חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"אם תרצו" במתקפה על מושג הנכבה

נושאים דעות, פוליטי ב 22.05.11 3:27

המניע למתקפה הוא הסברתי פוליטי: למוטט את הבסיס המוסרי של ערביי ישראל והציבור הפלשתיני, כחלק ממגמה כוללת בחברה הישראלית, אשר קברניטי 'המחנה הלאומי' שוקדים עליה בימים אלו. במקום להשקיע בשנאה ודה-הומניזציה, עדיף היה להשקיע כוחות יצירה המייצרים תקווה אמיתית לעתיד

מאת: עמרי די נור


המניע למתקפה:
כנראה שלאנשי 'אם תרצו' נמאס סופית. נמאס להם להיות מוקעים בקרב האקדמיה הישראלית, התקשורת, הפוליטיקה והשיח הציבורי. הקמפיין הגדול הקודם שלהם, כנגד הקרן החדשה והעומדת בראשה, פרופ' נעמי חזן, סביב תמיכה בדו"ח גולדסטון ובארגונים 'אנטי ציוניים' כהגדרתם, הביא לפרסום אדיר מבחינתם, אך גם לתגובות נזעמות, שהביאו בין היתר להפסקת התמיכה והתרומות מצד הכומר האוונגליסטי גון הייגי, שטען שהיטלר מילא את רצון האל. אכן, כאשר הולכים רחוק, לפעמים לא בוחלים באמצעים.
במצב כזה, כשגבם אל הקיר, 'אם תרצו' החליטו לצאת במתקפה חזיתית על מושג הנכבה. מדוע דווקא עכשיו? הרי הנכבה מצוינת מאז קום המדינה. מה היה כל כך דחוף לאנשי אם תרצו פתאום? ולמה דווקא נכבה?
המחקר ה'היסטורי':
לכל אורך הדו"ח, טוענים אראל סג"ל ורונן שובל, מחברי הדו"ח, כי העובדות ההיסטוריות לגבי הנכבה אינן נכונות, ושלמעשה מדובר בעלילה שקרית. הם נעזרים בעבודת הדוקטורט שנכתבה באוניברסיטת חיפה ע"י תדי כ"ץ, בהנחייתו של ד"ר אילן פפה, המתארת טבח בטנטורה שלא בוצע. אכן, ישנם פערי עובדות ואף עיוותים. אך זה כשלעצמו לא הופך את המחקר של אם תרצו להיסטורי ואובייקטיבי.
העניין הוא, שבעצם כל הדו"ח מטרתו אינה היסטורית כלל וכלל. אם המטרה הייתה היסטורית, ניתן היה לכתוב דוקטורטים ועבודות מחקר אקדמיות, הסותרות עובדתית את טענותיהם של תומכי הנכבה, ובזה נגמר העניין. אך המטרה למעשה היא הסברתית פוליטית: למוטט את הבסיס המוסרי של ערביי ישראל והציבור הפלשתיני, כחלק ממגמה כוללת בחברה הישראלית, אשר קברניטי 'המחנה הלאומי' שוקדים עליה בימים אלו.
הם מפחדים?!
מי שמסתפק בעובדות, לא צריך נרטיבים. רק מי שעוסק בניסיון לעצב את הזיכרון ההיסטורי, זקוק לנרטיבים. אבל כשעוסקים בנרטיבים, העובדות הן לא הדבר החשוב, אלא התחושה הסובייקטיבית. בזה מכירים גם אנשי אם תרצו. אז מה כל כך מטריד את מנוחתם? ממה הם כל כך פוחדים, אם הם בטוחים לחלוטין שהאמת נמצאת לצידם?
בחוגים הולכים וגדלים בחברה הישראלית, מתחילה לחלחל אט אט ההבנה כי נדרשת פשרה. פשרה שתאפשר לכולנו, ערבים ויהודים, לחיות כאן זה לצד זה בשלום ושלווה. לפחות יחסית. לא צריך הרמוניה מושלמת. פשוט צריך לקום בבוקר בלי להיות חרדים לגורל ילדינו.
לקום מחר בבוקר?
בסופו של דבר, כולנו צריכים לבחור באיזו דרך אנחנו צועדים: בדרך השלום והפיוס, או בדרך ההתנצחות והמלחמה. אם בוחרים בדרך השנייה, ניתן להתווכח עד חורמה על עובדות. אם בוחרים בדרך הראשונה, שהיא ללא ספק שפויה והגיונית יותר, צריך לחשוב חכם, לא צודק. צדק הוא דבר חשוב והכרחי, אך הוא לא מספיק בשביל לקיים חברה בריאה וצודקת באמת. בשביל לעשות כך, צריך לחשוב איזה סיפור אנחנו רוצים לספר לנכדינו, ולא איזה סיפור סביהם של שכנינו סיפרו להם. ההתפלשות ברגבי ההיסטוריה מביאה את כולנו בסופו של דבר למלחמת אין ברירה וחסרת תכלית, שסופה ידוע מראש.
מה שנחוץ לנו היום, אולי יותר מתמיד, היא לא מלחמת ביצורים בשמה של האמת, אלא כוחות יצירה המייצרים תקווה אמיתית לעתיד משותף, במציאות פרגמטית, ציונית, הגיונית, ומפוכחת. נחוצים לנו אנשים המונעים מתוך אמת של אמונה ואהבה, ולא של שנאה ודה הומניזציה. אותה שנאה ודה הומניזציה שאנשי אם תרצו מצמידים לכל אורך הספר לערביי ישראל באשר הם, ל'פוסט ציוניים' ובכלל. לכן אני מבקש: הניחו את העיסוק בעובדות ובעבר להיסטוריונים, והשאירו את העיסוק בהווה ובעתיד לחולמים ואנשי מעשה. לכך אנו זקוקים היום.
עוד לא אבדה תקוותנו, כי אין לנו ארץ אחרת…

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: ,

20 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אם תרצו בחרו בדרך של הימין האנטישמי באירופה בהציגם עובדות חד צדדיות שלא תמיד קשורות כמו "הרוטשילדים עשירים" או "יש המון בנקאים יהודים" בכדי לקבוע ש"היהדות היא אויב". אם תרצו יודעת שתעמולה מסוג זה עובדת, עובדה זה עבד לאנטישמים.

    מניסיוני בעימותים מול אנשי אם תרצו קשה להם מאוד להתמודד עם ציונים שמאלנים שעושים מילואים, ראיתי חברים מאין זו אגדה עושים זאת בהצלחה כשהם היו פעילים.

    אם תרצו הם אויב מסוכן שהמוות הקליני של השמאל הציוני והטהרנות של השמאל הרדיקלי מנוצלות בידי אם תרצו בהצלחה רבה. מבחינה אידיאולוגית הם הגורם הכי מסוכן בימין כי הם לא סתם משרתי הון כמו ליברמן וביבי שימכרו את האמא שלהם במחיר הנכון והם לא נתפסים כימין הזוי כמו האיחוד הלאומי.

  2. נעם :

    אי הבנה של מושג הנרטיב

    אתה כותב "מי שמסתפק בעובדות, לא צריך נרטיבים"; יש בכך חוסר הבנה של רעיון ה"נרטיב" ושורשיו. הכי בתמצות, הנקודה היא שבהיסטוריה, ובכלל בעשייה אנושית (ויש אומרים גם במדעי הטבע אבל נעזוב את זה), גם עובדות הן עניין סובייקטיבי: בוחרים באילו אירועים להתמקד ואילו לעזוב (סלקציה), בוחרים בנקודת מבט על האירועים (אפילו לשונית: "עזבו" שונה מ"גורשו". שימוש ב"עזבו" מזניח משמעות שקיימת ולכן עושה עבודה סובייקטיבית, ולהיפך), וכולי.
    אתה טועה גם בדבר נוסף: "השאירו את העבר להיסטוריונים…" אבל אתה מנסה להיות "ציוני" בהווה ובעתיד. זוהי הטעייה, או טעות, משום שהתביעה שלך על הציונות היא למושג שטעון פירוש, מושג בתחרות, מושג שההיסטוריה שלו היא העבר שלו. כמו כל מושג חשוב, בעצם.

  3. שגית :

    הפלסטינים וערביי ישראל אינם חפים מהמצאת נרטיב שקרי שנוח להם איתו.

    יש חשיבות רבה להוציא מהמחקרים האקדמיים את העובדות ולפרסמם שוב ושוב כדי שישראלים יחיו כאן בידיעה שמדינת ישראל הוקמה בזכות ושהשטחים שנוספו לה ב- 48 נוספו כי היא ניצחה במלחמה שהערבים פתחו בה.

    אי אפשר להפוך את 48 ליום אשמה על גזל אדמות. זו הייתה מלחמה, לא מסע כיבוש.

    "לפעמים שומעים השוואות בין הנכבה לשואה. אך בעצם ההשוואה יש אטימות מוסרית: מה שקרה לפלסטינים ב-1947-1948 היה תוצאה של מלחמה שבה הובסו. השואה היתה מערכת מתוכננת של רצח המוני."
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227520.html

    לא מצדיקה בשום פנים ואופן את אם תרצו, אבל בהחלט צריך לתת מענה לבעיית הנרטיביים השקריים מהצד הפלסטיני והצד היהודי באמצעות הנגשת העובדות לציבור הרחב

  4. ק. טוכולסקי :

    נועם מה שמלמדים את ההיסטוריון הוא לכתוב היסטוריה ולחשוף את הבעיות והשקרים של נרטיבים.
    אז נכון רוב ההיסטוריונים כותבים אחר כך נרטיבים בעצמם, כמו שרואי חשבון או יועצי מס לומדים את מערכת המס ומייעצים ללקוחות איך לא לשלם או עורכי דין שלומדים את החוק ומגנים על מיטב החלאות.
    עובדות הן עובדות, תפקידו של ההיסטוריון היום בעידן שבו יש מודעות מאוד גדולה להבדל בין נרטיבים למה שבאמת היה הוא לחשוף את העובדות ולהראות למה שכחו ואת מה , את מי ואת מה זה שרת.

    שגית זה נכון שלפלסטינים יש נרטיב שקרי, כמו שלנו, כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו. אבל אצלנו בני מוריס בשלל עבודותיו כבר חשף את יסודות הנרטיב שלנו ושלהם והראה מה עובדות ומה אגדות ויהיו עוד רבים שיעסקו באותו הדבר. כי זה מה שהיסטוריונים אמורים לעשות, לחשוף את האמת העובדתית.

    כל עוד נתבצר בנרטיבים שלנו ולא נקבל את האמת אנחנו משקרים לעצמנו וכמונו הפלסטינים.

  5. עמית-ה :

    עמרי
    מסכים איתך אנחנו באמת צריכים ללכת קדימה ולהסתכל לאן אנחנו הולכים, ההיסטוריה היא רק חלק קטן מאוד בשיקולים.
    אבל יש לנו שתי בעיות בסיסיות, אנחנו עם שהוכה במשך שנים ועכשיו אנחנו מוציאים על סביבתנו את האלימות ש"השקיעו" בנו.
    תסמונת הילד המוכה שגדל להיות מבוגר מכה.
    הבעיה השניה היא הגלותיות, 63 שנים של עצמאות לא הספיקו ליצור אצלנו ביטחון עצמי של עם.
    חלק גדול מהישראלים חיים בתחושת רדיפה מתמדת וישנם פוליטיקאים כמו אם תרצו שבונים ונבנים על החרדה הזאת.
    העובדה שרובנו סובלים גם מחוסר ביטחון כלכלי קיומי, מכפילה עשרות מונים את הבעיות הבסיסיות, לכן לדעתי יש להתמקד במדיניות החברתית.

  6. שגית :

    לא מסכימה בעליל עם האמירה "ההיסטוריה היא רק חלק קטן מאוד בשיקולים".
    ????
    רק מההיסטוריה אפשר לצאת אל העתיד
    ההיסטוריה היא זו שמגדירה אותנו ומעצבת את העתיד – שם טמונים כל חילוקי הדעות ומשם צריכה לצמוח ההסכמה!!!
    הדברים לא נגמרים בהקמת מדינה פלסטינית, כדי לשמור על שיווי משקל בר קיימא, צריך יציבות פסיכולוגית של העמים, אם תרצו לקרוא לזה כך. לא רצים לקו הסיום ומתמוטטים שם…

  7. ק. טוכולסקי :

    שגית בדרך כלל מההיסטוריה מתעלמים ומגייסים לצורך כל מה שציינת נרטיבים. נרטיבים מכילים גרעין של אמת בדרך כלל וסביבו המון שקרים וחצאי אמיתות והתעלמות מהמון עובדות.

    למשל ב15 למאי פלשו צבאות ערב למדינת ישראל שזה עתה הוקמה, נכון. מה שלא מספרים לנו לפחות לא ב-40 השנים הראשונות הוא שצבאות ערב היו חלשים מצה"ל, לא מתואמים, לא חמושים כמו שצריך ועוד. מצד שני הפלסטינים מדברים על הנכבה כאילו האסון שלהם נפל מהשמים ולא עוסקים באמת ההיסטורית ובאחריותם שלהם. הקתולים בגרמניה בנו נרטיב מפואר של התנגדות לנאצים ומחקו מהסיפור את שיתופי הפעולה.
    למעשה מראשית ההיסטוריה נרטיבים נמצאים שם. באחד מארמונותיו של רעמסס השני מתואר נצחונו בקרב קדש, בסביבות 1250 לפני הספירה, במשך מאות שנים חשבו שהוא ניצח בקרב כי התיעוד הראה כך. רק מה היום יודעים שגם אם הוא לא הפסיד נצחונו היה ניצחון פירוס ולא מה שכותבי האסטלות שלו תיארו. מאז שיש תיעוד יש היסטוריה ויש נרטיבים ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל.

  8. שגית :

    לא היית יכול לכתוב לי את זה אם לא היו כותבים על זה ודנים בזה.
    כל שאני אומרת הוא שאין להתעלם מההיסטוריה וממשקל חשיבותה בעיצוב העתיד.
    יתרה מכך, חשוב שההיסטוריה תופץ לכלל הציבור כל הזמן.

  9. ל רפי :

    עברנו כבר את שלב "שיח הנרטיבים"; כדאי שנתעורר.

    אין רע בנרטיבים אם אין משתעבדים להםומאבדים את הקשר בין סיפור מעשה (לרוב סימלי ומיטי) לבין מציאות ועובדות. החלטות לאומיות, הסטוריות שגויות, לא תמיד ניתן להחזיר לאחור, ואין כמו השואה להמחשת הדברים.
    כאשר נרטיב הופך מסיפור עממי המשתלב בתרבות הלאומית, לכלי פוליטי לניגוח עם אחר, ובשם קדושת המטרה הוא מתנתק לחלוטין מעובדות הסטוריות מרכזיות ומאחריות להן, אין מנוס וחייבים להאבק בו, בין היתר בנרטיב חלופי מאזן. אם אינך עושה זאת, אתה יוצא מההתמודדות גם רע וגם טיפש. את התיקונים החיוניים שהזניחה ישראל כבר כמעט שני דורות, עושים "אם תרצו", וטוב שכך.
    צודקת שגית שמלחמת הגירסאות החדשה סביב הנרטיבים הלאומיים, וכמוה גם ההתיחסות ה"עדכנית" והפחות ופחות סלחנית, מקורם בנסיונות הערביים המחודשים לנצל סיפורים להשגת יתרונות פוליטיים, באמצעות שכתוב ההסטוריה. מדוע צריכה ישראל לקבל זאת ברוח טובה?!
    השקר הנגדול ביותר בסיפורי הנרטיב הערבי ה"עדכניים" הוא שההסטוריה של ארץ ישראל התחילה במלחמת ששת הימים. חלק אחר של אותו שקר, הוא שישראל באיו"ש היא מדינה כובשת. חלק נוסף בשקר הוא שאת הבעיה הפלשתינאית אפשר וצריך לפתור אך ורק בא"י המערבית, כאילו אין פלשתינאים במקומות נוספים, בראש וראשונה בירדן, וכאילו לא ביצעה בריטניה בזדון וברמיה חלוקה של שטח המנדט שניתן לה בשלהי מלחמת העולם הראשונה כפקדון זמני. פקדון זה ניתן על יסוד הצהרת בלפור (1917) ובמטרה להקים בו (לא בכולו) בית לאומי לעם היהודי. בשרירות לב ותוך התעלמות מכל אלה, הקצתה בריטניה כ- 77% משטח המנדט לממלכת ירדן, ובמקביל עשתה מאמצים רבים למנוע מיהודים להתישב בחלק הנותר. את יתרת 23% האחוזים, מבקשים עתה הערבים לחלק בין מדינה יהודית (שאין הם מכירים בזכותה להתקיים ככזו) לבין מדינה ערבית נוספת, שלא יהיה לה משפט קיום. בדרכרם להגשמת מטרה זו, הם מנסים לגרום לכך שגם למדינה היהודית לא יהיה משפט קיום…
    הסטוריונים אינם חפיםמטעויות, שגיאות בהבנת הנקרא והנאמר ופרשנויות שמעוגנות באישיותם, תרבותם אמונותיהם, דעותיהם הקדומות והאינטרסים הפרטיקולריים שלהם. בל נשלה את עצמנו, אין בדבריהם שום קדושה, במיוחד לא כאשר הם מפרשים את כוונותיהם של אישים שאינם עוד בין החיים ומעולם לא פרסמו בכתובים דברים דומים לאלה המיוחסים להם.
    נרטיבים אינם עיקר כיום, אבל גם אין שום סיבה "לברוח מהם" ובאותה "הזדמנות" גם להתרפק על הנרטיבים של יריבים ואויבים פוליטיים. אין כיום רבים בישראל שאינם מבינים שדרושה פשרה בין ישראל לערבים. הויכוח – המתנהל לעיתים כדו-שיח של חרשים – על מהות הפשרה ועל הנרטיב הלאומי שלנו שינחה מהות זו. בכל מקרה חשוב שהפשרה לא תהפוך לשגיאה הסטורית של העם היהודי לצד שגיאות אחרות שעשה במאה ועשרים שנות המאבק שלו לעצמאות בעידן המודרני.
    שנים של עצמאות אינן מיצרות בהכרח ביטחון עצמי של עם. 10 מלחמות וטרור מתמשך במשך אותון 63שנים, אינם תמריץ טוב במיוחד לזחיחות הדעת, או לאמון תמים בכוונותיהם הטובות של "ידידים" ולא כל שכן של אויבים מוצהרים.
    ועוד נפלא מבינתי: מדוע צריכה ישראל לקבל את התיזה שמנסים לכפות עליה "ידידים" ואויבים, כאילו היא זו שצריכה לפתור בגפה את הבעיה הפלשתינאית (זהו החטא הקדמון העקרי של הסכמי אוסלו), שעה שבעיה זו נוצרה בעקבות תוקפנות הערבים ב- 1948, וסרובם העיקש אחריה לפעול לתיקונו של מה שקילקלו. מדוע צריכה ישראל לקבל תיזה זו על רקע עמדת המוצא הערבית הגורסת שאין עם יהודי ושהעם היודי אינו זכאי להגדרה עצמית אותה הם תובעים עבור העם הפלשתינאי, שנולד ב- 1964 כאסטרטגיה מדינית פאן-ערבי נגד ישראל? אלה אינם נרטיבים, זו אידיאולוגיה, אמונה, מיסטיקה אבל בעיקר תוכנית מדינית אנטי-ישראלית – הדרות כולן בכפיפה אחת.
    על רקע הסטוריה זו ומציאות זו, מדוע צריכה ישראל לוותר על אלפי קמ"ר של שטח חיוני לביטחונה, שעה שהערבים מוכנים לתרום לפתרון,במקרה הטוב, "ניירות", ניירות שהם עצמם אינם קוראים אף פעם לאחר שנחתמו?
    (מגוחכת במיוחד היא הטענה של אחד הכותבים הגורסת שחמישה הצבאות הסדירים הערביים שתקפו את ישראל ב- 48' יחד עם ערב רב של פורעים וצבאות סמי-פרטיים, היו חלשים מצה"ל שאך זה קם וסבל אמברגו נשק. מגוחכת לא פחות נראית טענה זו על רקע העובדה שישראל לא כבשה את ירושלים ("בכיה לדורות" כפי שלימים כינה זאת בן-גוריון), והביאה עולים חדשים, ניצולי שואה, חסרי ידע צבאי ואיבדה רבים מהם רק כדי לשמור את הדרך לירושלים פתוחה? אבל בעיקר "מוזרה" העובדה שישראל "השתוקקה" לאבד כ 6000 איש ואישה (1%) מאזרחיה (ראוי להזכיר שמול אוכלוסיית המדינות שתקפו את ישראל ב- 48', 6000 הרוגים של ישראל הם שווי משקל יחסי באוכלוסיה ל 1,000,000 הרוגים בקרוב!!) במלחמה כל כך קלה ופשוטה?!

  10. שגית :

    לא אמרתי את מה שיוחס לי בתגובה לעיל. ייתכן והובנתי שלא כהלכה.
    מה שאני אומרת הוא שהמענה לנרטיב שמציעים 'אם תרצו' הוא יצירת נרטיב מאזן, שמתייחס לעובדות בזהירות הנדרשת ולא בביטול חשיבותה של ההיסטוריה, עם הפנים לעתיד ללא עבר (כלשהוא).

  11. ק. טוכולסקי :

    ל רפי, אתה יכול להגיד מגוחך עד מחרתיים, קרא את בני מוריס, תלמד היסטוריה תבדוק את העובדות, טוקבקים באורך הגלות לא הופכים את תוכנם לאמת, גם לא הקדמות של אראל סגל.
    5 צבאות ערב הסדירים לא שלחו את מלוא עוצמתם אף לא קרוב לכך לקרבות מלחמת העצמאות, רק הירדנים שסבלו ממחסור בחימוש מההפוגה הראשונה והלאה. גם צבאות ערב סבלו מאמברגו אבל בזמן שישראל נהנתה גם מנשק מהגוש הסובייטי כי ברית המועצות צפצה על האמברגו ונתנה לצ'כיה למכור לנו נשק והרכש של ההגנה עשה חייל בצרפת וארצות הברית צבאות ערב באמת סבלו מהאמברגו. זאת הייתה רק דוגמא, אז בחייאת במקום לענות לי ב-700 מילים של גיבובי שטויות והתעלמות מעובדות פשוט תלמד לפני שאתה עונה. אפילו משה פייגלין המליץ על 1948 של בני מוריס אז תרגיש חופשי לקרוא

  12. שגית :

    שימו לב עם מה אנחנו צריכים להתמודד
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1228760.html

    מצד אחד, אסור שישראלי יראה כזה דבר ושיקנן בו הספק שאולי הוא לא באמת לגיטימי.
    מצד שני, ישראלים צריכים להבין שהליכה להסכם שלום לא מכרסם בלגיטימיות של ישראל, אלא בדיוק ההיפך – תומך בקיום שמאפשר יישום העקרונות שעמדו לנגד עיניהם של מייסדי המדינה.

  13. עמית-ה :

    שגית
    לצערי אנחנו מתמודדים עם דברים הרבה הרבה יותר גרועים – http://www.gokadima.co.il/image/%D7%91%D7%99%D7%91%D7%99%20%D7%91%D7%A8%D7%A7.jpg

  14. שגית :

    🙂

  15. ק. טוכולסקי :

    כמה ציטוטים מתוך פוסטרים שהופצו באוניברסיטה העברית בידי תא אינזואגדה בתקופת פעילותו, זאת היא הציונות במיטבה כפי שהיא צריכה להיות:

    מאיר יערי, ממנהיגי תנועת הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר ומפלגת הפועלים המאוחדת, מחותמי מגילת העצמאות (1930)
    "בתמיכת אנגליה או בלי תמיכתה, עם רוב יהודי או בלעדיו, לא נוכל לשכון כאן לבטח אם לא נמצא בפועל הערבי ובפלאח הערבי בן ברית".

    דויד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון (1929)
    "מן ההכרח לקבוע יחסים צודקים בין היהודים והערבים שאינם תלויים ביחסי רוב ומיעוט. המשטר בארץ צריך להבטיח גם ליהודים וגם לערבים אפשרות של התפתחות בלתי מופרעת וקוממיות לאומית מלאה באופן שלא יקום בארץ באיזו תקופה שלטון ערבים ביהודים או שלטון יהודים בערבים, המשטר צריך לסייע גם להתקרבות להסכם ולפעולה משותפת של העם היהודי והערבים בארץ ישראל".

    דויד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון (1934)
    "אין אנו רוצים כי הערבים יקריבו את ארץ ישראל. ערביי ארץ ישראל לא יהיו לקרבן לשם הגשמת הציונות. לפי תפיסתנו הציונית אין אנו רוצים ואין אנו יכולים לבנות פה את חיינו על חשבון הערבים".

    פרופ' שמואל הוגו ברגמן פילוסוף ואיש רוח הרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית (1929)
    "אנו חפצים ליצור משטר כזה אשר יערוב לשני העמים את שווי זכויותיהם בלי לשים לב למספרם היחסי".

    זאב ז'בוטינסקי, מייסד התנועה הרביזיוניסטית (1931)
    "אנו כולנו לא רק רוצים בשלום: אנו כולנו, כל היהודים והציונים מכל הזרמים, רוצים בטובתם של הערבים הארצישראלים. אין אנו רוצים להוציא אף ערבי אחד הן מן הגדה השמאלית והן מן הגדה הימנית של הירדן. את משטרה של ארץ ישראל העברית הננו מתארים לעצמנו באופן שכזה: רוב האוכלוסיה יהיה עברי, אולם שוויון זכויותיהם של כל האזרחים הערביים לא רק שיובטח אלא גם יוגשם; שתי הלשונות וכל הדתות תהיינה שוות בזכויותיהן וכל אומה תקבל זכויות רחבות של שלטון עצמי תרבותי".

    אחד העם, אבי הציונות הרוחנית (1920) (מתוך בית לשני לאומים)
    "ביתו הלאומי של העם היהודי צריך להבנות מן החומר החופשי שעדין יש למצוא בארץ עצמה ומזה שיכניסו היהודים עמהם או שיבראו בעבודתם, מבלי להרוס עם זה את ביתם של שאר התושבים".

    "וזכות היסטורית של עם ביחס לארץ נושבת על ידי אחרים אין פירושה אלא זה: זכות לשוב ולהתיישב בארץ אבותיו לעבדה ולפתח כוחותיה באין מפריע.. אולם זכותו זו ההיסטורית אינה מבטלת זכותם של שאר תושבי הארץ הבאים בשם הזכות הריאלית של הישיבה והעבודה בארץ מדורי דורות. גם הם הארץ הזו היא ביתם הלאומי בהווה ורשות להם לפתח גם הם את כוחותיהם כפי מידת יכולתם".

    הבעיה היא לא ברעיון, לא בזכות שלנו כיהודים לתנועת שחרור לאומית פה בארץ, הבעיה היא בחלק מהיישום, במה ובמי שהשתלטו על הציונות ומה שהם עשו איתה. הגיע הזמן לתבוע את הציונות מחדש.

  16. "אם תרצו" במתקפה על מושג הנכבה- עבודה שחורה / עמרי די נור :

    […] המשך Share אין תגובות […]

  17. נמרוד :

    ברור שלא קראת את הספרון. זה שאתה יודע שרונן שובל הוא יו"ר אם תרצו לא הופך אותו לכותב. זה שאתה לא קראת מחקרים שעליהם מבוסס הספרון לא הופל אותו להמצאה/לנרטיב. תתעדכן.

  18. דרור :

    לא יודע לגבי כל המצוטטים בתגובתו של ק. אבל לפחות בן גוריון שינה מן הקצה אל הקצה את עמדתו לערבים כבר בסוף שנות ה 30, ולא, הוא לא עשה זאת בגלל ה"מחקרים" של אם תרצו.

  19. יהודי ציוני :

    די!!

    כתבה כל-כך רדודה וטיפשית, שאני נדהם. עם שמתעלם מהעבר שלו – אין לו עתיד. עם ישראל עבר כל-כך הרבה במשך השנים, לא בגלל שהוא היה כובש ולא בגלל שהוא היה מיליטנטי! אנחנו נרדפים בגלל שאנחנו עם נבחר, והעולם לא מסוגל לקבל את זה. תופעת ה"פלסטיניים" היא פשוט המשך לרדיפות מאז ומקדם. את הפלסטיני לא מעניין אם היהודי הוא ימני או שמאלני, הוא ירצח אותו בכל מקרה. עכשיו הם צריכים אתכם (השמאל) ולכן הם משחקים אתכם יפה. אבל חכו לרגע שבו תהיה להם מדינה.
    הגיע הזמן שנפעל קודם כל לשלום בינינו, היהודים. לאחמ"כ נתפנה לערבים (שלא רוצים שלום!)

    ערב טוב לכולכם, עם ישראל חי. (:

  20. ל רפי :

    אדון טוכולסקי (תגובה 11):

    ראשית קראתי את בני מוריס, ויש לי חדשות בשבילך, גם הוא שינה חלק מדעותיו בחיבורים מאוחרים יותר. אבל אני מניח שאתה קורא קריאה סלקטיבית כשם שאתה כותב כתיבה סלקטיבית.
    אתה צודק שמספר המילים אינו מעיד על תכן הדברים, אבל גם מיעוט מילים ודיבורים בוטים אינם מעידים על שכל טוב, על הבנת המציאות או עלן ניתוח מעולה.
    צבאות ערב היו צבאות סדירים ומצוידים כאשר נפתצחה המלחמה. לחלק מהם היו קשרים בינלאומיים ענפים למדי שאיפשרו להם להשיג נשק ותחמושת שעלו על השחיקה שסבלו במלחמה. הבעיה של ישראל לא היתה רק נשק ותחמושת אלא גם כוח אדם לוחם, ובכך לקתה בוודאי מול מדינות עצמאיות, בגלל המגבלות הבריטיות על הגירת יהודים אליה כבר משנת 39. אם אתה מוכרח לצדד בעניין הערבי, נסה לפחות לעשות זאת בשכל.
    אם אתה מתקשה לקרוא "700 מילים" או כל מספר אחר, במיוחד אם הדברים אינם לרוחך ואינך מסוגל להתמודד עימם בטיעונים עניניים, א5ני פוטר אותך מחוברת קריאת הדברים שאני כותב. בניגוד לך, אני מאמין בצורך להסביר ולנמק את הדעות שאני משמיע – סליחה.
    מפאת כבודם של החברים המשתתפים ברב-שיח זה, לא אדרג את דברי התשובה שלך בסולם הראוי להם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.