רטרו בחירות – ההיסטוריה חוזרת
מערכת בריאות קורסת, שכירים שלא גומרים את החודש, ומעמד בינוני שתקוע בפקקים ולא יכול לקנות דירה. לא, זו לא ישראל של 2011. ככה נראו תשדירי הבחירות בשנת 1988
אוסף תשדירים מרתק, שזכה עד היום רק לצפיות בודדות, מראה לנו שהרבה לא השתנה, מלבד הדיון הציבורי שנהיה שטחי יותר.
הליכוד הבטיח לנו הפרטות שייצרו משק חופשי ונפלא
למשל, הליכוד הבטיח לשקם את מערכת הבריאות באמצעות שר"פ
המערך בתשובה – האשים את ההשקעות בשטחים
והציע תוכנית שאמורה לקלוע לטעם של כולם ולא אומרת הרבה
בן ציון קורן הציע פתרון משלו למשבר הדיור והוסיף שיר שהפך ללהיט היסטרי
והיתה גם סוציאל-דמוקרטיה, אבל זה לא היה מאוד פופולרי
חובבי רטרו פוליטי כבדים? ראו כאן
נערך על ידי מערכת עבודה שחורהתגיות: הליכוד, חוק-ביטוח-בריאות-ממלכתי, יו-טיוב, מפלגת-העבודה, מצוקת דיור, שר"פ
26 ביוני, 2011 בשעה 11:40
×ž×“×”×™× ×œ×¨×ות ×ת התשדיר של מפ"×
זה מראה שכל הבעיות איתן מתמודדים כעת, היו פה כבר לפני 25 שנים.
נראה כאילו ביבי הכניס את השיטה, כאילו הפערים העצומים התחילו אתמול, אך כל זה קיים מזמן.
26 ביוני, 2011 בשעה 16:05
יעקב,
בעיני זה רק מוכיח כי ההשערה (המיוחסת ללנין) "ככל שיהיה יותר גרוע יהיה יותר טוב" אינה נתמכת ע"י עדויות בשטח.
כל מי שחושב שהמחאות על מחירי הדיור, מחירי הדלק או מחירי הקוטג' יכולות לייצר מהפך שלטוני – שיחזור לשנות השמונים ויוריד ציפיות.
על אחת כמה וכמה שזה לא יכול לעבוד בעידן שבו שיחות על פוליטיקה הפכו לדבר מוקצה.
כשהייתי ילד, המבוגרים היו מתווכחים כל הזמן על פוליטיקה (בעיקר בנושאים מדיניים-בטחוניים אבל לא רק). היום כשאתה מדבר על פוליטיקה כשיושבים לארוחת ערב עם חברים או בני משפחה אתה מקבל מבטים שכאלה כאילו התחלת לדבר על סקס או על קקי.
26 ביוני, 2011 בשעה 16:22
המאיר שטרית הזה שמדבר על "שוק חופשי", זה אותו אחד שמציע היום פיקוח מחירים על מוצרי מזון וסבסוד שלהם?
היתכן, פוליטיקאי שמבטיח דבר אחד, ועושה דבר אחר לחלוטין?
26 ביוני, 2011 בשעה 16:40
דניאל,
אני מניח שתוכל למצוא גם קטעים שבהם מאיר שטרית מתנגד לפתרון המדיני שהיום הוא תומך בו, במסגרת האגף היוני של קדימה.
זה לא ניגוד בין דיבורים למעשים, זה ניגוד בין דיבורים לדיבורים. השאלה היא אם דעותיו השתנו או שזה סתם דיבורים המנסים לקלוע ללב הקהל.
בהינתן המצב הפוליטי נכון ל-2011, מצב שבו מאיר שטרית (כיום בקדימה) או משה כחלון (עדיין בליכוד) מביעים דעות שהן אנטיתיזה לשוק-חופשי – זה דבר הרבה יותר חשוב מההבדלים בין המצע של יחימוביץ' למצע של פרץ, ובין המצעים שלהם למצע של חד"ש.
בעידן שאחרי המשבר הכלכלי של 2008 נחמיה שטרסלר קורא להעלות את שכר המינימום, גיא רולניק קורא לעצור את רכבת ההפרטה ומירב ארלוזורוב מדברת על הבעייתיות בבונוסים למורים על פי ביצועים – אלו התפתחויות חיוביות ויש לברך עליהן.
מיתוס השוק החופשי נסדק, והשאלה מי ינהיג את מחנה האלטרנטיבה לביבי – שטרית וחבריו או סוציאליסטים של ממש.
בהקשר המדיני כבר ראינו שגם כאשר רוב הישראלים נואשו ממיתוס ארץ ישראל השלמה, הם העדיפו אנשים כמו שרון אולמרט וביבי כדי שיעשו בשבילם את ההתנתקות מהפלסטינים ולא את יוסי ביילין.
26 ביוני, 2011 בשעה 22:33
כל מה שאני שמעתי זה "בלה בלה בלה"
מי שלא מבין בתקשורת לא צריך לעשות אותה…
ומי שחושב שבחירות זה הוקוס פוקוס תשדירי שירות – גם הוא צריך לפרוש
26 ביוני, 2011 בשעה 22:34
ואת פרס אומר "את תוצאות המו"מ אני אביא למשאל עם בפני העם כולו".
נו, שקרן.