חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אראל מרגלית: היזם החברתי, התרבותי והעסקי הוא החלוץ הציוני החדש

נושאים דעות, ראיון החודש ב 28.07.11 6:03

אראל מרגלית, מועמד מפלגת העבודה לפריימריס, בעל הון יזם היי-טק, מציג בראיון את עמדותיו בנוגע לסוציאל דמוקרטיה, מדינת רווחה, שוויון הזדמנויות, גודל המגזר הציבורי, תפקיד המגזר השלישי במדינה, השקעות הון מבחוץ,עובדים זרים, שכר מינימום, ערביי ישראל וההסדר המדיני הרצוי עם הפלשתינאים

מראיין: תומר ישראלי

מי אתה – אראל מרגלית?

מבחינות רבות נראה שאתה מועמד מרעננן ביחס למועמדים האחרים. אתה מביא אתך רקורד של מי שהצליח בדרכו, בעל יכולות ניהוליות טובות (מה שמעיד על מגוון תכונות אישיות רצויות), הנך איש משפחה ואוהב ישראל. עדיין לא כשלת בתחום הציבורי (להבדיל מאחרים), נשמע שאתה מציג עמדות פוזיטיביות ברוח מצע מפלגת העבודה.

אתה מבקש את תמיכתנו ואני תוהה מהם עמדותיך כסוציאל-דמוקרט ובמה אתה נבדל מאחרים:  אתה רכשת את הונך על גבי השיטה הקפיטליסטית. יוזמות כלכליות, תחילה בתחום הציבורי ואח"כ גם בתחום הפרטי, בין היתר לטובתך האישית. האם אתה מבין שמציאות כלכלית זו יוצרת הצטברות הון אצל בודדים? הרי ברור שלא יתכן שכולם יהפכו לעשירים כמוך וברור גם שברמת הכלכלה הארצית כאשר מישהו מתעשר זה בהכרח על חשבון מישהו אחר. האם ברור לך שלזה שצבר הון קל בהרבה לשכפל ולהגדילו מאשר לזה שמתחיל מאפס?

ראשית, חשוב לי לציין כי זה מאד לא מדויק לומר שמי שצובר הון עושה זאת על חשבון האחרים. הדבר היה נכון אילו הייתה לנו עוגה בעלת גודל קבוע שאותה יש לחלק, ואז דרך החלוקה היא האחד על חשבון האחר. אבל, הפעילות הכלכלית והעסקית שלי שונה בתכלית. אני עוסק כל הזמן בתהליכים שיש בהם יצירה ויזמות. החברות שבהן השקעתי ואותן טיפחתי הגדילו את העוגה ולא משכו משאבים ממנה. יצרנו למעלה מ 70 חברות חדשות שמאחוריהן יזמים ועובדים ששותפים להצלחה. החברות האלה יצרו אלפי מקומות עבודה שבהן העובדים משתכרים שכר ראוי ואף למעלה מכך.

אני גאה במה שעשיתי בחמישים שנות חיי. דבר לא בא לי מן ההפקר, ולא גדלתי עם כפית של כסף.  עבדתי קשה והתמדתי במאמצים שלי על מנת להגיע להישגים. נולדתי בקיבוץ נען לאב עובד קהילתי ולאם שהיתה מורה מחנכת, שיחקתי כדורסל והוזמנתי לנבחרת הנוער, אך ויתרתי על הכדורסל לטובת שירות צבאי כלוחם בעורב גולני. במלחמת לבנון הראשונה, בשטח האויב הבטחתי לעצמי ללמוד עד גיל 30 בתחום שיעניין אותי וכך הגעתי ללימודי פילוסופיה.

המשכתי ללימודי דוקטורט בארה"ב אך חזרתי לירושלים כדי לסייע לטדי להקים את התעשייה המתקדמת בעיר. התחלתי בקריירה עצמאית עם אובר-דראפט בבנק ובחרתי לעשות זאת בירושלים מתוך מניע אידיאולוגי – ולא בהרצליה או בעמק הסיליקון. קרן JVP שיזמתי ואותה אני מוביל יצרה מקומות עבודה חדשים לאלפי עובדים בתעשיית ההי-טק בירושלים, בישראל וברחבי העולם. לא מדובר בעובדי קבלן או בעובדים שמרוויחים שכר מינימום. זו תעשייה שמשלמת משכורות גבוהות לעובדיה, ואני מאחל שמשכורות כאלה יהיו מנת חלקם של מורים, רופאים ושל תעשיות נוספות בארץ. רוב העובדים בחברות שהקמתי במסגרת JVP  הם צעירים שסיימו את שירותם הצבאי ופנו ללימודים באוניברסיטאות והם רוצים להשתלב בשוק העבודה. חלק מהם כבר עובדים במיזמים פרטיים שלהם, רובם פורצי דרך בתחומם ועובדים על הדבר הגדול הבא. כדי להצליח צריך לא רק הון, חשוב הרבה יותר שיהיו לאותם צעירים מיומנויות וכישורים.

עולם ההיי טק יכול להיות  דוגמא מצוינת לצמיחה כלכלית צודקת, אם נשכיל להביא אותו ואת פירותיו לכל חלקי המדינה בדרך מושכלת. תעשית ההיי טק מאוד מצליחה אבל פירות צמיחתה מגיעים למקום גיאוגרפי קטן ולאוכלוסייה ממוקדת. ניתן להביא את התעשייה הזאת ליישובי הנגב והגליל. בכלל, תעשיית ההיי-טק יכולה להיות זו שתסייע לחבר מחדש לחברה את האוכלוסיות שהודרו ממנה – הערבית והחרדית ועל ידי כך להגדיל את העוגה עוד יותר, ואז יהיה גם יותר לחלק למי שהיום לא נהנים מפירות השגשוג והצמיחה. כך מצליחות נשים חרדיות להתפרנס בכבוד בשנים האחרונות, כך הצליחו עימאד תלהמי וחברת באבקום במגזר הערבי, כך גם החממה הטכנולוגית בנצרת ועוד.

האם תשאף לשוויון הזדמנות? כיצד?

שוויון הזדמנויות חייב להיות הבסיס לכל. לכל ילד יש זכויות חברתיות, שאינן תלויות במוצאו, מקום מגוריו או הכנסת הוריו. הזכויות האלה כוללות את הזכות לחינוך, לדיור, לרפואה ולתרבות, מכאן נגזרת אחריותה של המדינה לספק את זה ברמה שוויונית. המדינה אינה יכולה להתנער מאחריותה – היא אינה עושה טובה בכך שהיא ממלאת את חובתה.

בשנת 2002, כאשר ירושלים הוכתה במהלך האינתיפאדה השניה החלטתי להקים פרוייקט קהילתי. בפרויקט "בקהילה" שיזמתי לפני כמעט עשור, ומאז אני מוביל ומממן – אנחנו מצליחים להגיע לאלפי ילדים שבאים מהבתים הקשים ביותר בשכונות המוחלשות בירושלים. יחד עם עשרות מתנדבי שנת שירות לפני שירותם הצבאי, בשיתוף עם משרד החינוך ועיריית ירושלים, אנחנו מאתרים ומטפחים את התלמידים והופכים אותם למצטיינים במתמטיקה, עברית ואנגלית באמצעות תוכניות לימוד ומעקב אישיות. בשעות הפנאי הילדים זוכים לעזרה במרכזים לימודיים ומבלים יחד עם ההורים בחוגי העשרה ויצירה. הפעילות הזו מוכיחה שאפשר להצליח עם כל ילד בכל מקום ובכל שכונה.

זהו שיוויון הזדמנויות אמיתי. כזה שמתחיל בחינוך. את מה שהתחלתי לעשות בירושלים אני רוצה להביא לשאר הארץ. החינוך הציבורי חייב להיות היעד הלאומי מספר אחד של החברה הישראלית.  זהו שעת המבחן ליכולת שלנו לבנות כאן חברה שוויונית, ליכולת שלנו להוביל יחד בתחומים שונים ומגוונים; וליכולת שלנו לבנות זהות ישראלית. חלק מהתלמידים הראשונים שהגיעו לפרוייקט בקהילה נמצאים היום באוניברסיטאות אחרי שסיימו את שירותם הצבאי, והם מצליחים ומשתלבים בחברה הישראלית. זו האחת מהסיבות שבגינן החלטתי להכינס לפוליטיקה. כדי ליצור הזדמנויות חדשות ולפתוח אופקים חדשים לילדים כאלה. המטרה שלי היא שהמערכת הממשלתית יטפלו וייצרו את ההזדמנויות לילדים האלה.

האם תתנגד ליצירת מוקדי ההון? האם תתנגד לריכוזיות שנוצרה במשק? האם יש להגדיל את המס על רווחים גבוהים או לעודד את המוצלחים (על פי השיטה) להצליח יותר?

השנה, בטקס הסיום של פרוייקט בקהילה ניגשה אלי אם חד הורית עם שלושה ילדים ואמרה שהיא לא יודעת איך להודות לי. באותם רגעים התביישתי והרגשתי נבוך. אני מכיר אותה, אני יודע שהיא עובדת יום וליל כדי להביא אוכל ופרנסה לילדים שלה. אישה כזו לא צריכה לקבל תרומות ולהיות סמוכה על שולחנן של עמותות. היא רק אחת מכמעט חצי מיליון אנשים שעובדים ובכל זאת נמצאים מתחת לקו העוני. זה בלתי נתפס בעיניי. זו המדיניות הכלכלית של נתניהו. היא הפכה את העשירים לעשירים יותר ולריכוזיים יותר ואת האוכלוסייה היצרנית והעובדת היא הורידה אל מתחת לקו העוני וריסקה את מעמד הביניים. ביבי הוריד את המסים הישירים והעלה את המסים העקיפים. מי שמשלמים את המחיר של המדיניות הכלכלית המעוותת הזו הם העשירונים הנמוכים.

אני חושב שהריכוזיות במשק פוגעת ביכולת ההתפתחות שלו ומונעת תחרות שתביא להספקת שירותים ומוצרים באיכות גבוהה יותר ובמחיר נמוך יותר. בשוק לא משוכלל שיש בו רמת ריכוזיות כמו במשק הישראלי אין תחרות ואת המחיר משלמים החלשים – זה חייב להשתנות. אני חושב שיש להפחית את המיסוי העקיף שאינו שוויוני ופוגע בחלשים ולעומת זאת אני מתנגד להפחתת המיסוי לחברות. כמו כן אנו חייבים להפחית את שיעורי המס על העובדים במעמד הביניים. כמובן שאת הכסף הזה צריך להביא למדינה על ידי מיסוי רווחים של החברות. זה לא מתנגש בעידוד המצוינות.

אני מבקש להקל על השקעות הון מבחוץ, כדי לעודד פיתוח שיגדיל את העוגה ויסייע למצוינים למשוך את המשק כלפי מעלה. אני אכניס אזורים נוספים למעגל התעסוקה, אני אכניס אוכלוסיות חדשות למעגל התעסוקה, אני ארחיב את מעגל הצמיחה. ישראל תעבור מכלכלה ישנה לכלכלה חדשה. ננצל את ההון האנושי של המדינה כי הוא המשאב החשוב ביותר שלנו.

מדינת רווחה דואגת למינימום שירותים שיבטיחו את קיומו וכבודו של כל אדם, בלי קשר למוצאו, רמת שכלו, כישוריו, גילו וכו'. עמותות שונות שהוקמו (בין היתר על ידך) ועושות עבודת קודש בתחומי החינוך והרווחה פועלות שלא באמצעות ובאחריות המדינה באופן ישיר. אכן בתחומים רבים המדינה כשלה במתן מענה והעמותות תפסו את מקומה. בתור מי שמכוון עצמו להנהגה ברמה המדינית, האם תתמוך בהעברת שירותי רווחה/חינוך/בריאות למגזר הפרטי (עמותות ואחרים) או שתתמוך בחיזוק וייעול המגזר הציבורי? יש לזה משמעות כבדה גם לגבי אותם עובדים במגזר הציבורי והאמון הניתן בהם (רופאים, אחיות, מורים, עו"סים ועוד).

העמותות שהקמתי בירושלים פועלות בשני נושאים מרכזיים. "בקהילה" פועלת בקרב תלמידים ו"המעבדה" מקדמת תרבות בקרב צעירי העיר: גם בקרב יוצרי תרבות וגם בקרב צרכני תרבות. שניהם למעשה פועלים כמגזר שלישי.

כמו את "בקהילה" גם את "המעבדה" הקמתי בשיא האינתיפאדה השנייה. תקציב התרבות של עיריית ירושלים עמד על ארבעה מיליון שקל בלבד, כאשר בתל אביב לצורך ההשוואה עמד התקציב על יותר ממאה מיליון שקל. לא יכולתי לראות עשרות ומאות תלמידים שמסיימים את לימודיהם בבצלאל, בסם שפיגל, באוניברסיטה ואין להם מקום ללכת אליו, אין להם מקום שבו הם יכולים לבטא את היצירתיות שלהם. זה הניע אותי לעשות מעשה. ראיתי את עצמי כחלוץ ולעניות דעתי הצלחתי. המעבדה כיום שוקקת חיים, הבאנו אליה עשרות אלפי מבקרים, מאות אמנים רובם צעירים, וכיום אנחנו נמצאים בתחילת תהליך של שיתוף פעולה עם הזאפה. זה היה תפקידה של המדינה. היא זו שהיתה צריכה לתת לאמנים אוויר לנשימה אבל היא איכזבה. אני רוצה לראות את המדינה תומכת בתרבות עוזרת לאמנים ורואה בהם שותפים להצלחה.

המדינה גם איכזבה את אזרחיה בתחומים אחרים: החינוך, הבריאות, הדיור ועוד. לצערי, המדינה משכה את ידיה והפרה את החובה לדאגה לאזרח. אני מתנגד להפרטה בתחומי החינוך, הבריאות והאכיפה שירותים אלה חייבים להינתן ברמה גבוהה ושוויונית לכל חלקי האוכלוסייה, על ידי המדינה. המגזר השלישי נכנס למקומות הללו, כמו גם אני בגלל מחדלי המדינה. לא יכולתי לעמוד מנגד בזמן שהמדינה פוגעת בחלשים. אני חושב שצריך להודות למגזר השלישי על כך שהוא לא ישב מן הצד, אבל זה לא תפקידו.

הייתי רוצה שהמדינה תמלא את חובתה ואילו המגזר השלישי יתמוך בהעשרה תרבותית, באמנות ובתחומים נוספים שהופכים את החיים הקהילתיים והתרבותיים שלנו לטובים יותר. כך נכון שזה יהיה. ייעול המגזר הציבורי אין פירושו הסרת אחריות, אלא להיפך. האחריות לתכנים במערכת החינוך, לתנאים הפיזיים, לעידוד וחיזוק מעמד ההוראה והמורים הם של המדינה וכך צריך להיות גם במסגרת הבריאות הציבורית. אני לא חושב שהבעיה במערכות הציבוריות היא ייעול אלא הזנחה שלהן על ידי המדינה. אני חושב שהמדינה צריכה להפנות יותר משאבים למערכות הציבוריות ולשלם שכר ראוי למי שאנו שולחים לחנך את ילדינו, לרפא את חולינו ולהתמודד עם החוליים של החברה – שכר העובדים הסוציאליים הוא פשע בעיניי. אותו דבר נכון לגבי שכר אחיות, שכר שוטרים ושכר מורים.

האידיאל אותו אתה מממש הוא של יוזמה, הצלחה אישית והישגיות לצד תרומה ועזרה לחלשים. כיצד אתה רואה את מקומם של גופים סוציאל-דמוקרטיים מסורתיים כמו הקיבוץ וההסתדרות שהיו מעמודי היסוד של תנועת העבודה? מה תפקידיהם בעולם החדש?

אני מאמין במקומו של היזם כמשנה מציאות וכמי שמצעיד את החברה קדימה. כך פעלתי כל חיי וזו גם הסיבה שבגינה החלטתי להיכנס לפוליטיקה – ודווקא במסגרת של מפלגת העבודה בה פעלתי כל חיי. יזמים משנים מציאות וזה לא משנה אם מדובר ביזם עסקי, יזם חברתי, יזם בתחום התרבות או יזם בתחום המדעים. היוזמה והיצירתיות בחברה פתוחה הם המנועים לשגשוג, לשוויון ולאושר של הפרט. תנועת העבודה ההיסטורית נשאה על גבה את האחריות ליישוב הארץ ולבנייתה במאה העשרים; הערכים שהיו נכונים אז, נכונים גם היום, רק שיש צורך לעדכן ולהתאים את דרכי הפעולה לעולם המודרני. אבל מונחים כמו ערבות הדדית, דאגה לאדם העובד, דאגה לחלש חשובים היום לא פחות מאשר היו נכונים אז.

לפני 100 שנה העמידה תנועת העבודה את החלוץ כמודל לחיקוי וכדמות העתיד של היהודי והישראלי הגאה. אתוס החלוץ סחף את החברה היהודית ומיטב בניה הלך שבי אחריו והקים מדינה, כנגד כל הסיכויים. היום, היזם החברתי, התרבותי והעסקי הוא החלוץ הציוני החדש.

אני מבקש להפוך את היזמים האלה למודל חיקוי ולדמות העתיד של הישראלי, להפוך אותם למרכזו של האתוס הציוני החדש. אני רואה ברעיון הזה חלק חשוב ממה שמפלגת העבודה יכולה להציע לחברה הישראלית ולעם היהודי.

זו טעות לחשוב שיש סתירה בין זכויות העובדים לבין פיתוח כלכלי. אני מאמין שההיפך הוא הנכון. יש מקום לעבודה המאורגנת וחשוב שלעובדים יהיה כוח מאורגן ומעמד – אני רואה בהם שותפים ליצירה, שצריכים ליהנות מפירות השגשוג והצמיחה. לגבי הקיבוץ, זו דרך חיים מופלאה שעדיין מתאימה ואני שמח לראות איך התנועה הקיבוצית מצליחה להתגבר על המשברים הקשים שהיא חוותה ולשמור על הערכים. לצערי, החברה הישראלית מעריכה פחות מדי את תרומת הקיבוצים היום ובעבר. אני חושב שהמודל הקיבוצי הוא מודל ראוי להערצה.

כקיבוצניק אני עוקב מקרוב ויודע שרבים מהקיבוצים נמצאים במשבר כלכלי. אחת מהמלצותיי תהיה לסייע להם לצאת מהמשבר הזה ולאפשר להם רווחה כלכלית.

האם יש לך עמדה בנושא שכר המינימום? מה צריך להיות ערכו? ברור ששכר מינימום גבוה יותר פוגע ברווחיות של עסקים.

אני חושש שגם אתם נפלתם קורבן לחוסר ההבנה של ביבי וחבריו בכלכלה המודרנית. תפיסת העולם שלפיה שכר העובדים בא על חשבון הצלחת העסק פשטה את הרגל. עובדים מרוצים, שהופכים להיות שותפים להצלחה ולשגשוג הם חלק מהותי מהיכולת של עסק להצליח, ממש כמו הון וכמו יזמות ויצירה. אני חושב שצריך לפעול להעלאה של שכר המינימום, לא רק במגזר היצרני אלא גם במגזר הציבורי. זה לא קל ולא פשוט, אבל אם המדינה תפתח את עצמה ליוזמה וליצירה, תשקיע בחינוך ובבריאות, תשכיל לשלב בתוכה – הלכה למעשה –  אוכלוסיות שהודרו ממנה העוגה תגדל ונקבל עובדים שיכולים לפרנס את משפחתם בכבוד. זה בלתי מתקבל על הדעת שיהיו עובדים עניים! העלאת שכר המינימום יכולה להיות תרומה לצמיחה, שכן היא מגדילה את פעילות המשק ואת ההכנסות שנובעות ממיסים עקיפים ובאותה עת היא מפחיתה מתקציבי רווחה.

יחד עם זאת אנחנו צריכים לדעת שיש מפעלים וחברות שאין להם הצדקה כלכלית – זהו תהליך טבעי שקורה בחברה בה יש התפתחות טכנולוגית מואצת. הפתרונות למצבים כאלה הם רבים ועלינו לא לחשוש מלאמץ אותם: מעבר של עובדים מסקטור לסקטור, חינוך מבוגרים, עידוד השקעות במיזמים חדשים ועוד, כל אלה יעזרו לשרוד מצבים של אי וודאות כלכלית. כאשר חקלאי מסיים לקטוף תפוזים מאחד העצים בפרדס שלו הוא לוקח את הסולם שלו ועובר לעץ אחר ושם הוא ממשיך לקטוף. כך גם אנחנו צריכים לדעת מתי לקחת את הסולם ולעבור לעץ אחר. ישנם מספיק רעיונות ויוזמות בישראל שיכולים להיות עץ התפוזים החדש שלנו.

האם יש לך עמדה בנוגע לעובדים הזרים (החוקיים)? מה צריכם להיות שכרם ותנאי העסקתם? מה צריך להיות מספרם?

עובד הוא עובד הוא עובד. לכל אדם עובד יש להבטיח תנאים בסיסים שוויוניים. העובדה שהאזרחות שונה לא צריכה להשפיע על ההגנה שמגיעה לעובדים. אם יש צורך להביא סיוע של עובדים זרים לתחומים מסוימים יש לעשות זאת תוך שמירה על כבוד האדם שלהם ועל רמת ההשתכרות המינימלית הראויה. עובדים זרים לא באים על מנת למשוך את השכר למטה, אלא על מנת לתת פתרון למחסור בידיים עובדות בתחומים מסוימים בלבד. לעובדים השוהים יש להבטיח, לצד שכר ותנאים סוציאליים, תנאי חיים שמכבדים ושומרים על צלם האדם.

בנוגע לערביי ישראל, מהו לדעתך הפער החברתי המרכזי ומה אפשר ונדרש לעשות כדי לתקנו? האם לאפשר לערבים להשתלב בישובים קהילתיים ובקיבוצים? האם להגביל כספי סוכנות ותרומות יהודים מלהגיע ליהודים בלבד (מה שגורם להרחבת הפער בתחומי החינוך והתרבות)?

בתקופת ממשלת רבין, הציבור היהודי והערבי, זכה לפירות הצמיחה הכלכלית חברתית שפתחה תקווה למציאות אחרת בישראל. בשנת 1993 במסגרת עבודתי ברשות לפיתוח ירושלים ארגנתי כנס בינלאומי בו השתתף גם רבין. אל הכנס הגיעו אלפי אנשים מתוכם מאות בעלי עסקים ועניין ממדינות ערב. רבין הבין שערביי ישראל הם הגשר לעולם הערבי אחד השווקים העתידים המעניינים שיכולים להיות רלוונטיים גם לישראל ולכן הציב בקידמת סדר העדיפויות של הממשלה שלו את הטיפול בקיפוח המתמשך של ערביי מדינת ישראל ופעל לצמצם את הפערים. לאחר רצח יצחק רבין, אבדה דרכו של הציבור הישראלי. החברה היהודית נקרעה בתוכה ומבלי לשים לב, האוכלוסייה הערבית הודרה מהדיון על עתידה של מדינת ישראל. נוכחנו לדעת כי שותפות היא לא מס שפתיים. היא צריכה לבוא לידי ביטוי בחינוך איכותי בכל ישוב, ברפואה ציבורית זמינה לכולם, בפיתוח כלכלי ובחלוקת משאבים באופן שוויוני.

לצערי, ההנהגה הנוכחית ממשיכה את מגמת הריחוק. במקום להילחם מלחמת חורמה בגזענות שמרימה ראשה בחברה הישראלית, בוחרת הממשלה לחזק את הנתק באמצעות חקיקה שטרם נראתה כמותה. הערבים הישראלים הם אזרחים שווי זכויות.

אנחנו, חברי מפלגת העבודה, לא יכולים להסיר את האחריות האישית שלנו ושל מנהיגנו מהמצב אליו הגענו.

אנחנו לא יכולים להגביל כספי תרומות מלהגיע למקומות שאליהם מתכוונים התורמים. אבל אנחנו כן יכולים, וחובתנו לפעול כך כמדינה, להשקיע כספי מדינה במקום שבו יש אי-שוויון.

מדינת ישראל חייבת למצוא פתרון לשאלת השירות האזרחי, מכיוון שבהיעדר פתרון כזה נמנעות מאזרחיה הערביים של המדינה הטבות המוענקות אך ורק ליוצאי צבא – הדבר נכון באותה מידה לגבי הציבור החרדי.

לא מקובל עלי שמוצאו של אדם והשתייכותו האתנית תהיה תנאי לקבלתו או לאי-קבלתו למגורים או לחברות ביישוב קהילתי.

אני מאמין בהקמת אזורי תעסוקה לאוכלוסייה ערבית בגליל בנגב ובירושלים, אני מאמין בהשקעה בעסקים קטנים במגזרים הערבי והבדווי שייתנו עתיד ואופק כלכלי לאלפי משפחות, אני מאמין שלחלק מהרשויות המקומיות יכול להיות יתרון יחסי כלכלי מעניין שכדאי לפתח, כמו שעשיתי בירושלים.

בנוגע למצב המדיני, מהו לדעתך מוקד הבעיה כיום? מה תוקע את התהליך? בהנחה שהפלסטינים לא מצליחים לגבש הנהגה או דוחים חתימה על הסכם מולנו, האם יש לנקוט פעולות ביוזמתנו? האם על מפלגת העבודה להציג עמדה אלטרנטיבית לזו של קדימה ו/או הליכוד?

הניסיונות להשיג הסדר מול הפלסטינים בלבד לא הצליחו ועלינו לשנות את אופן הפעולה שלנו. הפתרון הוא ברמה של הסדר אזורי המבוסס על פתרון של שתי מדינות בשילוב הסכם עם המדינות המתונות באזור. הגבולות בהסדר הסופי יהיו על בסיס קווי 67 תוך שמירה על שלושה גושי התיישבות סביב ירושלים, גוש עציון ואריאל, שבתמורתם ישראל תחליף שטחים.

אנחנו צריכים להיות אלה שלוקחים את היוזמה בידינו ומשיגים את השלום האזורי הזה. היוזמה הסעודית יכולה להיות בסיס שלפי המתווה שלו נוכל לקדם הסכמי שלום עם רוב מדינות האזור. החזון שלנו צריך להיות שותפות ופריחה כלכלית עם השכנים שלנו, אנחנו צריכים להוביל את המזרח התיכון לעידן כלכלי חדש. המטרה שלי היא פתיחת שגרירות ישראלית בריאד.

אנחנו לא צריכים לחשוש מהכרזה על מדינה פלסטינית, למרות שעדיף שהכרזה על מדינה כזאת תהייה חלק מהסדר כולל ומהסכם. למדינה פלסטינית יהיו גם חובות ולא רק זכויות. הם יצטרכו לנהל חיים ריבוניים שכוללים שמירה על גבולות, על ביטחון ועוד… אנחנו נצטרך להמשיך ליזום תהליך להסדר, גם אם יכריזו על מדינה, כי אין סתירה בין הצורך בהסדר למצב ההכרזות בעולם.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , ,

25 תגובות

  1. איציק יאפ :

    לא שאלת אותו האם הוא ימשיך באותה הרוח ובאותם אנרגיות גם אם לא יבחר, ו"יאלץ" להיות "רק" במקום השני או השלישי.

  2. עדי :

    אראל מרגלית אולי יצליח להוציא את המדינה מהבוץ

    אראל מרגלית מסוגל ליזום וליצור שיויון בין החברה במדינה

  3. יוסי :

    המועמד המעניין מכולם

    הוא מביע דעות רעננות וישירות, לא מתחנף ויש לו רעיונות יצירתיים ומחשבה מקורית.

  4. ירדן :

    דרוש מנהיג חזק

    אנחנו צריכים אנשים חזקים בשלטון ולא שפנים כמו ביבי,
    ממליצה בחום על אראל מרגלית

    *** הערת המערכת: ירדן ועדי מאותה כתובת IP ****

  5. דליה :

    מעניין להשוות בין ניר ברקת ואראל מרגלית. הרי שניהם בעלי הון יזמי היי טק.
    ולאחר שאותם יזמי היי טק לקחו על כתפם את מטלת החינוך וסילקו את אנשי החינוך מהשתתפות ברפורמה אותה יזמו, לי כאשת חינוך קשה איתם. ואני אומרת, כל אחד בתחומו. לא צריך לפרוץ לתחומים של אחרים ולגזול להם את הפרנסה, השליחות, הייעוד.חברה שבה כל אחד מכבד את מקצועיותו של האחר, ולא מסלק אותו ומשתלט, היא החברה הרצויה. מעניין מה דעתו של אראל מרגלית בעניין.

  6. עמית-ה :

    דליה נדמה לי שכדאי להוסיף שהוצאת אנשי חינוך מתוך ועדות בתחום, הופכת את ההמלצות לחסרות בסיס.

  7. איתי :

    לא הבנתי, האם אראל מרגלית היה שותף לועדת דברת? לא מצאתי את זה בטקסט.

    לעומת זאת בטקסט עצמו הוא אומר דבר נדיר ומעניין: אני כ"מגזר שלישי" נכנסתי לתחום החינוך בגלל ואקום אבל אני לא צריך להיות שם. זה שונה לחלוטין מאמירה יהירה "כפי שאני מצליח בעסקים אני אדע לנהל את החינוך" או "הממשלה לא יודעת לנהל אז צריך להעביר לעמותות".

    השאלה אם אנחנו שופטים אדם לשבט או לחסד על פי כמות הכסף שיש לו בבנק או לפי עמדותיו ומעשיו.

    כפי שלא כל העניים הם צדיקים, גם לא כל המיליונרים (מההייטק ומזירות אחרות) הם נבלות.

    אני לא מסכים עם המצע האידיאולוגי של אראל מרגלית (היזם בתור דמות המופת), ואני לא חושב שאדם שנכנס לביצה הפוליטית צריך ישר ללכת לראש הפירמידה, אבל אני חושב שאחרי הזמן שהשקיע במענה לשאלות הוא ראוי ליחס קצת יותר מכובד מהקוראים החולקים על עמדתו.

    היחס שלנו הקוראים ישפיע על הנכונות של פוליטיקאים להתראיין לאתר ולשלוח לו מאמרי דעה.

  8. דני זמיר :

    שלוש הערות

    א. אני מניח שאראל מרגלית שואף להיכנס לתחום העיסוק הפוליטי ולכן הציב את עצמו כמועמד למרות שמלכתחילה אל היה לו סיכוי קלוש. הבחירה הזאת שלו מעניינת מבחינת האסטרטגיה והטקטקיקה גם יחד ולא ממש ברורה לי.

    ב. תודה על הראיון. לא הכרתי את מרגלית ודיעותיו וזאת פעם ראשונה שנפגשתי איתו.

    ג. מה שמאד ניכר מהראיון זו זהירות רבה מאד עם המסרים לא להרגיז אף אחד ולתת את הכבוד הראוי לכל מיגזר. חבל שלא שאלת אותו קצת יותר שאלות נשכניות בעניין ירושלים בגלל עיסוקו רב השנים בעיר: חרדים, שייך ג'ראח, חלוקת העיר, העברת מעמדה כבירה…

  9. דקל-דוד עוזר :

    כל הכבוד לאראל מרגלית

    אני רוצה לומר שזה ראיון מאוד מכובד שנתן למרגלית את האפשרות להתבטא ולא ניסה לגרור להתפלשויות בבוץ (ואם מרגלית מנע את זה עוד נקודת זכות לו).

    מרגלית הוא דוגמא לאדם שמבין את ההבדל בין בלוף כלכלי שנועד לנצל עובדים ויזמות שנועדה לייצר מקומות עבודה.

    כן, יזמות היא מופת. להקת מוזיקה, להקת ריקודים, נגנים, ספורטאים, מיזמי חינוך מיוחדים, לא רק יזמות עיסקית זו יזמות.

    השימוש בז'רגון הכלכלי "החדש" הוא יפה ומעניין.

  10. תומר ישראלי :

    בהחלט ראוי להערכה גם על כך שהיה לראשון שבאמת טורח ועונה לשאלות המעייפות.
    ככלל אני מציע: קצת פחות אני, קצת יותר אנחנו (גם במה שהיה וגם במה שיהיה). שם המשחק מעכשיו: סולדיריות.

    למערכת: מציע לא לשלוח למועמדים האחרים שוב את מה ששלחתי בעבר, רצוי לעדכן.

  11. שושי :

    אני שולחת לאראל מרגלית בקשה שיבהיר את עמדתו בעניין ירושלים ושיפרט בעניין מודלים של יזמות חברתית.
    http://www.blacklabor.org/?p=34969 (ר' גם תגובתי – מס' 4).
    לא נכון שיזם חברתי בהכרח מתנהג לעובדיו באופן ראוי. זכור לי מקרה של רשת סופרמרקטים שסייעה לקהילה ע"י חיוב עובדי שכר המינימום שלה (ואחרים) לעסוק בכך ע"ח זמנם הפנוי.
    את השאלה בעניין ירושלים צריך לשאול, כמובן, גם את המועמדים האחרים.

  12. דליה :

    איתי
    חבל שאתה לוקח דברים לכיוון השלילי. רעיון ההשוואה לניר ברקת היה מיועד להבליט את ההבדלים ביניהם, לטובת אראל מרגלית.
    לא ראיתי שום תגובה שלילית בסך התגובות שנשלחו. היחס אל המרואיין הוא די חיובי ולגופם של עניינים. לא ברור לי מה המשפט האחרון שכתבת. אראל מרגלית חשף את השקפותיו בצורה מכובדת, ומקבל תגובות מכבדות.

  13. מורה באולפן :

    אין על שלי

    מי שהתחיל לפעול במרץ למען מעמד העמלים ולא להרפות מהטייקונים היא שלי יחימוביץ.
    כמובן שלפניה היו רן כהן ממרצ ואחרים, אך היא הצליחה להתמקד ולגייס חברים רבים לעניין.
    וכמובן מנעה בעזרת עוד חכי"ם את הפרטת האולפנים.

  14. ירון אוזן :

    רבותיי, יש צורך לרענן את השורות של מפלגת העבודה ושל הפוליטיקה בארץ. מאסנו מנבחרי הציבור האפורים וחסרי התעוזה. יש צורך בהנהגה שמסוגלת לעשות החלטות בתחום החינוך, הרפואה הכלכלה והבטחון. מי מסוגל היום במערכת הפוליטית לעשות החלטות? מי?
    רק אראל מרגלית יוכל לעשות זאת יחד עם צוות מוביל שייתן גוון נוסף ואחר לפוליטיקה הישראלית.לא מגיע לנו הנהגה אחרת?

  15. יוסי :

    שלום חברים, שמי יוסי ואני מהמטה של אראל. תודה על המילים החמות. אני מבקש ברשותכם להתייחס בקצרה להערות שנכתבו:

    1. הפעילות של אראל בתחום החינוך היא בשיתוף פעולה מלא עם מערכת החינוך בעיריית ירושלים ובמשרד החינוך. דליה – הראיון כאן עם אראל שזור כולו באמירות על חשיבות מערכת החינוך הציבורית, על כך שהיא הבסיס לשיוויון הזדמנויות אמיתי ושזה בדיוק המקום בו המדינה צריכה לקחת את האחריות ולא המגזר השלישי.

    2. בנוגע לשאלת ירושלים עמדתו של אראל מורכבת מכדי להציגה במסגרת טוקבק. אראל מאמין שירושלים היא לא הבעיה של הסכסוך ישראלי פלסטיני אלא היא ההזדמנות של האזור כולו. ירושלים צריכה להיות ראש הגשר בינינו לבין העולם הערבי, מרכז תרבותי של שלוש הדתות, מרכז תעסוקתי של יהודים (גם חרדים) וערבים, אראל מאמין שבמקום לשרטט גבולות צריך לתת לתושבי העיר, ערבים, חילונים, חרדים – ליצור את החיבורים בתוכה.

    לא, אראל לא מתחמק מאמירות מורכבות ושנויות במחלוקת. הוא מסרב ליפול לתוך התבניות והשבלונות המוכרות, הוא מציג עמדות מורכבות, עמוקות ומעניינות. תודה לכם על הדיון הנדיר שאתם מנהלים כאן.

  16. תמר :

    תקווה חדשה!

    אני מקווה, אחרי שגם הייתי בהרצאה שלו על החינוך, שאכן יש לנו סופסוף מועמד טוב עם חזון אמיתי למימוש למפלגת העבודה!

  17. בן :

    שטויות במיץ

    הבן אדם לא בכיוון

  18. "היזם החברתי, התרבותי והעסקי הוא החלוץ הציוני החדש" | אראל טסט :

    […] היכנסו לקריאת הראיון המלא פוסט זה פורסם בקטגוריה ראשי, עם התגים אראל מרגלית, מפלגת העבודה, פריימריז. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר. → שלטון חוק ומינהל תקין […]

  19. "היזם החברתי, התרבותי והעסקי הוא החלוץ הציוני החדש" | אראל מרגלית – חדשנות ישראלית :

    […] היכנסו לקריאת הראיון המלא פוסט זה פורסם בקטגוריה הבלוג, עם התגים אראל מרגלית, מפלגת העבודה, פריימריז, מאת admin. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר. […]

  20. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    מה התחדש פתאום?
    בחירות לוועידת מפלגת העבודה?
    אז הנה יש לי שאלה – האם צריך להוריד את המיסוי הגבוה על הסולר (ושאר אמצעי חימום) כדי לאפשר לתושבי ירושלים לא לקפוא בקור?
    הרי זה מיסוי רגרסיבי עקיף פר-אקסלנס.
    והחברה של אראל מרגלית יודעת היטב במה מדובר…..

  21. אאאאא :

    אראל מרגלית,

    איש ישר, רגיש, סימפטי, ציוני, איכפתי, דואג, עדין.

    אבל לא יעזרו כול התכונות האלו, ירושלים וכך גם ערים אחרות, נעשקות על ידי אנשים שתפסו להם משרות של פקידים. כול מה שמעניין אותם זה אינטריגות, המזגן בעבודה, רוגעלך בחדר ישיבות ותכנון החופשות הבאות, וכול מי שיפריע להם בדרכם, הם יחוסל.

    ראו מה הולך במשרד האוצר, עוד לא למדתם, שהפקידים שם רק מכינים להם יחסים עם הטייקונים לזמן בו יפרשו ויעברו למשרות אצלם.

    ראו מה הולך במשרד התחבורה, מרוב שעמום עוסקים ומתמזמזים אחד עם השני.

    ראו מה הולך בכנסת ישראל, שחיתות, זילזול בחוקי מדינת ישראל, ואנני מתכוון לחברי הכנסצ, אני מתכוון לפקידי המנהל שמפעילים את מבני הכנסת.

    לא יעזרו לא מפלגות ימין ולא מפלגות שמאל, הפקידים כבר הרסו כול חלקה טובה ואותם לא תחליפו.

    אנשים טובים כמו אראל מרגלית לא יעזרו וחבל עליהם.

  22. מיכאל לינדנבאום :

    אריאל מרגלית הוא קודם כל בעל הון,שדואג לאינטרסים שלו ולא של ציבור העובדים המאורגנים ,קורבנות ההפרטה ועובדי הקבלן.
    הוא משתדל יותר מידי לדחוף את עצמו קדימה כדי להגיע לעמדת השפעה במפלגה שמבוססת על שכירים.
    זה חשוד ודומה מאד למה שעושים בעלי ההון בארה"ב שהשתלטו על שתי המפלגות העיקריות ועושים בהם כבתוך שלהם.
    אני מצטער,אבל אני לא מאמין לו.

  23. משתמש אנונימי על חימום בסולר :-) :

    מיכאל,
    אראל מרגלית הוא חיה שלא מופיעה במגדיר.
    אם היית יודע על מה הוא מוציא כסף – על המעבדה למשל.
    הם מכינים שם סרט שאמור להיות ראשון מסוגו בארץ.
    הוא מעוניין לפתח את התעשייה של סרטים מצוירים בארץ ולפי דעתי עד היום הוא רק מפסיד על זה כסף.
    פה ושם צצים אנשים שכשנופל להם כסף לידיים, הם פשוט מנסים להגשים חלומות אישיים קצת יוצאי דופן.
    השאלה היא אם אני רוצה לראות אותו בכנסת?
    זה תלוי.
    אם יקח על עצמו את פרויקט החימום בסולר ויזיז משהו – נדע שיש לו גם את החושים והכישורים הפוליטיים הנכונים.
    ואם כבר סטארטפיסטים רצים לראשות עיריית ירושליים, הוא עדיף פי אלף מניר ברקת.

  24. לקסי :

    מהראיון מצטייר אדם חיובי.
    אשקול לבחור בו (לא מתחייב)

  25. מיכאל לינדנבאום :

    ללקסי ולנעמי,
    ה"אדם החיובי" הזה ,אראל מרגלית ,היה מועמד בועידת מפלגת העבודה בבית ברל לפני יותר משנה.
    הוא התבטא נגד עבודה מאורגנת,נגד ההסתדרות,בעד הפרטה ונגד ועדים חזקים.
    הוא ניאו-ליברל שחבר בקלות לא מפתיעה לבוג'י הרצוג בהסכם העברת קולות מתפקדיו אליו.

    מספיק להיות תמימים ולראות מה מאחורי החיוכים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.