מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עוז לתמורה – מורים ואנשי חינוך קוראים לביטול השכר הדיפרנציאלי
קבוצת מורים בירושלים בוחנים את החלק המאוד בעייתי של הסכם "עוז לתמורה" ויוצאים למאבק נגד השכר הדיפרנציאלי. אמנון רבינוביץ' מעדכן ומסביר
הסכם "עוז לתמורה" שנחתם לפני כמה ימים אולי כולל כמה חלקים טובים, אבל הוא כולל חלק אחד, שהוזנח לחלוטין מהדיון הציבורי והחינוכי, ויכול לראייתנו למוטט את החינוך העל-יסודי בישראל.
ההסכם מחלק את המורים לשניים: 50% – שמקבלים שכר נוסף על עבודתם ו-50% – ה"פחות טובים" שלא. 10% מהמורים יקבלו 8000 ₪ לשנה, 10% קצת פחות טובים – מקבלים 5600, 10% אחריהם – 4800 לשנה ו-20% – 3600. שאר המורים, לא מקבלים דבר. הקריטריונים, על פי פרסומים לא רשמיים, יורכבו מציוני התלמידים, מהדברים שהמנהל חושב על המורה ועוד קריטריונים שיקבעו על ידי ראמ"ה שרן ארז בוחר לא לגלות.
השכר הדיפרנציאלי הזה הופך את בית ספר למפעל ציונים שבו התלמידים הם מוצרים על מדף. השכר הדיפרנציאלי הולך להעצים עוד יותר את המרדף-הבלתי-פוסק אחרי ציונים, על חשבון חינוך ערכי ומעמיק. במקום לעודד מוטיבציה ללמד בצורה מעמיקה, לערוך דיונים ערכיים בכיתות ולהפוך את התלמידים שלנו להיות אנשים טובים יותר, השכר הדיפרנציאלי מעודד יצירת תלמידים עם תגי מספרים על הראש.
מערכת כזאת מפוררת את הצוותים החינוכיים. במקום לייצר שותפות בין מורים ולקדם את עבודת הצוות בסביבה החינוכית, במקום ליצור מערכת הוליסטית שמצליחה לספק לכל תלמיד את הצרכים שלו, ארגון המורים קורע את חדרי המורים מבפנים. הרפורמה, גם אם לא מעלה את ערך השעה, אולי מעלה את השכר, אבל שכר דיפרנציאלי כזה פוגע עוד יותר במעמד המורה הישראלי.
רן ארז מנסה כל הזמן להראות לנו שמדובר במשהו "קטן" ולא רציני. "חלק שוּלִי" בתוך הרפורמה. אבל בוא נדמיין מה קורה לבית ספר שבו מורים, שנמצאים באותו בית ספר ועושים בדיוק את אותו התפקיד, מקבלים שכר שונה – בית ספר הוא לא מפעל לציונים, אלא מקום שצריך להפוך תלמידים להיות אנשים טובים יותר, משכילים ובעלי עולם ערכי משמעותי. בניגוד לשאר מרכיבי ההסכם שנוסו במספר בתי ספר, שכר דיפרנציאלי לא נוסה מעולם בישראל.
יש דרך אחרת: אנחנו רוצים לגרום למורים מוטיבציה להתקדם ולקחת תפקידים ואחראיות גדולה יותר. אנחנו רוצים לגרום למורים לרצות להיות מחנכים, רכזי מקצוע ורכזי שכבות. היום בתי ספר רבים לא מוצאים מורים שיסכימו להיות בעלי תפקידים בבית ספר כי יש לתפקידים האלו תגמול כספי מזערי. למה שמורה יסכים להיות מחנך אם הוא מקבל על זה תגמול כספי מבזה? כל ארגון בעולם מתבסס על זה שאנשים שואפים להתפתח ולעשות תפקידים משמעותיים יותר, ורק במערכת החינוך התגמול הכספי שניתן לקידום בתפקיד, נמוך מהזמן המושקע בו ומגודל האחראיות.
למה לרוץ לחתום על שכר דיפרנציאלי כשהמודל של ראמ"ה עוד לא פותח? איך אפשר לחתום על משהו שרב המחקרים האקדמיים ההשוואתיים מהעולם מראים שהוא לא מביא לשיפור החינוך ובמקרים רבים פוגע? למה לסגור על שינוי ארצי כשהשכר הדיפרנציאלי לא נוסה מעולם בישראל? אפשר וראוי להעריך מורים. אפשר וראוי ליצור תמריצים כספיים שירצו לגרום למורים להתפתח ולעשות תפקידים משמעותיים יותר. אבל לא ככה. הערכה נועדה ליצור שיפור ולבנות ארגון טוב יותר – ולא למוטט אותו.
כשבונים מערכת חינוך, צריך לחלום על מערכת חינוך שבה מורים מלאי מוטיבציה להשקיע בתלמידים, לעבוד בצוות, להתקדם ולעשות תפקידים משמעותיים יותר, ולא מערכת חינוך שבה המוטיבציה היא לשפר ציונים ולנסות לעשות רושם מלאכותי על המנהל.
המאבק הזה הוא לא רק מאבק של מורים. זה מאבק של אנשי חינוך ואנשים שאכפת להם מעתידו של החינוך בישראל. ימי סוף השנה עמוסים מאוד, ונכון, התקופה לא קלה, אבל אנחנו בטוחים שאנחנו יוצאים היום להילחם על המטרה הראויה ביותר שמורים ואנשי חינוך יכולים לצאת עבורה לרחובות. הגיעה השעה לתקן עיוותים והתחיל להביא את החינוך בישראל למקום טוב יותר.
תגיות: אמנון רבינוביץ', עוז-לתמורה, תגמול דיפרנציאלי
קישור קבוע
15 תגובות
Email This Post
9 ביוני, 2011 בשעה 7:07
מדובר בעוד צעד בהשרשת מדיניות "התפוקות והתשומות במערכת החינוך" http://www.blacklabor.org/?p=21060
הפעם הנושא מקבל גושפנקא מצד אירגון המורים, באצטלא של "להטיב עם הטובים" הבעיה היא להגדיר מיהם אותם "טובים".
כפי שנאמר נשארת גם חצי הכוס הריקה, ואולי יותר – 50% שלא מקבלים כל תוספת ו40% שמקבלים תוספות מופחותות. ההצעה לתגמל ישירות על תפקיד היא הצעה נכונה שכן כך יגרמו להעלאת המוטיבציה לבצע תפקידים כמסלול קידום. אמנם גם כאן ישארו אלו שרצו תפקיד ולא קיבלו אותו אבל כאן הצדק גם יראה – מי שעושה מקבל.
9 ביוני, 2011 בשעה 9:54
הבעיה מיהם אותם "טובים"-כותבת שושי .
זו בעיה אמנם של צדק שלעולם לא יעשה ,ולא יהיה מורה אחד בבית הספר שיסכים עם חלוקת הכספים על פי רשימתו של המנהל .
כולם כתגרנים קטנים בסוף שנה יחשבו למה 2000 למה 3500 ולמה 5000 ולכול מורה תהיה רשימה אחרת לגמרי מרשימתו של המנהל ושונה כמובן מרשימת מקבילו .
אבל הבעיה הראשית כפי שרבינוביץ כותב היא ניפוץ שיתוף הפעולה בין מורים .
כמו שאי אפשר לקבוע מי המנצח במשחק מטקות בשפת הים (כי זה משחק שדורש שיתוף פעולה מירבי ),כך הכנסת פרסים ותחרותיות למערכת החינוך תרסק את שיתוף הפעולה ,את הסולידריות ,ולמעשה משרד החינוך תוקע לעצמו גול עצמי ,כי "החינוך העקרי " שהוא מנסה להטמיע במורים הינה שת"פ ואחדות אינטרסים ,תוך ביטול "העצמי" של המורה .
האחוז או השני אחוזים בנטו במשכורת המורה ,תגרום דווקא לירידה גדולה בהרבה במוטיבציה של רוב המורים.
9 ביוני, 2011 בשעה 23:07
משרד החינוך בהנחיית האוצר והתאולוגיה הניאו-ליברלית מנסה למדוד כל דבר.
כשיוצאים מהדמיון המודרך של תאוריות השוק למציאות מגלים שרוב הדברים לא ניתנים למדידה, כמו מה יותר כחול השמים או הים?
10 ביוני, 2011 בשעה 0:08
עמית, זה לא אפס או אחד וזה לא קשור בהכרח לניאוליברליזם.
גם באמריקה הקפיטליסטית וגם בברית המועצות הקומוניסטית התנהל מאמץ עצום למדוד פרמטרים שונים כדי לשפר את האיכות של מערכות. זה נכון גם לגבי פדגוגיה וגם לגבי ייצור פלדה (ולא משנה אם בבעלות המדינה או בבעלות בעלי הון).
מטבע הדברים, יש דברים שקל למדוד ויש דברים שקשה למדוד.
מטבע הדברים, התנהגות אנושית ויכולות אנושיות קשה יותר למדוד מאשר טמפרטורה או חומציות.
למדידות בתחום האנושי יש בעיות של תוקף ומהימנות אבל זה לא אומר שהתוקף והמהימנות הם אפס (ולכן שכל מדעי החברה הם קשקוש תחת).
אני בטוח שאתה יכול להיזכר לפחות במורה אחד מצוין מילדותך ובמורה אחד איום. לא תזדקק להרבה מאמץ כדי לנמק מדוע. סביר גם שאנשים רבים שלמדו אצל המורים האלה או לימדו לצידם יסכימו איתך במידה מסוימת.
לכן זה לא שאי אפשר למדוד הוראה טובה אלא שזו מדידה מורכבת מאוד ורב מימדית (ידע בתחום הדעת, סמכותיות, תקשורת עם תלמידים והורים, שיתוף פעולה בצוות…).
הנסיון להפוך את המימדים הרבים למספר אחד ויחיד הוא איוולת.
הנסיון לפרוט את המימדים הרבים לכסף הוא מזיק.
אבל מכאן ועד הטענה שאת רוב הדברים לא ניתן למדוד הדרך ארוכה.
יותר מכך, המדידה הזו היא *הכרחית* אם אינך מוכן לקבל כנתון דטרמיניסטי את זה שבבי"ס מסוים יש אחוז קטן של מצוינים, אחוז קטן של גרועים ורוב של בינוניים.
אי אפשר לשפר ביצועים של אדם או מערכת אם אי אפשר למדוד אותם בצורה סטנדרטית, בעלת תוקף ומהימנות.
אחרת, אם תבוא מנהלת בית ספר חדשה, או שר חינוך חדש או ראש ממשלה חדשה ויטענו "שיפרתי את החינוך בשנתיים של עבודה, תנו לי עוד קדנציה" – צריך דרך (רצוי כמה דרכים) לקבוע אם זה באמת נכון ועד כמה.
אם טוענים שאת רוב ההתנהגויות/יכולות/תכונות האנושיות אי אפשר למדוד, אז גם הבגרויות (שהיו פה עוד לפני קום המדינה) הן בעצם מזימה ניאוליברלית, וכנ"ל בחינות באוניברסיטה, מבדקים לאבחון לקויי למידה וכן הלאה.
המשמעות היא לא "אלטרנטיבה לניאוליברליזם" אלא סוג של פוסט-מודרניזם שבו פרופסורית למתמטיקה וסטודנט שלא יודע לעשות פעולת חילוק פשוטה נמצאים באותו סטטוס "כי אי אפשר למדוד מי טוב יותר במתמטיקה".
אני שותף לדעתך על הגישה הניאוליברלית ל"ייצור" הישגים בחינוך. אבל כדי לנצח אותה חייבים להשיג אלטרנטיבה שכוללת, מה לעשות, גם מדידה והערכה.
10 ביוני, 2011 בשעה 0:33
ו×יפה להקת ×”×ž×¢×¨×™×¦×™× ×©×œ רן ×רז?
הרי התעמולה שניהלו נגד אופק חדש נכונה בדיוק באותה מידה ביחס להסכם הנוכחי
במלחמה נגד האופק התחברו טענות אידיאולוגיות כנגד הגישה הקפיטליסטית של "שכר על פי הישג" (שניתן להראות אמפירית מהנסיון בעולם כי היא נכשלה) ביחד עם אי דיוקים בעובדות. הנה דוגמה
http://www.blacklabor.org/?p=23132
(אוקטובר 2010)
"רפורמת "עוז לתמורה" איננה מקבלת את גישת התגמול למורה לפי תפוקה, ואינה מצדדת בתמריצים המבוססים על הישגים. קידומו של מורה מתאפשר, לפי רפורמה זו, בהצלחה בביצוע תפקידים בביה"ס. ככל שהמורה יבצע יותר תפקידים, הוא יתקדם במסלול הקריירה בביה"ס."
[זה היה נכון אילולא חתם ארז גם על סעיף הבונוסים-א"א]
"ב"עוז לתמורה" מנגנון הקידום הוא פנימי ואוטומטי בתוך בית הספר." … [אוטומטי? אין דבר כזה ואוי ואבוי אם יהיה-א"א]
"בניגוד לכך, ברפורמת "אופק חדש" המנגנון האחראי לקידום המורים הוא גוף חיצוני לבית הספר, הרשות למדידה והערכה. עליה הוטל התפקיד להעריך את המורים [זה לא נכון- ראמ"ה מפתחת את הכלי, ההנהלה משתמשת בו-א"א]
סולם הקידום בדרגות למורה מבוסס על עקרון השכר והעונש בתגמול המורים על עבודתם (מה שנקרא אחריותיות). תגמול המורים בקידום בדרגות נעשה על ידי הראמ"ה, שאינה מכירה את המורים."
"ברפורמת "אופק חדש" גורמים חיצוניים לבית הספר ולמשרד החינוך מעורבים בסולם הדרגות לעובדי ההוראה (למשל, משרד האוצר. קידום המורים בסולם הדרגות מותנה בהסכמת משרד האוצר, המגביל את הנורמה האחוזית של זכאות מורים ומנהלים בדרגות הגבוהות.) עובד ההוראה הופך להיות תלוי בגורמים שאין לו שליטה עליהם. הם הופכים לדידו כוח עליון." [גם כאן הבונוסים בשכר מוגבלים באחוזים, וכמובן שגם דרגות התפקיד יוגבלו באחוזים, כי לא יעלה על הדעת שרוב העובדים בביה"ס יהיו במדרגות הבכירו ביותר]
10 ביוני, 2011 בשעה 0:41
מסכים איתך ב-1000%
בנוסף לירידה במוטיבציה אצל אלו שיקבלו פחות ממה שהם חושבים שמגיע להם, ישנה עוד השלכה שלילית שלא הזכרת: השקעה מרובה של אנרגיה ב"אריזה" שיווק ופרסום ה"תפוקה" בפני ההנהלה. מי שיזכו בבונוסים עשויים להיות המצטיינים בתחום השיווק והפרסום ולא בהכרח אלו שמייצרים את ה"מוצר" האיכותי ביותר (ר' מכירות של קוקה קולה לעומת מיצים טבעיים).
10 ביוני, 2011 בשעה 0:57
איתי
השיטה של העברת יותר סמכויות למנהל, ואימוץ מודלים/סיסמאות מהעולם העיסקי נכשלה בכל מקום בו ניסו אותה.
המקום בו נבדקה מתוך כוונה להיטיב את מצב החינוך ולא כמו אצלנו להתחמק מאחריות = לעבוד ע"פ נהלים הוא שבדיה, זה היה כישלון טוטלי.
אני יודע שאנחנו מסכימים ברוב הדברים והשקעתי בסרט "פעלים למתחילים" בכדי להראות למי שישאל מה זה מורה טוב.
אבל מדעי החברה והחינוך בתוכם אינם מנסים למדוד סכמתית מה יותר "טוב", וכאשר הם מנסים, למשל אפליקציה
של מודל מתמטי על מערכת בעלת אין סוף משתנים כמו חינוך/כלכלה/מזג אויר הם מצליחים לנבא תוצאה פחות מאשר אינטואיציה.
10 ביוני, 2011 בשעה 1:14
×”×ª×¤×•×–×™× ×”×ª×¤×•×–×™× ×©×•×•×™× ×¤×™ 1000 ×חוזי×
גם אתה צודק ב 1000% ,ממש לא נכנסתי לזה אבל ודאי שחלק ניכר מהזמן ,חלק מהמורים יעסקו בשיווק ובמכירה .
מכיוון שהאחרים אינם עיוורים ,זה יהיה קטליזטור נוסף בהפעלת תהליך ריסוק שיתוף הפעולה בין מורים .
אני אגב מעדיף קוקה קולה על פני כל משקה כולל מה שמתקרא מיץ תפוזים טבעי .
10 ביוני, 2011 בשעה 1:37
בפירוש יש דוגמאות לא מעטות למחקר יישומי במדעי החברה שאינו חסר ערך, נהפוך הוא.
דוגמה שמקבלת בולטות בשיח הציבורי-פוליטי היא הבחינות הפסיכומטריות. תוקף הניבוי שלהן להצלחה בתואר ראשון על פי מחקרים רבים שנעשו הוא בין 0.3 ל-0.4 (1 = ניבוי מושלם). בחלק מהמחקרים שילוב עם ציוני הבגרות מייצר תוקף ניבוי טוב יותר, עדיין רחוק ממושלם.
[הצעד הפופוליסטי המוצע של ביטול הפסיכומטרי עלול לעשות דברים נוראיים למה שיקרה עם בגרויות בתיכונים, ואם יקבלו לחוגים היוקרתיים את כל מי שירצה גם זה יהיה זוועה, רק בזמן הב"א, ושוב פעם בני העשירים ינצחו ברוב המקרים]
לפי שיטתך, אפשר לבטל מחר את הפסיכומטרי ולתת לפרופסורים באוניברסיטה (שרובם זכרים-יהודים אשכנזים) למיין מועמדים על פי תחושת הבטן שלהם, ותוקף הניבוי להצלחת התלמיד יהיה גבוה יותר מאשר השילוב הפסיכומטרי-בגרות הנהוג כיום.
אני אשמח לראות עדויות אמפיריות התומכות בטענה זו…
נ"ב: גם המורה בפעלים למתחילים מבין שהשיטה שלו לא מתאימה לכל גיל ולכל סביבה, גם אם תקציב החינוך היה מאפשר כיתות של 10-15 ילדים.
לדוגמה אם אתה רוצה להכשיר חלק מהילדים ללימודים באקדמיה, ואתה משאיר אותם מגיל הגן ועד י"ב בחממה בסגנון פעלים למתחילים, הם יגיעו לאוניברסיטה ויחטפו הלם כזה שיגיע עד כדי סכנת חיים.
10 ביוני, 2011 בשעה 2:34
השכר ×”×“×™×¤×¨× ×¦×™×לי ×§×™×™× ×ž×–×ž×Ÿ, ×—×™ ×•×œ× ×‘×•×¢×˜.
http://www.blacklabor.org/?p=28523
10 ביוני, 2011 בשעה 8:57
איתי
לא הצעתי לא להשתמש בכלים מדעיים ומתמטיים במדעי החברה והרוח, אני תומך בהם כשהם נמצאים בפרופרציה.
אם מחליטים על מבחנים מסויימים לקבלה לאוניברסיטה זה בסדר גמור מבחינתי.
כל זמן שאתה מצליח לעבור את המבחנים אם אתה מספיק מוכשר/למדת/התעקשת, יש להניח שמי שרוצה יצליח.
צריך לזכור שמבחנים הם דבר די טבעי לבני האדם ולא פעם הם עוזרים לפיתוח עצמי.
השימוש הקיים והאקסלוסיבי בכלים מתמטיים בכדי למדוד מערכות מרובות משתנים נכשל ונגדו אני יוצא.
זה לא חשוב אם מדובר בהוראה, או במערכת היחסים של כנימת עלה עם העולם שסובב אותה, תמיד צריך לזכור שהמודלים האלו הם רק כלי לניתוח המציאות ולא המציאות עצמה.
10 ביוני, 2011 בשעה 12:19
1. שים לב שבמדעי החברה נכון להיום ישנה נטייה חזקה לשילוב של שיטות כמותיות ואיכותניות, מתוך ההבנה שהשיטות הכמותיות הן מוגבלות.
יתרה מכך, אפילו ראמ"ה שמוצגת פה לעיתים כמו איזה שטן של מספרים ואח גדול של מעקבים, עוסקת גם במחקר איכותני ושוכרת חוקרים שהתמחותם בתחום זה.
2. שוב פעם – השימוש במילה "נכשל" הוא שימוש של אחד ואפס ללא פשרות. שום מודל תיאורטי רב ממדי מעולם לא התיימר לנבא את המציאות או לתאר את המציאות בדיוק של 100%. מי שמצפה ל-100%
ברור שיגיד "נכשל". מי שעוסק בתחום ומכיר במגבלות של הכלים שלו, יודע לא להציג את עצמו בתור יודע כל.
הבעיה הגדולה היא בממשק בין אנשי המקצוע והאקדמיה ובין קובעי המדיניות. האחרונים לא אוהבים דברי הסתייגויות על מתאם חלקי ומידע חסר, ונוטים לברור מתוך המידע את מה שתואם את מה שהם חושבים ממילא.
ראה גם בראיון של ראש אמן לשעבר פרקש היום ב-7 ימים בנושא הדרג המדיני והערכות המודיעין.
10 ביוני, 2011 בשעה 13:07
מאז שבירת עובדי הדפוס אני לא קונה ידיעות אחרונות, המאמרים של גדעון עשת נשלחים אלי במייל.
הבעיה היא בדיוק מה שאתה מתאר, נטיה אנושית טבעית לשיטחיות והסתכלות על נתונים קלים להבנה ואבחון.
נתונים שאינם מתיימרים לייצג 100% אבל לא מייצגים גם 50%, כעוזר מחקר באקולוגיה קרה לא פעם
שהצעתי לחוקר/ת לסגור שניה את הלאפטופ ולהסתכל על העץ/שיח/אדמה.
את הנטיה הזאת צריך לרסן אחרת היא הולכת ומתחזקת וישנם מקרים בהם חוקר לא ראה את נשוא מחקרו מעולם.
10 ביוני, 2011 בשעה 13:16
למרות ש×ין קשר ישיר לשכר ×“×™×¤×¨× ×¦×™×לי
מצאתי פורום, אולי מוכר לכם ששם יש ידיעות ממקור ראשון – נציגי האירגון שבאו לביה"ס – על ישום עוז לתמורה
http://www.cet.ac.il/mikranet/index.asp?Asp=403&FID=38206&nOwnerID=0&nSubProjectID=0&bFillMsgFields=False&nFillterUserID=0&Index=0mrh&sSearchText=
11 ביוני, 2011 בשעה 20:33
בקיצור:עוז לתמורה ×”×™× ×‘×œ×•×£ ×œ×œ× ×©×•× ×ª×ž×•×¨×”
כשכתבתי זאת לפני חודשיים התומכים של רן ארז שפכו טונות של מילים על מנת להגן עליו. היכן הם היום? היכן הם מסתתרים? מה יש להם לומר?
הנה ההישגים של מר רן ארז:
1-ערך שעת הוראה עומד לרדת בין 12-17 % ,תלוי בותק המורה.
2-מתן סמכויות כמעט אינסופיות למנהלים.
3-עבודה ב-66% אחוזים יותר תמורתס קבלת 42 % ברוטו בהתפרסות ל-3 שנים.
4-שום מילה על צימצום מספר התלמידים בכיתות ואי נתינת סמכויות כלשהן למורים.
5-הפיכת המורים לעבדי הוראה שידפיסו כרטיס כמו פועלי ייצור.
6-הרפורמה חובה ולא רשות וכדברי רן ארז בראיון הטלוויזיה, כל בתי הספר התיכוניים יצרפו לרפורמה.
7-הפיכת ההוראה לעסק מסחרי ומתן בונוסים לחמישים אחוז מן המורים הטובים, כלומר:כל שאר 50 האחוזים מיותרים.
8-שכר דיפרנציאלי לכל המקורב למנהלים או אלה שישחקו לפי החליל שלהם. עדיין לא נשמע שמישהו יחתום על דבר וירטואלי חסר ערך, כשאין שום קנה-מידה להארכת המורים, אם כי סביר להניח שמורה מצטיין יהיה זה שיפיק הכי הרבה תעודות בגרות, כמו במפעל שבו עובדי פס הייצור עובדים. ברור לכולם שמורה שילמד כיתות באיזורים המבוססים כלכלית ייהנו מתלמידים מעולים וכתוצאה מכך כמעט כל הבונוסים יזרמו אליהם.
9-אין מורה יוכל לעבוד בהוראה פרונטלית, יבדוק מבחנים או בחנים או פרוייקטים או שינהל פגישות עם הורים, מנהלים, רכזים מקצועיים ב-40 שעות והמורים יעבדו כמו חמורים יותר מ-12 שעות בפועל ואף יותר.
1- הרפורמה היא בלוף אחד גדול וטעות נוראה. תוספת השחיקה נעלמה אף היא ואינה מוזכרת כלל. אין שום מילה על מסלולי פרישה מועדפים למורים הרוצים בכך- כפי שהתחייב בזמנו ארז.
בגלל טיפשות של אדם אחד -כל המורים עומדים לאכול אותה ובגדול. לו רן ארז היה מנהיג אמיתי של המורים- היה קם ומתפטר כי אין הוא מסוגל לעמוד בשום לחצים ומעולם לא הביא לכיסם של המורים שקל אחד. פקידי האוצר ושר החינוך המזגזג מתפוצצים מצחוק כאשר הם עוברים על עיקרי הרפורמה ההזויה הזאת שאין בה, לא היה בה וגם לא יהיה בה משהו טוב עבור המורים שכנראה יתחילו לחפש מקורות פרנסה אחרים. מתן התחייבות שלא לשבות לפחות 5 שנים היא בדיחה גרועה ופגיעה קשה בזכויות כל עובד לשבות במידה שאין המעביד מספםק את הסחורה שלה התחייב.
נותרה רק תקווה אחת: שהרפורמה שהונחתה בכפיה לא תצא לדרך וזה כבר תלוי במר וסרמן, אשר חתום על סעיף קטן האומר שאם מר רן ארז יחתום ויקבל תנאים מועדפים-הרי שהוא, וסרמן, יתערב. אך אם זה לא יקרה, המורים בעל יסודי עומדים להפוך לאנשים מותשים,ממורמרים ומי שחשוב שאחרים יצטרפו לכח ההוראה חי באשליות.