חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מיכאל מלכיאור: הכנסת נכנסת לחלל השלטוני שמשאירה הממשלה

נושאים חינוך ותרבות, מידע על פעילויות ב 31.07.08 6:02

זהו חלק שלישי של תמצית מפגש בלוגרים עם חה"כ מיכאל מלכיאור, שנערך בחדר הישיבות של וועדת החינוך, התרבות והספורט בכנסת בתאריך 24 יולי 2008. הסיכום מעובד עפ"י דברים שרשמה שושי פולטין

עיקרי הדברים:

הממשלה שלנו חלשה ולכן חברי הכנסת נכנסים לתחומים שהממשלה היתה צריכה לטפל בהם. התוצאה כמובן לא אופטימלית מבחינת אפשרות להעביר מהפכות ולאכוף חוקים, שהרשות המבצעת עצמה מתנגדת להם.

הבעיה הגדולה במערכת הפוליטית היא התנהלות המפלגות הגדולות ולא כפי שנהוג לחשוב בסחטנות של מפלגות קטנות ומגזריות. לכן הפיתרון לא צריך להיות שינוי שיטת הבחירות לאזורית או הגדלה משמעותית את אחוז החסימה, אלא לתת לכל אזרח לדרג את המועמדים של מפלגתו ביום הבחירות (שיטה הנהוגה בדנמרק).

–    המגזר הדתי לאומי עשה שגיאה חמורה בהנחת ארץ ישראל השלמה בראש סדר העדיפויות, והפסיד למגזר החרדי. את מחיר השגיאה הזו משלם גם הציבור החילוני

הסיקור התקשורתי המתמקד בצהוב ובסנסציוני מחליש את השיח הדמוקרטי. הבלוגים הם כוח עולה, שכבר מתחיל להפחיד את הפוליטיקאים

ולדי דבויריס: קיימת חקיקה על זכויות הסטודנטים  אבל האוניברסיטאות לא מוכנות לקיים אותן, איזו סנקציה יש שהחוקים יבוצעו? האם זה תקין שאנחנו ניאלץ להיגרר לבית המשפט?

מיכאל מלכיאור: אכן, הכלי שלכם הוא בית המשפט. הכנסת לא אמורה לעסוק באכיפת חוקים, עדיין יש הפרדת רשויות. אני יכול לקרוא ולנזוף, אבל לא מעבר, אומנם יש משמעות ציבורית אם אני נוזף, אבל לא מעבר, אין לי את הכלים. אני גם לא יכול לבקר את כל המערכות, יש לי בסה"כ שני עוזרים. אם אבקש עוד תקנים לעוזרים – יקראו לזה שחיתות. מקסימום אני יכול להכות בפטיש (כפי שעשיתי כששרת החינוך ורונית תירוש דיברו דברים לא יפים). מצד שני, אם אני מדבר עם נשיא האוניברסיטה, זה משפיע. אף אחד לא יגיד לי בפרצוף שלא יקיים את החוק.

באופן כללי, אני לא אוהב חוק שאי אפשר לאכוף, ולא מאמין בחוקים ריקים מתוכן. כך למשל, חוק הקסדות לאופניים (של גלעד ארדן) שהמשטרה הודיעה מראש שלא תאכוף אותו, והוא למעשה אות מתה. במקרה הזה יותר טוב לעשות הסברה טובה מאשר חקיקה שלא תיאכף. לא מאמין בחוקים ריקים מתוכן. ולכן צריך לעשות חוקים סבירים ולבקש מהגופים שיבצעו.

במקרים רבים הכנסת פותרת בחקיקה נושאים שהיו צריכים להיות מטופלים ע"י הממשלה. אבל הממשלה חלשה והכנסת נכנסת לואקום שנוצר. את הדברים הכי קטנים הממשלה לא מסוגלת להזיז. זה חלק מתוך המצוקה של החלל השלטוני שקיים. בכל זאת, יש התייחסות אחרת כשיש חוק, גם כאשר יש בעיה באכיפתו.

לדוגמה, החוק להצלת הספריה הלאומית שהעברתי. בשנת 1996 האוניברסיטה העברית הודיעה שזה גדול עליה להחזיק את הספרייה הלאומית ו"זרקה" אותה על הממשלה. הממשלה הלכה לפילנתרופים ואכן יד הנדיב הודיעו שיהיו מוכנים לבנות בניין מפואר, בתנאי שיהיה חוק שיוסדר, מה יקרה למוסד ומי יהיה אחראי לתקצוב. מה עשתה הממשלה? הקימה ועדה. הועדה הביאה המלצות, הממשלה אימצה את ההמלצות. מה קרה? שום דבר, הקימו עוד ועדה ושוב המלצות ושוב כלום לא נעשה. בינתיים מדינת ישראל מאבדת את הנכסים התרבותיים שלה (כדוגמת עזבונו של יהודה עמיחי). לא הייתה ברירה היו חייבים לחוקק חוק, עשינו את החוק הזה ומקווה שיעבוד.

יהונתן קלינגר: איך מנותבת הצעת חוק לועדות? דוגמה – חוק הצנזורה לאינטרנט נדון בועדת הכלכלה, למרות שטבעי היה שיידון בועדה לזכויות הילד. האם לא ראוי שחוק יידון בכמה וועדות כדי לקבל זויות מבט שונות?

מיכאל מלכיאור: לפעמים עושים דיונים משותפים לכמה ועדות. כל אחד מהח"כים יכול לבוא לוועדה ולהעיר, אך נדיר שזה קורה בגלל סדר היום העמוס. לעתים קרובות ניתוב החוק לוועדה הוא תוצאה של מאבקי כוח. לדוגמה,
חוק התרבות – חוק שאני מקדם בכל הכוח לשיריון תקצוב למוסדות תרבות. הפשרה עם האוצר, המתנגד לחוק, הייתה שזה לא ידון אצלי בוועדה.

ועדת הכלכלה הפכה לכזו שגם דברים ערכיים הגיעו לשם, שיש לה סמכויות ביצועיות. כל הנושא של חלוקת התפקידים בינה ובין ועדת הכספים וועדות אחרות דורש דיון מעמיק.

הערה על הוועדה לזכויות הילד – יש דיבורים על המשך קיומה. מצד אחד ועדה חשובה מאוד וייחודית בעולם, מצד שני כפי שאמרתי העומס עצום ולכן מבין את המגמה לצמצם ועדות ולא להרחיב אותן.

עמית פוני: לקראת הבחירות המוניציפאליות בירושלים, מה דעתך בנושא מועמד אחד לציבור החילוני?


מיכאל מלכיאור: אני לא יודע מהי עמדת מפלגת העבודה. אני כן יודע שאין חשיבה, מזניחים את הנושא המוניציפאלי, ובמיוחד בירושלים. ניר ברקת (שעמית תומך בו – ע"ש) בעייתי – חסר אידאולוגיה בשאלות מרכזיות בעיני. זו דילמה. מצד שני, המועמד החרדי כנראה יהיה מאיר פורוש (הערכה בלבד) וזה בעייתי מאוד. זה לא רק עניין ירושלמי, יש לזה השלכות לא טובות כבירת עם ישראל. עם אצבע על הדופק. נקודת אור במפלגת העבודה היא פעילות של צעירים ירושלמים – למשל קבוצה טובה ורצינית באוניברסיטה (תא "אופק").

עמית פוני: מה דעתך על הביזיון בהתנהלות ההתאחדות לכדורגל?

מיכאל מלכיאור: האמת, לא עסקתי בהתאחדות לכדורגל. פרויקט מרכזי שאנו מקדמים בתחום הספורט הוא חוק רציני למניעת אלימות (רונית תירוש ואבשלום וילן). זהו חוק מקיף ביותר ומסובך להעברה, אך אנחנו עובדים על כך במלוא המרץ. ספורט צריך להיות גם איכותי וגם כיף. מילא אם הכדורגל שלנו לא איכותי, אך אי אפשר לסבול שיהיה גם אלים

איתי אשר: הזכרת שלושה גורמים חשובים במהלך הדיון:

(א) הברדק בתהליכי העבודה של הכנסת והממשלה
(ב) התקשורת שמכסה את מה שקורה בממשלה, בכנסת ובחברה בכלל באופן שטחי (דוגמה: דיון סופר-חשוב באופק חדש, הסיקור רק על פרשת החרא)
(ג) הציבור שצורך את התקשורת הזו, תופס את המתרחש בכנסת ובממשלה כהיאבקות בוץ מגעילה ומתרחק מפוליטיקה. ישנה תחושה קשה שלאזרח אין יכולת השפעה, למשל לחזק חברי כנסת טובים.

שאלתי: מהו מקומם של הבלוגים לדעתך ביצירת שינוי בגישה של הציבור, בקשר בין בוחרים ונבחרים ובהשפעה על הפוליטיקה?

מיכאל מלכיאור: מאוד מתוסכל מהעיתונות, אני יודע בדיוק איזה דברים יכנסו לעיתונות.

לדוגמא, שתי עוזרות שלי חזרו מחופשת לידה, הסתכלו עליהם כאילו היו בחופש, יצאתי ביוזמה שנשאל את הציבור על החלפת שם. זה הפך לסיפור! קיבלתי עמוד כפול בידיעות אחרונות, הוצפנו בפניות, זה תפס.
לא שזה לא חשוב , אבל זה לא הדבר החשוב ביותר שעשיתי , אבל זה הדבר שתפס הכי הרבה.

אני יודע שאם אני מעביר חוק שהוא רפורמה, כמו 12 שנות חינוך חובה, זה בקושי יהיה בתקשורת, למרות שזה צריך לעניין את הציבור כי זה לא סקנדל וזה לא צהוב. בבריטניה זה פרויקט שראש ממשלה יראה כהישג הכי חשוב בקדנציה שלו, ואצלנו זה מקבל ארבע שורות בעיתון, או אולי קצת יותר כי שרת החינוך אמרה שהיא לא מתכוונת לקיים את החוק. גם זה גורם לניכור.

לבלוגרים יש חשיבות כי יש אליהם חיבור. יש לי תחושה שמפחדים מבלוגים, וזה כבר אומר שיש לזה משמעות והשפעה.

לגבי החיבור לפוליטיקאים – זה דבר שאני מקנא באמריקאים, הם מאמינים שיש להם השפעה על הקונגרס שלהם. גם אם לא הצביעו על אותו מועמד, אם כי אני בשום פנים לא רוצה את השיטה האמריקאית (או בחירות אזורית בכלל-ע"ש), כי אז הנציג שלי בכנסת (כירושלמי) יהיה פורוש.

היום יש לאזרח נגישות לח"כ הרבה יותר מאשר בעבר, התחושה חשובה לבניית תרבות פוליטית.

בגדול, שיטת הבחירות שלנו היא השיטה הכי טובה בעולם , הפרלמנט פלורליסטי. אני לא מקבל את הטענה שהבעיה הגדולה שלנו היא אחוז החסימה וריבוי המפלגות הקטנות וה"סחטניות". הבעיות הגדולות הן בתוך המפלגות הגדולות, חלקן חמורות – אין הכרעות בשאלות הגדולות.

הפריימריס הפכו להיות של קבוצה שאין לה אידאולוגיה. כל החברים בקדימה הם לא שם מסיבות אידאולוגיות אלא אינטרסים הכי פסולים. גם פריימריס פתוחים לכל הציבור הם בעייתיים – אנשים לא יכבדו את הרעיון שרק מצביעי מפלגה ישתתפו בפריימריס שלה.  הפתרון הפשוט שאני מקדם – פריימריס ביום הבחירות, כל מי שבוחר במפלגה ידרג באותו פתק הצבעה את מועמדיה לכנסת.

עופר לנדא: התחושה היא שהמפלגות החילוניות התבססו על החרדיות והדתיות לאומיות נשארו בחוץ.

תחושה של תסכול, יש דברים שגדולים עלי, אם לח"כ כ"כ קשה להשפיע אז לנו בוודאי.

אני לא ממעיט בהשפעה של ח"כ אני משפיע היום יותר מחלק מהשרים, אבל יש מגבלות לכח.
הבעיה בחברה שלאזרחים יש פחות השפעה מאשר במדינות הדמוקרטיות וזה צריך להשתנות

עופר לנדא: מה דעתך על השותפות בין מימד והעבודה ועל העובדה שמפלגת העבודה שותפה לכניעה מתמשכת למפלגות החרדיות?

מיכאל מלכיאור: מימד ועבודה – זו שותפות שרציתי בה כשילוב אסטרטגי ערכי עמוק  בין ערכי תנועת העבודה ומימד. זה לא קרה. אני מקווה שהטעות לא רק אצלנו. במפלגת העבודה היו עסוקים בדברים אחרים – חוסר בירור אידיאולוגי.

הסיבה שלציבור הדתי לאומי אין השפעה זה בגלל הבחירה שמה שחשוב לה מעל לכל זה נושא השטחים וכך היא איבדה את החינוך, הדיינות, את הגיור, העולם היהודי, זה גולם שקם על יוצרו. אני לא יודע אם יש דרך לחזור. החרדים  יודעים איך לעבוד ולטפל במגוון הנושאים החשובים להם.

אחרי שיהיה שלום כל המפה הפוליטית תצטרך להשתנות. אין כיום היגיון במפה הפוליטית.

סיכום – מתוך דבריה של שושי בבלוג שלה (בשינויי ניסוח מזעריים):

הבנתי שלא מיכאל מלכיאור הוא זה שיוכל להציל אותי, זאת אומרת את החינוך. הייתי מאוד רוצה, כי הוא מבין, עושה כמיטב יכולתו, אבל תוך מגבלה של הכוח.

הבנתי שאהוד אולמרט חושב שהוא עוזר לחינוך ומבין בחינוך, אבל הוא לא.

הבנתי שהשקפת העולם הכלכלית הנוכחית לא תאפשר שיקום החינוך הציבורי ונערי האוצר הם אלה שימשיכו לקבוע את מדיניות החינוך.

הבנתי ששרת החינוך יולי תמיר גם היא חסרת כוח להשפיע..

ולמרות זאת החלטתי להמשיך, הרי אם לפני שנה היו אומרים לי שאבקר אצל הרב מלכיאור ואומר את דברי, זה היה נשמע כבדיחה, אז לך תדע! המעט שנעשה יותר טוב מכלום…

קריאה נוספת:

חלק א' – בדגש על זרם החינוך החדש חילוני-דתי
חלק ב' – בדגש על בעיית גיל המורים וקידום החינוך הטכנולוגי

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

3 תגובות

  1. שושי פולטין :

    להגר שקד, תודה!

  2. חיבור חוצה מפלגות למען מדינת רווחה : הירוקה בתנועה :

    […] ומסורתיים לש"ס החרדית. ראו למשל דבריו של הרב מלכיאור כאן במפגש עם בלוגרים […]

  3. דליה :

    טוויסט בעלילה
    תהליך ההתחדשת של הספרייה הלאומית מרשים ביותר – אבל משום מה פסח על כמה מעובדיה
    http://www.haokets.org/2011/04/21/%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94/

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.