקש לטשטש את הקו שבין ישראל הלגיטימית וישראל הכובשת, ולהשליט שיח נאמנות מדומיין ולא רלוונטי למרבית הישראלים. אלה לא התעניינו בו, אולם היעדר שפה חלופית הותירה אותם אילמים, מסכימים בשתיקה.

כמעט לראשונה בתולדות ישראל, מחאת האוהלים הציבה אתגר משמעותי לשיח הזה. לראשונה, היא חשפה כי בחסות שיח הביטחון והכיבוש, ישראל הופרטה, התייקרה והופקרה. אני מבקשת להתעכב רגע על הנקודה הזאת: אני לא טוענת כי שיח חברתי נדחק בגלל שיח מדיני, אלא ששיח ימני ביטא את עצמו עד כה בצורה מלאה, בעודו מדגיש את הימניות המדינית תוך ביצוע הימניות הכלכלית באותה מידה בדיוק. מחאת האוהלים העלתה את שיח השמאל להתקפה, כמו שאומרים בכדורגל. זה קרה דרך המדיניות החברתית, ובסוף השבוע האחרון, בעוצמה ובהפתעה, היא נוכחת שאין יותר לאן לברוח והיא נדרשת לגבשו גם דרך המרכיב המדיני.

יתכן שזה מוקדם מדי עבור חלק מהאנשים. אבל במציאות האלימה הנוכחית, תהליך הפוליטיזציה שהתחיל כבר להתרחש באוהלים רבים, חייב לקחת צעד אחד קדימה. השאלות שנשאלו בשקט, בהיסוס, לאורך השבועות האחרונים, כגון "האם צדק חברתי הוא ליהודים בלבד", ו"האם יתכן צדק חברתי כאשר שלושים אחוז מהתקציב מופנה לביסוס כיבוש על עם אחר" מקבלות משנה תוקף בסוף השבוע. הולך ומתברר, כי מחאת האוהלים היא אכן הביטוי הטוב ביותר של מדיניות שמאל מובהקת: לא רק בגלל שמדינת רווחה ואחריות ציבורית הן מאפיינים כאלה, אלא גם בגלל שאי אפשר לנתק שאלות אלה משאלות של מדיניות ישראל באזור.

מי שעוקב אחרי השיח הפוליטי, בעיקר בשמאל, בעיקר בעשרים השנים האחרונות, מכיר את שיח ה"דגלים" המאוס עד לזרא. איזה דגל נרים? מדיני או חברתי? שאלו את עצמם פוליטיקאים ואסטרטגים מדי מערכת בחירות. יותר מכל דבר אחר, השלב הנוכחי של מחאת האוהלים דוחה את השיח הלא רלוונטי הזה. במקום לשחק בדגלנים שמורידים ומרימים דגלים, אנחנו נמצאים בשלב של הרמת דגל אחד, דגל נקי וצבעוני מאין כמוהו. תהליך ציור הדגל מתנהל עכשיו. בסופו נרים אותו גבוה גבוה ונחליף את השלטון בישראל.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , ,

4 תגובות

  1. נמרוד :

    שני דגלים

    הוויתור על שיח שני הדגלים, ועל תקיפת הרוויזיוניזם החד-נסי מעורר סימן שאלה אצלי. דווקא עכשיו צריך להראות שהנפת שני הדגלים במקביל היא אמיתית וכנה. ואין סתירה בין השניים.

  2. איתי קנדר :

    את מקדימה את המאוחר

    המצב, לפחות בעירי ירושלים, עדיין די מכוער.
    אתמול התכנסו אנשים רבים לדבר במעגלים בגן הסוס. הם באו להבהיר לעצמם את הקשר בין ההסלמה בצפון למאבק המאהלים. הקונסנסיוס שהתגבש היה ברוח יחימוביץ — השאלה המדינית היא מטרד והסחת דעת לשאלה החברתית, הממשית.
    אנשי שמאל עייפים משיח הדגלים. ראסמי גם אני בעצמי עייף מזה.
    אבל מה שחזק כרגע בפוליטיקה של המאהלים בעיר הוא לא דגל חדש, אלא מפאי ישנה.
    אני אדגים: במעגל דיברו על שינוי שיטת המיסוי, ועל החוסן הלאומי שזה יביא. החוסן הלאומי, רבים במעגל הסכימו, יביא לאחוזי גיוס גדולים יותר.

    בקיצור, אני חושב שהאופטימיות שלך לא מבוססת.

  3. דקל-דוד עוזר :

    כל מילה בסלע.

    אין דבר כזה "שני דגלים" – זה משפטים של אנשים שלא רוצים להתייחס לנושא ה"חברתי" ומספרים לנו שאורח החיים שלנו הוא בסך הכל "נישה".

    תפיסת עולם היא דבר כולל – מי שהגון כלפי תושביו ונאמן להם, יהיה הגון גם כלפי שכניו.

    אהבתי מאוד

  4. מי קובע את השיח :

    ההדרדרות הבטחונית בדרום, ממחישה לכל מי שמסתכל בלי פילטר, כמה עגום מצבם של
    אלה שלא גומרים את החודש.
    את המשכנתא הם ימשיכו לשלם גם אם בדירת יד שניה שרכשו אין מקלט ואין ממ"ד.
    כך גם ארנונה ומים וחשמל וטלפון ועם עוד מכולת ותרופות הם כבר במינוס תודות לנדיבות הבנק שאישר להם מסגרת בריבית נשך תמורת תלוש משכורת המינימום שמשלם להם הסרסור התורן.

    מבחינת האנשים העובדים האלה שנמצאים אי שם בתפר שבין מעמד הביניים הנמוך לעניים של ממש, אין דגלים ואין בטיח. הם אוכלים אותה עכשיו כפול.
    זה שמישהו מאכיל אותם שנים בסיסמאות לאומניות גזעניות מתלהמות כדי להשתלט להם על התודעה לא משנה את המצב האוביקטיבי שלהם.

    אבל בתקשורת ממהרים להבהיר שהמחאה בדילמה.

    השאלה היא האם הנהגת המחאה תדע להצביע על העובדה שהמצב בדרום דווקא מוכיח את התיזה ולא מבטל אותה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.