דני גוטוויין: שלי יחימוביץ' "שברה ימינה", לבחור בפרץ

הראיון של ח"כ שלי יחימוביץ' ב'הארץ' הוא שלב נוסף בהגדרתה העצמית כימין-סוציאלי, תפיסה שבאופן היסטורי היא ניגודה של הסוציאל-דמוקרטיה
מאת: דני גוטוויין

על כך שעמדותיה של יחימוביץ' אינן מתיישבות עם סדר יום סוציאל-דמוקרטי כלשהו עמדו זה מכבר גם תומכיה הנאלצים לחזור ולתרץ אותן כ'טקטיקה', משמע כסטייה תועלתנית למען השגת המטרה. ואולם, מאחר ובעמדותיה של יחימוביץ' ניתן לזהות מזה זמן קו רציף של 'שבירה ימינה', כפי שהיטיב לזהות אתר 'סרוגים' דומני שניתן להסיק שדבריה אינם 'טקטיקה' אלא ביטוי של עמדותיה כמות שהן.

ליבת הראיון הם ללא ספק דבריה על ההתנחלויות. 'לשעתו', היא מסבירה, הייתה ההתנחלות 'מהלך קונסנזואלי לחלוטין, ומי שקומם את ההתיישבות בשטחים זה מפלגת העבודה. זאת עובדה, עובדה היסטורית'. אך זו אינה עובדה היסטורית, אלא עיוותה; חצי-אמת שמקורה בשמאל היוני שנועדה לנגח את תומכי הפשרה הטריטוריאלית שבמפלגת העבודה, ואשר אומצה בהמשך על ידי הימין המתנחלי.

יחימוביץ' ממשיכה ומאמצת את הטיעון המתנחלי כאשר היא מציינת כי עלות הקמת בית ספר לכל מספר ילידים בהתנחלות היא כעלות הקמתו בתוך הקו הירוק. אך מבלי להתבלבל היא מיד סותרת את עצמה ומוסיפה: 'אני לא אומרת שההתנחלויות עצמן לא עלו יותר כסף'. בהמשך לסתירה זו היא טוענת כי 'אני מכירה את המשוואה הידועה הזאת – שאם לא היו התנחלויות אז הייתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל', ומדגישה ש'אין לה קשר למציאות'.

התיזה שיחימוביץ' סבורה ש'אין לה קשר למציאות' היא עיוות של תיזת 'מנגנון הפיצוי של הכיבוש' שהצעתי במאמרי 'היסודות המעמדיים של הכיבוש'. במאמר זה טענתי כי הקמת מדינת הרווחה החלופית בהתנחלויות איפשרה לימין לפרק את מדינת הרווחה בתחומי הקו הירוק, תוך הצעת פיצוי לשכבות הנמוכות שנפגעו ממדיניות זו. טענת 'מנגנון הפיצוי של הכיבוש' מבוססת על הגיון פוליטי לא חשבונאי: היא מצביעה על כך שכמו כל מפעל קולוניאלי משמש הכיבוש לעיצוב היחסים החברתיים בתוך המטרופולין, היינו בישראל הריבונית. תיזה זו שוללת את ההיגיון החשבונאי של עמדת 'כסף לשכונות ולא להתנחלויות' בנוסח 'שלום עכשיו', ומציעה במקומו הגיון פוליטי המצביע על זיקת הגומלין בין התמשכות הכיבוש, התרחבות מפעל ההתנחלות, הפרטת מדינת הרווחה והתבססות ההגמוניה של הניאו-ליברליזם הישראלי. יחימוביץ', לעומת זאת, חוזרת אל ההיגיון החשבונאי, אם כי היא מאמצת את גירסתו הימנית ולפיה בית ספר בהתנחלויות = בית ספר בישראל. באמצעות משוואה זו היא מוחקת את העובדה שכחלק מפירוק מדינת הרווחה בתי ספר, כמו שירותי הרווחה בכלל, נבנו בנדיבות בהתנחלויות אך לא בישראל.

אלא, שיחימוביץ לא סברה כך תמיד. להפך, עם כניסתה לפוליטיקה היא אימצה בחום את תיזת 'מנגנון הפיצוי של הכיבוש'. בראיון לנחמיה שטרסלר ב'הארץ' בדצמבר 2005, אמרה יחימוביץ כי 'בזמן שנמחקה פה מדינת הרווחה, בזמן שהופסקו ההשקעות בערי הפיתוח, קמה מדינת רווחה חלופית מעבר לקו הירוק. שם יש מקומות עבודה, שם יש תקציבי תרבות גבוהים, ומענקי פיתוח ובנייה. ברור לחלוטין שמפעל הכיבוש הענק הזה פגע בכלכלת המדינה ופגע ברשת הסוציאלית של המדינה'. מה גרם ליחימוביץ' לשנות את עמדתה? דומה שההסבר לכך מצוי באימוץ ההגיון המתנחלי כחלק מן ה'שבירה ימינה' המאפיינת את דרכה בשנים האחרונות.

 ההיגיון המתנחלי משפיע גם עמדותיה החברתיות של יחימוביץ'. כל למשל עמדתה ביחס ל'מרכז האוניברסיטאי באריאל', שההכרה בו כאוניברסיטה, לדבריה, חייבת להיות מותנית בשיקולים אקדמיים בלבד. בכך מתעלמת יחימוביץ לא רק משיקולים מדיניים ומשפטיים, אלא גם מן העובדה, שבהתאם למסורת הסוציאל-דמוקרטית בישראל הקמת אוניברסיטאות היא חלק מתכנון מדינתי מרכזי. עולה, כי ביחס להתנחלויות מוכנה יחימוביץ' לאמץ את גישת השוק: כל מוסד שייקנה רמה אקדמית יוכרז כאוניברסיטה. זוהי בדיוק העמדה שבשמה מקדמים רייכמן והמרכז הבין-תחומי, מן הנציגים הבולטים של הניאו-ליברליזם בישראל, את הפרטת ההשכלה הגבוהה.

הראיון חושף כשל העשוי להסביר כיצד מתחת לחזות הסוציאל-דמוקרטית אימצה יחימוביץ' גירסה ימנית-מתנחלית של הציונות. באופן מביך היא מציינת ש'אני לא מכירה ויכוח … על ציונות וסוציאליזם' בתנועת העבודה, ויכוח שהיה אחד המקורות הפוריים לגיבוש הסינתיזה הציונית-סוציאליסטית. ובהמשך גם בראיון ×–×” היא מוסיפה לרדד את הציונות להמנון, דגל ושירות קרבי, באופן המוציא, למשל, גם את חזונו של הרצל ב'אלטנוילנד' מגבולות הגדרת הציונות של יחימוביץ'.

יחימוביץ' נוקטת בהפרדה שאיפיינה את עמדת 'שלום עכשיו', רק במהופך: כשמאל-יוני הם חשבו כי ניתן להגיע לשלום מבלי לתקן את החברה, ואילו כימין-סוציאלי היא סבורה כי ניתן ללחום לצדק חברתי תוך ניתוק זיקת הגומלין בין ההתנחלויות למשטר ההפרטה. המחשבה הסוציאל-דמוקרטית היא ניגוד של ההפרדה העומדת ביסוד שתי גישות אלו, והנחת המוצא שלה היא קיומן של זיקות הגומלין בין תחומי החיים השונים: כלכלה, חברה, משטר וכיבוש.

למה הבחנה זו חשובה? כי ככל שהוויכוח על השטחים הולך ומתקרב להכרעה, כן מעתיקים המתנחלים את זירת הפעולה שלהם אל תוך ישראל הריבונית, ותוך אימוץ גישת הימין הסוציאלי פועלים לעצב את המשטר על פי דרכם.  ההבחנה בין עמדותיה של הציונות הסוציאליסטית לבין אלו של הימין-הסוציאלי היא חיונית, אפוא למאבק על דמות העתיד של ישראל.

ומהי המסקנה הפוליטית? מבחינה סוציאל-דמוקרטית עדיף פרץ על יחימוביץ'; יחימוביץ' עדיפה על הרצוג ומצנע הניאו-ליברלים. אם יחימוביץ' תבחר לראשות המפלגה, חשוב שהיא תמצא מולה אופוזיציה סוציאל-דמוקרטית.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג כמאל

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , , ,

47 Responses to “דני גוטוויין: שלי יחימוביץ' "שברה ימינה", לבחור בפרץ”

  1. דני זמיר הגיב:

    פרופ' דני גוטווין, הוא בעיניי איש יקר רציני ואהוב עלי מאד, שיחד עם כל ×–×” נשאר (בשונה ממני) תומכו המושבע של עמיר פרץ קורא "לאור" הראיון של יחימוביץ בהארץ להבין שפרץ "יותר ס"ד" משלי… אכן מסקנה מפתיעה.
    אך לא זו בלבד, דני מודיע לנו שיחימוביץ היא ימין סוציאלי, קטיגוריה חשובה שתעזור לנו להבחין בינה ובין עמיר פרץ שמאז שנת 2006 ועד הפריימריז הנוכחיים לא עשה כלום לרבות בהקשר המאבק הס"ד, והתרכז בנסיון בלתי נלאה לפלג את העבודה ואחר כך לחבור לקדימה המאד לא ס"ד…
    מעניין כיצד מנמק ומסביר דני את התנהגותו ורצונו של פרץ הנ"ל ובפרט רצונו לחבור לקדימה בטענה כי הוא "יותר ס"ד משלי".
    לעניין המתנחלים: ישראל איננה מסוגלת להעתיק את רוב ההתיישבות בשטחי 67 חזרה למדינת ישראל. מי שרוצה להתמודד עם העתיד, לרבות הקצאת משאבים במסגרת מדיניות מדינת רווחה, צריך לקחת את זה כנקודת מוצא ולא לבקש את מה שאין. (כן, כולל השאלות הנגזרות מקיום משטר דמוקרטי במצב כזה).

  2. רואי הגיב:

    אני תומכת בסיום הנוכחות הישראלית בשטחים. עם זאת חשוב לזכור:
    1. שיח השנאה כלפי המתנחלים אינו הדרך לעשות זאת. לא מדובר בפורעי חוק (להוציא עשבים שוטים שישנם בכל חברה אידיאולוגית), הם יושבים שם בשליחות ממשלות ישראל. כיוון שהיום ישיבתם שם מסכנת את עתיד המדינה היהודית, כאשר במהרה בימינו נגיע להסכם מדיני נצטרך לבקש מהם לסיים את שליחותם. ואחר כך, נא לזכור, נחיה יחד איתם בתוך גבולות מדינת ישראל.
    2. אחד הדברים המשמעותיים ביותר שמתרחשים במחאה הזו הוא המעבר מקריאת "חסר לי" לקריאת "צדק חברתי".
    כאשר אני צועק שחסר לי, אני בעצם מבקש לקחת מחתך אוכלוסיה אחר כדי להעדיף אותי על פניו. חרדים, מתנחלים, קיבוצניקים, איש איש וחיציו. בכך אני משחק לידי הגורסים שעוגת התקציב היא דבר נתון ויש להתגושש עליה.
    מאידך, קריאה למדינת רווחה *אוניברסלית* מדברת בראש ובראשונה על הגדלת העוגה, עקב מהפך בתפישת ההתערבות הממשלתית. כמובן שכרוכים בכך גם שינויים של סדר העדיפויות, אבל בין אפיקי השקעה, ולא בין מגזרים או מחנות.
    3. למעלה מכל זאת –
    השיח הדן ב"עלות הישיבה בשטחים" מבטא הפנמה של ההגיון הקפיטליסטי המזעזע לפיו כל דבר בעולם יש לשפוט במושגים של שוק. מה קרה לעקרונות?
    אם הישיבה בשטחי יהודה ושומרון היא שיאו של המפעל הציוני בדורנו, כפי שסוברים חלק ממחנה הימין, היא שווה כל השקעה כלכלית. (כמובן, יש גם מי שיסבור שמדינת ישראל כולה "עולה לנו יותר מדי כסף". בנימין נתניהו שמו).
    אבל אם הישיבה ביהודה ושומרון חייבת להסתיים, הרי זה בגלל שיש שם עם אחר שזכאי להגדרה עצמית, בגלל רצון לשמור על צביון יהודי למדינה בתוך הגבולות המוסכמים, בגלל רצון עמוק לבנות כאן חברת מופת ואמונה שרק כך תיכון.
    לא כדי להרוויח עוד כמה שקלים."

    עד כאן נסיון לניסוח מחדש של דברי יחימוביץ'. התייחסויות דוגמת "הגיון מתנחלי" וכדומה, כמו קריאות "לקחת מהחרדים הפרזיטים" מגיעות לרוב ממי שהחליף לפני שנים את השמאל הסוציאלי בשמאל ליברלי, וגם את העקרונות הליברליים מחיל על אנשי שלומו בלבד.

    לפנינו מקרה שונה, שהרי פרופ' גוטווין הוא סוציאל-דמוקרט אמיתי ואיש יקר. חבל שתמיכתו של גוטווין במועמד שמדבר ס"ד אך לא עושה דבר כה עיוורת שהוא משתלח בחה"כ יחימוביץ' בצורה מביכה ובנימוקים רעועים.

  3. אלעד הן הגיב:

    כי מה שהיא אמרה הוא בעייתי.

    לגבי פרץ, מה לעשות שהניסיון לפלג את העבודה (או למצער ליצור אופוזיציה אפקטיבית בתוך העבודה שיכולה לאיים בפרישה) היה הדבר האפקטיבי ביותר שניתן לעשות נגד שלטון ברק-נתניהו. יחימוביץ' העדיפה להמנע מזה ולהנות משני העולמות. להיות הכלב המאולף שנובח על השיירה של ברק.

    בעניין המעבר לקדימה – ×–×” ספין מבית המדרש של ברק שאין בו כל ממש.
    אבל אם כבר קדימה, פרץ לפחות אומר בבירור שהם שותפים קואליציוניים עדיפים בעיניו. מדברי יחימוביץ אפשר להבין שהיא מעדיפה את הליכוד. מזכיר לי יו"ר כלשהו בעבר הלא רחוק.

  4. דודו רוטמן הגיב:

    פרופ' גוטוויין מדייק כהרגלו, ומתאר בחדות את הסיבות שגם אני בעדן בחרתי את בחירותיי.
    שלי יחימוביץ היא מחוקקת טובה, ולוחמת חברתית אמתית. אבל עשייתה היעילה באה על חשבון מרכיבים אחרים של ההומניזם (ויש כאלה) כגון, זכויות אדם, סדר יום אזרחי וכו'. לא זאת אף זאת, יחימוביץ שילמה מחיר אידיאולוגי, כבד מנשוא לדעתי, כדי להפוך למחוקקת המצטיינת שהיא.
    כדי שיהיה לך "קל", לעבוד כמחוקק, אתה חייב לתמוך בקואליציה, ולא להיענש על ידה ועל ידי מפלגתך שלך. יחימוביץ בחרה להיות חלק מהקואליציה האיומה של ברק (שזכר לה גם את חסד תמיכתה בו בסיבוב השני של הפריימריז), ובכך להימנע מכך שהוא יכשיל אותה בדרכה החקיקתית. כמעט ואף אחד מתשעה עשר החוקים שהצליחה להעביר בכנסת הנוכחית לא זכו להתנגדות מתוך הקואליציה, ואף אחד מהם, ככל הידוע לי, לא זכה להתנגדות הממשלה. אין פלא, כאשר ארבעה עשר מתוכם אינם כרוכים בתוספת תקציבית כלל או בתוספת תקציבית שולית לצורך חקיקת זו, שיתפה יחימוביץ פעולה עם דמויות כגון הטרנספריסט אריה אלדד ואחרים. מה שהקל עוד יותר על עבודתה. כל זה לא הופך את החקיקה של יחימוביץ לפחות טובה או פחות חשובה, וטוב שיחימוביץ כאן כדי לעשות את העבודה הזאת, אבל זה לא מאפשר לי לבחור בה.
    ועוד אנקדוטה קטנה: בתגובה לשאלה על אודות החרם על מוצרי ההתנחלויות, ירתה יחימוזיץ את הקלישאה, "חרמות הן לא דרכי". אולי היא שכחה, אולי גרוע מכך. אבל חרמות הן בהחלט חלק מדרכה של יחימוביץ. היא אפילו תמכה, עודדה והפיצה את היוזמה להחרמת "מזרחי טפחות" בשל השכר של המנכ"ל (יוזמה ברוכה ומוצדקת לחלוטין). החרמות שאינן דרכה של יחימוביץ הן אלו שבאות למנוע עושק פלסטינים.

  5. ×’×™ רביב הגיב:

    למרות הסכמות רחבות עם דני אני חלוק עליו מהותית במקרה זה.
    אני חושב שלהגדיר ארבע שורות שהשתמשו בנוסח השאלה לצורך התשובה, בתוך ראיון המשתרע על ארבעה עמודים שהושמו בכותרת רק משום צרכי רייטינג של עורך המוסף כליבת הראיון, זה יותר מציניות.
    ההתיישבות בבקעה וברמת הגולן היו בהחלט בקונצנזוס של מפלגת העבודה והחברה הישראלית אז. ההתנחלויות בשומרון אכן ראשיתן בתקופת שלטון מפלגת העבודה, גם אם הנסיבות אכן היו שנויות במחלוקת וזכורות לכולנו.
    בשום מקום בראיון שלי אינה מביעה תמיכה בהתנחלויות, קל וחומר, אינה תומכת בהישארותן לעת הסדר שלום, ומעידה על כך התמיכה במתווה קלינטון, אלא בסך הכל מנסה לשכך את מסע השיסוי במתנחלים הנהוג בשמאל.
    להבנתי, בראיון זה שלי אינה עושה כל פשרה עם עמדה ערכית כלשהי. לבטח אינה חותרת להמשך מפעל ההתנחלויות או להמשך הכבוש כפי שאומר דני, אלא מביעה תובנה כי הצהרות חוזרות ונשנות על טיב ונחיצות ההסדר המדיני אינן בהכרח מקדמות אותו וכולו יודעים שהסדר כזה יתגשם כשבשני הצדדים יהיו מנהיגים שיהיה להם אינטרס בהסדר כזה ויהיו בעלי עוצמה פוליטית מספיקה להעברו ולקיימו.
    להבנתי היא מנסה לקעקע את אחיזת הברזל של הימין הכלכלי בציבור הישראלי על ידי השלטת הדיון המדיני על פני כל הנושאים האחרים. כפי שאני מבין את הדברים המתנחלים ככלל אינם הבעיה אלא התפישה כי האחיזה בטריטוריה היא ערך עליון בפני עצמו וחשוב יותר מהשגת הסכם מדיני. זוהי תפישה ימנית מדינית ובשום מקום בראיון אין רמז להתקרבותה של שלי לעמדה זו. בסל הכלים של הפוליטקאי, אחד מהיותר לגיטימיים שבהם הוא היכולת להדגיש נקודות אחרות מתוך תפיסתו בהתאם לסיטואציה הפוליטית.
    הנסיון לטעון כי הסטת האש מהמתנחלים מראה כי ליחימוביץ עמדה הנוגדת את הסוציאלדמוקרטיה הוא נסיון נואל וברור לגמרי כי המסקנה שבסופו היתה גם הנחת המוצא שבתחילתו.
    אני סבור שנדרש מאיתנו להתגבר על התנייה הפאבלובית שיש לנו כשאנו נתקלים במושגים : התנחלויות, המנון וציונות, ולהבין שהדרך להביא את ערכי הסוציאל דמוקרטיה מהרשת הוירטואלית ומזירת אהלי המחאה אל משרדי הממשלה זקוקה לציבורים נוספים מלבדנו.
    .

  6. דני זמיר הגיב:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1209675.htm

    אלעד מי שמגדיר יריב פוליטי ככלב מחליט כנראה לשבור את הכלים.
    מיותר בתכלית.

  7. ×§. טוכולסקי הגיב:

    אני חולק על ניתוחו של פרופ. גוטווין בנקודה אחת בדיוק. אם יחימוביץ תנצח את פרץ הס"ד במפלגת העבודה לא צריכה להיות באופוזיציה לה ולדחוף אותה בכך לברית עם הרצוג-מנצע-פואד אלא ביחד עם יחימוביץ לעסוק בבנייה של מחנה ס"ד בעבודה. אותו כנ"ל במקרה של ניצחון של פרץ, ברית בין יחימוביץ ופרץ היא האופציה היחידה לעתיד של מפלגת העבודה ואחת האופציות הטובות לעתיד לס"ד בישראל.

  8. תומר ישראלי הגיב:

    שלי יחימוביץ' נזהרת לא להביע דעות משלה בנושא המדיני ומנסה ללכת בין הטיפות ולא להרגיז אף אחד. זה אולי טוב בשביל להיבחר אבל זה ממש לא מספיק טוב כדי להנהיג. מאד הייתי רוצה שמועמדים יפסיקו לחשב ולהסתיר את עמדותיהם אלא יגידו אמת בלבד ויעמדו מאחוריה, אם וכאשר הם ינהיגו זו האמת שתוביל אותם.
    הייתי שמח הרבה יותר לשמוע אמירות ברורות הרואות בהתיישבות בשטחים שגיאה היסטורית (כולל של ממשלות העבודה) ולא "קונסנזוס בזמנם". הייתי רוצה לשמוע שלשלי אכפת מזכותם של בני אדם לחיי חירות גם אם הם נולדו בטעות פלסטינים (אז נדע שאפשר לסמוך ושאכפת לה גם מבני אדם בישראל ואולי היא באמת סוציאל-דמוקרטית).

    ולא, אני לא חושב שעמיר פרץ (או מי מהמועמדים) יותר טוב והדרך מדינית-בטחונית שהוא מציג חסרת תוכן בעיניי בדומה לזאת של יחימוביץ' (עוד כיפת ברזל ועוד תגובה/נקמה נחרצת בדרך לשלום).

  9. אורי יזהר הגיב:

    אני מסכים עם הניתוח של דני. נראה לי שתומכי שלי יחימוביץ' עוסקים בפרשנות מוגזמת על דברים ברורים שאמרה. בדבריה היא נתנה לגיטימציה להתנחלויות, כולל אלה של הליכוד וגוש אמונים, שהן אבן נגף קשה בדרך להסדר מדיני.
    ח"כ יחמוביץ' טוענת שחרמות אינם הדרך שלה. האמנם? מדוע היא מחרימה את עמיתיה למפלגה המתמודדים מולה ואינה מוכנה אף פעם להופיע בפני קהל עם אחד או כמה מהם? הימנעותה מהופעה בבאר טוביה כאשר מצנע, הרצוג, פרץ ומרגלית הופיעו שם היא דבר מביש. זו התנהגות מתנשאת של "אני ואפסי עוד".
    אני מעיז להסתכן ולומר ×›×™ אם שלי יחימוביץ' תיבחר ליו"ר מפלגת העבודה, לא תהיה לנו גולדה חדשה, שהייתה אוטוריטרית לא קטנה, ואפילו לא המלכה ויקטוריה, כפי שבן אהרון פעם ×›×™× ×” אותה, אלא יקטרינה הגדול – מלכה אבסולוטית. הבכי יתחיל מייד לאחר מכן.

  10. דליה הגיב:

    שלי יחימוביץ ועמיר פרץ – שניהם המועמדים הסוציאל דמוקרטים במפלגת העבודה.
    הראיון של יחימוביץ בהארץ מופנה לקהל קוראים רחב. תשובותיה לשאלות הראיון הן אמירות אידיאולוגיות וגם פוליטיות. הניסיון לקחת אמירה פוליטית ולפרשה כאידיאולוגיה הוא ניסיון פוליטי לבדל אותה מעמיר פרץ לטובת פרץ. אפשר לעשות אותו דבר לעמיר פרץ על סמך פועלו בעבר.
    במקום לפלג בין המועמדים, אני מציעה להפנות את חיצי הפילוג החוצה כלפי היריבים הפוליטיים האמיתיים.

  11. שגית הגיב:

    שלי יחימוביץ טענה שהיא מעוניינת להרחיב את מעגל הבוחרים של מפלגת העבודה, ושהיא חושבת שהמתנחלים והדתיים הלאומיים הם ציבור פוטנציאלי . ×–×” כנראה המחיר.. השמיכה האידאולוגית ששלי יחימוביץ פורסת כנראה לא יכולה להיות מספיק רחבה – בזמן שהיא מנסה לכסות את המתנחלים, היא מאבדת את השמאל המדיני שמצביע לעבודה.

  12. שחר הגיב:

    האמירות של שלי הן לצרכים פולייטים. עיזבו אתכם מזה שהמראיין היה מאוד עויין, ומזה שהארץ לקחו את כל האמירות השנויית במחלוקת והמורכבות (ניסוח מתאים יהיה ה"נפיצות") ופרסם רק אותן, מחוץ להקשר, יום לפני. שלי התבטאה באופן שונה בעבר, ואמרה אחרים מאוד בנוגע להתנחלויות. היא עברה ניתוח להחלפת המוח מאז, היא נכנסה לתפקיד פוליטי, עם שאיפות פרלמנטריות. זה אומר שהיא צריכה ליצור לעצמה דמות פוליטית. כל מה שהיא אמרה בראיון הזה הוא אמת צרופה, מלמבד משפט אחד, והוא שההתנחלויות הן חטא, הן לא פשע. זה הכל, על זה כל הויכוח. בואו שנייה נחשוב כמו פוליטיקאים, ונבין שאם אנחנו צריכים הסכמה רחבה כדי לבצע מהלכים כואבים, אנחנו צריכים להתנהג בצורה מסויימת. ואני אישית, במשך שנים, כשחבתי על איך מפנים את היישובים, ואיך מייצרים פה שלום, תמיד חשבתי על הושטת יד, ולא על הסתה. בניתוח רציונאלי, התנהגות פוליטית כזו היא עניין מבורך, למרות שהמילים האלו נתקעות לך בגרון.
    ממש נתקעות לך בגרון.
    חשוב להגיד שהיא לא אמרה שאסור לפנות את ההתנחלויות, למעשה אין שם אף דיבור על עתיד ההתנחלויות. רוב הראיון הוא על התקציב.
    קשה לי להתייחס למאמר הזה באותה הרצינות שאני מתייחס לשאר מה שדני כותב, בעיקר כשהעילה לזה היא משפט אחד. הוא מריח לי כמו יותר פרופוגנדת פריימריז, מאשר ניתוח מדוייק של המציאות. אני חושב שאנחנו צריכים לנהל שיחה בוגרת יותר, ולא ליפול למלכודות של עיתונאי הארץ, שאנחנו יודעים באיזה צד הם נמצאים. השיחה בעקבות הראיון נהייתה סך הכל, די דוחה, והם עשו עבודה מוצלחת בלשסות אותנו אחד בשני.

    נ.ב
    מאיפה הטענות על כך ששלי לא מוכנה להופיע לצדם? על סמך באר טוביה? ראיתי אותם ביחד לפני חודש בועידה של המשמרת הצעירה. היא פרץ חייכו אחד לשני ולחצו ידיים. אני משוכנע שהיו עוד פעמים. אני לא מתיימר להבין מה קרה שם, או בעוד פעמים שבהם אולי זה קרה, אבל בבקשה, אל תצהירו דברים מוחלטים כשהם פשוט לא.

  13. דקל-דוד עוזר הגיב:

    ימין – מדיני???
    חשבתי שאנחנו תומכים בחלוקת הצדדים על פי תפיסת עולמם הכלכלית…
    בכל מקרה – דני גוטווין תמך בפרץ מהיום הראשון – ×–×” לגטימי.
    אפילו לכתוב מאמרי השמצה כדי לתמוך במועמד זה די לגטימי (די,כי עדיין מדובר בפרופ' שאתה מצפה ממנו לאי-השפעה פוליטית אבל בואו לא נהיה צדקנים).

    אני תומך בשלי והמאמר הזה לא גרם לי אפילו למצמץ, והוא גם לא יגרום לאף אחד אחר למצמץ ולכן לכתוב את דעתי יהיה מיותר.

    לשמחתנו הבחירה בעבודה היא בין פרץ ליחימוביץ – הניצחון מובטח בלאו ×”×›×™

  14. לקסי הגיב:

    מי שרוצה שעמדתו היא שתוגשם צריך קודם-כל להיבחר.

    הדגשת הכיבוש כגורם החשוב בדיון מחזירה את השבר החברתי למחנה השבויים בידי המחנה הניצי.

    אם השמאל (ולהבנתי אין שמאל אלא חברתי) רוצה לשוב לקונצנזוס ולסיכוי הנהגה אין ברירה אלא לדבר אל הרבים ולרכוש את אמונם, זה לא יקרה אם נשוב ונזכיר את התנגדותנו לכיבוש בכל הזדמנות.

    סדיקת שערות אידיאולוגית חשובה בבירורים אידיאולוגיים, אבל לעתים המעשה הפוליטי צריך להתנהל במישור קצת שונה.

  15. גיל, תל אביב הגיב:

    שלי אמרה בסך הכל שהיא לא קונה את המשוואה שלפיה ללא ההתנחלויות, היה כסף למדינת רווחה בתוך הקו הירוק. כעיתונאית היא אולי חשבה כך מכיוון שכך הורגלנו לחשוב. ואולם לאחר כניסתה לפוליטיקה היא ראתה שהבעיה היא עמוקה עוד יותר: לא רק עם הימין הכלכלי והמדיני אלא בעיקר עם השמאל.

    כח"כית חדשה היא נאלצה להתבונן בהשתאות בשרי העבודה לא עושים דבר למען קידום מדיניות סוציאל דמוקרטית, בעודם ממשיכים לטפל בנושא המאחזים וההתנחלויות כאילו זה התפקיד היחיד שלהם בפוליטיקה.

    היא נתקלה שוב ושוב ושוב בעוד אנשים מסוגם של שטרסלר, ביילין וקוצ'יק, שמשתמשים בסוציאל דמוקרטיה כקרדום לחפור בו נגד המתנחלים.

    והכי חשוב – אני שמעתי אותה אומרת חזור ואמור: לא אשב בממשלה שלא תקדם תהליך מדיני, לא אשלים עם המשך הכיבוש, אני תומכת במתווה קלינטון, בוויתורים בירושלים וכל מה שהשמאל הציוני דוגל בו ממזמן.

    הדבר שמפריע להרבה מאוד אנשים הוא שהיא פשוט לא שונאת. לא חרדים, לא מתנחלים ולא ימנים באופן כללי.

    אני סבור שרק מנהיגה מהסוג הזה תוכל להחזיר את הסוציאל דמוקרטיה למקומה הראוי כמפלגת שלטון. את זה לא עושים בשנאה וסקטוריאליות, גם אם מולך מתמודדות קבוצות סקטוריאליות מעצן היותן.

    שלי חייבת להציב חזון אחר שבו היא לא מוותרת על השלום והפרגמטיות שאיפיינה את מפ"אי מאז ומעולם, אך גם לא מדירה מתוכה ציבורים גדולים מאוד בחברה הישראלית, אלא מקרבת אותם אלינו עד לאימוץ עמדותינו הכלכליות והמדיניות.

    יישר כוח שלי

    *ואף מילה על עמיר פרץ האופוטוניסט.

  16. דודו רוטמן הגיב:

    מהיכן נלקחה כוכבית ה"אף מילה על פרץ האופורטוניסט"? באיזו ממשלת ימין ישב פרץ? לאיזה מקורבים בלתי ראויים חילק פרץ משרות אי פעם? כמה טייקונים הוא משרת? מדוע הוא "אופורטוניסט", מפני שכאשר ראש המפלגה שלו בגד בבוחריו הוא בחר שלא לתמוך בו, לא ללכת אתו, ולהיענש על כך קשות? האם הוא זה שהפסיד בבחירות ועזב בתגובה את מפלגתו? האם מדובר בעובדה שלקח את תיק הביטחון? זה האופורטוניזם? הייתי דווקא רוצה שכן תאמר כמה מלים על כך.

  17. ערן הגיב:

    אפשר לנסח מחדש את דברי יחימוביץ עד מחר. זה לא יעזור.
    עמיר פרץ קרא בנאום לא מזמן לראות במתנחלים לא בעייה, אלא פיתרון. הם ישראלים שותפים לבניית מדינת הרווחה שצריכים להירתם למאמץ בתוך הקו הירוק. אצל יחימוביץ הם לא בעייה ולא פיתרון הם שליחי הציונות בעשותם את אשר הם עושים כעת.
    מי שמקבל את תיזת "מנגנון הפיצוי של הכיבוש" מוכרח לפעול לחידוש מדינת הרווחה וסיום הכיבוש. בבחירתה של שלי להפסיק להכיר בכיבוש כעוול היא מסייעת לימין הקיצוני בלגיטימציה לכיבוש.

  18. גיל, תל אביב הגיב:

    פרץ כבר היה עם רגל וחצי בקדימה, כבר החל לפקוד להם אנשים. גם עכשיו כשהוא מבין שהוא עומד בפני תבוסה, הוא מפיץ ספינים עלובים שאם יחימוביץ' תנצח הוא יעזוב את המפלגה, ממש כמו ששמעון פרס עשה לו וכאילו שבכלל יש לו לאן ללכת.

    אם כל זה לא מספיק, בעודו מחליט לעשות טובה למפלגת העבודה ולתת לה עוד צ'אנס, הוא מחלק מחמאות ותשבוחות לגברת לבני, שכלל לא מגיעות לה (אלא בדיוק להיפך, אופוזיציה כזו עלובה לא היתה כאן מאז קום המדינה).

    האנשים שלו מפיצים ברשת כל מיני קשקושים על כך ששלי היא ליברמנית, בזמן שבממשלת אולמרט היתה זו שלי שניסתה בוועידת המפלגה לשכנע את החברים שלא לאפשר את הצטרפות ליברמן לקואליציה ולאיים במשבר, בעוד פרץ משכנע אותם בלהט להישאר בממשלה.

    והכי גרוע: בשביל להצדיק את הידבקותו לכיסא בממשלה אולמרט, ניסה פרץ למכור לנו את המדיניות הניאו ליברלית הקיצונית של הממשלה ההיא כמדיניות חברתית. מבלי להזכיר ששכר המינימום לא עלה ל-4700 כפי שהוא רצה, אלא רק ל-3800 וגם זה בשלוש פעימות שתוכננו לשלוש שנים ובפועל נדחו פעם אחר פעם, עד שגם האינפלציה הנמוכה בישראל שחקה אותן כמעט לגמרי.

    הוא לא מספר לנו כיצד לא אמר מילה וחצי מילה לשר הרווחה שלו, בוז'י, שניסה (ללא הצלחה לשמחתנו) להפריט את המעונות הממשלתיים למפגרים וגם אמר: "מה פתאום ממשלה צריכה לנהל מעונות לחוסים"?

    הוא שלח את יורם מרציאנו לוותר לקדימה על כל הדרישות התקציביות של 2007 (זוכרים את הפיאסקו הזה?).

    ובקדנציה האחרונה בכנסת, הוא ישב וייבב על מות העבודה ומות השמאל ומות המחנה החברתי בעוד שלי, בלעה את הרוק, ושיתפה פעולה עם כל מי שאפשר כדי להעביר 20 חוקים חדשים בכנסת לטובת החברה.

    פרץ הוא אופורטוניסט כי אין לו עמדה אחידה ברורה שאיתה הוא הולך קבוע, כמו שלי, אצלו הכל נקבע לפי מי שעומד בראש. הוא יכול לשבת עם ליברמן, אבל אהוד ברק? מה פתאום.
    הוא יכול להצביע בעד תקציב אנטי חברתי, אבל ששלי תצביע בעד רק כדי שהממשלה לא תסכל לה הצעות חוק חיוניות? מה פתאום, היא מיד "בוגדת".

    אל תדברו איתנו על צביעות, על שינוי דעה, על אופורטוניזם ובטח שאל תעשו את זה למען פרץ, כי הבית שלו עשוי מזכוכית שבירה ביותר.

  19. אורי יזהר הגיב:

    לשחר
    שלי לא אמרה רק שההתחלויות הן לא חטא ולא פשע (ציטטת לא נכון), אלה גם כפרה בנזק הכלכלי של ההתנחלויות, התכחשה לתיזה של מדינת הרווחה החלופית שפעם דגלה בה, לא גילתה הבנה מרובה ליחס בין ציונות וסוציאליזם בתולדות תנועת העבודה.
    לגבי התנהלותה/התנהגותה. מקרה באר טוביה לא היה היחידי. שמעתי על עוד מקרים, כולל מקרה במכללה של רייכמן שבו לא הסכימה לדבר עד שלא הורידו את שאר המשתתפים מהבמה. גם בפעולתה הפרלמנטרית היא בחרה לפעול לבד בדרך כלל, בלי שיתוף חבריה לסיעה.
    ללקסי,
    ה"פטנט" הזה של חיזוק מפלגה סוציאל דמוקרטית תוך הסתרת הדעות המדיניות לא יעבוד. הבלוף יתגלה די מהר והמצטרפים מהימין בגלל העניין החברתי יברחו. אין קיצורי דרך. ניתן להסביר ולשכנע רבים בזכות הסוציאל דמוקרטיה גם כאשר לא מסתירים את העמדות המדיניות. זה לא אומר שצריך לצעוק אותן כל היום מעל הגגות, אבל לא להסתיר.
    עמיר פרץ אינו טלית שכולה תכלת. גם הוא עשה שגיאות קשות, שבחלקן הוא מודה. בינתיים התמהיל שלו של עמדות חברתיות ומדיניות הוא הנכון ביותר.

  20. גיל רביב הגיב:

    גיל, כתומך של שלי לצידך אני אומר לך שבדבריך, אתה ושכמותך גורמים נזק יותר מאשר מועילים. המונח אופורטוניסט ודאי שאינו מתאים כאן.
    ערן וכל שאר האנשים שכותבים בכזה להט על שלי אוהבת ההתנחלויות, תקראו פעם נוספת את הראיון ותבדקו אם באיזשהו מקום נאמר כי הכבוש וההתנחלויות אמורים להמשך על פי השקפתה של שלי.
    אחת מהשתים: או שקריאתכם והבנתכם שטחית, או שהעובדות שנאמרו במאמר אינן אלו שמטרידות אתכם אלא האיום שהיא תגבור על פרץ. כך או כך אלו טענות עלובות בסיטואציה הנוכחית

  21. דודו רוטמן הגיב:

    בסופו של דבר, לאחר הבחירות, אם שלי יחימוביץ תנצח (לא התסריט הכי נורא מבחינתי) אני אשאר במפלגת העבודה בשמחה ואירתם למען ניצחונה בבחירות הארציות. אני מניח שאפילו שלי יחימוביץ תשמח על כך ולא תהיה מעוניינת לגרש אותי ושכמותי מן המפלגה רק כי תמכנו במועמד אחר. האם היא תסרב אז לשתף פעולה עם פרץ "האופורטוניסט" כדבריך? אם כן, האם זה הופך אותה לאופורטוניסטית?
    אגב, ממתי שלי יחימוביץ או תומכיה חושבים שזה לא בסדר לחלק מחמאות ליריבים פוליטיים? זו תפיסה מעניינת מאוד, לאור מכתבי האהבה ל"עצמות מתים חשובות מחדרי מיון" ליצמן , החברות עם "מורה זה מקצוע לעשר שנים" סער, והתשבחות הקבועות לחינוך (אבי ההפרטות בתחום) הדתי באשר הוא. לכל אחד מהגורמים הללו מגיע פחות שבחים מללבני (שאני בהחלט סולד מתפיסותיה). היא, לעומת שלי יחימוביץ, לא התפתתה לתמוך בקואליציית הימין הקיצוני הזו.
    "פרץ הוא אופורטוניסט כי אין לו עמדה אחידה ברורה שאיתה הוא הולך קבוע"? הוא לא התנגד להפרטות? הוא לא העביר את חוק עובדי הקבלן כבר לפני יותר מעשור? במה הוא שינה את עמדותיו האידאולוגיות? אני כבר אתעלם במקרה הזה מן ההנגדה ל"שלי" בהמשך המשפט. כל הדיון כאן מתנהל סביב פליק פלאק שהיא ביצעה בעמדותיה האידאלוגיות (שהוא לגיטימי לחלוטין ולא הופך אותה לאופורטוניסטית).

  22. נעמי טלטש הגיב:

    ביומיים האחרונים מצאתי עצמי נאלצת בעל-כרחי להרהר כמה הרהורים על – שקיפות, צדקנות ודמוקרטיה.
    ולא, לראיון עם שלי בהארץ אין כל קשר לענין.
    בעוד אני שואלת את עצמי: "טוב, מה עושים? יש בכלל מה לעשות? יש טעם לעשות?" גיליתי שמדד הציניות שלי מגיע למפלס שמתחיל לסכן את הבריאות .

    וזו תגובתי למאמר.

  23. גיל, תל אביב הגיב:

    הייתי מתומכיו הגדולים וגם ממאוכזביו. שמחתי כשנשאר בעבודה למרות המחמאות המיותרות ללבני. הכעס עליו החל אך ורק ברגע שראיתי שאנשיו, שאותם אני מכיר אישית, מפיצים על יחימוביץ' שקרים עלובים, הסתה של ממש, מאיימים בעזיבה אם תנצח, פותחים דפי פייסבוק נגדה, תרגילים מלוכלכים שתומכי יחימוביץ' לא עשו בשום שלב ליריבהם. והתעקשות על טוהר המפקד, זה לא תרגיל מלוכלך שמצדיק התנהגות כזו.

    אני גם מעדיף את פרץ על כל שאר המתמודדים.

    להחמיא ליריבים פוליטיים כמו החרדים או גדעון סער, זה ממש לא דומה למחמאות שפיזר לעבר לבני, שכן את כל קולותיה היא גנבה מהעבודה, והחכים שנכנסו לקדימה חתכו את ישראל ביתנו מימין.

    משמעות התמיכה של פרץ בלבני באותה נקודה היה "ברור לגמרי העבודה היתה ותהיה לוויין לקדימה", תזה שאני לעולם לא אקבל ולעולם לא אשלים איתה.

    אני גם ראיתי ב-2006 (וכשאני אומר ראיתי, תאמין לי שראיתי) כיצד פרץ מושפע מאנשים שמייעצים לו עצות איומות שהובילו אותו למעמד הציבורי הנורא שבו הוא נמצא היום (9 מנדטים בלבד בציבור הכללי לפי סקר ערוץ הכנסת לעומת 23 לשלי, 17 לבוז'י ומצנע).

    ולמרות זאת, גם היום אני חותם על כל מילה שעמיר אומר בנושא כלכלה וחברה, הבעיה היא לא המלים שהוא אומר, לא האידאליזם שאני מאמין שיש לו, אלא מה שהוא עושה כשהוא נבחר לתפקיד בכיר. לצערי האיש לקה בפחד גבהים, במקום להעמיד את בכירי המפלגה במקומם, הוא נגרר אחריהם ואחרי האיומים שלהם ("אם תתעקש על תיק האוצר, ניכנס לממשלת אולמרט בלעדיך").

    יש רגעים שמנהיג צריך לדעת שאסור לו למצמץ, לעמוד מול כל העולם ולהתעקש על דרכו, גם אם הוא סבור שהוא במיעוט ועלול להפסיד.

    אם הוא היה עושה את זה, כפי שעשה שרון כאשר כל בכירי מפלגתו התנגדו להתנתקות, ייתכן בהחלט שהוא היה עד היום מנהיג העבודה.

    פרץ נכשל כמנהיג, וככל הנראה לא ייבחר שוב, מצופה ממנו שלא ישרוף את המועדון, ויעזור לבנות ביחד מפלגה סוציאל דמוקרטית לטובת כולנו.

  24. אלון מרום הגיב:

    עם כל הערכה שאני רוכש לפרופ' גוטוויין, מאכזב למצוא שנלכד באותה מלכודת נודעת בה מוכשלת הס"ד עשרות בשנים: א. במקרה הטוב – היפוך סדר החשיבות בין הכלכלי-חברתית למדיני-בטחוני; ב. במקרה הרע – שימוש בתורן דגל השלום להפיל שלטי מחאה ס"ד.

    זאת ועוד, קשה להשתכנע מבחינה לוגית כיצד מועמדת שהצביע בעברה לחד"ש, ותומכת גם כיום במתווה קלינטון, עלולה להוביל בכחש את מצביעי העבודה ל"ימין הסוציאלי". האם פרופ' גוטוויין יכול להצביע על פוליטיקאי ימני אחד התומך במתווה קלינטון? בחלוקת ירושלים?

    אני קורא בענווה לכל הס"ד לסייע לשלי, או לפחות לא לחבל ברנסאנס לו חיכינו מאז דרך מילטון פרידמן במשרדו של ריצ'ארד ניקסון.

  25. איתי הגיב:

    [×’"×  – כרגע רוב הסיכויים שאצביע לעמיר פרץ, ובכל זאת…]

    הביקורת על שבירה ימינה בציר המדיני מצד יחימוביץ' היא הגיונית לגמרי כאשר היא באה מצד מרצ וחד"ש (גדעון לוי למשל), יש לי בעיה איתה כאשר היא באה מצד תומכי עמיר פרץ.

    עמיר פרץ לא היה ח"כ מן השורה, הוא היה שר הביטחון!

    בעוד שיש הרבה מאוד אמת בביקורת במאמר ובטוקבקים, יש דבר אחד שעמיר פרץ אחראי לו ושלי יחימוביץ' לא וזה הרג של מאות פלסטינים חפים מפשע במבצעים ברצועת עזה בחודשים שאחרי חטיפת גלעד שליט (שליט דרומי, גשמי קיץ ועוד שלל שמות), חלקם במקביל למלחמת לבנון ובלי שום כיסוי בתקשורת הישראלית. באותה תקופה הפגינו נגדו פעילי שמאל מדיני וכינו אותו רוצח ואת חיילי צה"ל פושעי מלחמה.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3265533,00.html
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3260928,00.html

    לעומת זאת בתקופה זו לא ממש ראינו אותו יוצא מגדרו בעבודה לטובת דברים כמו:

    א. המרצת אולמרט לחתימה על הסכם מדיני תוך מפגשים תדירים עם ההנהגה הפלסטינית ועם מנהיגים מחו"ל (בדומה לתפקיד של מרצ בממשלת רבין).

    ב. אכיפת החוק על מתנחלים עבריינים בשטחים (שהם מיעוט מבוטל בקרב המתיישבים מעבר לקו הירוק!), בדגש על פינוי מאחזים בהתאם לפסיקת בג"צ, איתור וענישה למתנכלים לפלסטינים.

    ג. היפוך של ממש במדיניות הסגרים וההגבלות על תנועת פלסטינים בתוך הגדה.

    אם נחזור לרמת הדיבורים, שהיא חשובה פחות:

    בסופו של דבר הן פרץ והן יחימוביץ' מתמודדים כל אחד בדרכו עם אותה בעיה בדיוק: השילוב של שמאל סוציאליסטי/ס"ד פלוס התנגדות קוהרנטית לכיבוש הוא מנת חלקם של שלולית מצביעים קטנה וצפופה (אפילו גדעון לוי לא כלול בה, שכן הוא הצדיק לא מזמן את הפרטת החינוך) לא משם יבוא המהפך הפוליטי אלא ממה שייקח קולות מן הימין. לכן שני המתמודדים מבקשים להתייחס למצביעי הימין לא כחלק מהבעיה אלא כחלק מהפתרון.

    יחימוביץ' קורצת יותר לכיפות הסרוגות האשכנזיות (ניתן לראות זאת היטב בתצלומים ממפגשי פעילים), אנשים שגם אם אינם תושבי התנחלויות, יש להם בסבירות גבוהה קרובי משפחה משם.

    פרץ לעומת זאת הולך על מצביעי ליכוד וש"ס, שחלק גדול מהם מזרחיים
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/252/005.html

    נדמה לי שהקבוצה הזו לא ממש מודעת להבדל (הלא כל כך גדול כאמור) בין פרץ ליחימוביץ' בציר המדיני, וגם אם כן, זו בטח לא סיבה משמעותית בשבילם להעדיף את פרץ, אם כבר אז זה מכשול.

  26. מי קובע את השיח הגיב:

    איתי כנראה צודק, השאלה היא כמה זה שייך.
    שלי פשוט יותר קשה לניהול :-).
    ומענין איפה שטח גדעון לוי את תמיכתו בהפרטת החינוך.

  27. איתי הגיב:

    הנה דוגמה אחת שאני זוכר

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1000818.html

    תגובה של אבירמה גולן
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1002557.html

    מעניין כי עורך אתר הארץ נתן למאמר כותרת שונה מהכותרת של עורך עמוד הדעות כפי שניתן לראות כאן

    http://cafe.themarker.com/post/519486/

  28. אחד שיודע הגיב:

    נמאס מן ההשתלחויות הפרועות של יחימוביץ ותומכיה בכל מי שמעז להתנגד לה. להלן הוראות הטיקבוק היומיות שהם מקבלים מתיבת הדוא"ל של "מיכל יעל". זו דוגמה אחת מרבות לסגנון הנדרש, הפעם הקרבן היא העיתונאית אבירמה גולן שזוכה לכינוי "מקרתיסטית" לא פחות:

    חברים,
    עיתון "הארץ" ממשיך להיות כמרקחה – "איך יכול להיות שפוליטיקאית היא גם סוציאל-דמוקרטית, גם שוחרת שלום וגם לא שונאת מתנחלים"?!
    והמקרתיסטית התורנית היא אבירמה גולן. כנסו לה להסביר את עמדתה המורכבת של שלי, ולמה יש לה מקום בשיח הרדוד והשחוק עד עייפה של ימין-שמאל מדיני צר
    העמדה של שלי לא ימנית אלא מרכזית, ציונית ושפויה, ביטחוניסטית ושוחרת שלום – עמדתה של תנועת העבודה ההיסטורית
    כנסו לחזק
    יעל

  29. אביתר כפכפי הגיב:

    פרופ' דני גוטווין, הפעם כשלת והכשלת.
    אני, אביתר כפכפי, חבר מפלגת העבודה, חבר הקיבוץ העירוני "תמוז" בבית שמש, סוציאליסט, קורא אותך ושומע אותך מזה מספר שנים כקול ברור במחנה הסוציאל דמוקרטי הפרגמטי במפלגת העבודה. הפעם נכשלת!
    כשלת בשלוש נקודות עיקריות
    1. בחרת להתייחס ליחימוביץ' על סמך ראיון עיתונאי אחד, עם מראיין עוין בעליל, באכסניה עוינת בעליל. ולא זו בלבד, בחרת במשפט שהכי לא מייצג את עיקר העשייה שלה, וכינית אותו "ליבת הראיון". כל מי שמכיר את יחימוביץ' ופועלה יודע שהאסטרטגיה המרכזית שלה היא להניף רק את הדגל הסוציאליסטי (בציבור הרחב אנו קוראים לו סוציאל דמוקרטי כדי לא להפחיד את ההמונים), וכי היחס למתנחלים או להתנחלויות הוא בפירוש לא ליבת העשייה שלה. מקריאת הראיון ברור כי המראיין מנסה למשוך את יחימוביץ' לנושאים שבעיניו הם חשובים, אף כי הם עומדים בשולי האג'נדה שלה.
    2. שגית בקונטקסט! אתה תוקף את יחימוביץ' בקונטקסט של הפריימריס במפלגת העבודה, ואף מצהיר בסיום דבריך כי גם אם יחימוביץ' תזכה בפריימריס, עלינו להישאר במפלגת העבודה כאופוזיציה. אבל חלק גדול מקוראיך לא מסיקים את המסקנה שלך. אם יחימוביץ' אינה סוציאל דמוקרטית, כפי שאתה אומר, מדוע שהם יצביעו למפלגת העבודה? יש עוד כמה אלטרנטיבות סוציאל דמוקרטיות בסביבה (בעיניהם. אני לא חושב שמרצ או חדש או הירוקים או התנועה הירוקה או עוד כל מיני רסיסי תנועות ומפלגות שאני לא שולט בהם, הם אלטרנטיבה ראויה. אבל הם חושבים כך). אתה אולי מדבר רק על הפריימריס, אבל השתלבת היטב בגל העכור השוטף את ביצת השמאל (גדעון לוי, נסים קלדרון, אייל גרוס, ובטח יש ויהיו עוד). בכך תרמת לפילוג השמאל. סוף סוף הצלחנו להגיע למצב מדהים שבהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה יש שני סוציאל דמוקרטים (פרץ ויחימוביץ') ושני סתם אנשי שמאל מדיני (הרצוג ומצנע), אבל לא! מסתבר שרק אחד מהם הוא סוציאל דמוקרט אמיתי. השניה היא מתחזה. נו באמת! אי אפשר לנהל מירוץ בין פרץ ליחימוביץ' בלי לפלג את השמאל?
    בנוסף, הרי ברור לכולנו שב 13 לספטמבר (או שבועיים אחר כך אם יהיה סיבוב שני) כולנו נצטרך להתאחד מאחורי המועמד שייבחר. אז למה ללכלך את מי שעשוי לעמוד בראש? הרי בעוד חודש או חצי שנה כל המפלגות מחד"ש ועד "קדימה" ישתמשו במאמר שלך כדי להסביר למצביעים למה לא להצביע למפלגת העבודה בראשות יחימוביץ'.
    3. כשלת בצמצומו של המחנה הסוציאל דמוקרטי למספר אנשים שיכולים להיכנס לאולם המשותף של קיבוץ תמוז (ועוד יישאר מקום). הוצאת אותי, ואת כל אלפי (או עשרות אלפי) תומכי יחימוביץ' במפלגה, אל מחוץ למחנה. אם איני מחרים את מוצרי ההתנחלויות, איני סוציאליסט. אם אני מניף רק את הדגל הסוציאליסטי, ואיני מתיישר עם עמדות מדיניות במרווח שבין חדש למרצ, בין גדעון לוי לנסים קלדרון, איני סוציאליסט.
    קטונתי מלהתמודד איתך במגרש של ההגדרות ההיסטוריות. אמור מעתה: אני, אביתר כפכפי, חבר מפלגת העבודה, חבר הקיבוץ העירוני "תמוז" בבית שמש, ימין-סוציאלי.

  30. שירה ר הגיב:

    "הוראות טקבוק יומיות"? ובכן, יש מתנדבים רבים שמקבלים את הקישורים של יעל ומיכל שגם הן (שים לב-) מתנדבות שתומכות בשלי. אני מקבלת את המיילים הללו מבחירה, מגיבה במקומות שאני רואה לנכון, קוראת את מרבית התכנים בקישורים, בוחרת שלא להגיב במקרים רבים לקישורים. הבחירה לטקבק היא בחירה אישית, אין כאן צבא אילם שמשמיע את קולה של שלי או את קולה של יעל (לצורך העניין). יעל כותבת את שהיא כותבת והקוראים הביקורתיים בוחרים מה לעשות בכך. לא מדובר באנשים שמקבל שלמונים כדי לטקבק אלא בתומכים שמבקשים לקבל את המיילים הללו מאותם מתנדבים שבוחרים להתנדב. ביקורת היא לגיטימית ואף רצויה, רק שתהיה הגיונית.
    יש לי ביקורת על שלי במספר תחומים ועדיין אני רואה בה אישה אמיצה שיש ביכולתה לחולל שינוי שמתוכו, כך אני מאמינה, תיווצר תשתית שתאפשר שינוי גם בסדר היום המדיני. אני מכבדת את בחירתו של פרופ' גוטווין אבל בהחלט מרימה גבה.
    אני מאמינה שאם לא נציל את כלל החברה בישראל אז לא יהיה מי שיהיה פנוי לעסוק בכיבוש ובהשלכותיו כי יהיו עסוקים בפת הלחם. אני מאמינה שקיטוב במדיניות חוץ והדרת השיח החברתי-כלכלי לא תורם לאזרחי המדינה בתוך הקו הירוק, לא תורם לאזרחי המדינה מחוץ לקו הירוק, לא תורם לאזרחי המדינה מכלל הדתות ובוודאי שלא תורם לאזרחי הרשות והסביבה. במצב הנוכחי טרם הבשילו התנאים להסכם מדיני, האם יש להרפות מהשאיפה לכך? לא. האם יש לנהל חכם ולמזער נזקים במצב הקיים? לדעתי כן. האם יש לטרוח שלא להזניח את החברה בישראל? לדעתי בהחלט כן, חשוב להעצים ולשפר את התנאים בישראל על מנת להפוך את האזרחים בה לפנויים לדברים אחרים שמרכיבים מהויות חשובות בחיינו מבחינה ערכית ופרקטית דוגמת סוגיית הכיבוש שהינה מהותית.

  31. דודו רוטמן הגיב:

    כנראה שהם כן. השאלה היא אם דף מסרים מהסוג הזה מבטא את עמדותיה של שלי יחימוביץ. האם שלי יחימוביץ חושבת שעיתונאית הגונה כאבירמה גולן, שהיא גם שותפה לדרך הסוציאל-דמוקרטית (וגם המדינית) היא "מקרתיסטית תורנית" בגלל שהיא לא מסכימה עם הדעות שלה? אם יחימוביץ חושבת כך, אז שתעמוד מאחורי הדברים, אם לא, שתתנצל או שתביע הסתייגות מהם.

  32. שירה ר הגיב:

    אני נוטה להניח שאלו לא מילותיה של שלי כי אם מילותיה של יעל שאף חתומה על המייל. אני משתדלת לקחת דברים בערבון מוגבל ולא ללכת אחרי אף אחד בלב שלם וחלילה בעיניים עצומות. אני יכולה להגיד שאני מקבלת מיילים של ספאם ממתמודדים אחרים של מפלגת העבודה מבלי שנרשמתי לרשימה שלהם שוב ושוב למרות שביקשתי שיסירו אותי. אני יכולה להגיד שבחרתי לקבל את המיילים האלה מיעל ומיכל ושאני בוחרת להשאר רשומה אליהם ולהגיב כשאני מוצאת לנכון, מה שאני מוצאת לנכון. אני יכולה להגיד שאני לא מאמינה שאלו מילותיה של שלי וכי הן נועדו להלהיב את הטוקבקיסטים ולסייע לשלי בניהול מסע הבחירות הפנימי במפלגה. אני יכולה גם להגיד שאני באופן אישי, כאמור, משתדלת לא להתפש לכל מילה ופיפס וכן להתייחס לתמונה רחבה יותר. מבחינתי בתמונה הרחבה יותר שלי רצויה מאוד כדמות מפתח בפוליטיקה הישראלית. לא באמת מעניין אותי אם היא חושבת שאבירמה גולן (וכבודה במקומה מונח) היא מקרתיסטית. מעניינים אותי החוקים ששלי חוקקה, האג'נדה העקרונית שלה.
    בחלומי הרטוב שלי שולטת בכל הנאמר בשם מתנדביה, היא מחייכת לכל אחד ואחת ופחות מקטרגת לפחות בחלק מהמקרים, היא מגיבה לכל מייל (למרות שבעבר הגיבה לי באופן אישי וכיום אני מבינה שהיא לא מסוגלת מפאת העומס שבמסע הבחירות הפנימיות), היא מכירה בבעיתיות הנובעת ממדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא פותרת את סוגיית הכיבוש והשלום עם שכנינו והופכת את קערת התקציב על פיה ועוד. חלומות לחוד ומציאות לחוד. נכון לרגע ×–×”, במציאות שלי – שלי היא בחירה טובה שתממש ותקדם דברים בהם אני מאמינה.
    בנוגע לאבירמה, אני רוצה לקוות שמייל שנשלח לקבוצת טוקבקיסטים (ושממה שקראתי בטוקבקים איש מהטוקבקיסטים לא קרא לה מקרתיסטית) בהתנדבות לא תרגש אותה ולא תגרום לה להשליך מכך מילים ששלי מכוונת אליה.

  33. באמת, אביתר? מי שמבקר את אחד המועמדים 'מוציא אלפי מצביעים מחוץ למחנה'? כי אם כן, תומכי יחימוביץ' אשמים בזה לא פחות מכל אחד אחר. מותר להגיד על מועמד אחר שהעמדות שלו בעייתיות. אם אתה חושב ככה, זה אפילו מומלץ.

  34. נעמי ט הגיב:

    לאחד שיודע (זה לא אלוהים במקרה?) יש לי סיבות טובות מאוד להניח שאלה לא הדברים של שלי. חבל שמיכל ויעל לא היו מודעות להן.

    גם אני מקבלת את המיילים של יעל ומיכל, ועושה עם זה מה שבא לי.

    מכיוון שזה לא בתשלום, אף אחד לא חייב לשלי כלום.

    המייל הזה הוא קודם כל קישור טוב למה שמתפרסם בתקשורת, ובדרך כלל עניינו דווקא מידע על פעולות של שלי נגד טייקונים וכל מיני מושכי דיווידנדים למיניהם. ההפנייה היא בדרך כל למדורים הכלכליים.

    מי שלא רוצה להיות מעורב בפרסומים האחרונים שמטבע הדברים קשורים לפריימריז, פשוט עובר הלאה. אף אחד לא עוקב ולא יכול לעקוב אחרינו כדי לבדוק אם "מלאנו את הפקודות" רוב המגיבים בכלל לא מדקלמים בתגובות את ה"מסר היומי". כנראה שמדובר בקהל קצת אינטליגנטי ובעל חשיבה עצמאית.

    בקיצור – אפשר להידבק לכל טפל ולהפוך אותו לפיל.
    למה לא? איך יהיה מענין פה בלי זה?

  35. גרי הגיב:

    כל הויכוח על דעותיה של שלי הוא משני לחלוטין,
    לא מספיק ארגז כלים צריך גם לדעת להוביל,
    המהלך הפוליטי היחידי ששלי יזמה הוא
    חבירתה לאהוד ברק.
    שלי יחימוביץ היא לא מנהיגה.

  36. אביתר כפכפי הגיב:

    נדב, אין לי בעיה עם ביקורת על מועמד אחר (ואפילו לא אם הוא המועמד שאני תומך בו :-). יש לי בהחלט בעיה כשמישהו (שאני מאוד מעריך את דיעותיו) מגדיר את המועמדת שאני תומך בה כלא סוציאליסטית, ובכך במשתמע מגדיר את עמדותי (הקרובות לשלה, שאם לא כן לה הייתי תומך בה) כלא סוציאליסטיות. ×–×” יוצר אצלי משבר זהות מסוים שכן עד עתה הגדרתי את עצמי כסוציאליסט. במובן ×”×–×”, כן, אני מרגיש כאילו הוצאתי מחוץ למחנה…

    בוא נניח למשל (היפותטי בלבד) שאתה סוציאליסט נלהב ואתה תומך בעמיר פרץ. ונניח שבא איש רוח או איש אקדמיה שאתה מאוד מעריך, וכותב מאמר שבו הוא מראה באותות ומופתים שכל מי ששם משפחתו פרץ אינו סוציאליסט. אתה אומר לעצמך: מה, המועמד שלי אינו סוציאליסט. ואז אתה תופס את עצמך ואומר: גם אני שם משפחתי פרץ, האם פירוש הדבר שגם אני איני סוציאליסט?

    אם הטון של תגובתי הקודמת ×”×™×” חריף מדי או תוקפני מדי למישהו, אני מתנצל. אבל אני ממשיך לעמוד על דעתי: ביקורת עניינית – כן, הדבקת תויות – לא.

  37. שאול הגיב:

    באופן כללי, מספר מילים לתומכים של שלי יחימוביץ' שנבהלים מזה שפתאום המחנה פנה נגדם:

    שמי שאול. גדלתי בשומר הצעיר ואני עדיין מאמין בכל לב בערכים שקיבלתי בתנועה. הצבעתי בהתלהבות לעמיר פרץ, ואני מחכה להזדמנות לעשות זאת שוב. בכל זאת, אני מעריך שדני גוטווין יתייג אותי בתור משהו בין ניאו ליברל קיצוני ללוציפר בכבודו ובעצמו. הוא גם יסביר לי למה אני כל כך שטוף מוח, שאני בכלל לא מבין עד כמה שאני בנאדם נורא נורא ניאו ליברלי, ונורא באופן כללי.

    בסדר.
    לומדים לחיות עם זה.

    אני מעריך את חלק ממה שגוטווין כתב ועשה, לא מסכים עם חלקים אחרים, אבל אני… לא רוצה לומר בז… אבל מרגיש מאוד לא בנוח עם מעמד האדמו"ר שהוא זוכה לו.
    מותר לא להסכים, אפילו עם גוטוויין. ומותר לגוטווין להשמיע איזה ביקורת שהוא רוצה. בסדר. אמר. שמעתי. חשבתי על ×–×”. השתכנעתי או לא. ולא התעלפתי אם מצאתי את עצמי לא מסכים איתו (על הדרך, אני חושב שבנושא ×”×–×” אני דווקא די מסכים איתו…)
    התחרות היא לא מי יהיה הס"ד הכי טהור, וגוטויין הוא לא השופט. תחרות טוהר המידות הסוצילאיסטיות מפילה לפעמים את בוז'י או מצנע, וכולנו מריעים בקול על איך חשפו עוד מפרפרת ניאו ליברלית בשורותינו, והפעם היא מפנה את חציה אל שלי יחימוביץ'. זה טיבם של טיהורים. לך תדע מתי יכריזו גם עליך שאתה מנוול גדול. עדיף שהם לא יהיו, אבל כל עוד הם קיימים, וכרגע הם קיימים בריבוע, צריך ללמוד לחיות איתם, ולא להתעלף אם הדביקו לך תויות.

    מה האלטרנטיבה? להגיד – "יודע מה? סבבה. לא צריך. לצאתי מהמחנה." ×–×” עדיף?

  38. למי שקובע את השיח הגיב:

    דף המסרים היומי מוקדש לעקיבא אלדר. מסתבר ששלי יחימוביץ מאמצת את הרטוריקה של "אם תרצו" ו"המכון לאסטרטגיה ציונית" (מה הפלא, היא הרי הציונית היחידה בסביבה) יחד עם התואר המגוחך "פוסט ציוני" לכל מי שחושב שצריך לחלק את הארץ. נחמד מצדה.
    ולמי שלא מנוי, הנה הציטוט המלא, חם מהמייל:

    הי חבר'ה,
    התקפת האמוק של השמאל הפוסט ציוני נמשכת
    עקיבא אלדר מקונן על צעירי האוהלים שכביכול "לא אכפת להם מסבלותיו של עם אחר"
    הפובליציסטים של הארץ מתים לחזור לדיון הצר והעקר שבו לא אכפת להם מסבלותיו של העם שלהם
    קפיטליסטים אדוקים ושמאלנים מדיניים שכואב להם לראות את השיח משתנה
    ואת שלי מובילה פוליטיקה חדשה – לא של שנאה אלא של סולידריות
    כנסו לחזק

  39. שאול הגיב:

    די. די. אני לא יכול לקרוא את זה יותר. יש ביקורת על התועלת שיכולה לצמוח ממדיניות מסוימת? השמיעו אותה. יש ערכים שלא נראים לכם? תגידו אני מאמין בדברים אחרים. אבל די כבר עם התחרות הזו מי באמת ציוני, מי באמת שמאלני, מי באמת סוציאליסט/ סוציאל דמוקרט. מי בעצם הוא קפיטליסט/ ניאו ליברל בתחפושת. די. זה פתטי.

  40. אלעד הן הגיב:

    אני לא יודע מי זאת יעל הנ"ל שכותבת את הדברים הללו בשביל יחימוביץ, אבל היא באמת קצת נשמעת כמו אם תרצו.

  41. מיכאל לינדנבאום הגיב:

    כתומך נלהב של שלי מהיום הראשון ב-2006 ,אני חוזר ומפציר באנשי מחנה הס"ד–לא ליפול לפח של הווכחנות ,ולהתרכז בעיקר שהוא הניצחון של ציר שלי-פרץ,והפיכת העבודה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית.

  42. ×—×’×™ כהן הגיב:

    דני גוטווין מראה בדיוק את הכיוון של מפלגת העבודה בשנים האחרונות שבגללו רבים ממצביעי העבודה פשוט ברחו כל עוד נפשם בם.
    בצר להם ברחו חלקם לליכוד וחלקם לקדימה.
    הרי לקרוא קריאות שמאל-מדיניות מרץ עושה הרבה יותר טוב. גם להיות סוציאליסטיים מרץ עושה יותר טוב. מצד שני, העבודה שכחה שהיא מפלגת מרכז. אז הפך להיות מקובל לקרוא להקפאה בשטחים ולחרם על השטחים? זו גישתה של מרץ וחברותיה שמשמאל. בעבר מפלגת העבודה ידעה תמיד לא לחצות את הקו הזה.
    מפלגת העבודה איבדה עצמה לדעת. כיצד אנשים ש"דואגים לזכויות האדם" שכחו את כל אותם מפוני גוש קטיף? כיצד מפלגת שלטון שרוצה להחזיק בראשות הממשלה של מדינה דמוקרטית קוראת לבצע הוראות של מנהיג חיצוני למדינה? כיצד שכחו בעבודה שציבור הבוחרים אינו תומך מרץ, אלא תומך מרכז?

    שלי יחימוביץ' לפחות מחזירה את העבודה קצת לכיוון הנכון, למרכז הפוליטי תוך הישארות בשמאל החברתי. זמנו של פרופ' גוטווין לקחת צעד אחורה אחרי שהוא וחבריו הפילו את מפלגת העבודה ולתת לכוחות המתחדשים בה לעלות שוב.
    פרופ' גוטווין וחבריו יכולים להישאר, יכולים לעזוב למרץ, יעשו ככל העולה על רוחם. אבל שלא ישכחו שמפלגת מרכז לא יכולה להיות מפלגת נישה ולא יכולה להיות שמאל קיצוני. בשביל זה יש מפלגות אחרות.

  43. נעמי ט הגיב:

    דליה ומיכאל מתכתבים עם עצמם.

    דליה: "במקום לפלג בין המועמדים, אני מציעה להפנות את חיצי הפילוג החוצה כלפי היריבים הפוליטיים האמיתיים."

    מיכאל:"לא ליפול לפח של הווכחנות ,ולהתרכז בעיקר שהוא הניצחון של ציר שלי-פרץ,והפיכת העבודה למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית".

    שאול מציע לרדת מהתיוגים
    ומה עונה לו אלעד הן?
    "יעל היא באמת קצת נשמעת כמו אם תרצו".

    מישהו זוכר מהו הנושא האמיתי על סדר היום?

    1. מיד אחרי 67 החמיצה ישראל את האפשרות לקצור הישגים מדיניים מהניצחון במלחמה. האופוריה עיוורה את כולם מלבד מתי מעט. אפילו גדעון לוי מודה שהתפכח שנים מאוחר יותר –
    SORRY TOO LATE .

    מאז אנחנו רק נגררים אחרי הוטו של הקיצוניים בשני הצדדים שצברו עוד ועוד כוח מחוסר היוזמה והתושיה מיד אחרי המלחמה.

    2. הפינג-פונג העליתיסטי שלום עכשיו/גוש אמונים היה אמנם ההצגה הכי טובה בעיר אבל בצילו התחולל כאן בתוך הקו הירוק תהליך שיטתי של הרס החברה. מחנה השלום בחלקו היה שותף מלא לתהליך הזה.

    ועכשיו הארץ כמרקחה מישהי אמרה "היה קונצנזוס" (מה, לא היה? אז מה עשה שם גדעון לוי שהשתכשך בו שנים רבות על פי עדותו?).
    מישהי אמרה "התנחלויות לא היו חטא" ויאללה בואו נשבור את מפלגת העבודה ונוציא את כל תומכיה מחוץ למחנה.

    למה? כי חייבים פה בפולניה לדבר כל הזמן בשפה שיפוטית, מוסרית כביכול, כדי שלא נשכח חלילה מי בפנים ומי בחוץ ושלא ישתנו פה הקווים שמנציחים את תמונת המפה הפוליטית הכל כך מוכרת ואהובה עלינו, שלמדנו במשך שנים להסתדר כל כך בנוחיות בתוכה.

    וחוץ מזה, האמת, חבל על כל מילה. אני אצביע בעד המפלגה שתצהיר על עצמה שהיא מיצגת את כל הצינים.

  44. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מגיב 43 כותב:
    "תמונת המפה הפוליטית הכל כך מוכרת ואהובה עלינו, שלמדנו במשך שנים להסתדר כל כך בנוחיות בתוכה.
    אולי אנשים מסויימים "הסתדרו בנוחיות" במפה הפוליטית.
    אני ושכמותי בכלל לא "הסתדרנו".
    עברנו הפרטה ברברית ,הפכנו לעבדים עובדי קבלן ולמעדן תאווה של הטייקונים.
    יכול להיות שישנם מגיבים שמסתדרים מאד בנוחיות עם הטייקונים.
    שיבושם להם.

  45. נעמי ט הגיב:

    ב- 4.2.11 שולחת ש"י את המכתב השבועי שלה לאלפי נמענים.
    בסעיף מיוחד היא אומרת דעתה על חוק ועדות הקבלה ואף מפנה את הקוראים לדברים שאמרה בוועדה:
    "שימו לב ל"חוק ועדות הקבלה".יותר גזעני מכל החוקים התמהוניים שעלו לאחרונה, ויפלה אוכלוסיות ומגזרים רבים בישראל. השבוע היה דיון בועדת חוקה חוק ומשפט, היכנסו למה שאמרתי שם בשם סיעת העבודה (שימו לב לצירוף המלים המשמח הזה: בשם סיעת העבודה)".
    http://www.shelly.org.il/node/4559
    יותר ברור וצלול מזה אי אפשר.
    אבל רבים וטובים האשימו אותה שהיא שתקה בנושא החקיקות ה"תמהוניות".

    נו כנראה שהיא לא מצאה לנכון להוכיח בראיון להארץ שאין לה אחיות.

    המאמר של גוטוין שהוא בבחינת קריאה סלקטיבית של הראיון, היה רק סיפתח למתקפה הזויה ששלי השיבה עליה כאן
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1239507.html

    אמנם אינני חברת מפלגה ובכל זאת אני עשויה להצביע לעבודה בבחירות. כשאני רואה איך הכהן הגדול של הס"ד משליך אבנים לתוך הבית ועושה לש"י דה-לגיטימציה, מתעוררות אצלי הרבה מאוד תמיהות.

    לגבי פרץ – אישית אני חושבת שסיפור המשקפת הוא נבזי. אני יודעת מי היו הנפשות הטובות ש"עזרו" לו לקחת את הביטחון, וזו היתה החלטה לגיטימית, אבל לא הופתעתי כאשר הבטיח לנסראאלה שלעולם לא ישכח את עמיר פרץ.
    כבר באירוע המכונן שבו חנוט בחליפה מעונבת ניסה פרץ להוכיח שהוא יודע אנגלית (נסיון שחל עליו בהכרח חוק מרפי), הבנתי לצערי שהוא הפסיד תוך כמה דקות בין 2 ל-5 מנדטים.
    יש דברים שיחצנים אומרים לך לעשות ואתה עושה ויש דברים שלא.
    עמיר הפסיד את המנדטים לא בגלל שנתגלתה עלגותו באנגלית אלא בגלל שגילה העדר עמוד שדרה והעדר שיקול דעת, של מי שניסה להוכיח משהו שהיה אמור לדעת מלכתחילה שאינו ניתן להוכחה.

    יש הרבה דרכים לנהל וויכוח אידיאולוגי ושלי היא בטח לא אדם קל ויש עוד הרבה דברים שהיא צריכה להוכיח.

    אבל בשביל לקרוא לאנשים להצביע לעמיר פרץ, אין צורך להבעיר חלקים מהבית. גם זה סוג של מבחן שעומדים בו או נכשלים בו.

    ודרך אגב, היה היה קונצנזוס, האמא של הקונצנזוס. ומפלגת העבודה היא האמא של תכנית אלון ולמפמניקים היו התנחלויות משלהם.
    לא צריך לשחזר את ההסטוריה. יש אנשים שהיו שם.

  46. ניצן צבי כהן הגיב:

    כמה קראתי ושמעתי את גוטווין מסביר לנו איך הכישלון של תנועת העבודה היה בפירוק מדינת הרווחה. איך כל השיח המדיני הוא כיסוי-תחת "אידיאולוגי" (במשמעות המארכסיסטית של המילה) לתהליכים חברתיים כלכליים בסיסיים יותר.

    הניתוח של גוטווין להתפרקות תנועת העבודה עומד בסתירה למאמר ×”×–×”. משום שמהניתוח שלו עולה שכל עוד מדינת הרווחה מפורקת – ציבורים שונים ינסו ליצור "רווחה סקטוריאלית" מסוגים שונים, וביניהם נמצא את ש"ס, את המתנחלים, את החרדים את "מפלגת הגימלאים" וכו'.

    רק מועמד סוציאל דמוקרטי שיצליח להסב את השיח חזרה אל מדינת רווחה יוכל בטווח הארוך להכין את קרקע החברה הישראלית לצעד אמיץ וכואב כמו פינוי ההתנחלויות.

Leave a Reply