מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
דירוג החוב של ארה"ב: על שקר חברות הדירוג
דירוג האשראי של אגרות החוב של ממשלת ארה"ב ירד, ו'מומחי הכלכלה' מספרים לנו שזה מעיד על המשבר הכלכלי הנורא. ק. טוכולסקי מזכיר שהמשבר היה כאן לפני הדירוג, ושחברות הדירוג הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון
בואו נתחיל מהסוף, דירוגי האשראי כבר שנים לא אומרים כלום. מאז שממשלות בחרו להמיר מיסוי פרוגרסיבי בנטילת חובות, אין מדינה אחת במערב שבאמת מסוגלת להחזיר את חובותיה ועד שהעמים לא יתעוררו, יפילו ממשלות נאו-ליבראליות ויעלו לשלטון ממשלות סוציאליסטיות/ס"ד (או במקרה של ארצות הברית ליבראליות) שיפעלו להעלאת מסים בצורה הוגנת על בעלי היכולת, שום דבר לא הולך להשתנות. כבר למעלה מ-30 שנה שהיצוא העיקרי של המדינות המפותחות הוא חובות. ואין שום סיכוי שממשלות יצליחו להחזיר את החובות האלו. מכסימום הן יכולות להמשיך ולגלגל את החוב הלאה. דירוגי האשראי אינם כלי אובייקטיבי/מקצועי/נטול פניות אלא כלי פוליטי שמשמש בנקים ותאגידים המעוניינים להכפיף ממשלות לתביעותיהם. ככל שמדינות נכנעות יותר למדרגי האשראי כך הן נכונות יותר להפרטות, יותר מכך מנגנון דרוג האשראי משמש בעצם להענשתן של מדינות, דווקא מדינה שדירוגה יורד צריכה לשלם יותר על האשראי וכך כרגיל בעולם הנאו-ליבראלי, עולם העיוועים של מילטון פרידמן, רייגן, ביבי ותאצ'ר החלשים כרגיל משלמים יותר.
העולם צועד לקראת מיתון. מה שהוביל להורדת דירוג האשראי של ארצות הברית, חובה האדיר, היה אחד הגורמים החשובים במניעת המיתון, שכן ארצות הברית הרחיבה את ההוצאה הממשלתית. רק מה ארצות הברית לא השכילה להגדיל גם את ההכנסה הממשלתית במקביל וכך חובה הלאומי הלך וגדל. עכשו ערב המיתון, ארצות הברית כבר לא תושיע את שוק ההון והמפולת תהיה גדולה, זה עשוי לקחת עוד כמה חודשים עד שגם פה נבין שאשליות החוסן הכלכלי שלנו מתנפצות אבל המיתון מגיע. הניסיון השגוי של ממשלות העולם לנסות להחיות את שוק ההון בשנים 2008-2009 במחיר של חובות ציבוריים אדירים, נכשל.
לכאורה במצב שכזה חברות דירוג האשראי הן הסימן הראשון לעתיד לבוא, הן מצביעות על העדר היכולת של ממשלות לעמוד בחובות שהלכו ותפחו במשך שנים של הורדות מסים לבעלי יכולת וצבירת חובות לאומיים. אבל רק לכאורה. חברות דירוג האשראי כבר שנים משתפות פעולה עם השקר ואפילו כעת כאשר הן מצלצלות כלאורה בפעמוני האזהרה זה כבר מאוד מאוחר. גם בתקופה שדירוג האשראי של אירלנד היה מושלם המשבר הכלכלי הלך ונרקם שם. גם בתקופה שחברות דירוג האשראי נתנו לארצות הברית או יוון או איטליה דירוג מושלם, חובות הלכו וגדלו ולא היה ברור מאיפה אי פעם הממשלות יחזירו אותם. חברות דירוג האשראי שיתפו במשך שנים פעולה עם צבירת החובות כי ללא חובות לאומיים מפלצתיים, ללא ניפוח בועות פיננסיות ללא אחיזה מציאותית בנכסים ריאלים, ללא גיוסים מפלצתיים של אגרות חוב ציבוריות ופרטיות, איש לא היה צריך את חברות דירוג האשראי.
הגיע הזמן להכיר בכך שדירוגי האשראי היו שקריים זמן רב, הרבה לפני המשבר האחרון והתפתחויותיו. הגיע הזמן להבין שרוב החובות שצברו ממשלות גדולות לא ישולמו ושהגיע הזמן לזנוח את רעיון ההבל של הורדת מסים כבסיס לצמיחה. הגיע הזמן להפסיק ללוות בלי חשבון, במקום זה בישראל ובעולם כולו ממשלות ועמים צריכים לקחת את מה שמגיע להם ממי שעושקים אותם כבר שנים באמצעות מיסוי הוגן, באמצעות הלאמת חברות שעושקות את הציבור, באמצעות הטלת אחריות אישית על מי שמפיקים דיבידנדים מחברות למצבן הכלכלי של חברות אלו. חברות דירוג האשראי הן חלק ממנגנון העושק, אם נחיה ממה שיש לנו ולא מהלוואות מיותרות, לא נצטרך אותן ואת השרות שהן נותנות למשקיעים מוסדיים בשוק אגרות החוב ולבנקים על חשבון כולנו.
תגיות: אגרות חוב, אירלנד, ארצות-הברית, דירוג אשראי, חוב לאומי, יוון, ספרד
קישור קבוע
13 תגובות
Email This Post
10 באוגוסט, 2011 בשעה 11:44
1. השאלה אם באמת אפשר להחזיר את הגלגל לאחור עכשיו שחברות הפכו לגלובליות והרבה פעמים השווי שלהן גבוה מהתוצר של מדינות המוצא שלהן. יכול להיות שנראה בהמשך התנתקות של התלות בין הדירוג של תאגיד והדירוג של המדינה בה היא פועלת…
כתבו על המהפך הזה ביכלר וניצן
2. לאחרונה איחוד האירו התמרמר על כך שמורידים למדינות בו דירוג על ימין ועל שמאל ואת ארה"ב מותירים ללא שינוי… במקום לצאת נגד השיטה…
3. קרוגמן מתאר יפה בפוסט האחרון שלו ב NYT למה הדירוגים של חברות הדירוג לא צריכים להזיז לנו. חבל רק שזה לא נכתב גם כשזה היה בהקשר האירופאי…
10 באוגוסט, 2011 בשעה 12:37
למי חייבי×
שאלת הדיוט: למי בדיוק חייבות כל המדינות שיש להן חוב??
10 באוגוסט, 2011 בשעה 12:54
×”×ª×ž×•× ×” ××™× ×” שלמה.
ק. מבלי להסכים או לא להסכים אם הטענה שלך במאמר אני חושב שמה שאתה מצייר הוא קצת מבחינת בואו ונהרוג את השליח. אפשר להרוג את השליח אבל זה לא ישנה מאומה לגבי העובדות עצמן.
העולם היום הוא עולם מאוד מורכב. הכוח האמיתי הוא הידע ולא הכסף. (תחסוך ממני מלתת דוגמאות אינפנטיליות אבל פטור בלא כלום אי אפשר – ראה מה קורה למי שפתאום זוכה בלוטו/טוטו למשל.) המידע, היום, לא רק שהוא רחב ועצום בגודלו הוא מאוד מאוד זמין. כדי להתעמת עם ים המידע צריך כלי מדידה וכלים שיגדירו דברים כך שהרבה אנשים בהרבה מקומות יוכלו,על בסיס מכנה משותף, להבין את מצבם עמדתם וגו.
החברה האנושית הבינה (או "הבינה" איך שתרצה) שכדי להתנהל היא צריכה מידע ולכן העדיפה שמשהו יעשה את זה עבורה. במילים יותר ברורות: החברה האנושית הבינה שדמוקרטיה זה פטנט מצויין אבל מאוד קשה ליישום. מה שקרה (ועדין קורה) שהעדיפו לעבוד בשיטת השגר ושכח כלומר: נבחר את מי שנראה לי שיש לו את הידע והכישורים לנהל עבורינו את המדינה, ניתן לו את המנדט ואם לא ישא חן בעינינו נתחשבן איתו בעוד 4 שנים. בנתיים נתפנה לעסוק במה שהידע שלנו מאפשר לנו.
שוב על אותו בסיס טיעון הממשלים בעולם לא הפקיעו את המדינה מאזרחיה אלא,גם הם, "נפלו" לקונספט שניהול מדינה הוא עניין בפני עצמו ששמור למי שיש לו את הידע וכתוצאה מזה חיפשו,וגם מצאו, כלים אוניברסאליים שאיתם ינהלו את המדינה וגם פיתחו מכנים משותפים למדידת הצלחה וכישלון. מאחר והידע הוא, כאמור, מאוד מאוד רחב היה, ועדיין יש, צורך למדוד אותו בכלים שיהיו מקובלים על כולם ולא בהכרח משקפים באחד על אחד את המציאות. וככה נוצרו משטרים,והרבה, שבעצם התנתקו מהעמים שלהם כמו שקורה אצלנו וכמו שקורה בבריטניה וכמו שקורה בארה"ב…
הפתרון הוא פשוט. הפתרון הוא לקחת אחריות של האזרחים על המי המה והאיך מנהל את חיינו המשותפים. בישראל זה התחיל בבריטניה זה בדרך באה"ב…. אני לא יודע.
אני בוחר להתייחס לארה"ב מאוד בזהירות. אם תקח סתם אדם מהרחוב ותבקש ממנו להגדיר מה זה ארה"ב תשמע תיאור של האנשים שגרים במגפוליסים של החוף המערבי והמזרחי אבל בארה"ב יש הרבה מאוד מדינות והרבה מאוד אנשים שאפילו רמת החיים הרווחה והאמצעים העומדים לרשותינו פה בישראל הם עבורם מושא לקינאה. אם כל העולם מאוד מורכב וורסאטילי ארה"ב עולה על כולן.
לסיכום:
אפשר להרוג את השליח זה לא ישנה את העובדות. הדרך הנכונה לטפל בבעיות החוב והניהול הכושל של ממשלות בעולם הוא שהאזרחים יקחו לידיהם את האחריות.
קוראים לזה… דמוקרטיה.
…ואולי? ואולי אנחנו,פה בישראל, שוב פעם אור לגויים גם בעניין הזה ואני מתחיל,לפחות ברמה האישית, להיות די גאה בהשתייכות שלי לעם הזה 🙂
מנחם.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 13:05
מנחם הטענה שלי אחרת לגמרי, חברות דירוג האשראי אינן כלי מקצועי אלא פוליטי, הן נותנות דירוג טוב לממשלות שמפריטות ומורידות מסים גם כשיש להן חובות עצומים ופוגעות בדירוג ברגע שנעשה ניסיון לשינוי המדיניות הנאו-ליבראלית. ארצות הברית וכמוה רוב המדינות המתועשות שקועות בחובות עמוקים וחסרי יכולת להחזירם כבר שנים. חברות דירוג האשראי התעלמו מכך כל זמן שהמדינות הללו הפריטו והורידו מיסוי פרוגרסיבי. הן בסך הכל כלי בשירות שלטון ההון וכך צריך להתייחס אליהן.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 13:06
וחוץ מזה את רוב החובות של העולם אי אפשר להחזיר. מה שצריך לעשות זאת שמיטת חובות וחלוקת משאבים הוגנת בכדי לשלם עבור הצרכים.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 13:51
ק.
גם הבנק העולמי הוא "שליח" וגם הוא ניאו-ליבראל. אותו דבר למנהיגים הפיסקאלים של השוק המשותף וראינו את זה במקרה של יוון.
כל זה לא נוגד את שאמרתי יש בעיה בכלכלה העולמית והפתרון הוא לא חברות דירוג האשראי,הבנק העולמי,אובמה או נתניהו אלא אני ואתה.
מנחם.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 13:54
זה נכון מנחם, אבל אני כותב טור כלכלי ומצביע על בעיות בכדי שאני ואתה נדע עוד דברים שיעזרו לנו להחליט עליהם. הרבה בעיות שעסקתי בהן כאן אפשר להגידשהם לא הבעיה אלא אנחנו. אנשים צריכים להבין גם מה צרך לשנות ולמה.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 15:01
מה שמעניין בסיפור הוא שהגולם קם על יוצרו, שהרי ארה"ב היא שדחפה להפרטות בעולם ובפרט בזה המתפתח שכן מדיניות ההפרטות שירתה אינטרס אמריקאי – התרחבות של המגזר העסקי האמריקאי על פעילות שמעבר לים.
רגע של ציניות שחורה – היה צריך לארגן למילטון ארון קבורה בצורת גליל כדי שיהיה לו נוח לעשות שם סיבובים והיפוכים …
10 באוגוסט, 2011 בשעה 16:54
"×רה"ב ×”×™× ×©×“×—×¤×” להפרטות ×‘×¢×•×œ× ×•×‘×¤×¨×˜ בזה המתפתח"
זה בסדר להכנס לתיאוריות קונספירציה ואולי אפילו נחמד ומסביר דברים מסובכים באופן פשוט,אבל: זוהי תואריית קונספירציה לא מציאות.
שוב אני מזכיר: ארה"ב זה לא המגא-פוליסים של החוף המערבי והמזרחי ולא 150 המשפחות שבידיהן כ-%60 מההון. ארה"ב זה שני דברים: בדלנות בדלנות ועוד פעם בדלנות ובצידה שאיפה להיות הכי טובים הכי מודרניים ובחזית העשייה.
אנשים/אזרחים בעולם המתפתח וגם המפותח ראו כי טוב והחליטו לאמץ ארה"ב לא יכולה,בשל האופי הלאומי שלה, להכריח אף עם להפריט עצמו לדעת. מה שקרה בישראל ב 40 שנה האחרונות זה בדיוק הדוגמא שעליה אני מדבר.
חברת GE היא החברה הגדולה בעולם במונחים פיננסיים. יום אחרי החלטת הקונגרס בדבר הגדלת החוב הלאומי, הודיעה החברה שהיא מחליפה 12000 משרות במיקור חוץ ב 12000 משרות בהעסקה ישירה לרבות העברת היצור לתוך תחומי ארה"ב. למה? כי היא חברה אמרקאית בבעלות אמרקאים בדלנים ושואפים למצויינות.
לפי תיאורית הקונספירציה מחר בבוקר גם הטייקונים הישראלים יהפכו את כל המשרות שבמיקור חוץ למשרות בהעסקה ישירה – אשרי החולמים.
ושוב אני חוזר לתגובה הקודמת שלי: הבעיה היא לא בשיטה אלא באנשים שמאמינים בה ומאפשרים אותה. זה נכון לאזרחי ארה"ב וזה נכון לנו הישראלים.
הייתי רוצה לכתוב עוד כמה דברים אבל הנבואה ניתנה לטיפשים אם בכלל הייתה קיימת אי-פעם,אבל: ארה"ב איננה לבד אסור להתעלם מהודו/סין ומהשוק המשותף ואני לא בטוח שמשהו יכול לנבא משהו – ולו בשל העובדה שאף אדם שפוי היה מנחש את התגובה של GE ואסור להמעיט בערכה.
מנחם.
10 באוגוסט, 2011 בשעה 17:57
עוד משהו ×©×©×›×—× ×• על חברות הדירוג
מסכים עם כל מה שק.ט. כתב ועוד יותר!
חברות הדירוג הן כלי אנטי-דמוקרטי שביחד עם קרן המטבע והבנק העולמי מינו את עצמם, במסווה של "מדעיות ומקצועיות כלכליות" ותוך שימוש בז'רגון שמובן ליודעי ח"ן ("כלכלית" – השפה שכלכלנים המציאו בכדי לגרום לנו לחשוב שהם יודעים משהו שאנחנו לא יכולים להבין), להיות שופטי העולם על-פי אמונתם החברתית.
נזכור רק איך הן העצימו את הבועה האחרונה (בינתיים) במתן דירוג AAA לחברות האשראי המגובה במשכנתאות…
S&P בעצם Poor Standarts.
או אולי Standarts against the poor?
10 באוגוסט, 2011 בשעה 18:09
למה ההיתממות ??
זה אמנם לא נקרא קונספירציה בלשונם של הימין הכלכלי אלא אידיאולוגיה שדאגו לגבות אותה בעקומות ומודלים, אבל ברור שמדובר בעניין פוליטי לחלוטין שמתעדף את בעלי ההון.
אף אחד גם לא מנסה להסתיר את העובדה שתאגידים משלמים הרבה מאוד כסף כדי למנוע חקיקה או לעודד חקיקה שמעדיפה אותם ויכולה בפירוש לפגוע בכלל הציבור, בבעלי חיים ובסביבה.
אנחנו לא כל כך רחוקים מימי הפאודליזם הלא עליזים, את בני האצולה מחליפים בעלי ההון ואת שכר הקיום החליפו בתרבות צריכה משעבדת…
10 באוגוסט, 2011 בשעה 18:22
אני מסכים עם ק. ועם ל. (לקסי).
חברות הדירוג הן המצאה ניאו-ליברלית מההתחלה, המדינות הסכימו לוותר על זכותן הטבעית להחליט מה היא רמת האמון שאפשר לתת במדינה אחרת.
המדינות החליטו לותר על זכותן הטבעית למכור אג"ח בטוחות ישירות לתושבים שלהן ובמקום זה נתנו לסרסורים שנקראים בנקים/בנקים להשקעות לגזור דמי שידול.
מנחם הערה אחת, ארה"ב ינואר 1973 ר. ניקסון נשיא החליט באופן חד צדדי לנייד את הדולר ולצאת מההסכמות שהושגו בברטון וודס.
זאת הייתה ההחלטה שהביאה אותנו למקום בו אנחנו נמצאים – מיטלטלים אנה ואנה על גלי השוק הסוערים ללא הגה או מפרש, ללא יד מכוונת מלבד זאת הנעלמה = אלוהי הבצע.
http://www.yesod.net/yesod/archives/2008/10/post_303.html
10 באוגוסט, 2011 בשעה 18:50
שגית (11) עמית (12)
שניכם אומרים דברים נכונים ואני מסכים איתם אני לא מסכים,כפי שציינתי, שממשל האמרקאי משתשמש בכלכלה ובחשיבה הנאו-ליבראלית שלו על מנת לעצב את העולם. הממשל האמרקאי הוא של האמרקאים שלהם ובשבילם בלבד וזה טבוע בהם מאוד חזק.
כל שאר הדברים – אמת ויציב. עמית: אתה בעצמך מחזק את הטיעון שלי מ"י בחרה בדרך לא נכונה היא לא הוכתבה לה ע"י הנשיא נכיייייסון וממשלת ישראך היא שלנו לגבי בשבלינו- כבר 40 שנה לא!
ואותו ממשל לא מצליח להשליט פה שבוע אחד של שקט בתחום המדיני ביטחוני…..
מנחם.