מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
למה משרד הגמלאים זה ההיפך ממדינת רווחה?
כי דובר משרד הגמלאים בעד שימוש במיקור חוץ במקום תקנים לעובדים קבועים כדרך לחסוך כסף למדינה. מטוקבק כאן
הטענה העיקרית של הציבור בישראל היא כנגד הביורוקרטיה הממשלתית וכנגד הרחבת המנגנון הציבורי.
לפיכך המשרד לענייני גמלאים יוצר שיתוף פעולה עם גופים, שנותנים שירות תמורת התקציב שהם מקבלים. לא לבזבז משאבים על משכורות ועל תוספת תקנים ועל תוספת קומות בבניינים אלא תקצוב ישיר של מיזמים.
כך גם במקרה הנ"ל. ניתן להוסיף עשרות תקנים של עורכי דין למשרד ממשלתי. ואז מה? תחשבו רק על מרכיב השכר שמועבר לאותם עובדים. תחשבו על כך שהוצאות התפעול בכל הקשור לשיתוף פעולה עם גופים חוץ ממשלתיים נמוכים יותר ויעילים יותר.
בכל מקרה, ההיבט של ייעוץ משפטי ברמה ארצית ובמספר שפות הוא הכרחי, כדי לאפשר לציבור הגמלאים והקשישים בישראל לקבל סיוע בכל בעיה, שבה הם נתקלים ברמה המשפטית: פנסיה, זכויות ניצולי שואה, תביעות, סיוע במקרי אלימות וניצול כלכלי, הפרת חוזים ועוד.
בברכה,
יוני יצחק
דובר המשרד לענייני גמלאים
לקריאה נוספת: אפילו ניצולי השואה נגד משרד הגמלאים אשר תוכניתו ליישום דו"ח דורנר פורסמה במלואה כאן
מי יודע? אולי התוכנית נכתבה ע"י עורכי דין המועסקים במיקור חוץ …
תגיות: המשרד-לענייני-גמלאים, יוני-יצחק, מדינת-רווחה, מיקור-חוץ
קישור קבוע
13 תגובות
Email This Post
30 ביולי, 2008 בשעה 9:47
מגוכך. כדי להוציא כספים שאינם של הממשלה, אנחנו לא זקוקים למשרד ממשלתי. אנחנו יכולים סתם ליצור עמותה.
בחיי שהגימלאים הופכת להיות בחירה עצובה מרגע לרגע.
30 ביולי, 2008 בשעה 11:15
"לא לבזבז משאבים על משכורות ועל תוספת תקנים ועל תוספת קומות בבניינים אלא תקצוב ישיר של מיזמים."
ועכשיו בואו נרחיב את הכלל ושילכו להם אנשי מפלגת החילמאים לביתם ונביא תמורתם עבדי קבלן של חברת יחצנות כלשהי ובא לציון גואל.
ואני חושב שראשית חוכמה יש לפטר את מר יוני יצחק שמדברר את המשרד ולהעשיק במקומו חבורה של עבדי קבלן עילגים כך שבמקום למרוח אותנו בהגיגי הפרטה פשוט יגידו את האמת.
30 ביולי, 2008 בשעה 11:24
ואחרי כל הציניות וההתלהמות צריך לזכור:
למתנגדי תהליכי ההפרטה ומיקור החוץ יש היום כוח פוליטי של מקסימום 10 מנדטים, מפוזר בין המפד"ל לחד"ש, וזאת משום שבציבור לא קיים דיון רציני בנושא כפי שנהוג במדינות שלא דנים בהן כל היום על איומי גרעין וטרור או על פרשיות שחיתות. הדבר מדהים לאור העובדה שהתהליכים משפיעים על חייהם האישיים של מיליונים – מועסקים ומקבלי שירותים.
כל עוד הנושא ה"אפור" הזה אינו חלק מרכזי במערכת בחירות, התהליכים יימשכו ולא משנה מי עומד בראש – ביבי, ברק, לבני או מופז.
30 ביולי, 2008 בשעה 12:48
איתי
במקום מנדטים תדבר על ח"כים. מי הם הח"כים התומכים במדיניות הפרטה ומיקור חוץ? ציון שמותיהם והתיחסות לכך יכולים לקדם את הדיון הציבורי בנושא ההפרטות.
30 ביולי, 2008 בשעה 13:08
יותר פשוט למנות את אלה שמתנגדים. הרשימה הזו אינה מבוססת על תחקיר מעמיק שחיטט בעשייה של כל חברי הכנסת (בשביל זה נדרש תרגום לעברית של אתר "הם עובדים בשבילך" הבריטי – בטיפול טל ירון). אשמח אם הגולשים יתקנו אותי וימליצו על הוספת/גריעת שמות מהרשימה:
זבולון אורלב מפדל
שלמה מולה קדימה
שלי יחימוביץ' עבודה
עמיר פרץ עבודה
נאדיה חילו עבודה
חה"כ לשעבר אפרים סנה – ישראל חזקה
רן כהן מרצ
דב חנין חד"ש
חנא סויד חד"ש
מחמד ברכה חד"ש
אופיר פינס ועמי אילון הביעו התנגדות להפרטות ספציפיות (למשל חברת חשמל ובתי סוהר) אך תמכו/שתקו במקרים אחרים
ברוורמן המתיימר להיות ס"ד אירופאי העסיק עובדי קבלן במיקור חוץ כנשיא אוניב' בן גוריון ומנע קיום כנס בנושא שארגן הפעיל יצחק ג'קי אדרי
יולי תמיר ממחנה פרץ ממשיכה בהעסקת מורים ועובדי תחזוקה במיקור חוץ במשרד החינוך, אך היא והמנכלית שלה מתנגדות (בד"כ) להפרטת שירותים נוספים. כ"כ תמכה בדוח שוחט שיש בו אלמנטים של הפרטה וכן (עד לאחרונה) בחיסול האגף לחינוך מבוגרים שמשמעו הפרטת האולפנים
30 ביולי, 2008 בשעה 15:17
לדעתי יש לבנות רשימת תומכים אידיאולוגיים בהפרטות. ח"כים שהשקפת העולם שלהם מעמידה את מיקור החוץ ואת ההפרטות כפעולות לקידום דעתם בתחומי הכלכלה.העובדה שח"כים מסוימים היוו חלק מארגון שבו הפעילו מיקור חוץ והפרטות, עדיין לא אומרת שהם תומכים אידיאולוגיים בענין.תלוי בהקשר ובמידה.
תומכים כאלה הם: נתניהו, בראון, אולמרט, מאיר שטרית, לבנת, תירוש ואיזה ח"כים עוד?
30 ביולי, 2008 בשעה 15:21
לגבי אגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, התכנית של תמיר היא להעבירו למשרד לעניני גמלאים ולא להפריטו.
שיטת המכרזים המופעלת אינטנסיבית במשרד החינוך משקפת תופעת הפרטה מאסיבית. הבעיה היא שלציבור אין על כך מידע.אם משרד החינוך היה מספק מידע בענין, הציבור היה יכול לשפוט את הנושא באופן מהימן יותר.
30 ביולי, 2008 בשעה 20:39
והכי עצוב שיוני יצחק הוא חבר מפלגת העבודה שרוצה להתמודד יום אחד בפריימריז. כדאי שנזכור לו את זה
30 ביולי, 2008 בשעה 23:30
בחינוך לדוגמא, מיקור חוץ, עמותות, הפרטות, קמות לעיתים קרובות כ"סטארט-אפ" של הורים, שלא מצאו פתרון ממשלתי הולם לחינוך ילדיהם. לכן, השאלה היכן להשקיע את מירב המאמץ במלחמה נגד ההפרטה או בעידוד והכלת עובדים לארגוני עובדים קיימים ואו חדשים.
בהנחה שתהליך חקיקה (זכויות עובדים) "שווה כוחות" לתהליך מניעת הפרטה.
31 ביולי, 2008 בשעה 8:39
איתי וכל המגיבים,
אני מצפה לקצת יותר רצינות בתגובות!
בדבריי, שמובאים למעלה, לא ציינתי כי אני בעד לצמצם את המגזר הציבורי ולהעביר את השירותים ל"מיקור חוץ", כפי שצויין בכותרת לפוסט זה.
השקפתי היא שאין מה לצמצם את המגזר הציבורי כי אם לייעלו. המדינה אחראית לתושביה ולאזרחיה, לא רק דקלרטיבית. מעשית. המדינה צריכה לדאוג לתחומי החיים ולתת כלים מעשיים לכל מי שחי במדינה להתפתח ולהצליח.
אני לא מאמין במושג מנותק מהמציאות כ"הרחבת הסקטור הציבורי". לפני שמצהירים הצהרה שכזו צריכים לבדוק את המשמעויות. כאן אני חוזר לדבריי בפוסט שפורסם אתמול http://www.blacklabor.org/?p=3281
חשוב לי לציין שבימים אלה ישנו מהלך, שמובל על ידי משרד ראש הממשלה, אשר בא ליצור אינטראקציה פורמלית שתוביל לסינרגיה בין שלושת המגזרים: הציבורי, העסקי והמגזר השלישי. האם גם זה מיותר? האם המדינה לא צריכה לנצל את כל המשאבים העומדים לרשותה, כולל היכולות הקיימות במגזרים אחרים?
אני מאמין שכן. אני מאמין בייעול, לאו דווקא על ידי צמצום הסקטור הציבורי ועל ידי פיטורי עובדים, אלא על ידי ניווט נכון של תקציבים קיימים תוך תכנון ארוך טווח. וכן, גם לפעול בשיתוף פעולה עם המגזרים האחרים.
בוקר טוב,
יוני יצחק
31 ביולי, 2008 בשעה 9:29
יוני,
אני לא חושב שאפשר לקרוא את דבריך אחרת מדברי שבח לחיסכון והתייעלות המושגים באמצעות מיקור חוץ. הדברים הובאו בכוונה כפי שיצאו ממקלדתך ללא שום עריכה.
השיטה של שכירת שירותים חיצוניים ע"י הממשלה לטובת מיזמים היא בדיוק ההיפך מתכנון לטווח ארוך, אותו אתה מעלה על נס. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מכרזים של הממשלה עם עמותות המעסיקות עובדים סוציאליים, אותם הממשלה לא מעוניינת לקלוט כעובדים.
אפילו אם נניח לרגע את העובדה החמורה שה"קבלן" של הממשלה לעתים קרובות פוגע בזכויות של עובדיו וזו אחת הסיבות לכך שהשירות יותר זול מהעסקה ישירה (סימוכין: התבטאויות החשב הכללי באוצר, כתבות של רותי סיני ומרב דוד – אני לא מתבסס על אתרים סוציאליסטיים רדיקלים). בזה אולי ניתן יהיה לטפל בעזרת אכיפת "חוק אחריות המזמין".
אתה צריך להשוות בין תפקוד יומיומי של מחלקת רווחה בריאה ברשות מקומית עם הנחיה מקצועית ובראייה רב שנתית של משרד הרווחה, כפי שהיה בשנות ה-70, ובין "מיזמים" שכל מיני אולמרטים רפי איתנים והרצוגים אוהבים לנפנף בהם בתקשורת למען כותרת. גם השולחן העגול של אולמרט הוא רק כותרת, בדיוק כמו דבריו המקוממים מאתמול על הטיפול הנפלא שהעניקה ממשלתו לניצולי השואה.
מטה של משרד ממשלתי הופך להיות מטה לייזום מיזמים מגניבים (כמו משרד הגמלאים) במקום מטה העוסק בתכנון ופיקוח מקצועי על העבודה ה"רגילה והאפורה". תהליכים דומים של "מבצעים על חשבון תקנים" מתרחשים גם במשרד החינוך, במשרד לאיכות הסביבה ובמשרד לביטחון פנים.
התוצאה היא שהמשרדים הללו לא מצליחים לעשות את תפקידם השגרתי כי חלק גדול מהתקציב מבוזבז. חילופי שרים תכופים והעברת סמכויות ממשרד למשרד בשל שיקולים פוליטיים, הופכים את הבעיה לגדולה עוד יותר.
לשר אחד יש בייבי של ניצולי שואה ולשר אחר יש בייבי של אלימות נוער, וכך מיזמים קמים ונופלים בהבל פה.
קרא גם במאמריה של הכלכלנית תמר בן יוסף (לשעבר ממשרד התמת) על הרס מוסדות התכנון
31 ביולי, 2008 בשעה 11:05
שאלה תיאורטית-פרקטית להבנת תפיסתך את המושג "ייעול השירות הציבורי לטובת האזרח":
נניח שאתה שר הרווחה ומשרד האוצר לא מעיק עליך עם מדיניות הקפאת תקנים.
יש לך תקציב נתון בו ניתן להוסיף עוד 100 עוסים כעובדים בתקן לטיפול בקשישים, או 200 עו"סים לטיפול בקשישים כעובדי מיקור חוץ.
מה תעדיף?
1 באוגוסט, 2008 בשעה 12:12
איתי שלום,
ראשית, חשוב לי לציין כי תגובתי זו ותגובתי הקודמת הן חלק מדעתי ולא במסגרת תפקידי כדובר המשרד לענייני גמלאים.
אתה מקל עלי עם השאלה הזו, כמי שנחשף, ברמה האישית, למאבקם של העובדים הסוציאלים בישראל.
בהשקפת העולם שלי אני מאמין שישנם מקצועות שמהותם היא שליחות. אותם "שליחים" של המדינה הם הבונים והמפקחים על עמוד השדרה של החברה הישראלית.
מי אלה ה"שליחים"? העובדים הסוציאלים, השוטרים, המורים. ברור שישנם עוד בעלי תפקידים קריטיים בהקשר למה שציינתי, אבל יש מכנה משותף לכל אלה.
אין טיפוח של אותם "שליחים" של המגזר הציבורי על ידי המדינה. אין השקעה. אין תכנון ארוך טווח. משכורות נמוכות, מחסור בתקנים, ללא אופק ניהולי וללא יחס ראוי והקשבה לבעיותיהם, כל אלה גורמים לצעירים רבים ואיכותיים להדיר את רגליהם מתחומים אלה.
לפיכך, כשאתה שואל אותי לגבי תוספת תקנים של עובדים סוציאליים לשירותי הרווחה, כדי להקל על העומס הבלתי אפשרי שמוטל עליהם, אני תומך נלהב.
שוב, אני מאמין שיש סדר עדיפויות. אפשר להרחיב במעט. רצוי לייעל. אבל אין שום סיבה להרחיב את המגזר הציבורי ללא תכנון וללא מענה אמיתי למצוקות.
לעומת זאת, אם אתה שואל אותי האם להוסיף עוד מאה תקנים של ייעוץ משפטי למשרד ממשלתי או ליצור שיתוף פעולה דרך גורם נוסף ואיתו להביא מאתיים יועצים משפטיים לטובת סיוע משפטי לגמלאים ולקשישים, אני מעדיף את הפתרון הכמותי, שהוא איכותי לא פחות מההצעה הראשונה.
שבת שלום,
יוני יצחק