חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם באמת הכסף יענה את הכל? לפי חוק אחד נראה שכן

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 29.06.11 6:00

בחוק החברות הישראלי יש סעיף (מס' 11) שלפיו מטרת קיומה של חברה עסקית היא השאת רוחיה, סעיף זה הוא אבי כל חטאת בהחרבת החברה הישראלית, הצעה לביטול הסעיף
מאת: אמנון פורטוגלי

בתקופה האחרונה עלו לכותרות מספר פרשיות כמו 'משבר' גבינת הקוטג", הריכוזיות במשק, חלוקות ענק של דיבידנדים בחברות הסלולר, מעצרים וחשדות חמורים לשוחד ברשות המיסים, פרשת הולילנד, ואחרות. יש קשר הדוק בין ידיעות אלו. המאבקים בכל אחת מפרשיות אלו כמו המאבקים שיבואו בנושאים שעוד יצוצו, ככל שהם נחוצים, הם טיפול בסימפטומים ולא במחלה.

המקורות ל'מחלה' הם מכלול הרעיונות והאמונות העומדות בבסיס התפיסה הכלכלית השולטת כיום אצל רוב הכלכלנים, בקרב ראשי השלטון ומשרד האוצר, אותה מלמדים באוניברסיטאות, ואותה מעבירים ומפיצים בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. רעיונות אלו גובשו בישראל למסגרת משפטית מחייבת בחוק החברות החדש בשנת 1999. בחוק הוכנס לראשונה סעיף המטפל באופן ישיר ומפורש בתכלית החברה העסקית כנושא עצמאי.  להערכתי זה הסעיף החשוב ביותר בחוק החברות.

סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: "(א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.

(ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה שבתקנונה נקבע כי היא הוקמה להשגת מטרות ציבוריות בלבד ואשר תקנונה אוסר חלוקת רווחים לבעלי מניותיה."

הסעיף הוכנס בעקבות החקיקה והתפיסה הרווחת בארה"ב, ומקובל להבינו כך שתכלית החברה היא למקסם (להשיא) את רווחי בעלי המניות שלה.

חשוב להדגיש שזו אינה תורה מסיני ולא תמיד זה הייה כך. סעיף זה הוא 'אם כל חטאת' מודרני. ממנו נגזרת ולפיו מוצדקת ההתנהגות התאגידית הדורסנית שמטרתה מיקסום הרווח בכל דרך התואמת את החוק ואם צריך, אז משנים את החוק. המגבלות היחידות על פי חוק החברות, הן לפעול במסגרת החוק. לכן, כל זמן שאין חקיקה מתאימה, המפעלים מרגישים חופשים ואף מחויבים, לדוגמה, לזהם את הסביבה, כדי למקסם את רווחיהם.

אחת האפשרויות הפופולאריות להגדלת רווח בחברה הוא הקטנת שכר העובדים למינימום האפשרי, ואם רוצים ל'ייעל' עוד יותר – להוציא חלקים מהפעילות התאגידית למיקוד חוץ ולהסיר כל אחריות לעובדה כי חברות כוח האדם משלמות שכר מינימום ואף למטה מזה, ואינן מספקות לעובדיהן תנאים בסיסיים.  כיום, אין כל בעיה מוסרית להעסיק עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו במטרה להקטין הוצאות ולהשיא רווחים.

דרך נוספת בה משתמשים התאגידים העסקיים הגדולים ובעליהם להגדלת רווחיהם היא הקטנת חבות המס שלהם, והיא מקובלת בציבור ובשפיטה כדרך מותרת ונכונה. ואכן רוח הזמן והתקשורת הכלכלית והמקצועית מאדירה את הגופים העוסקים בפעולות למטרה זו, שהינן תמונת ראי חוקית ומותרת לשוחד הפשוט הישיר. כיום, אין כל בעיה מוסרית בפעולות המתחילות בתכנוני מס מתוחכמים ובשימוש במקלטי מס, דרך שידול והשפעה על קבלת חוקים נוחים ופטורים מתאימים, ונגמרות בפעילות של לוביסטים, עורכי דין, רואי חשבון ויחצנים. הקמפיין של תאגידי האנרגיה כנגד ועדת ששינסקי ונגד קבלת החוק המבוסס על המלצותיה הוא דוגמה לכך.

נשאלת השאלה איך הגענו למצב זה, לאבסורד בו המדינה מעניקה זכויות יתר לתאגידים ונותנת הגנה לבעלי המניות שלהם כדי שהם יוכלו למקסם את רווחיהם עבור עצמם, בהרבה מקרים על חשבון הציבור. שאלה זו מצדיקה דיון תמציתי וקצר על האחריות האישית ועל מקורות התאגיד העסקי.

האחריות האישית -Individual responsibility, היא אחד העקרונות הבסיסיים של החוק – common law בתרבות המערבית. חלק מתפיסת האחריות האישית היא המחויבות להחזר חוב, ובעת העתיקה ועד המאה ה-16 חובו של אדם היה עובר בירושה לצאצאיו. אי פירעון חוב הביא לעבדות בעולם העתיק ביהדות, ביון וברומא ובעולם המערבי עד התקופה המודרנית.

הצורה העיקרית לארגון עסק משותף בעולם המערבי מהתקופה הרומית הקדומה ועד סוף המאה ה-19 הייתה השותפות. עד המאה ה-17 השותפות הייתה למעשה הצורה היחידה האפשרית לרוב סוגי העסקים. השותפים נשאו באחריות אישית ללא כל הגבלה להתחייבויות העסק (השותפות) ואחריות זו הייתה הבסיס והערבות לנתינת ההלוואות לעסק.

התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת (corporation) הוא אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה האנושית, שאפשרה התפתחות כלכלית עצומה במאות השנים האחרונות. בחברה המערבית המודרנית התאגיד העסקי נתפס כדבר ברור, כסוג של ישות טבעית. לאמיתו של דבר, התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת של הרבה בעלי מניות חלקם אנונימיים הוא ישות מלאכותית, המצאה משפטית חברתית.

המושג של חברה בע"מ פותח בשלהי המאה ה-14 משיקולים של טובת הציבור ולתאגידים הייתה תכלית ציבורית. הריבון הסכים לתת את הזכות לאחריות מוגבלת (בע"מ) – להגבלת ערבותם של בעלי התאגיד העסקי בתמורה לכך שהתאגיד יוקם לתכלית ציבורית. מצב זה התקיים עד סוף המאה ה-19. לדוגמה, חברת הרכבות האמריקאית פן סנטרל, קבלה רישיון התאגדות (צ'רטר) שהגדיר במפורש שלתאגיד יש מחויבות לשרת את הציבור ע"י מתן שירותי נסיעה. זה היה התנאי לקבלת הפריבילגיה לפעולה כתאגיד בעירבון מוגבל.  כיום נראה שהגולם קם על יוצרו, ובהרבה מקרים התאגידים הכלכליים פועלים על חשבון טובת החברה ובניגוד לה.

במהלך השנים התאגידים העסקיים הגדילו יותר ויותר את זכויותיהם. הנושא הגיע בארה"ב, בסוף המאה ה-19, לאבסורד בו המדינה נותנת הגנה לבעלי המניות כדי שהם יוכלו למקסם את רווחיהם, והתאגיד מצידו נשאר חייב במתן דין וחשבון (accountable) לבעלי המניות בלבד.

כיום הגענו לשלב בו התאגידים העסקיים הגדולים השיגו, כאישיות משפטית נפרדת, את כל הזכויות שיש לאדם הפרטי ובאותו זמן השיגו פטור מחלק נכר של האחריות והמחויבות של האדם הפרטי. התאגידים החליפו את מחויבותם המקורית לכלל הציבור במחויבות לבעלי המניות בלבד, לפעול להשאת רווחי בעלי המניות בלבד, תוך שהם שימרו את זכויות היתר וההגנות שקבלו בעלי המניות שלהם מהמדינה.

הרחבה לא מרוסנת של הקונספט של התאגיד העסקי כ'אישיות משפטית וכלכלית' נפרדת שתכליתה מיקסום הרווח מייצרת מציאות בעייתית, המעניקה לגיטימציה לכל פעולה למיקסום הרווח של התאגיד ללא התחשבות בסביבה ובחברה ועל חשבונן. למרות זאת, ניתוק התאגידים מההקשר החברתי שבו הם פועלים, כאילו הם פועלים בפלנטה כלכלית נפרדת, מועבר באוניברסיטאות לסטודנטים לכלכלה ולמינהל עסקים ומונחל לציבור הרחב באמצעות התקשורת כתורה מסיני.

אדם יחיד שהיה פועל כאגואיסט ובצורה דורסנית כדי למקסם את רווחיו, על חשבון הכלל וללא כל התחשבות בחברה, היה נחשב מאפיונר או פסיכופת מסוכן, והיה מוכנס לבית חולים או לבית סוהר. התנהגותו של אותו אדם שהיה מתאגד כחברה בע"מ ונוהג בצורה דומה מתקבלת בהבנה, אם לא בתשואות.

המחויבות של התאגיד העסקי לציבור היאה כמובן עניין של חינוך ונורמות חברתיות, אבל כיום זו גם בעיה של חקיקה. יש לבטל את הסעיף בחוק החברות המגדיר את התכלית של החברה כהשאת רווחיה. נדגיש שסעיף זה הוכנס לחוק החברות רק ב-1999, והחברות פעלו לא רע גם קודם לכן.

יותר מזה, החקיקה הלכה הרבה מעבר להכרה בתאגיד כ'אישיות משפטית' legal person נפרדת. למעשה החקיקה מכירה כיום בתאגיד כאישיות 'טבעית' Natural Born Person הזכאית לכל ההגנות בחוקה. מכאן ההרשאה לפעילות פוליטית של תאגיד, נתינת תרומות, העסקת לוביסטים, וכו'.  כדי להמחיש את האבסורד, יתכן ועל פי דוקטרינה זו התאגיד זכאי גם להצביע בבחירות.  הגיע הזמן לבטל את הפריבילגיות שניתנו לתאגידים העסקיים ולחזור למדינה המחויבת לרווחת אזרחיה ולתאגידים שיש להם תכלית ומחויבות ציבורית.

אמנון פורטוגלי מלמד במכללה החברתית כלכלית

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , ,

16 תגובות

  1. שאול :

    רעיון פרובוקטיבי ומעניין. אבל אם לא השאת רווחים במסגרת החוק, איך תוגדר מטרת החברה הציבורית? אני רוצה סעיף שיגן עלי מפני זה שיו"ר הדירקטוריון של חברה שאני בעל מניות שלה יפעל כדי לפרגן לדנקנר, ויימכור לו בזול, או ילווה לו הלוואות מפוקפקות.
    כיום, אם אני יכול להראות שהוא פעל שלא לטובת החברה, אלא לטובת דנקנר, אני יכול לתבוע אותו. אבל ללא החוק הזה, מה אני יכול לעשות?

    לא עדיף להשאיר את החוק ולהגביר את החקיקה של האסור והמותר במגרת השאת הרווחים?

  2. מנחם לוריא :

    הבהרה

    אמנון,

    עם תיאור המצב בפועל אני מסכים וחותם עליו בשתי ידי ברם, הקשר בין המצב לניסוחו של סעיף 11 לחוק מקרי בהחלט.

    החוק הישראלי מובא ומנוסח בשפה משפטית שנחשבת ,בקנה מידה עולמי, למשובחת. בקודקס החוקים שלנו יש רק בקודקס הפלילי חוקי הורייה היינו חוקים של עשה או אל תעשה או היזהר מלעשות במחדל. שאר החוקים מסדירים את תמונת המצב הרצוייה ומגדירים מה הן החריגות ממנה ומה מותר ואסור מבחינת הקו הישר. כך גם חוק החברות.

    קצת הסטוריה: עד 1999 הייתה בתוקף פקודת החברות המנדטורית. לפקודה היו מספר רעות חולות והעיקרית מביניהן הייתה שההתאגדות כחברה בע"מ איפשרה לבעלי החברה להבריח נכסים לייצר חובות בעוד הם אינם אחראיים אישית לחובות והיה מצב שבו יכולתי להתאגד כחברה בע"מ לרוקן אותה מנכסיה, לחיות כמו לורד בעוד נושיי חסרי אונים כי הם נשלחו לדבר עם החברה ובעצם אין יישות כזו שיכולה לשאת בנטל המשפטי הנדרש. אני חייתי כלורד והם נשארו בלי יכולת להשיב לעצמם את כספם. חוק החברות מטיל חובה אישית על הבעלים והפסיקה חידדה את הנקודה הזו ולמעשה ההתאגדות כחברה בע"מ איננה מאפשרת,עוד, בריחה מאחריות ושליחת הנושים לחפש את העותונות. וטוב שכך.

    לשפה המשפטית יש בעיה להגדיר הגדרות שמקורן במדעי החברה. ההגדרה של מהי פירמה היא הגדרה סבוכה והמחוקק לא יכול לכתוב חוק שבו הגדרת הפירמה תהייה מאמר אקדמי ברמת דוקטוראט. המחוקק,בין השאר, באמצעות סעיף 11 מגדיר את ההגדרות המשפטיות של ההתאגדות כפירמה בע"מ. הדגש הוא על הגדרות משפטיות לא מדובר כאן במצוות עשה.

    נאיר את הדברים על דרך השלילה: נניח שאני בעליה של פירמה בע"מ. נניח שב 2009 הפירמה שלי סיימה את שנת הכספים ברווח נקי של 100 אלף שקל ובמחזור עסקות (לפני מיסים) של מליון ש"ח. ב 2010 היה ברור לי שכדי להמשיך ולשמור על הפירמה ריווחית (אליבא דסעיף 11) עלי להשקיע באמצעי ייצור. לשם כך לקחתי את 100 אלף השקלים מקופת החברה וכן נטלתי הלוואה מבנק בסך מליון שקל. היינו התחלתי את 2010 במינוס מיליון ומאה אלף שקלים. בסוף 2010 בדוח הכספי החברה סיימה את השנה בהפסד של 100 אלף שקלים ובחוב לבנק,שיש לסלקו, בסך 900 אלף שקלים כשמחזור העסקאות גדל ממליון למליון מאתיים. כלומר ב 2010 החברה שלי לא רק שמפסידה אלא שישנה סכנה מוחשית להמשך קיומה. לכאורה אם ניקח את סעיף 11 כפשט הרי הפירמה חדלה מלהיות פירמה בע"מ שכן מיוזמתי היא הפכה מפירמה רווחית לפירמה מפסידה שככל הנראה,גם ב 2011, רווחיה ילכו לבנק ולנושים האחרים. ולא היא. הפירמה היא עדיין פירמה בע"מ וסעיף 11 הוא סעיף הגדרתי שהניסוח שלו קלע "בול" לתיאור המצב שתיארת המאמר אבל, המצב נובע מהרבה מאוד סיבות אחרות אף אחת מהן היא לא "ההוראה" שבסעיף 11.

    הוכחה נוספת: לחוק החברות יש חוק שהוא אח ורע ונקרא חוק העמותות. בחוק העמותות מצויין בסעיף 1 שעמותה יכולה לקום אך ורק שלא למטרת חלוקת רווחים בין בעלי העמותה. האם זה אומר שעמותה יכולה או צריכה להפסיד? ממש לא ולהיפך מותר לעמותה להרוויח אסור לה לחלק את הרווחים לבעלי העמותה זה ההבדל בינה לבין פירמה המתאגדת בע”מ (ובעוד כמה דברים שאינם לעיניניינו).

    לסיכום: סעיף 11 לחוק החברות,ומבלי להוציאו מהקונטקסט המשפטי שלו, הוא סעיף המגדיר מהי פירמה שיכולה להתאגד בע"מ ואיננו חוק עשה,או אל תעשה, ולכן לקשור אותו להתנהלות החברתית של הפירמות בישראל הוא מעשה שאיננו נכון. ההתנהלות הקלוקלת המתוארת במאמר שלך מקורה במקומות אחרים אך לא באמירה של סעיף 11 לחוק.

    צריך להיזהר מלקחת ניסוחים משפטיים ולהתייחס אליהם כפשט או כהוראות עשה. בהרבה מקרים אין אלה פני הדברים, וכפי שפתחתי הקשר בין ההתנהלות של פירמות בישראל לאמור בסעיף 11 הוא לגמרי מקרי.

    ובלי מנת הציניות היומית שלי לא אוכל לסיים: מנסיוני רובם המכריע של בעלי חברות המאוגדות כפירמות בע"מ אינם מודעים לחוק החברות ולשינויים שבו מול פקודת החברות. כדי לרשום פירמה בע"מ חייבים לכתוב תקנון ולו ישנה משמעות משפטית מרחיקת לכת שרבים וטובים כושלים בה ועוד יותר רבים וטובים עושים שימוש בתקנון הכללי המופיע בחוק עצמו. אם ארשום בישראל פירמה שבתקנון שלה (ודגש על התקנון שבלעדיו הפירמה איננה רשומה והיא למטרת פשע ומרמה) ארשום שמטרת הפירמה להרוויח כסף על חשבון שכר עובדיה, להנפיק מניותיה בבורסה של תל אביב ולמכור אותן לציינה כימיקאלים ואת הכסף לשלשל לכיס שלי או אז הפירמה תירשם ובעצם לא כי כבר יש אחת כזו ובעליה נקרא נוחי דנקנר.אותו נוחי,אגב, העביר לפירמה שבבעלותו את חברת התיירות שמחזיקה במניות ישראייר ובכך הטיל על הפירמה המאוגדת בע"מ את חובותיו האישיים להם היה ערב כבעליה של החברה שהעביר ובכך הוא ביצע עבירה על חוק החברות אלא שבחוק החברות אין סנקציות פליליות. ומאחר ואין סנקציה פלילית ומאחר והא יכול אז הוא עושה…

    אם אתה רוצה להציע ניסוח משפטי אחר להגדרת פירמה המתאגדת בע"מ אתה מוזמן לדידי הניסוח הקיים הוא מצויין. הפירוש והמעשה,כאמור, לוקים ועם זה אני מסכים איתך. אם נוציא מהחוק את סעיף 11 נשמוט ממנו חלק חשוב ונפגע בתקינות ניסוחו המשפטי (אנא הדגש את המילים הניסוח המשפטי). וכאמור ,ובזה אסיים, סעיף 11 אינו סעיף עשה ואיננו המלצה הוא הגדרה משפטית של מהות הפירמה.

    מנחם.

  3. דקל-דוד עוזר :

    מנחם תהיה בריא עם התגובה, אני מגיב מהטלפון אז אקרא יותר מאוחר.
    תגובתי למאמר:
    המאמר צודק. הסעיף הזוי והגולם קם על יוצרו. לפני כשלוש-ארבע שנים הקמתי קבוצת משפטנים וכתבנו על "משפטנות נגד פיקציות" ובין היתר התכתבתי עם שלי יחימוביץ והצעתי לשנות את הסעיף.
    אני אמצא את הנוסח החלופי שהצעתי, המבוסס, בין היתר, על נוסחים קיימים בעולם ואעביר לכאן.

  4. עמית-ה :

    אני חושב שאין בעיה עם חברה שמייצרת פותחני בקבוקים ושוויה 2-3 מליון ש"ח.
    כמו שאפילו אין בעיה עם טבע ששוויה פי כמה מכל יתר החברות הישראליות ביחד, בהתעלם מהעלמת הכנסות כמובן.
    הבעיה היא שישנן חברות בעלות ממון רב שמנהלות מדינות, את החברות האלו צריך לפרק לפירורים קטנים.
    ובנוסף חשוב לא לתת דריסת רגל לחברות ענק בין לאומיות כי חלק גדול מ"קובעי" המדיניות מתקשים בהבנת שפות זרות.
    למשל נתניהו מרגיש מצויין כשמתקשרים אלין מהליברטון באמריקאית, אבל מה יעשה עם ההוראות מויאוליה שמגיעות בצרפתית?

  5. דקל-דוד עוזר :

    הנה המכתב שכתבתי ליחימוביץ 8.7.2007

    בהמשך לשיחתנו מהיום הריני לפרט לך את הרעיון הגולמי:
    1. יש היום במספר חברות במשק (כך נאמר לי אך לא בדקתי) תנאי בהסכם קיבוצי לפיו לפני שהחברה מחלקת דיוודנד היא מחוייבת לחלק חלק מהסכום שמופרש לדיוודנד שווה בשווה בין עובדיה, בלי שום קשר אם זה מנהל, מנקה או לא משנה מה.
    העיקרון הזה הוא יפה כי הוא משקף ערך של שיוויון וכבוד, הרי שרשרת היא חזקה כעוצמת החוליה החלשה ומכונית לא תנסע בלי המנוע, אך היא לא תזוז לשום מקום גם אם תוריד לה גלגל, ואם תוריד לה בורג ששווה ארבעה שקלים ששומר שהשמן לא יזל אזי למכונית יתקלקל המנוע.
    במילים אחרות: רווחיות של עסק (פירמה) היא בסה"כ תוצאה של מכלל העובדים ולכן הם זכאים להשתתף ברווחיות החברה.
    חברות שיש למנהלים שלהם מעט שכל בראש מנהיגות כללים כאלה בלי קשר לחוקים כאלה או אחרים ולעניין זה דווקא יש דוגמאת רבות.
    2. להלן העתק סעיף 11 לחוק החברות:
    חוק החברות, התשנ"ט-1999 [תיקון אחרון: 17/3/05] . .
    ========================================

    11. תכלית החברה
    (א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור;כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.
    (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה שבתקנונה נקבע כי היא הוקמה להשגת מטרות ציבוריות בלבד ואשר תקנונה אוסר חלוקת רווחים לבעלי מניותיה.
    —————————(הדגשה שלי – ד.ד.ע.)———————————————-
    סעיף חוק זה קובע כי תכליתה היחידה של חברה היא שיקול עסקי להשאת רווחיה ושיקולים אחרים הם רק במסגרת שיקולים אלה.
    עניין זה שנוי במחלוקת בין מלומדים ברחבי העולם, בארץ יש את פרופ' ידידה שטרן מאוניברסיטת בר אילן שכתב מאמר בנושא.
    ישנן דעות בעולם לפיהן תכלית החברה היא גם קידום ערכי החברה, וכל מיני דעות דומות.
    הסיבה לכך ברורה: למה למדינה להעניק לחברה יתרונות מס ויתרונות כאלה ואחרים מול עסק פרטי? אולי כאשר מדברים על ארגוני ענק אז הרציונל שלא יברחו למקום אחר בעולם יש בו ממש, אבל הסיבה האמיתית (מבחינה הסטורית) היא שמעניקים לחברה יתרונות מאחר וזהו מנגנון טוב לרכז כספים תוך כדי הקטנת סיכון לפרט – וכך מעודדים את המשק ומשיאים רווחים לחברה כולה.
    המשמעות של שינוי בסעיף זה היא מצד אחד הצהרתית גרידא; מצד שני היא תהיה בעלת משמעויות משפטיות מפתיעות ובתי המשפט בישראל ומלומדים יעשו מעצם ההצעה מאמרים רבים.
    לסיכום -הצעתי מורכבת משני מרכיבים:
    א. קביעה בחוק לפיה חברות שמעסיקות מעל, נאמר, עשרים עובדים יחוייבו טרם חלוקת דיוודנד לחלק 10% ממנו לכל מי שעובד בחברה, בלי קשר למעמדו, לוותק וכו' – שווה בשווה.
    ב. שינוי סעיף תכלית החברה לנוסח הבא: (השינוי מודגש)
    11. תכלית החברה
    (א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה ולקידום ערכי החברה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור;כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.
    (ב) הוראת סעיף קטן (א) לא תחול על חברה שבתקנונה נקבע כי היא הוקמה להשגת מטרות ציבוריות בלבד ואשר תקנונה אוסר חלוקת רווחים לבעלי מניותיה

  6. מנחם לוריא :

    דקל-דוד עוזר

    לפי שיטתך סעיף 383 לחוק העונשין (שמגדיר גניבה מהי) בעצם מורה לגנב המתחיל כיצד להפוך לגנב מדופלם? סעיף 11 הוא סעיף הגדרה כשם שסעיף 383 לחוק העונשין הוא סעיף הגדרה ולא הורייה.

    השאלה הגדולה היא האם החברה משקפת את ערכיה בחוקים או שהחוקים כופים הסדרת ערכיים על החברה. אני חושב שהפסקא הראשונה היא הנכונה.

    השינוי צריך לחול בצורת הממשל היינו שלטון ס"ד ומדינת רווחה ולא ניאו ליבראלי ועוד כזה שמזניח לחלוטין את בוחריו.

    מתחילים להיות ניצנים של שינוי הבאים לידי ביטוי במאבקים הציבוריים בעניין משק החלב,התחבורה הציבורית ועוד. צריך לשמר את המומנטום.

    חוקים,לפחות לדעתי ובלי קשר לסעיף 11, הם תולדה של רצונותיה של החברה להסדיר את עניניה ולא כפייה של המחוקק להסדרת החברה. בכנסת ישראל,של היום, שכחו או לא הבינו את זה ולכן הם צרכים ללכת הבייתה דחוף ומהר.

    מנחם

  7. דקל-דוד עוזר :

    למנחם - אתה צודק ולא צודק

    סעיף 11 משפיע מאוד על פרשנות משפטית של משפטים, זה סעיף שהוא כמעט חוקתי.
    אם היה כתוב שתכלית החברה לחלק בצורה הוגנת את הסיכונים והסיכויים בקרב העובדים לבין בעלי החברה ומנהליה (נניח) אז מהלך של פיטורים המוניים והחלפת העובדים בכח אדם מנוגד לחוק החברות.

    אתה צודק שהסעיף הזה נכתב ברוח התקופה שהיא הפקרות חוקתית, אבל גם חוק דיני ממונות די מזכיר את הרוח הזאת ואתה לא רואה מתנגדים…

    אין מספיק מביני עניין בכנסת שיכולים להבין את ההשלכות של דברים כאלה.

    שינוי של סעיף תכלית החברה ייצור, בוודאות, שינוי חקיקה בתוך 5-6 שנים בגלל פסקי דין שייפסקו בבתי המשפט ויתפרסמו בתקשורת.

  8. אמנון פורטוגלי :

    הערות לתגובות למאמר

    מצער איך רבים וטובים 'שבויים' במכלול הרעיונות והאמונות העומדות בבסיס התפיסה הכלכלית חברתית השולטת כיום, וכלואים בנרטיב הניאוליברלי. אלו הן התוצאות של 30 שנות 'שטיפת מוח' ניאוליברלית.

    בתמצית. אין לי בעיה עם אדם או קבוצת אנשים המקימים עסק שמטרתו למקסם את רווחיהם. אם יצליחו יופי, אם לאו ישלמו מכיסם את מחיר הכישלון כמו בכל שותפות וברוב העסקים הזעירים והקטנים.
    אבל מי מהם שרוצה לקבל פטור מאחריות אישית – לפעול כחברה בע"מ חייב לפעול לתכלית ציבורית לטובת החברה. לא סביר בעיני שהמדינה תיתן לתאגיד ולבעליו פטור מאחריות אישית, שהיא מאושיות החברה המערבית, רק כדי שהם יוכלו למקסם את רווחיהם לפעמים על חשבון הכלל. נזכיר שזה היה הכלל עד סוף המאה ה-19.

    אנסה לתת כמה אלמנטים בקצרה.

    • התאגיד העסקי בבעלות מוגבלת של הרבה בעלי מניות חלקם אנונימיים הוא מעשה ידי אדם ישות מלאכותית, המצאה משפטית חברתית. ולכן בני אדם יכולים ומגדירים את תכליתו. למרות זאת הוא נתפס כיום כסוג של ישות טבעית שמטרתה מיקסום הרווח.
    • יש הבדל עצום בין תאגיד (חברה) לבין תאגיד או חברה המוגבלת בערבות – בע"מ.
    • אחת מזכויות היסוד המודרניות של בני האדם היא הזכות להתאגד. כל אחד או קבוצה יכולים להתאגד בשותפות, בקואופרטיב, בחברה (פירמה) ובחברה בערבות מוגבלת (בע"מ).
    • לטעמי, כדי לקבל מהמדינה את הפריבילגיה, את הזכות להגבלת האחריות – ערבות מוגבלת (בע"מ), התאגיד חייב שתהייה לו תכלית ציבורית ולפעול למען הכלל, לטובת החברה Society.
    • באנלוגיה, חברה המעוניינת לקבל את הפריבילגיה להירשם בבורסה לניירות ערך ו/או לגייס כסף מהציבור חייבת לעמוד בקריטריונים מסוימים ולקבל עליה מחויבויות ומגבלות שונות.
    • כיום הגענו לאבסורד בו המדינה נותנת הגנה לתאגידים ולבעלי המניות כדי שהם יוכלו למקסם את רווחיהם והם מצידם אינם חייבים במתן דין וחשבון (accountable) לחברה – Society אלא בעלי המניות בלבד. ראה תנובה.

    מה אפשר לעשות?. אם לא השאת רווחים במסגרת החוק, איך תוגדר מטרת החברה הציבורית?.
    שתי אפשרויות לדוגמה ואפשר לחשוב על נוספות:
    • לבטל בכלל את הסעיף בחוק החברות המגדיר את התכלית של החברה כהשאת רווחיה. נדגיש שסעיף זה הוכנס לחוק החברות רק ב-1999, והחברות פעלו לא רע גם קודם לכן.
    • להגדיר את תכלית החברה לפעול למען הציבור בתחום הפעילות של החברה, ולבטל בכלל כל התייחסות לרווחים ולהשאת הרווחים.
    אם זה נראה משונה, אפשר פשוט להשתמש בסעיף זה ולהגדיר את מטרת החברה במה שנקרא 'חזון' החברה, לדוגמא:
    • החברה תפעל בתחום קמעונאות המזון תוך מחויבות לשירות המקצועי והטוב ביותר, לטריות ורעננות, להגינות ואמינות. (שופרסל)
    • החברה תפעל בתחום המזון בישראל, תביא לצרכן מזון טרי מהטבע, המותאם לצרכיו ולאורח חייו של הצרכן המודרני בשנות האלפיים. (תנובה).
    • החברה תפעל בתחום הפרמצבטי הגלובלי ותשמור על בסיסה בישראל. מטרתה להיות אחת מהחברות הפרמצבטיות המובילות בעולם, על ידי הובלת תעשיית התרופות הגנריות בעולם ובאמצעות פיתוח גלובלי של מוצרים חדשניים נבחרים המבוססים על המדע הישראלי. (טבע)

    כדאי לשים לב למה שאיננו ואף פעם לא מופיע ב'חזון' החברה – מיקסום הרווח

    תגובה ספציפית למה שכתב מנחם לוריא. "סעיף 11 אינו סעיף עשה ואיננו המלצה הוא הגדרה משפטית של מהות הפירמה".
    מעבר להתפלפלות המשפטית, הוא טועה. לסעיף זה יש בפירוש משמעויות מעשיות, ניהוליות ומשפטיות הן לגבי חברות פרטיות והן לגבי חברות ציבוריות, ובתי המשפט בישראל פועלים לפיו.
    בגלל סעיף זה הדירקטורים בחברה לא יכולים להתנגד לפעילות שמטרתה מיקסום רווחי החברה תוך פגיעה בטובת הכלל. בגלל סעיף זה דירקטור בחברה לא יכול להציע, לדוגמה, להגדיל את שכר העובדים אלא אם יראה שזה יביא לרווח גדול יותר לחברה. מה שקורה הוא כרגיל הפוך, פיטורי עובדים או קיצוץ בשכרם במטרה להשיא את רווחי החברה והכול תחת הכיסוי של סעיף זה. כיום, אין כל בעיה מוסרית להעסיק עובדים בשכר מינימום ואף מתחת לו במטרה להקטין הוצאות ולהשיא רווחים.

    אמנון

  9. שאול :

    1. האם אתה סבור שללא חוק השאת הרווחים חברות יהפכו לנדיבות יותר לעובדים? האם עכשיו מישהו לקח דירקטורים לבתי משפט בגלל השכר המנופח למנכ"לים?

    2. חזון של חברה מנוסח כך בדיוק בגלל שניסוח כזה הוא לחלוטין חסר שיניים. אין שום דרך לטעון ברצינות משפטית שמהלך כלשהו נוגד לחזון שכולו פואטיקה פרחונית על עולם טוב יותר. אם זה הכלי היחיד שיהיה בידי בעלי המניות למנוע מחברה ציבורית בע"מ לפרגן לנוחי דנקנר כי הוא חבר של חצי מהדירקטורים – אז בעצם לא יהיה להם שום כלי.

    3. וזה העיקר – מה הסכנה שהחוק צריך להתמודד איתה? אני סבור שהסכנה הגדולה יותר היא שהדירקטורים יפרגנו לחברים שלהם על חשבון בעלי המניות. לכן צריך לקבוע בחוק מטרה מדידה ושקופה, ולטפל בשאר הדברים באמצעות חוקים אחרים – שכר מינימום, חוקים נגד זיהום, מיסוי נראות, וכו'.
    מי שסבור שהבעיה היא שדירקטורים מעוניינים להעלות שכר לעובדים הזוטרים, ושהם מתים למנוע זיהום תוך פגיעה ברווחים, ורק החוק להשאת רווחים מונע זאת מהם, צריך אכן לתמוך בשינוי החוק הזה.

    4. אינני יודע אם ההערה הופנתה אלי, אבל צריך לנסח חידוש קטן לחוק גודווין לדיונים באינטרנט, שיהיה ייחודי לבלוגסופרה בישראל: הסיכוי שהצד השני לדיון יואשם בניאוליברליזם (האשמה שתופסת כמובן לכל נושא ומופנית כלפי כמעט כל עמדה שנראית למישהו שגויה), שואף לאחד ככל ש… בעצם… הוא מגיע לאחד מיד.

  10. דקל-דוד עוזר :

    תשובות לשאול:
    1. לקחו דירקטורים לבתי משפט על שכר מוגזם למנהלים, הבעיה היא שיש כלל שנקרא "שיקול הדעת העסקי" business jugment rule שזה בעצם מה שעושים אחרים במטרה להשיא רווחים (כמו שמאות) ואז כשכולם נותנים שכר מופקע אי אפשר לבוא בטענות לדירקטורים.
    2. חזון של חברה בעבר נוסח כך: "להשיא את רווחי הפירמה ולהרוויח לבעלי המניות תשואה גבוהה ככל שניתן", בספרות המקצועית של העולם העסקי נכתב שזה חזון פגום שמוריד את מורל העובדים ומכיוון שלחזון אין שום ערך משפטי אלא פסיכולוגי ומטרתו לעודד את העובדים לעבוד "למטרה גבוהה" אז כל החברות אימצו חזון חברתי. עלאק.

    3. "סכנות החוק" תלויות בגובה שאתה משקיף. אם אתה משקיף רק בפריזמה של החברה, אז הסיכון העיקרי הוא בעיית הנציג, כלומר היעדר נאמנות של מנהלים כלפי מי שממנה אותם: בעלי המניות.
    אם אתה קצת פותח את הפריזמה, אז אתה מבין שהסיכון קצת שונה: יש לך צורך לבצע איזון בין נושים, עובדים, מנהלים, בעלי מניות וכל אחד מאלו יש לו מטרות שונות והוא מכווין את העסקים באופן שונה.

    אם אתה מסתכל קצת מיותר גבוה, אתה לומד שחברה שפועלת מונעת אפשרות השתכרות ממי שלא עובד להיכנס לתחום שבה החברה עובדת (נניח: אני לא יכול לפתוח היום את פייסבוק או גוגל פשוט כי הן קיימות). זכות הראשונים הזו אינה מובנת מאליה אבל היא לגטימית. עם זאת, מכיוון שמקצים לאדם זכות כזאת, אז הוא צריך להחזיר לחברה תמורה על כך.

    ולגבי מה שאמנון אמר: אתה לא בדיוק מדייק לגבי החברה.
    אין דבר כזה חברה, חברה היא חוזה אחיד בין בעלי המניות.
    חוזה שאומר: אתה משקיע X כסף וזה תוחם את הסיכון שלך וקובע את הסיכוי שלך.
    בוא נאמר כך: המשקיע נותן כסף ובמקום לקבל אותו בחזרה בתור "קרן + ריבית" הוא מקבל סיכוי מסוג אחר של "אחוז בהון + אחוז ברווחים"
    מסיבה זאת, גידור הסיכון לסכום ההשקעה הוא חשוב, ולמעשה הוא מוצדק כלכלית לא רק לחברות, אלא גם לעסקים פרטיים וישות הסכמית, דווקא "ביטול ההגנה על ההון" אינו פיתרון הוגן, הייתי מגביל אותה ומרחיב אותה גם לעסקים פרטיים.

  11. איציק יאפ :

    דקל, מה שלי יחימוביץ' ענתה לך?

  12. דקל-דוד עוזר :

    זה היה בדיוק שהתחיל בליץ מטורף כנגדה על החוק להגבלת שכר הבכירים, בליץ שהסתיים בתמיכה ממשלתית בחוק למי שמבין את העוצמות של שלי (אחת הסיבות שאני תומך בה היא המאבק הזה שהתחיל בכך שחצי מדינה תייגה אותה כהזויה והסתיים בכך שרוב מוחלט בציבור תומך בשלי ובמאבק).
    מסיבה זו היא אמרה לי שהיא תומכת בדיבדנד לעובדים ובשינוי תכלית החברה, אבל היא לא רצתה לפתוח עוד חזית כזאת באותו הזמן.
    הפעם האחרונה שדיברנו על הנושאים הללו הייתה ביוני או יולי 2010 והיא הביעה שוב תמיכה בעמדות האלה.

  13. מנחם לוריא :

    אמנון,

    התיקון למצב הקיים הוא לא בחוק החברות הוא בכנסת,בקלפי ובבתי הספר התיכוניים ובפקולטות לכלכלה, ובשינוי המשטר והפיכת החברה שלנו לקצת יותר ס"ד…

    יש חוק ספציפי להתאגדול למטרות חברתיות – חוק העמותות. גם שם מנכלי"ם עושים פלתסתר בחוק וכיס שלהם הוא למטרת רווח ושל העובדים למטרת התנדבות. נמנה את האגודה למען החייל שהתפרסמה בזה ויש עוד המון.

    השנוי הוא שינוי חברתי ולא חוקי ולטעמי לא בחוק החברות.

    בישראל אין הבחנה,חוקית, בין התאגדות תאגידית (הינו בין לאומית ולמטרת רווח) לבין התאגדות כפירמה בערבון מוגבל. אני רוצה להאיר כאן שחוק החברות והפסיקה בעטיו כבר מזמן ניטרלו את ההתאגדות בערבון מוגבל במובן של התחמקות בעלי המניות/הבעלים מאחריות אישית. לצערי האכיפה של בתי המשפט היא סלקטיבית ואין דינו של מנחם לוריא כדינו של נוחי דנקנר ואני לא מזכיר אותו סתם.

    מנחם.

  14. links for 2011-07-03 | חדשות האנרגיה של הפורום היש :

    […] האם באמת הכסף יענה את הכל? לפי חוק אחד נראה שכן בחוק החברות הישראלי יש סעיף (מס' 11) שלפיו מטרת קיומה של חברה עסקית היא השאת רוחיה, סעיף זה הוא אבי כל חטאת בהחרבת החברה הישראלית, הצעה לביטול הסעיף (tags: כלכלה ביקורת-הכלכלה תאגידים אמנון-פורטוגלי) […]

  15. שירלי קנטור שני :

    תגובה של טליה אהרוני למאמר

    בהתכתבות אודות מאמר זה ביני ובין טליה אהרוני, מייסדת מעלה, היא כתבה לי את התגובה הבאה:

    ""אני מופתעת מהדברים… הרי מטרת סעיף 11.א בדיוק הפוכה !!!!
    סעיף 11 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: "(א) תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה, וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה, בין השאר, את עניניהם של נושיה, עובדיה ואת ענינו של הציבור; כמו כן רשאית חברה לתרום סכום סביר למטרה ראויה, אף אם התרומה אינה במסגרת שיקולים עסקיים כאמור, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון.
    האם כוונתו של אמנון פורטוגלי לטעון שמטרת התאגיד העסקי אינה רווח ??? שמעתי לא מעט הרצאות של דידי לחמן מסר (מי שכתבה את החוק) ובהן היא מסבירה שעל אף הציון שיעוד החברה להשיא רווחים (זו מהותו של תאגיד עסקי) בא סעיף א' לסייג ולהכיר בחובת החברה כלפי מחזיקי הענין שלה (עובדים, ספקים, לקוחות וכו') ואומר שהחברה זכאית לפעול לטובת אלו גם אם פעולה זו "פוגעת" בהשאת הרווחים….
    בפורומים שונים יש מי שבוחנים מחדש את חוקי החברות במדינות שונות וקוראים להתאמתם לתפישת האחריות התאגידית הלוקחת בחשבון את כלל מחזיקי הענין של הפירמה. אבל אפילו ההצעות הפרוגרסיביות ביותר אינן מתכחשות לבסיס לפיו מטרתה הראשונית של הפירמה העסקית להשיא רווחים."

  16. עמית-ה :

    שירלי
    אם תשאלי פעם נגר ממה לבנות סירה הוא יגיד לך מעץ.
    אם תשאלי מסגר את אותה שאלה הוא יענה מפלדה.
    אם תשאלי בנאי הוא יענה מבטון, איזה תשובה ציפית לקבל מטליה אהרוני שמצפה ל"אחריות תאגידית"?
    אני מאמין ברוח האדם ובהיותו טוב מנעוריו (ועוד קודם), האם אתמוך בהפסקה של בדיקות תשלומי המס של מס הכנסה?
    האם לדעתך אפשר לסמוך על האנשים שאנחנו מאמינים בהם, שישלמו את כל המיסים המגיעים מהם ללא החשש מביקורת ספרים?
    אחריות תאגידית מבחינתי נמדדת רק באופן אחד, תשלום מיסים והפסקת שתדלנות.
    אני מצפה שנבחרי הציבור יחליטו על פי שקול דעתם וללא לחץ תאגידי, על גובה המס ומהתאגידים לשלם עד הגרוש האחרון.
    לצערי התאגידים בארץ ובעולם אינם אחראיים והם לא משלמים – http://mishkenot.org.il/Hebrew/docs/ethics/tichnuney%20mas%20(the%20marker%2015.5.2011).pdf

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.