מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הדייג – לקט המלצות קריאה מס' 42
מבחר תכנים מעניינים שהתפרסמו ברשת בשבוע החולף
ליקטו וערכו: דורון קאלו ואיציק ארזוני
מהפיכה
לא כל הרשויות המקומיות מקבלות את העובדה שהאזרחים מתמרמרים להם מתחת לאף ועל המדשאות. הני זובידה, חבר עבודה שחורה, כותב בבלוג שלו “ביקורת – לא תמיד בונה" על עיריית תל אביב המגלה פתיחות יתר למחאות של צפון העיר, אבל פעם אחר פעם הורסת את המאהלים המוקמים באופן ספונטני בדרום העיר. הוא גם מביא דוגמאות ממקומות אחרים.
אברהם פרנק, בבלוג שלו בדה מארקר "חינוך אחר" קורא גם לתיכוניסטים לצאת בהמוניהם לרחובות ולהצטרף למהפיכה. התיכוניסטים כבר הבינו שבחינות הבגרות לא מקדמות אותם לשום מקום, לא מבחינה השכלתית ולא מבחינה אישית והם צריכים לדרוש לעצמם חינוך הולם.
אליאב, מהבלוג "הרחובות של ג'יין" כותב על כך שנתניהו וכל הממשלה שבראשותו, פשוט איבדו את הלגיטימציה, ולכן כל הצעה שלו תהיה לא רלוונטית עכשיו.
בבלוג "סוכן זוטר, מקסימום לבלר" מאמר שכותרתו "אל מול אומה מתעוררת" ובו הוא מתאר בדמעות איך הוא חווה את כל הקצוות של המאבק מתחברים לידי תמונה אחת כוללת שלא נותנת להסתכלות אינדיווידואליסטית פרטנית, הכל כך אהובה על חסידי השוק, לפרק אותם ולפזר את המאבק.
אומרים שהיה פה שמח. עומר כביר מביא את כותרות העיתונים ממאבק הדיור הקודם, של תחילת שנות התשעים. העליה הגדולה מברה"מ לשעבר גרמה למצוקת דיור חריפה. גם אז הוקמו מאהלים, נתקלו בהתנגדות העיריות, והממשלה הגיבה בקול ענות חלושה (במקרה הטוב) ובפול גז בניוטרל (במקרה הרע).
ד"ר גלי וינשטיין, בבלוג שלה “משרד הפטנטים של ד”ר גלי וינשטיין”, כותבת מאמר שכותרתו "ממשלת הימין צריכה ליפול בגלל משבר האוהלים" ובו נקודות שצריך לעשות כדי להתחיל לעבוד על שיפור מעמד הביניים.
תקשורת
דבורית שרגל, בבלוג שלה "וולוט אנדרגראונד" בו היא מביאה סקירה יומית (ולפעמים יותר) של כל העיתונים, כותבת הפעם על הסקירה המורחבת בעיתונות של המהפיכה. גם לטובה וגם לרעה. הסקירה הזו זוכה לכותרת "ג'יבריש ג'יבריש ג'יבריש"
הטענה העיקרית כלפי התקשורת הכלכלית היא שזו רואה את העולם במשקפיים כלכלים מאוד מסויימים. שאול אמסטרדמסקי, המשמש עכשיו כראש מערכת החדשות בעיתון כלכליסט, כותב בבלוג שלו על השיטה שכשלה ועל חוסר היכולת שלו עצמו להתקדם בחיים.
בכלכליסט און ליין מביאים תומר אביטל ושירלי ששון-עזר ראיונות עם הצעירים שמאחורי המדיניות הכלכלית. צעירים בני 30 או פחות המשתמשים בתפקידים של יועצים, כלכנים ומנהלי תקציבים של משרד האוצר והממשלה, בצל המהפיכה המתחוללת. כדאי להכיר את מי שמוכרים בדרך כלל כ"נערי האוצר הרשעים"
חינוך
משכורת רציפה למורים אינה פריבילגיה. בעוד שמורים המועסקים ע"י משרד החינוך מקבלים שכר במשך כל השנה, מורים בתכנית היל"ה מקבלים יחס של עובדי קבלן זמניים. הדבר בעייתי במיוחד בחודשי הקיץ, כאשר המורים טרודים בענייני פרנסה במקום להתמקד בהגשת התלמידים למבחני הבגרות.
ד"ר אריה קיזל פירסם בבלוג שלו רשימת המלצות לשיפור רפורמות החינוך האחרונות. בין השאר הוא קורא לביטול כפל הפיקוח של הרשויות המקומיות ומשרד החינוך, צמצום כמות המבחנים, והקמת מנגנון תמיכה במורים חדשים.
כלכלה וחברה
עיקרי הרצאתו של יוסי וולפסון בכנס מרקס האחרון מובאים באתר 'הגדה השמאלית'. השוואה בין העדפות התזונה בחברה הפלשתינאית לפני 70 שנה לבין אלו של תחילת המאה ה-21 מגלה עלייה דרסטית בצריכה של מזונות מהחי. משמעות הדבר היא פגיעה בחקלאות המסורתית ומעבר למצב של תלות במזון מעובד (שמקורו במשק היהודי וביבוא מחו"ל), על כל ההשלכות הנלוות – חשיפה לתנודות בשוק הבינלאומי, מחלות האופייניות לחברה המערבית, ועוד.
עוני נוסח אמריקה: האתר 'קיוונים' מדווח על מחקר חדש, המגלה שהמשפחות העניות הממוצעות בצפון אמריקה לא ממש מתאימות לסטריאוטיפ המקובל. מסתבר שמוצרים ושירותים שנחשבו בעבר למותרות, כמו מיזוג אויר וטלוויזיה בכבלים, מגיעים גם למשקי הבית העניים (אם כי בפיגור של כ-12 שנים אחרי שמשפחות ממעמד הביניים רוכשות אותם).
ספורט
השנה מתקיימת בפעם הראשונה האליפות הארצית לכדורגל חובבים ע"ש אבי כהן ז"ל. בין 100 הקבוצות שיתחרו נמצאת גם קבוצת 'עורבי באר שבע' הוותיקה, וחבריה שמחים על ההזדמנות לשחק קרוב לבית. התחרות ביוזמת ארגון 'מדינת הכדורגל', בשיתוף עם משרד התרבות והספורט ו'ידיעות תקשורת'
טכנולוגיה
שרתים צורכים כ-3% מסך צריכת החשמל בארה"ב ויוצרים חום רב, ודורות של מהנדסים כבר שברו את הראש איך להיפטר ממנו. חברת מיקרוסופט מציעה לרתום את האנרגיה הזאת לצורך הסקה מרכזית. בהתחשב בתנופה המרשימה שמקבל מיחשוב הענן בתקופה האחרונה, זה נשמע כמו רעיון לא רע בכלל.
תגיות: מחאת-הדיור, מצוקת דיור, עובדי-קבלן, תנאי העסקה
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
30 ביולי, 2011 בשעה 13:58
עוד משהו על המהפכה שלא הספיק להכנס לדייג:
תמר זנדברג כתבה בהתרגשות את הרשמים שלה מהמחאה שהתחילה מעיר אוהלים ולאט לאט מתפתחת להפיכה סוציאליסטית (לא פחות).
אפשר לראות את ההתפתחות שעברה על המאבק הזה בהשוואה בין מה שהיא כתבה בשבוע שעבר:
http://tamarzandberg.co.il/?p=535
לבין השבוע:
http://tamarzandberg.co.il/?p=543
בנימה אישית, אני קולט את המהפיכה הזו בתקשורת, בדיבור של האנשים, ברוח, בסולידריות בין הקבוצות ואפילו במעונות שלי החליטה קבוצה באופן ספונטני פשוט לתלות את השלט "מהפיכה" מחוץ לחלון שלהם, דבר שעיצבן מאוד את המנהלים שמעדיפים להשתיק את הסטודנטים הסובלים, כל זה מרגש אותי בטירוף.
מאז שאני קורא ומטקבק בעבודה שחורה אני רק שומע כמה המצב גרוע ואין סיכוי לשינוי כי השמאל רדום.
והנה… "השמאל" פאקינג מתעורר, והוא קורא לעצמו "א-פוליטי" כי… וואלה השמאל הוא א-פוליטי. השמאל הוא כולם, השמאל הוא חברתי, כמו שכתב פה שוקי.
ועד כמה שזה מוזר לשמוע את זה במדינת ישראל, יש בשמאל כאלו שרוצים מדינה אחת לשני עמים, כאלו שרוצים שתי מדינות לשני עמים, וכאלו שרוצים מדינה אחת לעם אחד ושהעם השני… יעלם. אבל כולם שמאלנים ברוח החברתית שלהם, וכולם הבינו ומבינים עוד ועוד שכוס-אומו כמה מדינות לכמה עמים – עכשיו נלחמים עבור עצמינו!
30 ביולי, 2011 בשעה 15:33
איציק,
אולי זה כי האנשים הפסימיים נשארו בבית מול המחשב והאופטימיים נמצאים ברחוב.
אני אהיה שם אחהצ עם הילדים, בלילה לבד, ומחר שוב ומחרתיים שוב…
אם זה היה תלוי בי, היינו סוגרים את האתר לטוקבקים עד תום המחאה, כדי שאנשים יעשו יותר (כולל כתיבת פוסטים) ויקשקשו פחות.