מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מחאת ההורים בירושלים יוצאת לדרך- יום ראשון הקרוב בשעה 17:0
נתראה כולנו ביום ראשון הקרוב בשעה 17:00 ליד בית רוה"מ ברחוב בלפור פינת סמולנסקין (ליד הרסטובר או המאהל של גלעד שליט) ונצא בצעדת עגלות לגן הסוס שבו יערך הפנינג למשפחות עם שעת סיפור והופעה מוסיקלית
הורים יקרים,
זה כמה שבועות שאנו עדים למהפכה החברתית המתרחשת במדינת ישראל.
המהפכה הזאת נוגעת בכולנו –
לפעמים יותר – בגלל שאנחנו מוציאים פי כמה על כל דבר (דירה, אוכל, מערכות חינוך לילדים),
לפעמים אחרת – בגלל שאין לנו ממש יכולת להקים אוהל עם הילדים או להגיע כל יום להפגנה,
ולפעמים פחות – כי חלקנו כבר רכש לעצמו דירה או מגרש, לקח משכנתא, או שסתם התמזל מזלו והוא נולד להורים שמסוגלים לתמוך בו.
אבל בשבועיים האחרונים אני שואל את עצמי יותר מכל –
האם הגענו לכל זה בעצמנו? האם נוכל להעניק לילדים שלנו את מה שאנחנו זכינו לקבל?
התשובה העצובה שלי היא שכמו שהמצב היום – כנראה שלא.
ולכן בסוף השבוע שעבר החלטתי להרים את הכפפה ובתמיכת תנועת "התעוררות" לקיים מחאה כזו שאנשים כמונו יוכלו לקחת בה חלק. מחאה שתפגין את הקושי שלנו ותתמוך באלה שהעבירו את חייהם לאוהלים ומוחים עבורנו.
בנתיים המאבק התרחב וכמה וכמה אנשים טובים וארגונים לוקחים בו חלק.
אלו הדרישות שלי שהן מעבר לתמיכה במאבק הדיור ובדרישות שהועלו ע"י צוות הדיור של תנועת התעוררות:
1. פיקוח על שוק הגנים/משפחתונים/פעוטונים הפרטיים – אני רוצה שהמטפלות יהיו מוכשרות, שהמחירים יובלו ולא ישתוללו בלי סוף, ושיהיה פיקוח מסודר על הגנים.
2. הגדלת ההיצע לגנים מסובסדים – לא יכול להיות שיש כל כך מעט אופציות לילדים מתחת לגיל 3 ועל כל מקום פנוי יש בלי סוף קופצים.
3. מתן הטבות לפתיחת גנים פרטיים בפיקוח – גם אתם נרשמתם ל3 גנים בינואר? זה באמת הגיוני?!
4. יצירת סטנדרטיזציה בנוגע לחופשים המקובלים בגנים הפרטיים.
נתראה כולנו ביום ראשון הקרוב בשעה 17:00 ליד בית רוה"מ ברחוב בלפור פינת סמולנסקין (ליד הרסטובר או המאהל של גלעד שליט) ונצא בצעדת עגלות לגן הסוס שבו יערך הפנינג למשפחות עם שעת סיפור והופעה מוסיקלית.
נוכחותכם חשובה.
פייסבוק :http://www.facebook.com/event.php?eid=109334365831817
תודה לכל מי שיוזם ותומך. אפשר לפנות אלי לפרטים.
חנן – 050-7741894
תגיות: מחאה, מחאת-העגלות, מעונות-יום
קישור קבוע
5 תגובות
Email This Post
28 ביולי, 2011 בשעה 17:00
תפסת מרובה , לא תפסת
מאת : חסן חמוד
התחלתי לחשוש לגורל ההתקוממות החברתית . האם זה דבר בריא , שכל כמה אנשים מתארגנים ומעלים נושא משלהם למחאה ? מה אפקטיבי יותר , להתמקד בנושא כבד-משקל אחד ( דיור למשל ) או להעלות עשרות נושאים בבת אחת ? לדעתי , רוב העם סובל מהוצאה זו או אחרת , האם נעלה את כולן היום וכל אחד לחוד ? איפה היתה ההסתדרות ? איפה היה מרכז השלטון המקומי ? איפה היה ועד ההורים הארצי ?
עוד שאלות פוליטיות : מה עושות עכשיו המפלגות המתיימרות להיות חברתיות ? מה עושות עכשיו המפלגות שמתיימרות להיות אלטרנטיבה שלטונית ? האם הן צופות במתרחש ומחכות עד שהעם יבוא וימליך אותן ? למה אינן יוזמות משהו ? למה אינן מתרוממות ? למה אינן הופכות את השולחנות בכנסת ? למה אינן ממררות את חיי הממשלה ?
האם ההסתדרות והשלטון המקומי יודעים מה הם רוצים עכשיו ? האם השביתות שלהם נחוצות ותורמות למאבק הנוכחי ?
לדעתי , צריך להתמקד במספר נושאים מצומצם ביותר , נושאים שאפשר לטפל בהם בטווח הקצר דלק , מיסוי עקיף , חברות הסלולר ונושאים בטיפול רב שנתי ( דיור , בריאות , חינוך , מקומות עבודה ).
כדי שהמאבק יהיה יעיל ומסודר צריך לתת אימון ביוזמי מחאת הדיור ולצרף אליהם אנשים פעילים נוספים . מי שרוצה לצאת לרחובות שייצא כתומך במוחים ולא כסקטור נפרד עם נושא ספציפי משלו .
28 ביולי, 2011 בשעה 18:25
×›× ×¤×™ × ×©×¨×™× 27 רמת גן
הנני מוחה על יוקר המחיה כאן במדינה, אנחנו בני המעמד הבינוי שעושים צבא וחריפים נפשם למען המדינה כמו כן משלמים מסים בזמן וכן גם מיסים ישרים , לאומת מעמד החרדים שמשתמים מצבא ומעגל העבודה מקבלים דירות חינם מהמדינה וכן מביטוח לאומי גם הם מעמד הנמוך העוני, לאומת זאת ממשלת ביבי מוכרת את נכסי המדינה לידים פרטיות. למשפחות עשירות שינהלו את המידנה מבחינת כלכלית. וכן המדינה תהייה תלותית בהם. כמו כן. משרד המשפטים בהם השופטים נותנים להם לדחות איגות חוב שהם התיחבו להם. כלומר הממשלה מותר ודוחה להם את החוב שהתחיבו ללשכה לנירות ערך . זאת שערוריה יש למכור לאנשי ההון אילו את הנכסים שלהם לשלם לאיגרות החוב או לתת להם אפשרות לנפק עוד איגרות חוב. לא לדחות תשלומים. הממשלה לא מתענינת כלל באזרחים היא לא באה לשרת את אזרחי המדינה באופן אוגן. יש קרטילים של מזון כמו משק החלב בו מעלים מחירים של מוצרים כמו ללא פיקוח. היכן כאן הממשלה הרות המבצעת מה היא עושה לשרים שלה יש רכב יוקרתי צמוד ושכר מלא של העשרון העליון אותם לא מעינין העם הם לא מוחים על כלום הם מחטים כדי לא להחליט, העם חייב לקום וצאת ממשבר חברתי. אני תומך בכל מחאה גם היא סגרת כבישים ושיבוש מהלך תקין של המדינה עד שראש הממשלה יקום ויטפל באמת במצב הכואב של העם.
29 ביולי, 2011 בשעה 11:05
חברי×, × ×¡×• לחזור למצי×ות
מציע שנסכים על ארבעה עקרונות:
א. שהמצוקה אמיתית.
ב. שכל ממשלות פישלו במשך דור שלם לפחות, ועכשיו צריך לתקן אבל אל הכל בבת אחת ולא הכל ביום אחד.
ג. שמוקד העיסוק צריך להיות צרכי הציבור ולא השאלה מי עומד בראשות הממשלה.
ד. אם לא תהייה התארגנות של המוחים שתוכל להציג בפני הממשלה והרשויות המקומיות נושאים חיוניים לטיפול בסדר עדיפות ברור לביצוע – כל המהלך הזה עתיד להתמוסס בלא כלום. בעניין זה אני מסכים עם חסן חמוד.
לירון- תגובה 2;
גם אני מוחה כבר 20 שנה, אז מה?
אתה רוצה לחזור לניהול בולשביקי של כלכלת ישראל? אני משוכנע שאין לך תמיכה רצינית אפילו בין השותפים למחאה.
הבעיה אינה במה שיש לטיקונים אלא במה שאין לציבור. גם אם תחלק את כל עושרם של הטייקונים לכלל הציבור (ואין מי שיכול לעשות זאת מבלי להרוס את המדינה), לא תפור לחסרי הדיור את מצוקותיהם. הבעיה אינה נקודתית אלא שיטתית. והפתרון לה הוא בשינוי דרכי חלוקת העושר הלאומי לאורך זמן, תוך טיפול נקודתי בטווח הקצר בבעיות הבוערות ביותר. את זה לא עושים בסיסמאות.
אינני שותף ל"בכי" המשתקף מהמנשר להורים. בצד זיהוי מספר בעיות קונקרטיות, שבחלקן אפשר לטפל מיד וביעילות, ישו בו גם מידה רבה של רחמים עצמיים מיותרים לחלוטין.
המצוקה אינה נובעת אך ורק מחוסר מקורות, היא נובעת גם משימוש לא נכון ומסדר עדיפות שגוי של ניצול המקורות הקיימים.
ישראל בנויה כיום סביב הוצאה חודשית ממוצעת למשפחה בסדר גודל של 10,000 ש"ח. הציפיות של רבים מהמתלוננים הן להגיע "מחר בבוקר" לסדר גודל של 20,000 ש"ח – זה לא יקרה!
הדיון האמיתי הוא: מבנה סל ההוצאות הנכון/ראוי, בכמה הוא גבוה מהממוצע הקיים, מה מתוכו (ואיך) ניתן לממש תוך שנה, שלוש שנים וחמש שנים, ובאמצעות אילו צעדים ועל חשבון אילו נושאים אחרים.
מי שחושב שכל בעיותיו יפתרו ע"י הפלת הממשלה, טועה בגדול. הכאוס הפוליטי הפנימי שיתלווה לכך, המצב הביטחוני שאך יחמיר בשנה הקרובה והכלכלה-בינלאומית שהולכת מדחי לדחי ולא תפסח על ישראל, רק ידחו צעדים אופרטיביים אפשריים לעתיד בלתי ברור.
בואו לא נירה לעצמנו ברגל או בראש.
29 ביולי, 2011 בשעה 13:43
רפי, אף אחד לא רוצה לחזור ואף אחד לא יחזור לשלטון של 1919. אנחנו הגענו לשנת 2011 ועברנו המון דברים בדרך, התנאים השתנו, האנשים השתנו הפילוסופיה השתנתה וגם החזון.
אם אתה חושב שמפלגת העבודה מלאה בבירוקרטים יקים שמדברים עברית ארכאית במבטא חצי גרמני, אתה קצת רחוק מהמציאות.
אנחנו רוצים שינוי, הרבה אנשים כבר הרבה מאוד זמן רוצים שינוי.
תתפלא לשמוע שאמנם יש הרבה קבוצות שנאבקות על התסמינים של השיטה הנוכחית (דיור, מוצרי חלב, רפואה, חינוך וכו') אבל המרכז וההמון מדברים כבר קולקטיבית על השיטה עצמה – השיטה זקוקה לשינוי.
אין מפלגה אחת, לא באופוזיציה ולא בקואליציה שמסוגלת לעשות שינוי בהרכב הנוכחי.
הכוחמה של ההמון היא שגם אחרי שנתניהו יפרד מראשות הממשלה ויהיו בחירות, הוא ידע להצביע למועמדת הנכונה שתשנה את השיטה לסוציאל דמוקרטיה.
30 ביולי, 2011 בשעה 8:31
קודם כל איזה כיף, מחר ב-17:00 בירושלים הילד שלי יוצא להפגנה הראשונה שלו עם אבא.
חברות וחברים, מחאה עממית אמיתית פשוט פורצת ועכשו רק נשאלת השאלה מי ינווט אותה ולאן. אני תקווה שהסוציאליסטים/ס"ד ישתלבו בה וינווטו אותה לכיוון של מדינת רווחה וצמצום פערים בחברה דמוקרטית שמאפשרת לכל אחד בה קיום בכבוד. זה יכול לקרות אבל זה לא חייב שיקרה, זה תלוי בנו ובעבודתנו.