בצל פרשות רצח מחרידות, עבר השבוע בממשלה חוק ההסדרים. אפרים סנה, יו"ר תנועת 'ישראל חזקה', בחמש דוגמאות על התפיסה האנטי-חברתית של החוק
הרצח האכזרי של רוז בת ה-4 בידי סבה, האפיל על שאר אירועי השבוע שחלף. כל תשומת הלב הלאומית הופנתה אל החיפושים אחרי גופתה הקטנה. הזעזוע מהמפלצתיות של הרצח השכיח כאמור אירועים חשובים שהתרחשו. אייחד את הדיבור על "חוק ההסדרים" שאושר בממשלה בראשית השבוע.
מהחוק הוצאו מספר "עזים", כפי שעושה האוצר מדי שנה: מכניס גזירות אנטי חברתיות קשות בכוונה כדי להוציא אותן לפני ההצבעה בכדי ליצור אפקט מלאכותי של הקלה. אבל מספר צעדים נשארו בחוק, והשרים אישרו אותם, ביניהם:
* הקמת קופת חולים חמישית. קופה זו תשאב אליה מבוטחים עשירים ובריאים, ותוריד את איכות השירות הרפואי שניתן למבוטחי ארבע הקופות הקיימות (כללית, מכבי, לאומית ומאוחדת).
* הגברת הגביה הישירה של תשלומים עבור שירותי רפואה על-ידי קופות החולים על חשבון מס הבריאות הפרוגרסיבי. משמעה הגברת חלקו של האזרח במימון שירותי הרפואה.
* ביטול מימון אבטחת התעופה האזרחית הישראלית (אל-על, ארקיע, ישראייר) על-ידי הממשלה. הוצאה זו שהיא ביטחונית מובהקת ולא עסקית, תיפול על הנוסעים שכן חברות התעופה מחזיקות מעמד בקושי בגלל הזינוק במחירי הדלק.
* קיצוץ של כמעט חצי מתקציב המאבק בתאונות בדרכים.
* סגירת הטלויזיה החינוכית, הערוץ הבלתי מסחרי.
מה המכנה המשותף לחמישה צעדים אלה, אותם הבאתי כדוגמאות בולטות? התנערות המדינה מאחריותה לרווחת האזרח, לבריאותו, לביטחונו האישי בכבישים ובאוויר, לחינוך ילדיו. הנקודות מצטרפות לקו. אין זו מקריות. זו תפיסת העולם האנטי-חברתית, המפקירה אדם לגורלו ופורמת את רקמת הערבות ההדדית בחברה ואת הזיקה שבין האזרח למדינתו. זו מדיניותו הכלכלית של נתניהו שיורשיו במשרד האוצר ממשיכים בנחישות.
ישראל אינה יכולה לעמוד בלחצים מבחוץ כאשר בתוכה פנימה מתפוררת לכידות החברה ותחושת השותפות של האזרחים במדינה.
בימים אלה משלימים צוותים את כתיבת המצע של "ישראל חזקה". בצוותים, בריכוזו של עומר סלע, מומחים מכל תחומי הכלכלה והחברה שהתנדבו לכתוב ביחד את המצע. הוא יציג תפיסת עולם הפוכה, ומערכת צעדים הדרושים לחיזוק החברה, להקטנת אי השיוויון ולהפיכת ישראל למדינה שלכולם טוב לחיות בה. זו התשובה הערכית, הרעיונית והמעשית ל"חוק ההסדרים".
אפרים סנה
"פרשת השבוע" מופיעה באתר האינטרנט שלי: http://www.sneh.org.il
Tags: אפרים-סנה, חוק-ההסדרים, חוק-ההסדרים-2009-2010, ישראל-חזקה, מדינת-רווחה, מס-בריאות, קופות-חולים
יופי אפרים, כל החצי מנדט שתאבד הוא רווח נקי של נתניהו.
יישר כח.
אכן, הצעת התקציב היא אנטי חברתית. השאלה היא אילו פעולות נדרשות כדי למנוע את רוע הגזירות הללו?
אזרח שעושה חישובים אודות אחוז הסיכוי של אפרים סנה להיכנס לכנסת, מתנהג כמו כל אותם פוליטיקאים שעושים חישובים וסימולציות כדי לצבור יותר כוח. וזה בא על חשבון התוכן. במקום לעסוק בתכנים ובמהות עוסקים במניפולציות.
אפרים סנה צודק. הצעת התקציב היא אנטי חברתית. יש להיאבק נגד התוכניות ההרסניות של האוצר, המשנות את אופיה של המדינה, משקפות חוסר סולידריות, ומאלצות אותנו האזרחים להסתכל על כל תחומי החיים דרך החור של הגרוש.
הזדהות עם תכנים ודרכי-פעולה במצע מפלגתי היא צריכה להיות הקריטריון לבוחר, ולא תורת החישובים.
דליה, אני חושב שאת מייחסת משמעות לחברות במפלגה, לראיה:
"אני חברה במפלגת העבודה וחבל לי שיצרת קואוליציה להעברת החוק עם נציגי מפלגות אחרות שהאידיאולוגיה שלהם שונה מאוד מזו של העבודה.
דליה בלומנפלד"
כלומר את לא מעוניינת שח"כים יעשו דין לעצמם בתוך המפלגה, ומה לגבי עריקה ופגיעה במפלגת האם?
קצת מפרי עטי ובשמי המלא:
http://www.politinet.co.il/index.php?s=%D7%90%D7%A8+%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%9F
ארנון, מי שערק (ביחס למצע) הם רוב חברי סיעת העבודה ולא אפרים סנה.
מפלגת העבודה הפכה למפירת הבטחות סדרתית – הן בתחום המדיני-בטחוני ובוודאי בתחום הכלכלי.
במצב כזה נאמנות בכל מחיר לגוף שהוא בעצמו בוגד – בוגד בבוחרים ובחלק נכבד מהחברים – אינה בהכרח דבר חיובי.
חברי הכנסת של מפלגת העבודה צריכים להחליט אם הם נלחמים כאריות כדי לחבר את המפלגה למצע שלה (ולא למצע של קדימה/הליכוד) או – במידה והמלחמה הזו אבודה מראש – נוטשים את הספינה הרקובה וחוברים לאפרים סנה, שמפלגתו באמת צפויה להיות מפלגה סוציאל-דמוקרטית.
ארנון
נעים להכיר. אפרים סנה הוא מן האישים הראויים בעיני להנהיג מפלגה כמו העבודה. פרישתו מהמפלגה- משמעותה בעיני חוסר אפשרות לממש ערכי-עבודה שהוא מאמין בהם בתוך המפלגה. מצד אחר, ראה ח"כים דוגמת שמחון. אשתו סודרה בעבודה כמנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך. הוא הפריט את אגרקסקו. מעשיו משקפים ערכים שאיני תומכת בהם. יש לי בעיה עם נציגים ממפלגת העבודה התומכים בערכים זרים לערכי מפלגת העבודה.
איני מחסידיו של המפריט שמחון, דוגמה ומופת לסמרטוטיות ולעסקנות של מפלגת העבודה שצמח למדרגת שר.
אבל אני לא חושב שיש מניעה חוקית שאשתו של שר תקבל מינוי כמנהלת מחוז במשרד ממשלתי (אחר).
כדי לטעון לנפוטיזם (ולעבירה על החוק?? לא מבין) צריך להביא ראיות לכך שהיא אינה עומדת בקריטריונים, קיבלה תפקיד ללא מכרז כנדרש וכן הלאה, אחרת זו לשון הרע.
אף אחד לא טען לעבירה על החוק או לנפוטיזם. לגברת שמחון יש כישורים וגם קשרים. השאלה היא אם אדם אחר בעל כישורים, שהיה מועמד לתפקיד כמוה, היה זוכה בתפקיד ללא הקשרים. הכל חוקי, אבל לא מריח טוב.