חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

צ'ה גווארה והפוליטיקה של הסמלים התלושים

נושאים פוליטי, שעת חברה ב 15.07.08 6:08

מראשית השנה כותב ד"ר אודי מנור טור בעבודה שחורה. לרגל הטור האחרון, הוא מספר על עוללותיו באוניברסיטת חיפה, המובילות אותנו, הקוראים, לתובנה שנוכל לקחת להמשך הדרך

מאת: ד"ר אודי מנור

בין שאר עיסוקי אני פוקד מדי פעם את האוניברסיטה שעל הכרמל. 'מרצה מן החוץ' הם קוראים לזה שם, וזה בסדר. כלומר זה לא, אבל זה מה יש. בדרכי לכתה בה אני מנסה ללמד משהו אודות ההיסטוריה הפוליטית המודרנית של היהודים, אני עובר דוכנים של ארגוני סטודנטים, מעוטרים מרגל ועד לוח בכתובות בערבית, עלונים בערבית, טישרטס בערבית, בנדנות בערבית, מודעות בערבית. אף לא מלה עברית. זה בסדר.אני יכול לנחש מה כתוב שם. שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד [את זה הם למדו מעמוס שוקן]. שמדינת ישראל לא לגיטימית. שמדינת ישראל מפלה את הערבים. שמדינת ישראל יכולה – אם בכלל – לתקן את דרכיה, רק, ואך ורק, אם תהפוך למדינת כל אזרחיה [את זה מן הסתם הם שומעים ב90% מהקורסים שלהם, לא משנה איזה מקצוע הם לומדים]. מצד שני אני תמיד מנסה להזהיר את עצמי מניחושים חסרי בסיס.תשאלו למה אני לא שואל? כי בדרך כלל אין לי זמן. ומה שחשוב יותר, תמיד אין לי רצון. למה אין לי זמן? כי אני 'מרצה מן החוץ' כאמור. 5 חלקיקי משרות בארבעה מוסדות, או משהו כזה. ולמה תמיד אין לי רצון? כי מי שבמדינה בה הרוב דובר עברית, מתעקש שלא לדבר עברית, למרות שהוא יודע עברית, או לפחות מוכר את מרכולתו באנגלית, כמו שעושים אפילו האיראנים, כנראה לא באמת רוצה שאדע מה הוא חושב. או שזה לא מענין אותו. שזה בערך אותו הדבר.
אז למה אני לא לומד ערבית? כי אין לי זמן כרגע. אבל גם אם בעוד חמש שנים אשלוט בערבית כפי שאני מתכנן, זה עדיין לא פותר לי את הבעיה של הבנת עמדתם של הסטודנטים הללו עכשיו. ולכן לא נותר לי אלא לנחש, על פי ההקשר, על פי הצורה, על פי המקום, על פי רוח הזמן. התמזל מזלי ובביקורי האחרון באוניברסיטת חיפה, ידידי חובשי הדוכנים הלאומנים הערבים עשו מעשה, וכדי למנוע ספק אצל מנחשים מסוגי או מסוגים אחרים, צרפו לדוכן את תמונתו של צ'ה גווארה.

אני מודה ומתוודה, פרצתי בצחוק רועם. תוך כדי הליכה לכתה, בלי שאני נועץ מבטים אלא ברצפה או בתקרה. צחוק רועם זה על שום מה? על שום מה שנתפס בעיני כשיא האולטימטיבי כמעט של מה שאמור היה לעלות בדמיונו של הקורא את המלים ששימשו לי כאן ככותרת למאמר הזה: צ'ה גווארה והפוליטיקה של הסמלים התלושים.
ממה נפשך לוחש לי מארקס מהקבר אי שם בלונדון. ממה נפשך. זה הרי טיבו של העולם המתועש. הרי זה מתאפיין בניתוק בין הפועל לכלי העבודה, בין ההון היצרני לפעולה היצרנית, בין הון הסיבוב להון הייצור, בין הכלכלה והפוליטיקה, בין הפוליטיקאים והפוליטיקה, בין ההוויה לתודעה, בין התודעה לבין הספינולוגיה, וכן הלאה וכן הלאה.
ממה נפשך… זה העולם. אין קשר בין תמורה לתרומה, או בין מלים למעשים ובמקרה שלנו בין סמלים למהויות.טוב, אני לא בטוח שזה מה שהיה לוחש לי מארקס, אבל זה מה שהשמעתי לעצמי על מנת להרגע קצת מהצחוק המר שפרץ שלא בטובתי [ולמיטב ידיעתי והבחנתי אנשי הדוכנים, אחי הערבים, לא שמו לב ולא נפגעו ולא שום דבר דומה לזה]. וכשנרגעתי מעט, חשבתי את המחשבה ההיא, המשמשת לי ככותרת: צ'ה גווארה והפוליטיקה של הסמלים התלושים.
מיותר לציין שצ'ה גווארה, או השימוש באייקון הזה שלו, הוא לא המצאה של ידידי הערבים, הלאומנים הפלסטינים מבטלי זכותם של יהודים להגדרה עצמית [לאומית], ידידי הערבים שמרוב ביקורת על אפליית הערבים שכחו הן לבדוק מה קורה בביתם שלהם, והן מה קורה בבתי אחרים, שמא האפליה קשורה גם, אני מדגיש, גם, למדיניות ניאו-ליברלית חפה מאפליות על בסיס לאומני או אחר.
לא צריך להיות סוציולוג דגול או עיתונאי שנון כדי לראות שהאייקון הזה משמש כאחד הסמלים – אולי הסמל בהא הידיעה – של 'מתנגדי הגלובליזציה'. אלו שהתמזל מזלם ועולמם נחלק בבהירות ובדייקנות בין ארה"ב וגרורותיה [הציונות בראשם], לבין מתנגדי ארה"ב, יהא שמם תהא צורתם תהא שפתם וגודל שולחנם באוניברסיטה כלשהיא אשר יהיו.
צ'ה גווארה האמיתי היה רופא, בן למעמד הגבוה בארגנטינה, איש משכיל ונבון, שבסופו של יום מסויים אף שימש כשר האוצר בממשלו של פידל קסטרו. מהר מאד הוא התיאש מסתם פוליטיקה של מעשים ושל מציאות ושל יום-יום, וחזר לדבר 'האמיתי': המאבק חסר הפשרות באימפריאליזם ובמשרתיו.

אכן, קלעו ידידי הסטודנטים הערבים למטרה כאשר אימצו את תמונתו המוכרת של צ'ה כסמל למאבקם חסר הפשרות באימפריאליזם הציוני ובמשרתיו. מאבקו כמו מאבקם הוא מאבק תלוש, הנשען על סמלים תלושים, ולכן הוא מבטיח דבר אחד מעבר לכל ספק: תכנית פעולה ברורה למהפכנים חסרי הפשרות. במקרה של הסטודנטים הללו זה יכול להיות היום דוכן, מחר משהו אחר. מישהו יתעייף? תמיד יבוא מיליטנט חסר פשרות. לא רק פראיירים לא מתים וכן מתחלפים. גם קנאים. העובדה הזו ישנה כמו ההיסטוריה, והדברים ידועים.
ואולי עוד דבר אחד מבטיח 'המאבק' הזה: שימור המצב הקיים. צ'ה הפך לאייקון, שנאת ארה"ב ברחבי דרום אמריקה רק מתגברת. אבל בפועל, מי שלא מצביע ברגליים ומהגר לארה"ב, לספרד [ומשם לקהיליה האירופאית], בוודאי מקנא במה שקורה [וקורה!] בצ'ילה, ברזיל או אפילו פרו. ומה מתרחש שם? תהליך איטי, הדרגתי, אפור, נטול הירואיות, של פיתוח. קצת כלכלי. קצת חברתי. עוד פחות מזה פוליטי. אבל תהליך. מה שמביא אותי לתשובה על השאלה שריחפה מעל דברי ברבע השעה האחרונה: 'אז מה אתה מציע?'
זה מה שאני מציע: תהליך איטי, הדרגתי, אפור, נטול הירואיות, של פיתוח. קצת כלכלי. קצת חברתי. עוד פחות מזה פוליטי. אבל תהליך. יש הקוראים לו – ואני ביניהם – סוציאלדמוקרטיה. אבל לא השם חשוב, אלא המהות. כי גם כאן אפשר להפוך את הסוציאלדמוקרטיה לאייקון תלוש, והדברים ידועים.

הערת העורך: בחודשים האחרונים ניסינו מצד אחד להנגיש סוגיות כלכליות לקורא הפשוט, ולתת הסברי עומק לכותרות וסיסמאות ששוטפות אותנו, ומצד שני לברר בעיות עומק הקשורות לחברה בה אנו חיים ולסוציאל דמוקרטיה בפרט. אני מקווה שהצלחנו במשימה. חוץ מזה שהיה מהנה ומלמד לעבוד עם אודי אז תודה לו שלוחה מעל גבי האתר.
וכל הרוצים להמשיך לקרוא את אודי מנור באופן קבוע יכולים לעשות זאת בבלוג שלו.

נערך על ידי טל
תגיות: , , ,

14 תגובות

  1. איציק ארזוני :

    אני מזמין אותך לנצרת עילית, תראה פה הרבה אנשים שמסרבים לדבר את השפה העברית למרות שהם חיים במדינה דוברת עברית…

    טוב, אבל הם רוסים, אז הם בסדר…

    אפשר רק לנחש שבגלל שהם רוסים הם מדברים על טרקובסקי וטולסטוי והערבים מדברים על ….. בגלל שהם ערבים…. ואין צורך לשאול….. מספיק רק לשער….. כי הם ערבים! מה הם כבר מסוגלים לחשוב?

  2. רביב נאוה :

    אני חושב שאתה מפספס אתצ הכוונה, איציק.

    השאלה היא לא באיזו שפה אתה מדבר, אלא אל מי אתה פונה.

    אם לעולים החדשים שהזכרת יש טענות כלפי המדינה ומדיניות הקליטה שלה, הם יצטרכו לנסח את המחאה שלהם בעברית. אם הם לא עושים זאת, סימן שיש להם מטרה אחרת.

    עם התנועות הערביות זה אותו דבר: המטרה שלהן אינה שמירת זכויות או הפסקת האפליה. אם זו היתה סיבת המחאה, הם היו מפנים אותה (או לפחות משלבים בה) את מי שאחראי לאפלייתם ולשלילת זכויותיהם.
    המטרה שלהם היא צבירת כח פוליטי בקרב הציבור שלהם, בלי להביא לשינוי של ממש (כי אם שינוי שכזה אכן יתרחש – הוא יפגע בהם פוליטית באופן מיידי).

  3. נדב פרץ :

    רביב, מאיפה אתה יודע מי היו הדוברים, מה הייתה ההשתייכות הארגונית שלהם ועל מה הם מחו?
    אני אשמח, דרך אגב, לפירוט – מגובה בעובדות – לטענה שכל הארגונים הפוליטיים הערביים בישראל לא עושים כלום למען הציבור שלהם.
    ואולי עדיף שתשאל את עצמך למה מי שממונה על הטיפול באזרחי ישראל הערבים לא טורח ללמוד את שפתם, ומצפה שהם יפנו אליו בעברית? או – ואני נזהר כאן, שאודי לא יאשים אותי חו"ח ברדיקליות ימ"ש – שנציגי הציבור יהיו דוברי ערבית מלידה? הם פסולים מהשתתפות?

    ערבית היא שפה רשמית של מדינת ישראל. שפתם של 20% מאזרחי ישראל, שלא רצו ולא ביקשו להיות אזרחים במדינה יהודית. איזה בסיס יש לדרוש מהם לנהל את המרחב הציבורי שלהם בשפה העברית? רק כי אני לא מבין?

  4. ירדן :

    אני חושב שצבירת כוח פוליטי בציבור שלהם כן יכול לעזור להם להביא לשינויי ממשי. כרגע הייצוג שלהם בכנסת לעומת הייצוג באוכלוסיה הוא מאוד נמוך.

  5. איתי :

    אני מודה לאודי ולטל על הטור המושקע (יש פה מומחה או מומחית לס"ד שרוצים להיכנס לנעליהם?) ובמיוחד להעלות על נס את תפקידו של טל ששימש כאהרן למשה במדבר – זה יודע את התורה אך לעתים מסתבך בלשונו, וזה מתרגם אותו לשפה קולחת שכולם ישמעו – ואולי גם יעשו

    אני חייב לציין שלא הצלחתי לפענח את התהליך האידיאולוגי שעבר על אודי בשנתיים האחרונות, שברמה הפוליטית התבטא במעבר ממחנה פרץ למחנה ברק. הציפיות לשינוי וגם הכלים המוצעים במאמר זה אינם דומים כלל למה שלימדנו אודי בטוריו הראשונים ובראשית דרכו בבלוג שלו.
    חלק נלווה לתהליך זה הוא העיסוק הרב (גם בבלוג) בגורמים רדיקליים של אזרחי ישראל הערבים (וגם בצד הפלסטיני).

    זה מאוד הזכיר לי את גישת ה"אין פרטנר" (המסוכנת לטעמי) של ברק, שבעצמה מחזקת את הרדיקלים בשני הצדדים, ולעתים גם את שנאת הזרים האירופאית המופנית היום כלפי המוסלמים.

  6. ליאור שוורץ :

    אני חושב שהנקודה החשובה ביותר

    וכן חשובה מאוד ההסתכלות הסוציאל דמוקרטית לדעתי.
    זה ניתוץ החברה הרב תרבותית וניסיון חדש ואחר לבנות כור היתוך או חברה אזרחית שמקבלת את זכותו של השני לחיות כאן. והפעם
    אני בא בטענה לציבור הערבי שאינו מכיר בזכות של העם היהודי במדינת ישראל וכל עוד הם ירצו מדינת כל אזרחיה וינסו בכוח להתנגד לזכות
    שלנו לחיות כן,אירועי אוקטובר 2000 יחוירו לעמות מה שיגיע.
    יש מחרחרי מלחמה בין אזרחי מדינת ישראל הערבים.

  7. ירון :

    באוניברסיטת חיפה מתנהלת בימים אלו תעמולה לקראת הבחירות בין התאים הערבים השונים לועד הסטודנטים הערבי, ועל כן הפרסום בערבית בלבד. אתה, או אנחנו היהודים, באמת לא קהל היעד של תעמולה זו.

  8. האזרח דרור :

    נו באמת

    אסור לארגונים ערבים להשתמש בערבית כדי לפנות לסטודנטים ערבים? הם חייבים לדבר אליהם בעברית?

    מצטער שאתה מרגיש בחוץ. תלמד ערבית.

    צ'ה גאוורה הוא סמל לאנטי גלובליזציה? אולי הוא סמל לתמיכה בקומוניזם או באנטי ממסדיות? אולי גם וגם?

    מצטער לקלקל לך אבל "אנטי גלובליזציה" זה לא משהו חד מימדי כמו שאתה מציג אותו כאן, ובטח לא מחאה חד מימדית נגד ארה"ב ובעד כל מה שיוצא נגד ארה"ב. זה ממש פוגע ומקומם לשמוע כאלה דברים כאן.

    מה דעתך על "סוציאל דמוקרטים הם בסך הכל סטלינסטים מנומסים"? נכון מעצבן? אף אחד לא אוהב להיות קריקטורה.

  9. איציק ארזוני :

    אני חושב שזה סביר למדי לצפות מכל קבוצה לנסות לצבור כוח פוליטי מהציבור שלה…

    אתה בטח יודע כמה מודעות פוליטיות ברוסית יש. אפילו סרטוני תעמולת בחירות של מפלגות מסויימות היו ברוסית. זה קהל היעד שלהם.

    לי הפריעה קצת ההצהרה שאתה לא צריך להבין ערבית כדי לדעת על מה הם מדברים.
    הרי זה לא לדעת, זה לשער. אולי לשער על סמך ניסיון רב וידע אקדמאי, אבל זה עדיין לשער.
    כמו להגיד ש"מי שמדבר בערבית נשמע כאילו הוא תמיד מקלל!"…

  10. ד"ר אוֹרי אמיתי :

    אני מצטרף לדבריו של ירון, ומאשר את נכונותם.
    הפעילות המוגברת של שולחנות, דוכנים וכו' באונ' חיפה בשבועות האחרונים היתה בשל הבחירות לועד הסטודנטים הערביים. זה מקרה מובהק של פניה לקהל מסוים, שלפי הגדרתו דובר וקורא ערבית.

    היום הגיע לתיבת הדוא"ל של מכתב המתאר כיצד הסטודנטים הערבים חילקו סוכריות ביום חילופי הגופות בשבויים, ולבשו חולצות ועליהן תמונת קונטאר שר"י.
    סוכריות אכן חולקו, כחלק מהמאמץ להביא סטודנטים להצביע, ובלי שום קשר לעסקא עם החזבאללה. סוכריות וכיו"ב חולקו גם ביום שלפני כן,
    וגם בזה שלפניו.
    חולצות עם תדפיס קונטאר לא ראיתי, ולא פגשתי אף אחד שראה.
    מקור הדווח: "תא תקווה" – קבוצה שאינני יודע בדיוק מי עומד מאחריה, אם בכלל, אבל האופי הכללי שלה ברור למדי.

    ועוד הערה חשובה:
    הבחירות הללו לועד הסטודנט הערבי הן החזרה הרשמית של הדמוקרטיא הסטודנטיאלית לקמפוס, אחרי שמוקדם יותר השנה בוטלו הבחירות לאגודת הסטודנטים בעקבות השביתה (הרכב האגודה השנה נקבע ב"דיל" בין תא "נטו" המוביל, לבין נציגי חד"ש).
    הריני לברך על חזרת הדמוקרטיא לקמפוס!

    ועל צ'ה גווארה –
    ההגדרה "סמל תלוש" קולעת להפליא.

  11. א :

    תא התקווה קשור למפלגת התקווה של ישראל אלדד

    גם דיווחים מוגזמים וצילומים מהאירוע השקט הזה http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=498105&blogcode=9139557
    "הוצאו מהקשרם" ע"י גורמי ימין גזעני והועלו לאתרי אינטרנט ולמכתבי שרשרת בנוסח זה שאתה מתאר.

  12. אודי - סניף עין השופט :

    שלום לכל המגיבים. האמת? הופתעתי מעצם כמות התגובות. העירו לי פעם שלא להגיב לתגובות זהו ביטוי לזלזול. ומצד שני העירו לי שלא מקובל שמי שכותב רשומה ישתתף בתגובות על התגובות לרשומה. רק אלהים יודע מי צודק, ומכיוון שכידוע אלהים כבר פרש מזמן מעניני חברה, כלכלה ופוליטיקה, אין לי אלא לקבל החלטות בעצמי. אז קודם כל לנדב פרץ. תמשיך לעודד את הערבים להיות צודקים ובורים. ככה בטוח יקודם מעמדם בשוק העבודה, בחברה ובעיקר בפוליטיקה. אני מציע לך שוב לשמוע את מסקנתו של יואב פלד, אנטי-ציוני ידוע, אבל בניגוד לרובם גם אדם הגון ואינטליגנט. ומה הוא אמר? שיש להכריח את מערכת החינוך הערבית להתנהל כולה בעברית. כך יוכל המיעוט הערבי המדוכא לשפר עמדות בכל ענין ולכל מטרה: בין אם הוא רוצה להשמיד אותי כדאי לו לדעת עברית רהוטה [ולאמץ דרך אגב גם כמה הרגלי חשיבה ועיון ראויים לשמם – א פרופו ההערה המשווה את הערבים לרוסים, וכן, יש ערבים רהוטים ומבריקים והכל אבל הם המיעוט המעיד על הכלל ואת זה אני אומר על בסיס 8 שנות הוראה בצפון, 30% מהסטודנטים שאני פוגש הם ערבים, שזכו ונהנו מגישת נדב פרץ הפרוגרסיסט הידוע], ובין אם הוא רוצה לבנות יחד אתי חברה צודקת, או לכל מטרה אחרת. מדוע מה שמובן מאליו לכל בן מיעוט בכל חברת רוב לא מובן בארץ הזו? בגלל התייסרות הנפש של נדב פרצים?? לו אני ערבי, היועץ האחרון שאני רוצה להקשיב לו הוא נדב פרץ ותואמיו.
    דבר שני: איתי תוהה מה קרה לי בשנתיים האחרונות. למיטב ידיעתי מה שקורה לכל אחד שאיננו שבוי בהתייסרויות נכבה וכד', או שנאת אמריקנים או הערצת הביקורסיביות ויהי מה. קודם כל למדתי הרבה. זה לא קרה לי רק בשנתיים האחרונות אבל גם בשנתיים האחרונות. למדתי הרבה גם מספרים וגם מעיתונים ובעיקר מאנשים שלא הכרתי והתמזל מזלי והכרתי. אז למדתי. ומה עוד קרה לי? שאת השקפתי הישנה והטובה שהתגבשה מי יודע איך ובדיוק מתי, ושלצורך הענין נכנה אותה כאן 'סוציאל-דמוקרטיה', חידדתי והעמקתי ביחס למציאות, ביחס להתרחשויות. עמיר פרץ למשל. או המעטפות של אולמרט להבדיל. ואיך שלי יחימוביץ מוכנה להגן על זליכה רק כי הוא מצטייר כנאבק בשחיתות. ויותר מכל למדתי להכיר עוד יותר לעומק את 'השיח' השמאלי, ולהבין שאם זה 'שמאל' כבר עדיף להיות סתם אזרח שמצביע פעם בכמה שנים. מכיוון שרגש האחריות לא פג בי, בעיקר שעיסוקי הוא מפגש אנושי בעניני היסטוריה פוליטית, אין לי ברירה אלא לפתוח את הפה ולא לסגור אותו. אני שמח להודיע שאחרי שנתיים אני ממשיך להחזיק מעמד מול הגל העכור של פוליטיקת הסמלים התלושה של הנכבה, שהיא עוד ביטוי לכל פוליטיקת סמלים תלושה. מתנצל שהארכתי, ובעיקר מתנצל בפני אלו שאמרו דברים ואולי ציפו לשמוע תגובה ולא באו על סיפוקם. אולי בכל זאת דבר אחרון. קשה לי למצוא מלים עדינות להגדיר כל סוג של גישה של אנטי-גלובליזציה. איוולת? טימטום צרוף? עוד סמל תלוש? כמה פעמים אפשר לחזור על אמיתה היסטורית טריוויאלית שילדתי בת ה8 יכולה להרצות אודותיה במשך עשר דקות? גלובליזציה היא עובדה קיימת כבר לפחות, לפחות 300 שנה. ואני מתכוון להתפשטות כלכלה מתועשת, כלכלת שווקים, כלכלה המבוססת על חלוקת עבודה משוכללת ודינמית, על חלוקת עבודה עולמית שגם היא משוכללת ודינמית ונתונה לפוליטיקה וכו' וכו'. השאלה היא, ומי יודע כמה פעמים אמרתי את זה ואמרו גדולים ממני [שטיגליץ, סורוס], היא לא 'האם' גלובליזציה, אלא 'איך' גלובליזציה. ולכן, רק מטוטמם גמור, אוויל משריש או דגנרט פוסט-מודרניסט 'ביקורתי' יכול להמשיך לבלבל את המוח על אנטי-גלובליזציה. הבעיה שיש תמיד טרום-אוויל שישמע אותו. יפתח בלוג, יקנה טישרט אדום וידפיס עליו תמונה של צ'ה גווארה.

  13. איתי :

    דבריך מדגימים בעיני את הטרגדיה של השמאל בישראל ואחת הסיבות לכך שאינו מצליח לחזור לשלטון.

    זה לא רק התהום והיעדר שת"פ בין רדיקלים לפרגמטים – זה קיים בכל העולם ולא רק בשמאל.

    בעיני הטקסט שלך מדגים כיצד מצד אחד ניצבת קבוצה קטנטנה שיצרה לעצמה (באחריותה במידה רבה) תדמית של אנשים שאכפת להם מהפלסטיני (בשטחים או אזרח ישראל) ומהנראטיב שלו יותר ממה שאכפת להם מיהודים.

    אבל מצד שני ניצבת בתוך ה"שמאל" (ולעתים עם דעות מאוד שמאליות בנושאי כלכלה וחברה) קבוצה גדולה בהרבה וחזקה בהרבה הנגועה קשות בגזענות התנשאות ושנאת הזר. הזר יכול להיות מרוקאי מעיירת פיתוח, ערבי מהגליל, בדואי מיישוב לא מוכר, או פליט רצח עם מדרפור המכונה בפיכם "מסתנן".

    מבחינה דמוגרפית, אני מתרשם שמגזר ה"רד-נקס מהשמאל" מרוכז בעיקר בקיבוצים (ע"ע תמיכת אורית נוקד בחוק דרומי). לכן הנסיונות להקים את השמאל לתחיה על בסיס הקיבוצים נידונו לכישלון ולא משנה אם זו העבודה,מרצ או מפלגה חדשה.

    נציגיו הפוליטיים של זרם זה בעבר היו אחדות העבודה וכיום – הנציג המובהק הוא אהוד ברק מאירועי אוקטובר, שחזר מן הגלות בעזרת "ערבים טובים" שאירגן לו פואד. למרבה צערכם, הוא אמנם יודע לתחזק מאחזים בגדה ואף להרוג ערבים (כפי שהתגאה למרבה הגועל עמי אילון בחזרו אחרי קולותיכם), אבל אין כל קשר בינו ובין הסוציאליזם של אחדות העבודה.

  14. נדב פרץ :

    אם זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מצחיק.
    סתם, האמת היא שזה מצחיק גם ככה.

    תגיד, אודי, התעדכנת כבר בזה שמה שהיה באותו יום באוניברסיטה הוא יום הסטודנט הערבי?
    או שאתה חושב שגם בענייניהם הפנימיים הסטודנטים הערבים חייבים לדבר עברית? אולי גם בבתים שלהם?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.