חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המאבק על התודעה

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 2.05.11 6:09

דני זמיר מגיב למאמר של אודי מנור ואדם רז על דרכו הפוליטית של עמיר פרץ, ומלמד מעט סנגוריה. לשיפוטכם

המאבק על התודעה
(בעקבות עבודתם של אודי מנור ואדם רז בנושא דרכו של עמיר פרץ[1])

יפתח גולדמן, מדבר בספרו (המצוין) המנתח את הסוציאליזם במתח שבין הפוליטיקה לאוטופיה[2] על המושג: "המעגל המרושע".
אם לתמצת את הרעיון שמעלה יפתח, כפי שאני מבין אותו, מצדדי התפיסה הפוליטית של הסוציאליזם טוענים שלא ניתן לפתח חברה שוויונית והוגנת לפני שהשלטון ייתפס על ידי הסוציאליסטים ותפיסה כזו מחייבת פשרות ושימוש בכלים ובדרכים שמציע המשטר הנוכחי המוטה לטובת הקפיטליזם הבורגני, ורק לאחר תפיסת השלטון שינוי כלי וכללי המשחק כדי לבטל את ההטייה הזו.
מנגד, הסוציאליסטים השיתופיים טוענים כי לא ניתן יהיה להגיע למהפך שלטוני וליישם תפיסות עולם סוציאליסטיות ללא הקמה מוקדמת של רשת קבוצות וקהילות חופשיות ושוויוניות שתיצורנה את הרקע והמצע החברתי והאזרחי להתרחבות התמיכה בדרך הסוציאליסטית עד לכדי רוב פוליטי ממשי.
מאחר והמציאות מספקת ראיות לצדקת (ואי צדקת…) שתי הגישות הרי שאם שתיהן נכונות מדובר בכשל מעגלי בלתי ניתן לפריצה, (הוא המעגל המרושע כהגדרתו של גולדמן). מעגל שמתקיים משום שמי שמבקש להשתמש על בסיס המציאות הנוכחית בכלים הקיימים ובתנאים הקיימים כדי לתפוס את השלטון נזקק בהכרח לפשרות ולבריתות  העשויות להעמיד אותו בביקורת מוצדקת כמי שחוטא לדרך הסוציאליסטית, ומאידך מי שיבקש לשמור על טוהר הדרך הסוציאליסטית ולפעול רק על בסיס פעילות חברתית חינוכית והתיישבותית שיתופית שתגדיל את המודעות לצדקת הדרך הסוציאל דמוקרטית ותיצור לה תמיכה הולכת וגדלה, סיכוייו להשיג כח שלטוני בתנאים ובכלים הקיימים במציאות הפוליטית אינם נראים בטווח הנראה לעין וספק אם אי פעם יוכל לצבור מספיק כח פוליטי כדי לתפוס את השלטון ולהשפיע על החברה כולה.

סיכום ביניים ונסיון ליישום על המציאות הישראלית: תומכי הדרך הסוציאל דמוקרטית צריכים מנהיגות פוליטית שיודעת לעשות פשרות נכונות ולכרות בריתות מתאימות כדי להגיע לעמדה שלטונית, ובד בבד ללא הרחבת הבסיס האזרחי של התמיכה הזו על ידי קבוצות, לימוד, תקשורת ועוד- (כפי שמסיק ומציע גולדמן בספרו הנ"ל) היכולת לצבור כח פוליטי מספיק כדי להוות גורם משמעותי לא תתקיים.

הבוקר, לקראת ה 1 במאי פירסמו חבריי אודי מנור ואדם רז עבודה מקיפה ומרשימה (ראה ה"ש מס' 1)  בה הם קובעים על סמך ניתוח עובדתי מדוקדק הסוקר את הכרעותיו ודרכו של עמיר פרץ בפוליטיקה הארצית כי פרץ, בחסות רטוריקה חסרת כיסוי, הוא סוציאל דמוקרט מדומה שמעשיו מנוגדים בפועל לרעיון הסוציאל דמוקרטי ושפעל לפירוק הכח המאורגן השיתופי שבשמו ולמענו התיימר לפעול. (אנא קיראו את עבודתם בעצמכם, כל מה שאני מפרש מדבריהם נובע מהבנתי המוגבלת)
מאחר וכפי שהבהרתי כאן לא אחת, אני חושב ששלי יחימוביץ צריכה לעמוד בראש העבודה[3] והמחנה הסוציאל דמוקרטי, ואינני חשוד איפה בהטייה לטובתו של פרץ דווקא, אני מבקש להעיר ולהציע הסתכלות נוספת על פעולתו ותרומתו של פרץ, הגם שאינני חולק כאמור על המסקנה האופרטיבית הסופית של מנור ורז כי פרץ אינו צריך לעמוד בראש העבודה.

הטיעון המרכזי שמעלים מנור ורז כנגד פרץ הוא שבחירותיו והכרעותיו בצמתות ההחלטה השונות נועדו תמיד לקדם אותו בדרך לעומתית שמשמעותה בסוף היום אפס או מינימום הישגים לתפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית במקרה הטוב, ונזק אדיר במקרה הרע.
נטען כלפיו בין השאר שהוא הפקיר את שדרות לטובת הפוליטיקה הארצית, גרם לפגיעה קשה בהסתדרות וברפואה הציבורית, ניצח את הבחירות בפריימריז בעבודה בזכות "מפקד ארגזים" שנעשה במרמה, תיכנן מראש להיות שר הבטחון ולכן לקח תיק זה, ומאז שפרש פעל כנגד ברק מסיבות אישיות קטנוניות.

איני חושב שפרץ ראוי לתשואות על פעילותו העלובה בכנסת היוצאת.
מסיבה זו ,כמו גם מחמת חוסר יכולתו לקבל כרגע קרדיט חוזר בקרב הציבור הישראלי בעקבות מלחמת לבנון השנייה, אני סבור שאסור לו לעמוד בראש העבודה ואם חלילה יזכה בפריימריז העבודה תיאבק על כניסתה בכלל לכנסת. אבל, האם הבסיס העיוני שהבאתי בפתיחה אינו מצדיק ראייה פחות חדה ודיכוטומית בעניין תרומתו ההיסטורית של פרץ לשרידת הותאוששות המחנה הסוציאל דמוקרטי בחברה הישראלית?

איני רוצה להתייחס לכלל הנושאים ברשימה באשר חלק ניכר מהעובדות המובא בה לא אומת על ידי, את חלקו לא יכולתי לברר,  וחלקו אינו רלבנטי למסגרת זו. אני כן מציע פרשנות שונה לחלק מהאירועים המוצגים ופרשנות חולקת לגבי תרומתו ודרכו של פרץ לרעיון הסוציאל דמוקרטי כבעל סיכוי להגיע לכלל היותו דרך שלטונית שליטה ומנצחת.

ראשית אני חושב שבחירתו של פרץ ללכת לפוליטיקה הארצית במקום להישאר ראש המועצה מקומית שדרות (זה היה תוארה כשעזב) בעלת כ- 12,000 תושבים (זה היה מספר תושביה כשעזב) איננה ראויה לביקורת כלל וכלל ויש בה הגיון מוצק דווקא מהראייה הפוליטית של הדרך לשלטון סוציאל דמוקרטי: מי שיכול להוביל ולהשפיע ברמה הארצית צריך וחייב לעשות זאת.
גם הטענות על פירוק ההסתדרות והנזק שנגרם לציבור העובדים המאורגן על ידי רמון/פרץ בגלל חוק הבריאות הן התעלמות קלאסית מההיבט התודעתי האידיאיליסטי (השיתופי) של הסוציאל- דמוקרטיה: השנאה והטינה שנצברה כלפי ההסתדרות בגלל  החברות בכפייה הרחיקה אוהדים בכח מתמיכה במפלגות ובאישים בעלי חזון סוציאל דמוקרטי. השארת כפייה זו הביאה את ההסתדרות למצב זהה או דומה מאד לזה שבו היו מצויות המפלגות  הקומוניסטיות במזרח אירופה ערב קריסתן: חברות בגלל הכרח או חשש ולא מתוך רצון או מחויבות (כמו בסקנדינביה למשל). לא רק שמדובר במתכון בטוח לחוסר רלבנטיות ניוון וסיאוב, אלא שהרעיון של פרץ (ורמון) לנתק ולסיים את החיבור מתוך הכרח ולבנות מחדש גוף רלבנטי שיסוד הרצון יהיה בו הרבה יותר מוחשי הוא נכון מאד מהצד העקרוני (במנותק משאלת ההצלחה לבססו בפועל). ההתעלמות של מנור ורז מהשנאה להסתדרות ולמימסד המייצג לכאורה רעיונות סוציאל דמוקרטיים בקרב העובדים והמעמד הבינוני, שנאה ששרידיה מלחכים עד היום, מביאים לקיטרוג כלפי פעולת פרץ בהסתדרות תוך עצימת עין מהחלופה: ריסוק והתנוונות מוחלטת עד כדי היעלמות של הזיקה להסתדרות כמציגת העובדים והאזרחים, וכנגזר מכך ריסוקו המוחלט של כל המחנה הסוציאל דמוקרטי והעבודה בפרט.
ולבסוף, התנהגותו האופורטוניסטית של ברק שכללה – למי שהספיק לשכוח-  כניסה לממשלה בניגוד מוחלט לתוצאות הבחירה ולרצון בוחרי העבודה, שינוי ברוטלי של החוקה במפלגה וצעדים נוספים של אני ואפסי עוד שנועדו לבצר את ברק כשליט יחיד ולחסל את העבודה הצדיקו את מאבק האיתנים שנוהל נגד ברק, גם (ולא רק) על ידי פרץ, ושנסתייע לבסוף.

מעבר לעניינים אלו, (ולא במקרה אינני מתייחס או מגן או מבאר את התנהגות פרץ מבחינות אחרות שבהן נמתחת עליו ביקורת עניינית קשה על ידי מנור/רז), יש לפרץ חשיבות אדירה מבחינה היסטורית בהתאוששותו והקמתו מחדש של המחנה הסוציאל דמוקרטי בכלל והעבודה בפרט, שממנו מנור ורז מתעלמים.

לעמיר פרץ תרומה ראשונה במעלה להרחבת התודעה והנכונות של אזרחים רבים לעניין זכויות ושכר עובדים, זכותם להתאגד ולהיאבק בבעלי ההון, אי ניצולם וזכותם ליהנות מחיי רווחה וממדינת רווחה. הדרך המלחמתית הלעומתית המחאתית ("הרטורית") שבה נקט גרמה לאוכלוסיות שונות ומגוונות: פריפריאליות, אידיאליסטיות, אינטלקטואליות, תקשורתיות ובימתיות, להצטרף למעגל הפעילים הפרו חברתיים ותומכי האג'נדה הסוציאל דמוקרטית בפועל או במשתמע.

לכן המסקנה הגורפת והטענה שפעילותו של עמיר פרץ מאז עזב את ראשות שדרות והפך לחבר כנסת פגעה קשות בדרך וברעיון הסוציאל דמוקרטי שהובילה מפגלת העבודה הציונית, וזאת משום המהלכים המעשיים  וההכרעות שנקט פרץ או משום תוצאות מהלכים אלו בפועל לא לוקחות בחשבון מאזן את התרומה האדירה של דרכו והתנהגותו של עמרי פרץ לגיבוש ולהתרחבות המעגל התומך בפועל, בקרב החברה האזרחית וציבור העובדים,  בדרך ובמנהגות סוציאל דמוקרטית בתקופה שבה לא היו קופצים רבים על דרך זו.

כפי שהראינו בתחילת רשימה זו, במציאות מורכבת שבה דרוש הן מינון ואיזון נכון בדרך פוליטית המחייבת פשרות ובריתות, והן פעולה מתמדת בשדה התודעתי- שיתופי, נדמה לי שלפרץ יש תרומה היסטורית חשובה מאד לשימור גיבוש וקידום התודעה התמיכה וההכרה בחשיבות תפיסת העולם הסוציאל דמוקרטית ובמנהיגות שתיישם אותה, תרומה השקולה או עולה על הכרעות שגויות שייתכן וביצע מבחינת הדרך הס"ד הרצויה.
בהיבט זה לפחות, העבודה החשובה של אודי מנור ואדם רז מחמיצה עניין עיקרי ומהותי.

 

דני זמיר

 


[2] "הסוציאליזם בין פוליטיקה לאוטופיה"- בהוצאת דביר, 2008

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , ,

13 תגובות

  1. דודי נתן :

    המאמר של שני תומכי ברק מלא באי-דיוקים

    זאת השיטה של אדם רז, המון עובדות, ואז אתה עומד ומשתאה – איך אפשר בכלל להתמודד עם זה?

    בדקתי עובדה אחת – היתה שקר מוחלט.
    הנה עוד דוגמא "חצי מהמתפקדים נפסלו – לא נכון.

    וכנ"ל האמירות לגבי התומכים בשדרות. נו אז כנראה רק השמות של הכותבים מדויקים.

  2. אלי סתוי ציר העבודה :

    ישאלו כל המלעיזים והמפקפקים ביכולת מנהיגותו של ח"כ עמיר פרץ את המחנה החברתי בישראל ,
    את האדונים המנהיגים הנוכחיים נתניהו את ברק ,מי הוא האיש המתחרה על האג'נדה והמצליח באמת להדיר שינה מעיניהם המנהיגותיות ,והתשובה שתתקבל לדעתי היא חד משמעית וממוקדת ביותר.

  3. ארז צ. :

    דני זמיר צודק, אמיר פרץ הוביל את המאבק להגדלת שכר מינימום

    נדרשת הקמה של מפלגה ותנועה גדולה שתאחד את העבודה, מימד, מרץ וחד"ש.

    מודל עיר לכולנו בתל אביב .

    בגלל ההתפלגות לרסיסי מפלגות אנחנו לא מצליחים לבנות שמאל סוציאל דמוקרטי משמעותי.

  4. חיים :

    לא הבנתי מה הבעיה של מר נתן

    הוא מציין שיש שקרים.
    הוא אומר שיש אי דיוקים.
    אבל הוא לא אומר איפה.

    אה, רגע, הוא אומר שזה לא נכון שחצי מהמתפקדים נפסלו: והרי יש ציטוט של שופטת שמאשר ש-40% מהטפסים נפסלו.

    מתוך עיתון הארץ:

    91,211

    מתפקדים חדשים למפלגת העבודה במפקד האחרון

    44,843

    מתפקדים שנפסלו, שהם 49% אחוז מכלל המתפקדים

    9,916

    טפסים עליהם חתימה מזויפת הועברו למשטרה

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3124820,00.html

  5. עמית-ה :

    חיים
    הדברים שלך בעייתיים עובדתית.
    כמי שהיה פעיל במערכת ההיא אני יכול להעיד כי טיפלתי בהרבה תלונות על בלגן במערכת המפקד, המערכת תפקדה באופן לקוי אבל שיוויוני.

    מתוך הכתוב בידיעה אליה אתה מפנה 44,843 נפסלו 29,096 נפסלו בשל פגמים מהותיים = חשד לזיוף/רמאות.
    כלומר כ-32% מהמתפקדים החדשים או 22% מסה"כ המתפקדים.

    האם אתה מציע שדווקא עמיר פרץ הוא האיש ש"הביא" את המתפקדים האלו?
    בבחירות שנערכו מספר חודשים אחרי המפקד זכה עמיר פרץ, אני חושב שזה מעיד שלא.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    איפוא ההיגיון זמיר?

    בסיס הכח ההסתדרותי חוסל,העבודה המאורגנת חוסלה,הפרטה ברברית העבירה כל נכסי הציבור לידי כמה פושעי הפרטה ששולטים בנו כפיאודלים.
    כל זה קרה כתוצאה מחיסול הסתדרות מנוונת ושנואה כדבריך.
    יפה מאד זמיר,בדרך כולנו הפכנו למובטלים ועובדי-קבלן הודות לשיתוף הפעולה השטני בין משטר ההפרטה בממשלה ,וחבורה של "סוציאל-דמוקרטים" מהשמאל שהשתלטו על ההסתדרות.

    אם נמשיך עם אותו היגיון,אז צריך להפריט את הרכבת,את חברת חשמל את הנמלים ,ובכלל בכל מקום בו יש "ברדק וניוון בגלל הוועדים החזקים",
    ואז נגיע לישורת הנפלאה של מודעות גוברת לאג'נדה הסוציאל-דמוקרטית נטולת מרכז כוח סידיקליסטי חזק כדוגמת עוצמת ההסתדרות בעבר,ועתירת עניים ועובדי קבלן.

    מה לעשות ,עוד לא שמעתי על משטר סוציאל-דמוקרטי, ללא בסיס איתן של איגודים מקצועיים השולטים בחלק גדול מהכלכלה.

    כמו בסקנדינביה למשל..

    גילוי נאות-אני בהחלט בעד השתלטות הציר של"י-פרץ על העבודה,והרחקת המפריטנים מההנהגה.

    אני חושד ב"פליפ-פלאפ" של מנור-רז,שעברו מתמיכה במפריטן ברק-אקירוב,לתמיכה בשל"י תוך התקפה פרועה על פרץ.
    הרבה יותר מתאים להם להתגייס לתמיכה במפריטנים נוסח בוג'י,פואד,אראל מרגלית ודומיהם.

  7. איתי :

    ארז, אתה תמיד אומר את זה ואני תמיד אענה לך – מודל עיר לכולנו כלל לא רלוונטי משלוש סיבות

    א. בבחירות המוניציפליות בת"א העבודה (בפועל, בראשות חולדאי) ומרצ רצו בנפרד מעיר לכולנו. אם אתה רוצה "מודל עיר לכולנו" ברשימה ארצית צריך למצוא פעילי ליכוד ושס שירוצו עם פעילי חד"ש.

    ב. בבחירות מוניציפליות אנשים לא מתחשבים כל כך בעמדות המדיניות של המועמדים. אם בעיר שלי (ירושלים) היה מועמד "יונה" שהוא מושחת ומנהל מחורבן מול מועמד "נץ" שהוא מנהל נהדר ונקי כפיים, יכול מאוד להיות שהייתי בוחר בשני.

    ג. מבחינת אחוז תומכי שמאל מדיני ושמאל חילוני-ליברלי בת"א, זו פשוט מדינה אחרת. לדוגמה, אם בת"א השמאלנית-ליברלית הספין השקרי "לא עומד בהתקווה" בכל זאת השאיר את דב חנין עם שלושים ומשהו אחוז, בשאר המגזר היהודי במדינת ישראל הספין הזה היה קובר אותו מתחת לאחוז החסימה.

    יש בהחלט היגיון רב בקריאה לבנות גוש סוציאל-דמוקרטי מאוחד, שיש בו מגוון דעות בציר המדיני. אבל ניסיון להכניס אליו את חד"ש כשותפה בכירה ואולי אפילו את מרצ יכול להיות אסון אלקטורלי שגרוע מריצה בנפרד. למעשה אפילו חיבור "פשוט" בין מרצ לחד"ש עשוי בסבירות גבוהה לדחוף את רוב המצביעים היהודים של מרצ לחיק קדימה/שינוי (המשך לתופעה שכבר מתרחשת מזה עשור) ואת רוב המצביעים הערבים של חד"ש לחיקה של בל"ד.

    כמו כן, להכניס בתוך "גוש השמאל" התיאורטי שלך גם את חובבי ההפרטה והבורקסים של קואליציה במפלגת העבודה (הרצוג, פואד ועיני) זה מתכון גרוע מאוד, משום שזו עגלה שבה כל סוס מושך לכיוון אחר. אם רוצים לאחד את השמאל, צריך קודם כל לשבור את מפלגת העבודה ו(כמו שכתבו פעם ב"דבר") יפה שעה אחת קודם.

  8. דני זמיר :

    למיכאל

    האיגודים בסקדנדינביה בנויים על תודעה ורצון בדיוק מה שההסתדרות לא היתה.

  9. דני זמיר :

    וחיסול המשק ההסתדרותי כמו גם הפרטתו לא נבע מכוחה של ההסתדרות או ממזימה של "סוציאל דמוקרטים" מנוולים שהתשלטו עליה, אלא בגלל שהמשק ההסתדרותי פשט את הרגל.
    להאשים בזה את עמיר פרץ זו נבזות לשמה. (להבנתי גם אודי מנור ואדם רז לא טוענים את זה).

  10. דקל-דוד עוזר :

    ארז כבר יש מפלגה ותנועה גדולה, קוראים לה מפלגת העבודה וכל אחד מוזמן להיכנס.
    עלות רכישת הזכות לבחור ולהיבחר היא רק 50 שקלים.
    אם אתה, או מישהו מהגופים שהזכרת רוצה להתפקד, אפשר גם ברשת, להלן קישור:
    https://www.havoda.org.il/Web/JoinUs/Join/Default.aspx

  11. מיכאל לינדנבאום :

    הפרטה=בזיזה

    לזמיר,
    קודם כל אני מאזכר את מה שאמר עמית הרפז באחד הפוסטים,שהמשק ההסתדרותי לא קרס אלא פשוט נחרב כתוצאה מתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 שהעבירה את השליטה במשק מהמגזר היצרני למגזר הפיננסי.הרבה מאד מפעלים פרטיים קרסו באותה הזדמנות.

    עדיין נשארת העובדה שחיסול הכח הפוליטי והכלכלי של ההסתדרות ,נעשה על ידי המשת"פים הסוציאל-דמוקרטיים של ההפרטה,(ציר ישראל קיסר-גאון למשל),והתהליך ההרסני הזה נמשך כאשר נכון לעכשיו עופר עיני ב"משמרת".
    נוסף על ההסגרה של הכח הכלכלי והפוליטי,לידי חונטה של טייקונים,האם חשבת אי פעם על המעמד השכיר המאורגן שנזרק לכלבים.
    יפה מאד שאתה מדגיש את האופי הדיקטטוריאלי של מנגנון השליטה ההסתדרותי,אבל מה שקיבלנו עם חיסול עוצמתה של ההסתדרות,זה משטר עבדים של עובדי קבלן וחיסול מדינת הרווחה,החלקית לפחות שהיתה נוהגת.
    במקום טוב יחסי,קיבלנו את המשטר הגרוע בעולם המערבי.
    עם ס"דים כאלה ,אין לטייקונים ממי לחשוש.

  12. דני זמיר :

    אז?

    התפוררות העבודה המאורגנת היא תוצר ישיר של מבנה הסתדרות הישן. הבנייה האיטית מלמטה כמו שכח לעובדים עושים עכשיו הוא הפוטנציאל העיקרי לבנייה מחודשת של איגוד מקצועי רחב כי הוא מבוסס על הצטרפות מרצון ומתוך אמון בארגון היציג ואנשיו.
    ההתעקשות שלך להמשיך ולהאשים אנשים ספציפייים בתרבות ארגונית רקובה ומנוונת מעציבה.
    (גם אם זה נכון ששינוי האקלים הארגוני כלכלי גרם לקשיים במשק הסתדרותי, הייתי מציע קצת יותר צניעות: קרנות הפנסיה ההסתדרותיות ומפעלים הסתדרותיים כבדים נוספים נוהלו בבבזבוז וחוסר אכפתיות עם תנאים מפליגים לטובת אנ"ש בטלנים שהיו מקרובים למוקדי הכח. מעמד על של פקידים או מעמד על של מנהלי חברות כח אדם זה מעמד על שאני לא מוכן לקלס ולפאר.)

  13. מיכאל לינדנבאום :

    הפרטה=בזיזה

    לזמיר,
    אני לא מדבר על "אנשים מסויימים",אני מדבר על בגידת האליטה הסוציאל-דמוקרטית ששלטה בממשלה ובהסתדרות,ובראש וראשונה על בגידת האליטה של מפלגת העבודה במעמד העובדים המאורגן.
    ושוב,נכונים דבריך על תרבות ארגונית רקובה ועל מבנה הסתדרות ישן.
    זה מחייב רה-אירגון מיליטנטי של ההסתדרות בכיוון סקנדינבי,לא הפרטה!
    אתה ממשיך לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה ובעצם ,המסקנה של דבריך ,היא שההפרטה על גרורותיה,עדיפה על המבנה המסואב של ההסתדרות.

    בתור קורבן הפרטה,אחד ממאות אלפים ,אני מצדיע לך ,יחד עם עוד כמה ברוני הפרטה…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.