דוקטורנטים לעבודה סוציאלית תומכים במאבק העו"סים

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, מכתבים ב 28.03.11 5:59

דוקטורנטים מבתי הספר השונים לעבודה סוציאלית בארץ תומכים במאבק העובדים הסוציאלים באופן מלא. המכתב לפניכם

הודעת תמיכה

אנו, דוקטורנטיות ודוקטורנטים מבתי הספר והמחלקות לעבודה סוציאלית באוניברסיטאות בישראל מביעים את תמיכתנו המלאה והבלתי מתפשרת במאבק האיתן, והצודק שמנהלות העוֹבדות הסוציאליות.

אנו תומכים:

• בהעלאת שכר שתבטא את חשיבותו וקשייו של המקצוע ואת ההשקעה הרבה של העוֹבדות בו, כמו גם את שחיקת השכר שחוו עוֹבדות אלו במהלך שנים רבות
• בהחלת "צו ההרחבה" על כל העוֹבדות במקצוע כך שלא יימשך ויחמיר המצב המגדיר עוֹבדות סוג א' וסוג ב'
• במאבק נחוש שלא מכופף זכויות, צרכים ורצונות של עוֹבדות בפני אינטרסים פוליטיים

 

 

 

 

 

 

 

 

מודעה זו מומנה באופן פרטי על ידי החתומים עליה

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: אקדמיה, שביתת העובדים הסוציאליים

קישור קבוע 8 תגובות

8 תגובות

1. מיכאל לינדנבאום :
   28 במרץ, 2011 בשעה 11:02

   כל הכבוד על הבעת הסולידריות של הדוקטורנטים.
   אולי היה מועיל אפילו להשבית את בתיה"ס לעבודה סוציאלית?
   לעשות מעשה?

2. שני ג'רבי :
   28 במרץ, 2011 בשעה 17:30

   מיכאל.
   רוב האוניברסיטאות אכן גייסו את מרצם של הסטודנטים והשביתו לפחות את ימי ההכשרות המעשיות באופן מוחלט גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי למשך שבועיים כצעד תמיכה ולשם קידום המאבק.

   לצערנו, לא כל האוניברסיטאות והמכללות מחוברות לשטח ומובילות אמירה חברתית. ישנם עובדים סוציאליים בסגלי בתי ספר שונים שרחוק רחקו לעולם האקדמיה הפרטני והקליני ושכחו מזמן את מקורות המקצוע. באוניברסיטת בר אילן למשל לא הצלחנו להביא לצעד תמיכה ומחאה כזה.
   כל הכבוד לדוקטורנטים, המרצים הבאים. תובילו סטודנטים עם חזון.

3. חן -מיבשים את החולים למיכאל :
   28 במרץ, 2011 בשעה 22:26

   כאשר פוליטיקאית הקוראת לעצמה ס"ד, נדרשת ברגע אמת לעשות הכרעה, והיא ברגע האמת הזה בוחרת לגמד את המאבק שבמילים שלה רק יומיים קודם היה הכי חשוב בעולם – שום דבר הוא לא רציני.
   ושלא יספרו לי אנשים שהם לא עורכי דין ורואי חשבון, בתור תירוץ לתמיכה בשלי בכל מחיר, במקום לעשות את ההיפך – לדרוש ממנה שתקשיב לקהל שלה.

   כבר היום עוד לפני ההתרחשות המחפירה בבית הדין, היו איננדיקציות לכך ששלי מאבדת ברגעים אלה ממש את ה"חשק" של חלק גדול מהציבור שלא רק תומך בה עקרונית, אלא גם מעשית.

   בעגלא ובזמן קריב? אנשים עוד יבינו את הדברים שלך על דרך האירוניה.
   כי לא, ככה לא תיבנה ס"ד.

4. מיכאל לינדנבאום :
   28 במרץ, 2011 בשעה 23:37

   אין אהבות שמחות

   יש רגעים בחיים שהשתיקה יפה להם,ואין אדם חף מטעויות.

   ברם,אין לשכוח,אם זה היה תלוי בשל"י ,מצבם של העו"סים היה משתפר דרמטית.

   האשם הוא במשטר,דהיינו,ביבי המייבש הגדול,האיגוד מטעם הנקרא הסתדרות,ובית הדין לעבודה ,שלרוב ,איכשהו לא שוכח ממי הוא מקבל משכורתו…

   אולם יש עוד משהו.17 שנה העו"סים יושבים בשקט,ואפילו שיש להם אפשרות לעבור לאיגוד מקצועי אמיתי-כח לעובדים-הם לא עושים זאת.

   של"י בניגוד לסוציאליסטים מסויימים מטעם עצמם,מעולם לא ישבה בעמדת כח בה יכלה להשפיע לטובת העכודה המאורגנת.

   בעגלא ובזמן קריב היא תהיה בעמדה כזאת.

5. חן -מיבשים את החולים למיכאל :
   29 במרץ, 2011 בשעה 0:05

   שמעת פעם על דבר כזה שנקרא שווי משקל? תשאל את המהלכים על חבל דק…..

6. רביב נאוה :
   29 במרץ, 2011 בשעה 3:32

   שלי, בדיעבד, טעתה בנקודה אחת: היא סברה שהאוצר, במקרה של צווי מניעה, לא יחזור בו ממה שהושג. האוצר הודיע בביהמ"ש שהוא כן. חוץ מזה, שלי צדקה לאורך כל המכתב שלה ואני לא אומר את זה כאחד ממעריציה הגדולים. העו"סים אכן לא היו יכולים להשיג הסכם יותר טוב בנסיבות הנוכחיות. מי שאומר אחרת, משחק בנדמה לי – או מצפה שעל גב העו"סים נשנה את מצב יחסי-העבודה בכל המשק

7. נדב פרץ :
   29 במרץ, 2011 בשעה 8:06

   רביב: אתה מחליף סיבה ומסובב.
   זה לא נכון להגיד 'טוב שעופר עיני הגיע להסכם, כי אי אפשר יותר מזה' (שזה מה ששלי אומרת), אלא 'אי אפשר יותר מזה, בגלל שעופר עיני הגיע להסכם'.
   הקייס של האוצר* בפנייה לביה"ד לעבודה היה – השגנו הסכם, אין עילה להמשך שביתה. אם עיני לא היה תוקע סכין בגב העובדים, לא היו צווי מניעה.

   וצריך להגיד הפעם לשלי את מה שאנחנו תמיד אומרים לברק – גם אם הניתוח שלך היה נכון, את לא פרשנית אלא פוליטיקאית. ההצהרות שלך לא נועדו להסביר לנו את המציאות, אלא להשפיע על המציאות. וההצהרה של שלי הייתה חלק (לא גדול) ממסע הדה-לגיטימציה של המשך השביתה, שהביא בסופו של דבר לסיומה (תמיכה מסיבית של פוליטיקאים הייתה יכולה, למשל, להביא את חברי האיגוד להצביע נגד ההסכם החדש).

   * קייס קלוש, אבל כבר כשנילי ארד החליפה את סטיב אדלר כולם אמרו שברור לאיזה כיוון תנשוב עכשיו הרוח בביה"ד

8. מיכאל לינדנבאום :
   29 במרץ, 2011 בשעה 10:38

   לנדב,
   1)ברק היה מנהיג המפלגה.תפקידו היה להנהיג ולא להיות פרשן.
   הוא ברח ממחוייבותיו הפוליטיות,בדיוק כמו פרץ המנהיג שקדם לו.
   של"י,בניגוד לשניים,(וכמו פרץ היום)היא אחת מ-8 חברי מפלגת האופוזיציה.כלומר ,אין לגזור גזירה שווה.
   כמובן ,כפי שאמרת,עדיף היה לא לומר דבר ,מאשר להיגרר למחלוקת מיותרת.
   2)אני לא חושב ש"תמיכה מסיבית" של פוליטיקאים היתה משנה משהו,מאחר שבכנסת יש מצב נתון.

   3)הבעייה היא סד הברזל של הסמכויות הארגוניות והמשפטיות של ההסתדרות.היא הארגון היציג ורק לה סמכות להשבית ולנהל מאבק בביה"ד לעבודה.

   ברגע שעיני ,כדבריך,"תקע סכין בגב העובדים",המשחק היה מכור.

   אלא אם כן ,כדוגמת ועד חיפה כימיקלים צפון לפני 10 ימים,אירגון העו"סים היה עובר כאיש אחד לאיגוד מקצועי לוחם אמיתי–כח לעובדים.