חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת האוהלים – איך מגיעים למדינת רווחה?

נושאים דעות ב 1.08.11 2:11

כדי להגיע למדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית אמיתית – יש להרחיב את המחאה ולכלול בה גם נושאים הנוגעים לשכבות אחרות בחברה

מאת: נדב פרץ

המאבק הנוכחי – מעבר לעובדה שהוא כמים חיים להלך שנמצא כבר 26 שנה במדבר – הוא מאבק סקטוריאלי באופן מובהק ומוצהר. זה המאבק של מעמד הביניים. מוביליו לא מתנכרים למאבק של המעמדות הנמוכים יותר, אבל הם באופן מוצהר מבדלים את המאבק הזה ממאבקים אחרים, של אנשים שמצבם הסוציו-אקונומי טוב פחות.

וזו עלולה להיות נקודת השבר של המאבק.

***

אחת השאלות המרכזיות שחוקרי מדינות רווחה שואלים את עצמם היא מדוע מדינות רווחה שונות זו מזו. למה בשבדיה יש דגש כל כך חזק על אוניברסליות, שנעדר ממדינות אחרות? למה בגרמניה מדינת הרווחה היא כל-כך מפולחת, ומעניקה שירותים שונים לשכבות שונות? למה בארה”ב, הטבות למי שאיננו עני מרוד נחשבות לחילול הקודש?

לשאלה הזו, כמו לכל שאלה במדעי החברה, יש מגוון רב של תשובות. אבל אחת התשובות המשכנעות ביותר, והמקובלות ביותר, היא העמדה של גישת ‘משאבי הכוח’ (Power Resources).

הגישה הזו פותחת בהצבעה על העובדה הפשוטה, לפיה התחזית של מרקס – לפיה הפרולטריון יהפוך לרוב וישתלט על הדמוקרטיה הפרלמנטרית בכוח האצבע – פשוט לא התממשה. בשום שלב בהיסטוריה, הפרולטריון במובנו הקלאסי – פועלי התעשייה – לא היווה יותר מ-50% מהאלקטורט.

לכן, מה שהשפיע על עיצוב מדיניות הרווחה היה הבריתות הפוליטיות שכרת מעמד הפועלים. בגרמניה, ביסמארק יסד דפוס של ‘הפרד ומשול’ – הטבות שונות לכל סקטור וסקטור, שגרמו לסקטורים השונים להיאבק זה בזה על הטבות, במקום להתאחד כדי לדרוש הטבות מאוחדות. בארצות הברית, מעמד הפועלים לא הצליח לכרות שום ברית משמעותית, שתעזור לו לאיים על השלטון – ונשאר חסר הטבות כמעט לחלוטין. בשבדיה, לעומת זאת, מעמד הפועלים הצליח לכרות שתי בריתות משמעותיות מאוד – בהתחלה עם האיכרים העצמאיים, ואחרי ששיעורה של החקלאות ירד, עם מעמד הביניים.

הברית הזו היא שגרמה להקמתה של מדינת רווחה אוניברסליסטית, שמעניקה הטבות נדיבות וזהות לכל שכבות העם. החינוך, הבריאות, הדיור – כל אלה ניתנו לכולם, גם למעמד הביניים וגם למעמד הפועלים. הם ניתנו באיכות טובה, שסיפקה את רצונם של מעמד הביניים, ובמחיר נמוך, שאיפשר למעמד הפועלים להגיע אליהם.

האופי הזה של מדינת הרווחה חיזק את הברית הפוליטית הזו, משום שלרוב המכריע של הציבור היה אינטרס מושקע במדינת הרווחה. כשכולם כאחד נפגעים מקיצוצים, כולם מתנגדים לקיצוצים. האפשרות של משחק 'הפרד ומשול’ – אקצץ לחרדים, כדי שהקיבוצניקים ישמחו, ובתגובה הממשלה הבאה תקצץ לקיבוצניקים כדי שהחרדים ישמחו – היא מאוד מוגבלת כאן, מכיוון שכל קיצוץ פוגע בכולם, ולכן נתקל בהתנגדות גורפת. זו, לפי הגישה הזו, הסיבה שמדינת הרווחה הסקנדינבית שרדה בצורה הרבה יותר מקיפה מכל מדינת רווחה אחרת.

***

ישראל לא הוקמה כמדינת רווחה אוניברסליסטית, וברוב המכריע של שנותיה לא תיפקדה ככזו. בשני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה, הוקמה כאן מדינת רווחה נרחבת ונדיבה יחסית – אבל לא מדינת רווחה אוניברסליסטית. הוקמה כאן מדינת רווחה שנתנה הטבות דיפרנציאליות לקבוצות חברתיות שונות, במידה רבה של דמיון למודל הגרמני.

תחום הדיור הוא התחום הבוער כרגע, אז משם ניקח את הדוגמא: בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל, שאלת הדיור הייתה השאלה הבוערת שעל הפרק. ואכן, המדינה התערבה באופן אקטיבי ונרחב כדי לתת מענה לבעיות הדיור של תושביה. אבל היא התערבה באופן שנתן פתרונות שונים, באיכות שונה, לקבוצות חברתיות שונות: האשכנזים במרכז קיבלו משכנתאות מסובסדות בנדיבות, שאיפשרו להם לקנות דירות טובות ואיכותיות. עבור תושבי המעברות ניבנו שיכונים, במה שלימים יהיה עיירות הפיתוח. ואילו הערבים – הם, כמובן, לא קיבלו כלום.

וזה היה המצב כמעט בכל תחום של מדיניות – באופן מוצהר, המדיניות הייתה שוויונית, אך בפועל תוכננה מדיניות שונה עבור כל קבוצה חברתית.

האסטרטגיה הזו התפוצצה למדינת ישראל בפרצוף בשנת 1971, כשלכמה צעירים מזרחים במוסררה נמאס שמתייחסים אליהם כאל אזרחים סוג ב’, והם הקימו את תנועת הפנתרים השחורים – תנועת המחאה החברתית המקיפה ביותר והמוצלחת ביותר שישראל ידעה מימיה. השלטון ניסה, אמנם, להכיל את המחאה ולהמעיט בערכה בהתחלה (‘הם לא נחמדים’) – אולם בעקבות המחאה הזו, התחיל מהלך ענק של הפיכת מדינת הרווחה הישראלית למדינת רווחה אוניברסליסטית אמיתית.

הנסיון הזה נמשך כמה שנים בודדות – המחמירים יאמרו חמש, המקילים יאמרו שמונה – וכלל שינויים מפליגים במדיניות הרווחה הישראלית. בין השאר, נחקקו אז חוק ביטוח אבטלה, חוק הבטחת הכנסה, קצבאות הילדים הפכו ל(כמעט) אוניברסליות, ועוד ועוד.

אלא שגם הנסיון האדיר הזה היה בגדר מעט מדי, ובעיקר מאוחר מדי. הוא פעל מול שתי מגמות שלא איפשרו לו לבוא לידי מיצוי: מצד אחד, מהלך עולמי של נסיגת מדינת הרווחה, ומצד שני, חשוב יותר, חוסר האמון והכעס של השכבות שהופקרו בידי מדינת ישראל בשנים הקודמות היה עמוק מכדי שתיקון כזה יספיק. בשנת 1977 המערך נזרק מהשלטון, ולמרות שזה לקח קצת זמן – הליכוד התחיל ליישם מדיניות חברתית ליברלית-שאריתית, וכעבור כמה שנים המערך הצטרף אליו בשמחה רבה.

****

בחזרה להיום – אם אנחנו רוצים ניו דיל, כניסוחו המצויין של נדב אייל, ניו דיל שיחזיק לעשורים, שישנה את דפוס התנהלותה של מדינת ישראל – הניו דיל הזה חייב לכלול את כל שכבות החברה.

כן, הדרישה להתערבות ממשלתית בנושאי דיור היא מוצדקת מעין כמותה. כן, מחאת העגלות היא הכרח, לא היום אלא לפני עשור. כן, גם השכר של הרופאים צריך לעלות.

אבל זו מחאה צרה מדי, וסקטוריאלית מדי. צריך לשים על השולחן גם את השאלות שמטרידות את מי שמרוויח פחות מהשכר החציוני במשק (בערך 6,000 ש”ח). כן, צריך לדבר גם על העלאת שכר המינימום. צריך לדבר על האיום בהשבתה של תוכנית ויסקונסין. צריך לדבר על העלאת קצבאות הילדים והבטחת הכנסה. כל הנושאים האלה חייבים להיות חלק מהמחאה, כדי שהיא תצליח. גם אם יהיו כמה אנשים שפחות יאהבו את הכיוון הזה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , , , , ,

16 תגובות

  1. דקל-דוד עוזר :

    מאמר מדויק חכם ומבריק

    שינוי אחד שהייתי מכניס:
    במקום הביטוי "ניו דיל" מה שדרוש לנו בישראל היא "רפורמה קניינית".

    ניו דיל זה אומר שהבעיה היחידה היא בממשלה, ויהיה ניו דיל בין הממשלה לאזרחים – ולא זו הבעיה.

    הבעיה היא שהשוק הפרטי הפך להיות מעוות ולכן הפיתרון צריך להיות, בראש ובראשונה, שינוי השוק הפרטי.

    ועל רוב הדברים שדיברת דיברנו עשרות פעמים אז אשאיר לאחרים (-:

  2. שאול :

    דבר דבור על אופניו. כדי להוסיף תחושת דחיפות קלה לצורך לתת כיוון למהפכה, שווה אולי להזכיר שפעם אחרונה שמעמד הביניים חטף את הג'ננה על זה שלא נותנים לו מספיק, ונמאס לו מכל הטפילים, הוא נתן 15 מנדטים למפלגה שהייתה אולי הימנית ביותר מבחינה כלכלית בתולדות המדינה – שינוי של טומי לפיד. איתי הזכיר במקום אחר את האמהות שרוצות הכל בחינם, אבל פחות מיסוי. זה מדאיג.

    זו רק תזכורת לפער שעלול להיווצר בין כעס ומרמור של המעמד הבינוני ובין חיזוק האגנדה של מדינת רווחה.

  3. שירן מועלם :

    יש עוד מאהלים

    רק תיקון: יש לכתוב "בשלושה מהמאהלים בת"א" ולא בשלושת המאהלים. יש נוספים. במאהל בתקווה יש מצוקה גדולה ומגיע לה להישמע
    במאהל ביפו יש מצוקה ערבית גדולה וגם לה מגיע להישמע

  4. שאול :

    בקשה – שינוי של טומי לפיד מרימה ראש:
    http://www.themarker.com/opinion/1.676533

  5. נדב פרץ :

    דקל: תודה. אני חושב שחלק מהניו דיל הוא בדיוק הדבר הזה שאתה מדבר עליו. החובה של המדינה לפקח על השוק החופשי.

    שאול: תודה. גם ורטר אומר בהארץ היום דברים דומים. כנראה שאצל שוקן אומרים 'אם אתה לא יכול לנצח אותם, תנתב אותם'.

    שירן: לא הבנתי למה את מתייחסת

  6. איתי :

    מאמר מעולה, תודה.

    עכשיו בוא נגזור ממנו רשימה של 10 דברים שצריכים להיות בדרישות של "הנהגת המחאה" כי הם אוניברסליים (למשל הורדת גיל חינוך חינם) ו-10 דברים שלא צריכים להיות (כי הם מועילים רק לסקטור, למשל הכרה בהוצאות מטפלת למס הכנסה), ונתחיל לפמפם את זה.

  7. עמית :

    עובדים אצלנו ? אז תנו לנו בבקשה דין וחשבון !

    המחאה הציבורית האחרונה חשפה התעוררות גדולה של הציבור הישראלי שהתאחד על מנת לתבוע את המגיע לו בזכות ולא בחסד ותבע מהשילטון לקחת אחריות על המערכות הציבוריות ולדאוג למדינת רווחה במקום מדינת רווחים.

    או במילים אחרות : בן אם בחרתי בכם או לא ,אתם נציגים שלי ,אני משלם לכם משכורת על כך ,אז אתם צריכים לתת לי דין וחשבון !

    ברוח מזאת חשבתי שהגיע הזמן שנדע כולנו מה הפיתרונות של נציגינו .מה הם מציעים לעשות ואילך הם מתכוונים לפעול על מנת לצמצם את הפערים המעמיקים בחברה הישראלית בראייה ארוכת טווח.

    על כן יזמתי כתיבת שני מכתבים לשרים שאני מוקיר את פועלם והייתי שמח לקבל את דעתם ופועלם בבעיות הבוערות שעל הפרק .
    נשמע לי רעיון מצויין שכל אחד ואחד מהאזרחים יבוא גם הוא בדרישה לדין וחשבון מנציגיו.זה יכול להיות חבר כנסת/חבר ועדה בכנסת /שר /ראש עיר .כל האנשים שלמעשה עובדים אצלינו ולפעמים צריכים תזכורת מי המעסיק האמיתי שלהם.
    זוהי דמוקרטיה במיטבה : "נבחרינו" צריכים לתת דין וחשבון בראש וראשונה לנו ולא רק ל"דילרים" במרכזי המפלגות ,הלוביסטים של בעלי ההון ועוד אינטרסנטים שונים.

    אז מה יש לכל אחד מנבחרינו להציע ? בואו נעמיד את זה למבחן .כתבו לנבחר החביב אליכם מייל.

    לקריאת הפוסט המלא :
    http://cafe.themarker.com/post/2291030/?last_method=edit

    אנא שלחו העתקי מכתביכם ותשובות החכים לאתר עבודה שחורה פועלים למען מדינת רווחה, כתובתנו [email protected]

  8. דליה :

    שימו לב למאמר זה של אורלי בנימין
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1236458.html

    נראה לי שזאת בקשה ספציפית ראשית שצריכה להיות למארגני המחאה החברתית
    לדרוש העסקה הוגנת עם זכויות סוציאליות
    לא עובדי קבלן, לא עובדים מופרטים, בתחום ע"ס, חינוך, רפואה, רווחה – בתחומים החברתיים
    האמצעי החוקי להעסקה כזו הוא חוק חובת מכרזים.
    אי לכך, יש להיאבק להגבלת חוק חובת מכרזים, ולדרוש לא להחיל אותו בתחומי בריאות, רווחה, חינוך……

  9. איתי :

    טיוטה לרשימה של מדינת רווחה אוניברסלית

    – הלאמת החינוך, הבריאות, הרווחה והתעסוקה: חזרה להעסקה ישירה ע"י המדינה של כלל המורים, רופאים, עו"סים ואחיות (למשל אחיות בתי ספר). הפסקת תוכניות מופרטות במימון ממשלתי כגון תוכנית קרב וויסקונסין. קליטת מורים עובדי עמותות להעסקה בידי המדינה / רשות מקומית.

    – צמצום למינימום של העסקה עקיפה במגזר הפרטי והציבורי ע"י חברות מיקור חוץ, חברות קבלן וחברות כוח אדם. העסקה עקיפה תותר רק לזמן מוגבל של חצי שנה. ייאסרו פיטורים מחזוריים למניעת קליטה בהעסקה ישירה.

    – העלאת שכר מינימום ל-60% מהשכר הממוצע במשק והצמדתו לשכר הממוצע במשק.

    – הורדת גיל התחולה של חוק חינוך חינם והרחבת היצע הגנים/מעונות הציבוריים.

    – דיור ציבורי בנוסף לדיור בר השגה במגזר פרטי. לא להפרטת קרקעות לידי בעלי הון וספסרים (ביבי קורא לזה "שבירת המונופול והגברת התחרות") לא להפקרות תכנונית (ודלים).

    – פיקוח מחירים של מוצרי יסוד (קוטג'), לא פתיחה לייבוא.

    – מעמ דיפרנציאלי למוצרי יסוד, בדגש
    על חיתולים, תחליפי חלב וכו' וגם תרופות. החזרת פטור ממעמ על מים.

    – איך מממנים את זה כתבתי פה
    http://www.blacklabor.org/?p=35666

  10. חסן חמוד :

    למדינת רווחה לא נגיע

    עלינו להיות ריאליים ולהסתכל אל המציאות בעיניים, הנזק שגרמו ממשלות ישראל הוא עצום, הפערים תהומיים, הזמן עשה את שלו.
    ממשלות ישראל הראשונות קבעו מהיום הראשון לעצמאות המדינה את נקודת הזינוק של כל אזרח ואזרח לפי מוצאו ולפי מצבו הסוציואוקונומי: מי יגור במרכז ומי יגור בישובי הספר, מי בקיבוץ ומי במושב , מי בדירה ראויה ומי במעברה, מי יקבל מה וכמה ומי לא יקבל כלום(הערבים)מעגל העוני הונצח אצל השכבות החלשות והפך לכדור שלג עובר בירושה מדור לדור.
    לפני השאלה איך נגיע למדינת רווחה, מתבקשת השאלה איך אפשר לסגור( לסגור ולא רק לצמצם, כי המילה לצמצם בילתי מוגבלת ובילתי מוגדרת ) את הפער בין מעמד הביניים לבין השכבה העמוקה שמתחתיו? אם נרצה ואם לא נרצה חוזרים לטיפול הסקטוריאלי, לא בגלל שזה נוח יותר לביבי ולאוצר, אלא בגלל שזה כורח המציאות.
    גל המחאה מבורך ורק טוב ייצא ממנו, שינוי חיובי יהיה, מדינת רווחה במלא משמעות המילה לא תהיה.

  11. עדית לב :

    עוד כמה דברים לרשימה של איתי

    חסר לי ברשימה העלאה של קצבאות הקיום, שלא מאפשרות היום קיום, קצבאות הבטחה הכנסה ונכות,
    חסרה לי גם התייחסות לחינוך מעבר להעסקת המורים – גודל כיתות (ביתי תלמד שנה הבאה בכיתה א' עם עוד 38 תלמידים, ככל הנראה) וגם אורכו של יום הלימודים.
    ונקודה אחרונה – פיקוח אפקטיבי של המדינה על חוקי העבודה.
    עדית

  12. איתי :

    עדית, תודה

    אם תוכלי לנסח את הדברים בצורה יותר מסודרת אני אעביר הלאה לאנשי המאהל הירושלמי.

    חסן, אני כלל לא בטוח שרק טוב יכול לצאת מהמחאה. אנחנו כבר ראינו כיצד ביבי הוא אמן בניצול מצבי משבר אמיתי או מדומה כדי לקדם את תפיסת העולם הימנית שלו לצבוע אותה בצבע חברתי ולהצטייר כמציל המדינה.

    שריפה בכרמל אחרי שנים של ייבוש? האם זה גרם לביבי להתייחס לכבאות כמו ראש ממשלה סוציאלדמוקרט? לא.
    הוא הקים בן לילה טייסת מופרטת ומנסה לשלול מהכבאים את זכות ההתאגדות (התנגדותם מוצגת בתקיעת מקלות ברפורמה בכבאות).

    הטייקונים עשו עלינו סיבוב עם הקוטג'? האם זה גרם לו להחזיר מוצרי יסוד לפיקוח? לא.
    ביבי פתח את משק החלב לייבוא ועלול להביא לקריסה של ענף החלב בדיוק כפי שקרס ענף הטקסטיל.

    מחירי הדירות בעלייה – האם זה גרם לביבי להפסיק את השוק הפרוע? לא זה משמש לו כדלק להפרטת קרקעות המדינה לידי בעלי הון.

    הציבור זועק על המיסים העקיפים – הוא יוריד אותם וייצור תקציב מדינה מקוצץ ורזה עוד יותר, שלא מאפשר אספקת שירותים איכותיים.

    מכיוון שהצעירים באוהלים אינם מומחים לנדלן, מיסוי ותקציב, יש סכנה גדולה שהוא יצליח לעבוד עליהם ולתת להם את ההרגשה שהמחאה שלהם השיגה הישגים אדירים תוך שבועות. את המחיר נשלם כולנו.

    גם בהקשר המפלגתי, תיתכן אפשרות שיושבי המאהלים יקימו את ד"ש מס' 2 ושזו תצליח להעיף את ביבי אבל תביא עלינו את ליברמן, כמו שד"ש הראשונה העיפה את המערך הרקוב והמתנשא והביאה במקומו את הליכוד.

  13. דליה :

    כדי למנוע את קידום ליברמן, צריך לסמן אותו ביחד עם ביבי. המאבק הוא נגד מדיניותו של ביבי שליברמן הוא שותף בכיר בה.נגד ביבי נגד ליברמן.

  14. איתי :

    אני לא חושב שיש טעם בסימון של אנשים בתור אויבים, מרצ ניסתה את זה על ליברמן בכל הכוח ב-2009 (ובשנות ה-90 על דרעי) וזה לא עבד. ליברמן התחזק מאוד, מרצ נחלשה מאוד.

    יש טעם בהצבעה על מדיניות של השרים והחכים של ישראל ביתנו כמשרתת את המאיון העליון.

    זה דבר שכמעט לא נעשה בתקשורת (פרט לטוכולסקי חברנו…).

    עיקר הביקורת על ליברמן בתקשורת ההמונים מתמקדת

    א. בפרשיות המשפטיות הנמרחות כמו מסטיק (ובדיוק כמו בעניין דרעי – אם את חושבת שהוא חף מפשע, גם 10000 כתבות בהארץ לא ישכנעו אותך)

    ב. בחקיקה הגזענית/אנטי דמוקרטית.

    הסיבה לכך היא שלמאבק הליברלי (ארגוני זכויות אדם) יש כסף ולכן נגישות לתקשורת, ולמאבק הסוציאליסטי אין כסף. חלק גדול מאוד מהרעש קשור לכך שארגוני זכויות האדם נלחמים על קיומם, ומשקיעים בכך הרבה מאוד אנרגיה וכסף.

    מכיוון שחלק גדול מאוד מקהל היעד של מצביעי ביבי-ליברמן לא רואה שום פסול בחקיקה של ליברמן, אלקין ושאר ניצי הליכוד, כל הביקורת בתקשורת בנושא זה ממילא נופלת על אזניים ערלות. גם אם יאמרו אלף פעם שליברמן דוחף אותנו לחיק הפשיזם, זה לא יגרום לאף מצביע ליברמן להרהר פעמיים.

    אם תקום "מפלגת דפני ליף" (דבר שהוצע היום ברצינות ע"י פרופ' סנדי קדר) רוב הקולות שלה יגיעו מגזרת קדימה-עבודה-מרצ.

    נכון לעכשיו קשה לי לראות אותם גוזלים קולות רבים מהליכוד ומליברמן.

    אבל – הם כן יכולים לגרום לפגיעה קשה במעמדו של נתניהו כמנהיג (וגם במעמד של לבני) ואז בסבירות גבוהה נקבל את ליברמן.

  15. חסן חמוד :

    יוקר המחייה - כאן קבור הכלב

    המכנה המשותף למעמד הביניים ולאלה שמתחתיו הוא יוקר המחייה, לא גומרים את החודש, אובר דרפט נצחי.
    פשוט מאוד, כל דבר יקר במדינה הזו: סל המזון הבסיסי, מים, דלק, תיירות, קיוסקים, מסעדות מה לא?!
    מה אפשר לעשות?
    צוות מומחים יבדוק באיזה שלב המוצר קפץ מדרגה או כמה מדרגות במחיר, לגלות מי בעל האינטרס בעלייה הזו ושם יעשו סדר.
    למשל, מהו מחיר ליטר חלב שמקבל הרפתן ולכמה הוא מגיע לאחר שהפכו אותו לגבינה.
    כך יעשו עם כל מוצר : לחם, מים, גז, דלק, דירה (כמה ימי עבודה , כמות החומרים ומחירם וכו'…).
    יש לי דוגמה פשוטה ובדוקה: מפעל השימורים בבית השיטה משלם למגדל המלפפונים מהכפר שלי 17 ש"ח עבור ארגז מלפפונים ששוקל 15 ק"ג, מדובר במלפפונים מסוג אקסטרה ז"א אורך המלפפון לא יותר מ5 ס"מ וחייב להיות ישר ויפה. עשו את החשבון כמה קופסאות שימורים עושים מארגז אחד ובאיזה מחיר מגיעות לצרכן. מי שעובד במפעל הם עובדי קבלן משתכרים 150 ש"ח ליום עבודה בן 10 שעות.
    בסופו של דבר מגלים מי נדפק ומי דפק ודופקים את מי שדפק.

  16. מערכת עבודה שחורה :

    חסן, 150 ש"ח ליום של 10 שעות זו לכאורה עבירה לפחות על חוק שכר מינימום. נשמח אם תביא יותר פרטים ואנו נפרסם, לאחר בקשת תגובה מהקיבוץ.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.