חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בלימת "מטס המחאה"- מופע האבסורד

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 10.07.11 3:00

במקום לפתור את הבעיות האמיתיות, ישראל של 2011 נאבקת בפעילים זניחים בשדה התעופה. בטורה השבועי, קוראת תמר זנדברג למנהיגים להתעורר בתוך התקופה השחורה הזאת. אחרת הם יוחלפו

מופע האבסורד / תמר זנדברג

ליוצאים מישראל דרך שדה התעופה בן גוריון, ממש בשער העליה למטוס, מחכה החוברת הקטנה "מסבירים ישראל" מטעם משרד ההסברה. בצד הנחיות כלליות כגון "חשוב לשמור על קשר עין" ו"הבעת פנים כנה ורכה פותחת דלת בלב הזולת" מביאה החוברת מידע על ישראל כפי שהיתה מעוניינת להיות מוצגת בעולם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמספר העצים בה לא פחת במאה ה-21, ובה פותח זן עגבניות השרי המפורסם; ישראל היא הראשונה להתגייס לסייע באזורי אסון בעולם; בישראל נערכו עשרות מצעדי גאווה, ועשרות אלפי תושבים בה הם פליטים מארצות נחשלות ומוכות אסון.

מעולם לא היה המידע המוגש בחוברת הזאת מנותק יותר מהמציאות. לא כי הוא לא נכון. אלא כי את הקריאה בו אין אלא לתאר כהסתובבות בחדר קטן ומחניק, סביב פיל גדול ומסריח, בניסיון לנהל שיחת נימוסין על מזג האויר תוך התעלמות מהחיה שלוקחת את כל המקום בחדר.

הפיל הוא הכיבוש. הניסיונות לנפנף בידייים ולגרש את הזבובים שסביבו במקום להוציא אותו מהחדר הם משל לשורה של אירועים בשנתיים וחצי האחרונות, שהגיעו לשיא בסוף השבוע במופע האימים האבסורדי של משטרת ישראל בשדה התעופה הלאומי.

זוהי קריאת השכמה לנתניהו, לברק, לליברמן, לאהרונוביץ', לישי, ולחבורת המעודדים שלהם בכנסת: אתם יכולים לחוקק כמה חוקים שתרצו, אתם יכולים לחייב בחוק לקרוא לשכונות הירושלמיות בשמות ציוניים טהורים, אתם יכולים לנסות להכריח את כל אזרחי מדינת ישראל, כולל ערבים, להתפלל שחרית בבוקר;

במקום להטיל מצור על עזה, אתם יכולים להטיל מצור על ישראל, ולחסום את כל הכניסות והיציאות אליה מהים ומהאויר. אתם יכולים להתנפל על אנשים מבוגרים עם שלט A4 בשדה התעופה, אתם יכולים לעצור פעילים ברחוב, ולסמן כמה אנשים שתרצו ברשימות השחורות שלכם;

אתם יכולים לסנן משפחות ליישובי מגורים לפי דם טהור, אתם יכולים למנוע כסף, ותרומות, לעזאזל, גם על אמצעי התקשורת אתם יכולים לנסות לשלוט.

אתם יכולים גם להעלות את המחירים, להוריד את המשכורות, למכור את הנכסים שלנו למי שתרצו, ולהפריט כל דבר שזז.

ישראל עוברת את התקופה השחורה בתולדותיה. הדגל השחור מתנוסס מעל הראש שלכם. אתם יכולים לנסות להתעלם ממנו, להגיד שהוא רק התרעה על מים סוערים. אבל אנחנו רואים אתכם.

אנחנו מסתכלים ויודעים שזו לא אמת. המעשים שלכם נעשים יותר ויותר מגוחכים ככל שהפיל גדל והניסיון להתעלם ממנו גובה מחיר כבד. גם שאר העולם מתבונן. הוא כבר ראה תקופות קשות במקומות אחרים בהיסטוריה, והוא יודע שסופן להיגמר. אנחנו לא יכולים כרגע לדעת מתי זה יקרה ואיך, אבל אנחנו יודעים שזה יקרה.

אתם פשוט לא תוכלו למנוע מהאמת לבוא לידי ביטוי לאורך זמן. לא תוכלו למנוע מחאות לא-אלימות צודקות, וככל שתנסו יותר, הן רק יהפכו יצירתיות יותר, וילעיגו אתכם יותר. בסופו של דבר אתם תהפכו לבדיחה מהלכת, כמעט כמו חוברת ההסברה שכתבתם, רק עם הרבה יותר נזק.

ומילה אחרונה ללבני, מופז, פרץ והרצוג. התקופה הקרובה היא ההזדמנות שלכם לתפוס מנהיגות ולהראות שינוי פוליטי ממשי שיבוא מתוך החברה הישראלית. אם תפחדו, אם תזגזגו, אם תבחרו ללכת אחרי מה שנראה כרגע כדעת הקהל המרכזית, תמצאו את עצמכם באותו מקום יחד עם אלה שאותם אתם שואפים להחליף. בישראל קיים ציבור שפוי גדול. הרבה יותר גדול ממה שאתם חושבים. הוא אולי קצת עייף ומבולבל, אבל הוא יודע טוב מאוד איך נראה כישלון. אם לא תתעשתו בזמן, אנחנו פשוט נחליף אתכם.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

11 תגובות

  1. יואב לוי :

    לא הבנתי משהו

    לבני, מופז, פרץ והרצוג?

    למה פנית אליהם דווקא?

    גרוע

  2. נדב פרץ :

    כי אלו ארבעת האנשים שיש להם סיכוי סביר להנהיג מפלגה גדולה במחנה השמאל בעתיד, וגם רוצים להגיד משהו על המישור המדיני.

  3. ל רפי :

    גברתי, אל תהלכי עלינו אימה

    ראשית, אין פיל משום שאין כיבוש גם אם חוזרים ואומרים זאת בכדי להתריס להרגיז או לנסות ו"להתאים" את המציאות להשקפת עולם מסויימת.
    אם קיים כיבוש הרי הוא כיבוש מידיהם של הטורקים, שגם הם עצמם היו כובשים באזור זה.
    במשפט הבינלאומי העכשווי השטח הוא חלק משטח מהמנדט הבריטי מ- 1917, שבו אמורות היו לקום שתי מדינות – יהודית וערבית, ומשום שהבריטים לא מימשו את התחייבותם על פי המנדט (אותו קיבלו מחבר הלאומים), הסתבך המצב ולא הוכרע עד עצם היום הזה. כיום השטח מוחזק על ידי ישראל לאחר ששוחרר מכיבוש ירדני, עד ליישוב המחלוקת הישראלית ערבית לגביו, הסכם בין הצדדים ואשורר ההסכם ע"י האו"מ (יורשו של חבר הלאומים דאז…)
    עד כאן עובדות באשר למעמדו של השטח בראיה הבינלאומית. יש כמובן גם ראיה ישראלית וראיה ערבית, אבל זה בדיוק שורש המחלוקת.
    אבל הראיה המעוותת אינה מתחילה ןונגמרת במעמדם של שטחי איו"ש, היא קשורה בכל הפרשנות הניתנת להתגרות בישראל מצד אחד ולהתגוננות הישראלית נגד התגרות זו מצד שני.
    יתכן מאוד שישראל עוברת את התקופה השחורה בתולדותיה, אבל זאת נדע רק בפרספקטיבה של זמן. משום שלפחות באותה מידה יתכן שישראל מעצבת את עצמה מחדש, לאחר שנעה שנות דור במסלול של חיסול עצמי מדיני, חברתי אוידיאולוגי-ציוני ולאומי. ממרום שבתה של הגברת זנדברג אפשר בהחלט להתרשם שכל התובנות מצויות בידיה וכל החושבים אחרת ממנה טועים, אבל יתכן גם מצב הפוך – ימים יגידו גם זאת.
    בראיית העולם של הגברת זנדברג טעות יוסודית אחת, העוברת כחוט השני בכל התיחסיותיה למציאות ולהתרחשויות הזמן האחרון: אי הבחנה בסיסית בין סיבה למסובב!
    רבים מהאירועים שאנו חווים כיום מתרחשים משום שישראל הבינה סוף, סוף, שאי תגובה לפרובוקציות וחופש להתפרע הם מרשם בדוק לחידלון מזה ולאנרכיה מזה. יוזמי הפרובוקציות, שהתרגלו במשך זמן ממושך לתגובה ישראלית רופסת, אינם מוסגלים להשלים כך, לפתע, עם שינוי כיוון האומר: "עד כאן"; סיסמת "יש גבול" פועלת בכל הכיוונים, לא רק היכן שנוח ליוזמיה המקוריים. כך התחיל עניין הסרבנות, וכך עניין הפוסט ציונות, וכך העירעור על מדינת לאום יהודית וכך תמיכה בפיגועים בישראל וכך חרמות השמצות ושקרים – כל מסע השיסוי האנטי-ציוני והאנטי ישראלי מקורו בשגיאה הישראלית הבסיסית – הבלגה חסרת שחר, במקום שאסור היה להבליג ואסור היה לשתוק.
    נכון, ריפויה של "מחלה" לעיתים קרובות קשה יותר, ממושך יותר וכואב יותר מאשר צעדי מניעה הנעשים מבעוד זמן. מה לעשות שעם ישראל ומנהיגותו לא תמיד לומדים מנסיון העבר שלהם?
    הריקבון של שנאה עצמית, אינטי-ציונות, שנאת המסורת היהודית, ואנטישמיות פשוטה מהולה באינטרסים מדיניים פשה זה כבר ופגע בכל חלקנ טובה. לאחרונה נדרשת התערבות חוקית בכדי שבאוניברסיטאות ישראליות ינגנו את ההימנון הלאומי בטכסים פורמליים (שהרי אי נגינתו היא לא פעולה פוליטית, אלא מחקר מדעי צרוף במסגרת ה"חופש האקדמי"). במצב דברים זה, נראה בוודאי ובוודאי עוד ועוד תגובות שישאפו להחזיר למדינה את ההתנהלות השפויה כפי שמבין אותה רוב הציבור שהוא בה רוב, ולא כפי שמבינים אותה יחידי הסגולה השטופים במסע עליהום של שנאה עצמית.
    ככל שתגבר ההתגרות, תלך ותתחזק גם תגובת הנגד – גם זה חוק יסודי בטבע, שניטון כבר עמד עליו לפני 300 כ- שנה. מי שמשליך יהבו על "משטר הרחוב" או "הרשתות החברתיות", עוסק באוטופיה. מדינה אינה מתקיימת ברחוב ולא בעולם הוירטואלי, אבל הן הרחוב והן העולם הוירטואלי יכולים לבטא בגבולות מסויימים ולפרק זמן קצוב דעת קהל אפקטיבית. כשזו דעת רוב, היא מבטאת צורך בשינוי; כאשר מדובר בדעת מיעוט זהו ניסיון לפוטש. סביר מאוד להניח שפוטש לא יעבור במקומותינו…, ישראל דמוקרטית מדי מכדי שתתיר זאת.
    לכן, אנא, טלי קורה מבין עינייך, ואם את באמת רוצה למקד מחשבה, ועשייה בעיקרי הדברים, שימי אותם על השולחן במקום הנרטיבים ההזויים על כיבוש ורדיפה וניאו-ליברליזם. אני בטוח שתמצאי הרבה יותר שותפים ומעוניינים אם תחזרי לעמוד על שתי רגליים ולהסתכל למציאות בעיניים ללא המשקפיים האוטופיסטיות.

  4. מנחם לוריא :

    רפי....

    תמר הייתה עדינה זה לא פיל זה יותר לויתן כחול ומרקיב…

    תסביר לי למה ישראל צריכה להחזיק בעזה?

    השריד היהודי היחידי בעזה הוא בית כנסת מהמאה ה-5 לספירה. לפני כן ואחרי כן לא הייתה שם התישבות יהודית עד לשנות ה-60 של המאה הקודמת – זו ארץ חמדת אבות?

    בעזה יש אזרח ישראלי 1 בלבד שגם הוא מוחזק בה בניגוד לרצונו – קוראים לו גלעד שליט.

    בעזה אין שום אוצרות טבע, יש מחסור כרוני במים ויש גז בים שכדאיות הפקתו מוטלת בספק.

    עזה הוא המקום העל צפיפות האוכלוסין הגדול בעולם.

    עזה הוא המקום שבו שיעור הילודה הגדול בעולם.

    עזה פתוחה למצרים בעבר חופשי – מעבר רפיח.

    מה בדיוק יוצא לאזרח הישראלי מהשלטון בשלט רחוק,בדרך כלל, ובאמצעות קרון הניהוג של כלי הטיס הבלתי מאויישים – ברוב הזמן.

    איזו הצדקה ואיזה צורך קיומי עונה ההחזקה של 1.2 מליון אנשים בשליטה מרחוק?

    תראה לי החלטת ממשלה אחת שבה יעדים,ברי מימוש, המוגדרים לשליטה מרחוק בחבל עזה, ותראה לי עוד מדינה בעולם ששולטת בחבל ארץ כלשהו כשכל מה שיש בו זה אזרח אחד שלה שמוחזק שם בניגוד לרצונו?…

    מנחם.

  5. אורי יזהר :

    למכחיש הכיבוש

    כל הפלפול המשפטני שלך לא שווה אגורה שחוקה. אנחנו שולטים בכוח על תחומים חשובים בחיי הפלשתינאים. ואם זה לא כיבוש זה דיכוי. וכל עוד יש דיכוי תהיה פעולה נגדו. כל ההתלהמות הזאת נגד פרובוקטורים ואנטישמיות עצמית היא דמגוגיה מהסוג הנחות ביותר.

  6. דקל-דוד עוזר :

    ישראל לא מחזיקה בעזה, ישראל מטילה מצור על עזה, מצור שאינו מצור כלל נוכח העובדה שהמעבר המצרי פתוח.
    יחי ההבדל הקטן.

    "לבני מופז פרץ ובוז'י תתעוררו או שנחליף אתכם" – מי יחליף? מרץ?

    או שתתעוררו סוף סוף, תפרקו את המפלגות הקטנות ובכח האלפים שאולי יש לכם תתחילו להשפיע במפלגות הגדולות?

    ובכלל, לא עדיף לכם להחליף את ביבי?

    תארגנו מפקד המוני לליכוד

  7. איתי :

    תמי,

    הבעיה היא שככל שיותר ויותר אנשים מחוץ לישראל רואים את הפיל, פחות ופחות אנשים בישראל רואים את הפיל.

    "הכיבוש" כבעיה מוסרית מעולם לא הטריד את רוב הציבור היהודי בארץ. הוא נתפס כרע הכרחי לטובת הגשמת האינטרסים הבטחוניים הכלכליים והרוחניים שלנו.

    השמאל הישראלי לא השכיל לשכנע את רוב הישראלים היהודים שהישארות בשטחים נוגדת את האינטרסים שלהם. כך גם המאמר הזה, חזק ביותר אם הקורא הוא (כמוני) מראש בעד העמדה המובעת בו, חלש מאוד אם הקורא אוחז בעמדת "הייתי מוכן לוויתורים נדיבים מאוד אבל פשוט אין פרטנר", כמו שביבי הצליח לנסח בצורה כה משכנעת בקונגרס וכמו שרפי ניסח למעלה.

    זו מהות הבעיה – ביבי יודע לשכנע, אנחנו לא.

    התוצאה היא שבסתר ליבנו חלק גדל והולך מאנשי השמאל כבר לא מנסה לשכנע ולקחת את השלטון מן הימין, אלא מייחלים לכך שהעולם יכפה על ישראל הסכם, ושממשלת ימין תצטרך להיות קבלן הביצוע.

    הבעיה היא
    א. למרות נבואות הזעם החוזרות ונשנות, העולם ממש לא ממהר (בין השאר כי אמריקה עדיין שולטת בעולם, כל נשיא אמריקאי זקוק תמיד לקולות היהודים, ויהודי ארה"ב עדיין לא מחזיקים ברובם בעמדות של מרצ)
    ב. הטלת הביצוע של "סוף הכיבוש" בידי הימין מייצרת בסוף תוצאה שאין הרבה קשר בינה ובין דמוקרטיה והומניזם – ע"ע ההתנתקות והשפעתה על תושבי עזה מחד ועל המפונים מאידך.

  8. דקל-דוד עוזר :

    איתי - אבחנה חדה ונכונה

    הגישה של מרץ ושלום עכשיו לעשות דה לגטימציה פנימית הנובעת מתוך הנחה של הפסד וודאי בהליכי בחירות אינה לגטימית.
    הגיע הזמן שתלמדו לפעול לטובת האזרחים ולהסביר את העמדות שלכם במקום להלך אימים ולעשות דה לגטימציה וחרמות מתוך רצון לפלג את המדינה באופן חסר אחריות ומסוכן.

    אגב, העמדה נגד החזקת השטחים אינה בלתי צודקת, בלשון המעטה ודווקא בגלל זה הגישה של "בואו לא ננסה לשכנע ונעשה דה לגטימציה" אינה לגטימית.

    ובמובן הזה אני תומך בעמיר פרץ שאומר בצורה פשוטה: "הליכודניקים אינה הבעיה אלא הפיתרון".

  9. מנחם לוריא :

    דקל, המצור על עזה – הוא בחינם או שאני ואתה משלמים אותו ולא ממש ברור מהי המטרה. לא צריך לענות…

    איזו דה-לגטימציה אתם מדברים: תבדקו את הפרסומים הרשמיים של OECD בכולם היכן שמתייחסים למדינת ישראל נרשם (במלל חופשי) שההתיחסות למדינת ישראל אין בה כדי לקבוע עמדה לגבי יו"ש וחבל עזה.

    תסתכלו על הפרסומים הרשמיים של ארה"ב מדינת ישראל בניירות הרשמיים של ארה"ב היא המדינה בגבולות הידועים ב-6 ביולי 67.

    ואלה רק דוגמאות.

    אבל כל זה לא חשוב בכלל. מה שכן חשוב זה שאנחנו,אזרחי ישראל, צרכים להחליט. צרכים להחליט מה גורלה של עזה, מה גורלה של יו"ש. לא אכפת לי אם ההחלטה לא תהייה ברוח האמונה האישית שלי היינו לספח אותם כארץ אבות. אכפת לי שאין שום החלטה. המעמד של עזה ויו"ש תלוי באוויר לא מוגדר ואיננו שאלת בחירות וכל אחד עושה עם זה מה שבא לו ובדרך כלל לא עושה דבר. זה נכון לממשלות ישראל שכיהנו מיד עם סיום מלחמת ששת הימים ועד לרגע זה.

    צריך להחליט ובעיקר צריך לעשות. לא להחליט ולא לעשות (ושוב לא משנה אם לשביעות רצוני או למורת רוחי) זה ממיט עלינו אסון.

    הינה דוגמא פשוטה:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4093457,00.html נניח ששר האנרגיה הלבנוני לא הוזה ומפנטז כנהוג בלבנט. כבר שנה מדברים על הגדרת הגבולות למה רק עכשיו הממשלה מוציאה מסמך הצהרתי (מסמך הצהרתי לא החלטה מנומקת ומפורשת לא דיון ציבורי לא מסמך משפטי, כלום מסמך הצהרתי) זה נכון לעניין המים הטרטוריאליים ואוצרות הטבע זה נכון לשכנים ממזרח ומדרום.

    לא לעולם חוסן לגבי התמיכה של הממשל האמרקאי בגחמותיו חסרות ההחלטה של זה הישראלי – ראו למשל דעתו של מייקל ולצר – כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4089488,00.html

    ובקשר להלקאה העצמית בעניין הכיבוש: נדמה לי שאמיר פרץ בעצמו,נס מלונדון כי חשש להיעצר….

    מנחם.

  10. תומר ישראלי :

    גם אני מסכים שישנו פיל והערבוב בין ביקורות לא לגיטימיות השוללים את זכותה של ישראל להתקיים לבין ביקורות על יחסנו לעניין הפלסטיני עושה חיים קלים למסבירנים.

    ולכן מפלגת העבודה צריכה לומר בקול צלול:
    1. להפסיק את ההתישבות האזרחית בשטחים בהם לא הכלנו ריבונות, בגלל שזה מנוגד לחוק הבינלואומי, בגלל שזה הופך אותנו למדינה מפלה על גבול האפרטהייד, בגלל שזה האינטרס שלנו.
    2. לפעול באמת לסיום השליטה הצבאית באותם שטחים ולמוסרם לרשות שוחרת שלום.

    הפלסטינים יבחרו את דרכם ואני מקווה שיבחרו טוב, אבל גם אם הם לא יבחרו טוב אנחנו נדאג לבטחוננו ולא נאבד את דמותנו.

  11. בככר מול השמש - מופע האבסורד, האימה והגיחוך :

    […] התפרסם במקור בשינויים קלים בעבודה שחורה תגים: בנימין נתניהו, הסברה, חוק החרם, עמיר פרץ, […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.