הדייג – לקט המלצות קריאה מס' 44

מבחר תכנים מעניינים שהתפרסמו ברשת בשבוע החולף.

ליקטו וערכו: איציק ארזוני ודורון קאלו

כלכלה וחברה

בניגוד לרבים שמתעשתים רק לאחרונה לנוכח המציאות הכלכלית, תמר בן יוסף כותבת שהלב הכלכלי שלה נשבר עוד בשנות השמונים. אז החלה הנסיגה של הממשלה מהתערבות במשק, שאת השלכותיה אנו חווים בימים אלו ממש. בן יוסף מזהירה את אנשי המאבק החברתי מפתרונות פופוליסטיים – למשל, הורדת המע"מ – שלא יביאו בהכרח לתוצאות הרצויות.

משפחה ומגדר

מעיין הראל וניר חסון רואים בדרישה לחינוך חובה חינם מגיל 3 חודשים ביטוי לפרדוקס ההורי הישראלי: המדינה מעודדת ילודה, אבל מצד שני לוחצת להכניס את הילד למסגרת כמה שיותר מהר, מה שעלול להשפיע לרעה על התפתחותו. עודד ניר לא ממש מסכים, טוען שלא ניתן לגדל ילדים בדרך אחרת מזו הנהוגה כיום, ושחינוך חובה מסייע להורים לשמור על מקום העבודה וחוסך להם עלויות.

איילת עוז מתארת את המרחבים הנשיים האורבניים אליהם נחשפה במהלך תקופת ההריון והלידה. שיעורי יוגה להריון, הכנה ללידה, קבוצות להנקה משותפת ועוד – המסגרות הללו נתפסות בעיניה כליברליות ועירוניות, המובדלות מהמסגרות המשפחתיות והקהילתיות, ולמרות זאת מדגישות ערכים מסורתיים של נשיות ואמהות.

תחבורה

הפוך על הפוך: חוק חדש ביזמת הח"כים דב חנין ושלי יחימוביץ מבטל את החובה לחבישת קסדה בזמן רכיבה על אופניים בעיר. במקום להלחם ברוכבים עם חוקים מגבילים – שדווקא גורמים לירידה בשימוש באופניים – יש לעודד אותם בעזרת תשתיות מתאימות לרכיבה בטוחה, טוען חה"כ חנין. עם קצת רצון טוב, הכנסת תוכל להשלים את המהלך ולאשר במושב הבא את הצעת החוק לעידוד תחבורת אופניים.

יובל מ'יובלוג' מציע לוותר על מלחמות הדת ולהקים חברה ייעודית שתתפעל תחבורה ציבורית בשבת. בירושלים, למשל, ניתן להפעיל מספר מסלולי 'שתי וערב' שיספקו פתרון מינימלי אך יעיל, ושלום על ישראל. במהרה בימינו.

תקשורת

עדי טלמור, שדרן גלי צה"ל, הלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל 58. אריאל סרי-לוי כותב בבלוג שלו על האיש שגילם עבור רבים – ובכללם אחד מעורכי מדור זה – את הקול של הרדיו הישראלי. יהי זכרו ברוך.

חינוך

ראובן ציגלר כותב ב'טרקלין' על ההחלטה הבעייתית שהתקבלה בעיריית אילת, המפרידה את ילדי מבקשי המקלט בעיר ושולחת אותם למסגרת חינוכית נפרדת שאינה עומדת בקריטריונים חינוכיים בסיסיים: המורים חסרי הכשרה, החלוקה לכיתות שרירותית, והמבנה הייעודי אינו עומד בתנאי בטיחות, תברואה ורווחה מינימליים.

תעסוקה

כל 22 דקות בממוצע נפגע פועל בניין בישראל; בחודש יוני לבדו נהרגו חמישה פועלים, בקול דממה דקה. רועי צ'יקי ארד כותב על הפער הבלתי נתפס בין רווחי הקבלנים לבין הרשלנות בבטיחות, על הדרך הקצרה בין תעסוקה זולה לזילות בחיי אדם. הסופרטנקר הממשמש ובא יחמיר מן הסתם את הסטטיסטיקה הנוראה הזו.

שלטון מקומי

יואב לרמן משבח את עיריית בת ים, שמפרסמת הודעות תכנון ובניה מפורטות ומאוירות שגם התושב הממוצע יכול להבין. זהו צעד חשוב בדרך לתכנון עירוני המשתף את הציבור – ההודעות הסטנדרטיות, שנראות כמו מאובן משנות ה-60, עדיין נפוצות ברוב הרשויות המקומיות וראוי שיחלפו מן העולם.