חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בין פשרת ששינסקי לעובדים הסוציאליים

נושאים דעות, פוליטי ב 24.03.11 5:02

מאבקים דוגמת שביתת העו"סים ותמלוגי הגז צריכים להיות מלווים בפעילות לשינוי המציאות הפוליטית בישראל ויצירת כוח-פוליטי משמעותי  לתומכים בהם

מאת ק. טוכולסקי

בזמן שאני כותב שורות אלו מצביעים בוועדת הכספים מתחילות ההצבעות על מה שנותר מדוח ששינסקי. אחרי שששינסקי התפשר והממשלה קצת עיגלה פינות, מסתמן עכשו שכולם יצביעו בעד. כמובן גם זאת בתמורה לעוד כמה ויתורים זעירים של עשרות עד מאות מיליוני שקלים לשנה. אלו ימסרו כמתנה לטייקונים ותאגידים. ישראל ביתנו והליכוד גמרו לגרום לאזרחי ישראל נזק ועכשו הם יכולים להצביע בעד מה שנותר ולהצטייר גם הם כאילו הם דואגים לציבור. בין הכניעות האחרונות, הכנסת סעיף שמחייב אי העלאה של המסוי על חברות האנרגיה בעתיד ועוד כמה תופינים קטנים. האוצר שמגלה קשיחות רבה מאוד מול העובדים הסוציאליים במאבקו נגד מתן צו הרחבה, נכנע שוב לטייקונים. זה קל מאוד להלחם בעובדים סוציאליים שדואגים לחלשים וחסרי הישע בחברה תמורת שכר עלוב, זה הרבה יותר קשה להלחם בטייקונים ולהשיג לציבור את מה שבאמת מגיע לו.

שביתת העובדים הסוציאליים ממשיכה כאילו כלום לא קרה כי העובדים הסוציאליים הם לא טייקונים, הם לא מזמינים שר בכיר לארוחת צהרים בכדי להטוות עמו מדיניות, הם לא מפציצים חברי כנסת בלוביסטים שמבטיחים להם שמים וארץ ומתארים להם השכם וערב בהפצצה בלתי פוסקת של מידע למה הם חייבים להצביע למען העשרת העשירים ושוד העם. הם לא יעסיקו את הדור הנוכחי של נערי האוצר כשאלו יפרשו למגזר הפרטי. לא העובדים הסוציאליים הם עובדים שכירים קשי יום שעובדים בעבודה שוחקת. אין להם כסף להעסיק לוביסטים שיודעים לתמרן את חברי הכנסת של גוש המרכז-ימין-חרדים כאילו היו בובות על חוט. הם לא מי שקונים באמצעות תרומות מפלגות ומועמדים בפריימריז, הם לא מי שכל יוצא צבא בכיר חייב לעבור צינון בשירותם בטרם יוכל להכנס לפוליטיקה. הם בסך הכל עבדים שכירים. בשבילם לא יקימו מרתונים של דיונים בוועדת העבודה והרווחה, כי הם אפילו לא עובדי התעשייה האווירית. בשבילם וועדת הכספים לא תשב עד שיצא עשן לבן, אף לא אחת ממפלגות השלטון הקיימות, מרובות חברי הכנסת, לא תרקח בשבילם חקיקה והסתייגויות.

המצב הקיים הוא תוצאה של המציאות הפוליטית בישראל. קשה לי להאמין שבממשלה שהייתה מורכבת מקואליציה מבוססת מפלגת העבודה עם חד"ש ומר"צ הינו מגיעים לפשרות שכאלו. אבל כמו תמיד הבחירה היא בידי העם. אם שלי יחימוביץ הייתה בשלטון אני מאמין שהתמלוגים היו גבוהים יותר והעובדים הסוציאליים היו מקבלים צו הרחבה. אם מוחמד ברכה היה בשלטון אני מאמין שתעשיית הגז הייתה מולאמת או משלמת תמלוגים של 80 או 90 אחוז וכל העובדים הסוציאליים היו עובדי מדינה. אם חיים אורון היה ראש הממשלה הינו מן הסתם איפה שהוא בין ברכה ליחימוביץ. אבל אנחנו לא, ואפשר לומר שבכנסת כל כך ימנית, כל כך קפיטליסטית ומשרתת כל כך נרצעת של שלטון ההון, עצם העובדה שהמיסוי על תמלוגי הגז עומד לעלות מכלום (12% בהפחתת ניכוי אזילה ועוד) ללפחות 50% זה הישג אדיר לכמה חברי כנסת אמיצים מהאופוזיציה והקואליציה (ותודה רבה למובילי המאבק: כרמל שאמה, דב חנין, אריה אלדד, יצחק ועקנין, שי חרמש, זבולון אורלב, שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ, אמנון כהן ואורית זוארץ) ומאבק אזרחי שפעל לעיתים בתמימות הירואית אבל הצליח ליצור דעת קהל שסחפה אחריה גם את ההעיתונות הכלכלית. נכון, התמלוגים בישראל ישארו הנמוכים בעולם המפותח (למעט אירלנד) ודי נמוכים גם בהשוואה לרוב המדינות המתפתחות, ובכל זאת תחת השלטון משרת ההון הקיים, ההישג משמעותי.

המציאות הפוליטית היא לא גזירת גורל, היא תוצאה של הצבעת האזרחים. אם האזרחים יצביעו אחרת אפשר לשנות את השלטון. אם העובדים הסוציאליים רוצים שהמפלגות שתומכות במאבקם ובזכותם להיות עובדים לא ארעיים בעלי תנאים וזכויות, הם יכולים להצביע בהמוניים למפלגות אלו. אם אזרחי ישראל חפצים בתמלוגים גבוהים על מחצבים שיבטיחו להם הנאה מרכושם שנגזל היום בידי תאגידים וטייקונים הם יכולים לתגמל מפלגות שמצביעות פה אחד למען העלאת חלקו של הציבור ברווח המופק מנכסיו ולהעניש מפלגות כמו ישראל ביתנו והליכוד שרוב חבריהם פוגעים בלי רחמים בחלקו של הציבור ברווחים אלו. הצבעה צריכה להיות מושכלת, מי שרוצה מדינת רווחה ומדיניות שחותרת לצמצום פערים צריך להצביע בהתאם, מי שמצביע למפלגות בעלות רטוריקה של פחד וגזענות מקבל משרתים של ההון.

בין העו"סים ופשרת ששינסקי נמתח קו ברור, גם אם העוס"ים ישיגו צו הרחבה ואת שאר דרישותיהם, גם אם הציבור יקבל לפחות 50% מהרווח על מה שמפיקים מנכסיו, היה אפשר להשיג יותר, וביתר קלות ובזכות ולא בחסד, אם למי שרוצים עובדים ולא עבדים, והכנסות למדינה ולא פילנטרופיה, היה כוח פוליטי ולא רק איגוד מקצועי או מאבק ציבורי, אלא גם רוב בוועדות הכלכלה, העבודה והרווחה והכספים.

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

20 תגובות

  1. אורי אפלבוים :

    כבר נכתב רבות אתמול על הפשרות במאבקים.

    לדעתי בשני אלה נעשו פשרות שלא יעשו.

    לא על אחוזים אני מדבר:
    אצל העוסים ויתור על צו ההרחבה הוא בעצם צו החרבה לשכר העוסים.
    בתמלוגים, הסייג לפיו המדינה תתחייב לא לשנות את מדיניות המיסוי למשך 20 שנה היא הקץ המושלם לא רק לבעלות על הגז אלא במידה מסויימת לבעלות על המדינה.

    שני העניינים הללו הם המקשרים בין הנושאים יותר מכל. לפי דעתי הם שניהם עקרוניים כל כך עד שכל מי שמתנגד אליהם מוכרח להתנגד בפומבי גם אם הוא יודע שהתנגדותו לא תועיל כרגע.

    עדיף היה לעוסים להשאר באותו שכר אם אין צו הרחבה ולחכות לסיבוב הבא.
    עדיף היה לכולנו להשאר ללא תמלוגים ולחכות לסיבוב הבא ובלבד שלא תוגבל ריבונות המדינה בצורה גסה כל כך.

    זה יום ממש עצוב בעיני.

  2. ק. טוכולסקי :

    אורי אם יהיה כוח פוליטי אפקטיבי אפשר לשנות הכל. משלת שמאל תוכל לבטל את הסעיף בששינסקי שקובע אי העלאה של התמלוגים. שר תמ"ת של השמאל יוכל לחתום על צו הרחבה לעובדים הסוציאליים. את אלו לא ניתן להשיג במאבק חוץ פרלמנטרי, אלא רק באמצעות כוח פוליטי פרלמנטרי וממשלתי.

  3. אורי אפלבוים :

    אני לגמרי מסכים שצריך כח פוליטי וזה הדבר החשוב ביותר.

    אני לגמרי חולק על תגובתך.
    אם תהיה התחייבות חוזית לעשרים שנה שום ממשלה לא תוכל להפר אותה.
    אם בעקבות המשך ההבדל בשכר העוסים במגזר הציבורי לעמותות, יופרטו במהלך השנים הקרובות נאמר 90% ממשרות העוסים אז לא יהיה מי שינהל את המאבק.

    שום כח פוליטי לגיטמי לא יהפוך את שתי ההחלטות האומללות הללו ותוצאותיהן ולכן הם חמורות בהרבה מאחוז לפה או שעת עבודה לשם.

  4. מיכאל לינדנבאום :

    סינדול ההפרטה והתמלוגים

    האם הקביעות הכואבות של אורי הן אכן בלתי הפיכות גם בהינתן מהפך ס"די במדינה?
    האם העו"סים נדונו לעבדות קבלן,ותושבי המדינה יהיו למשיסה לברוני הגז??

    יום עצוב.

  5. ק. טוכולסקי :

    בחקיקה במסגרת חוק ההסדרים כבר שינו דברים דומים. לממשלה יש זכות בכלרגע נתון להעלות את התמלוגים גם אם שאר המסוי לא עולה, הממשלה גם יכולה להעלות את מס החברות לחברות מסוימות ובכך לרוקן את ההתחייבות מכל תוכן. בכדי שזה יקרה צריך ממשלת שמאל.

  6. מיכאל לינדנבאום :

    גם לגבי העו"סים?

    טוכולסקי,
    האם אותו כנ"ל ישים לגבי ההתעללות בעו"סים המופרטות?

  7. אורי אפלבוים :

    לפחות על פי חברים שהיו בכנסת ועל פי התקשורת:

    "שיעור המס על חברות הגז יהיה קבוע עד ל-62% גם אם מס החברות לא יופחת; הממשלה תתחייב שלא לשנות את שיעור המס על חברות הגז למשך 20 שנה"

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20110323_1221691

    סומך על שליחי הטייקונים שזה יהיה בצורה חוזית ולא רק בחוק בכנסת. אם כך יהיה שום ממשלה ס"ד לא תוכל לשנות זאת.

  8. ק. טוכולסקי :

    אין כזה דבר התחייבות ממשלתית, יש חקיקה ויש החלטות ממשלה, החלטת ממשלה כל ממשלה כול אותה ממשלה עצמה יכולה להפוך ו/או לבטל כליל, חקיקה ניתן לשות באמצעות הליך חקיקה רגיל למעט חוקי יסוד שדורשים שינוי ברוב מיוחס.

    לגבי העו"סים, כל דבר הפיך, זה פשוט יצריך יותר עבודה. מהשלטון אפשר לעשות הכל, בעיה אחת שיכולה להיות היא חוק חופש העיסוק שתקשה על איסור באמצעות עמותות, החוק הזה יותר משהו מגן גורם בדרך כלל נזקים. וזה במגוון תחומים למשל:
    א. חברות כ"א שעוסקות בתיווך עובדים זרים.
    ב. החופש לגדל כל גידול חקלאי ללא היתר של משרד החקלאות.
    וכן הלאה וכן הלאה

  9. נדב פרץ :

    טוכולסקי: אם אנחנו נשארים במסגרת של סוציאל דמוקרטיה – כלומר, מדינת הרווחה כמנגנון שפועל במקביל לקיומה של כלכלת שוק – מהלך כזה הוא מאוד בעייתי.

    הממשלה יכולה, למשל, לחתום חוזה עם החברות מפיקות הגז, שבו יהיה כתוב שבמקרה של שינוי בתמלוגים – הממשלה מתחייבת לפצות את חברות הגז בהפרש בין מה שהיו אמורות לשלם לבין מה ששילמו בפועל.
    מכיוון שזו מסגרת חוזית, ולא מסגרת חוקית, שינוי של ההסכם הזה מחייב שינוי של חוק החוזים, וזו כבר התקפה ישירה על הבסיס שמאפשר כלכלת שוק – לא דבר שממשלה כלשהי ששואפת לשמר כלכלת שוק תעשה בקלות ראש.

  10. דקל-דוד עוזר :

    1. ק. צודק.
    מאבק ציבורי נמדד בראש ובראשונה ביכולת להביא לשינוי פוליטי; מאבק נקודתי משיג (לפעמים) לתוצאה נקודתית, אבל אם הצליחו גם לרתום מצביעים נוספים למפלגות ה"נכונות" מטעם מי שרוצה להוביל לכיוון מסויים אז המאבק הצליח.

    2. בנוגע להסכם – אם הממשלה מתחייבת להגביל את העלאת המיסויל-20 שנה, הפרת התחייבות כזאת, למרות שהיא חוקית, היא בעייתית ויכולה להוריד את דירוג העסקים מול מדינת ישראל; המסקנה היא שכל דבר נמדד לגופו.

    3. הצדקנות בשיטת "עדיף להמשיך במצב גרוע" היא מתן גזר דין מוות – למישהו אחר; אגב, הטייקונים היו מוכנים בשמחה לחתום בשני ידיים על עוד כמה שנים של דיונים בוועדת ששינסקי.
    מי שטוען את זה צריך להתבייש.

    מי שאומר לעובדות סוציאליות – תמשיכו לחיות ברעב ואל תתפשרו עד להחלפת ממשלה – קודם כל שייחיה הוא ברעב.
    מי שאומר שאסור להעלות מיסוי כדי לא לסנדל את עצמנו בעתיד – שיתחייב להשלים את ההפרש אם לא יהיה הסכם עתידי.
    ומי שאומר שצריך לעשות ה-כ-ל כדי להחזיר את גלעד, שיציע את עצמו כשבוי חלופי.

  11. ק. טוכולסקי :

    נדב
    ממשלת ישראל משנה כל הזמן את שיעור המסים והתמלוגים. או מטילה חדשים כך לדוגמא את היטל עידוד הצמיחה ששילמו עובדי המדינה במסגרת התוכנית הכלכלית של 2003, היה למדינה צורך וכך בניגוד להסכם השכר הקודם העובדים קיבלו פחות.

    בנוסף יש בעיתיות בכך שממשלה חותמת התחייבות ל-20 שנה קדימה, מה היית אומר אם במסגרת חוזה בין הממשלה לעמותות שמעסיקות עובדים סוציאליים הממשלה הייתה חותמת על התחייבות ל-20 שנה שהשכר לא יעלה?

    אנחנו חיים בדמוקרטיה, ובדמוקרטיה זכותו של העם לבחור ממשלה אחרת שתקבע מדיניות אחרת ואף תבחר מתוך הצהרה על מדיניות אחרת.

    הממשלה לא חתמה על חוזה עם חברות התמלוגים היא שינתה את כללי המשחק, בסך הכל על בסיס טענתך יש הגיון גם בטענת הטייקונים שהם החלו לחפש נפט וכגז במצב שבו המס היה נמוך מאוד ואסור לשנות את כללי המשחק. לגבי דירוג האשראי/עסקים כל דירוג אחר. אם מדינת ישראל תלאים את משק הגז שזה לדעתי הפתרון הרצוי, מצבה של ישראל ישתפר. תראו מה קרה לכל המדינות שהלאימו את המשאבים בתחום זה מערב הסעודית דרך רוסיה ועד נורבגיה.

  12. אורי אפלבוים :

    טוכולסקי, אתה ממש מפספס את הטיעון. עד היום, רכן לא היה הסכם בין המדינה לבין החברות ולכן השינוי היה חוקי ואפשרי. אני חושש שמשמעות המילה "התחייבות הממשלה" תהיה חוזה בין הממשלה לבין החברות כי הטייקונים שדרשו את הסיפור הזה הם לא פראיירים ויודעים מה הם עושים. חוזה כזה, כפי שפירט גם נדב אי אפשר יהיה לשבור בתנאים דמוקרטים רגילים. היחיד שעושה דברים כאלה לדעתי זה הוגו צ'אווס.

    לדקל, אני ממש לא מתבייש. אני חושב שתמיד צריך להתפשר. אני חושב שיש דברים שאסור להתפשר עליהם. אני ממש לא קורא לעוסים להסתפק על שכר כזה או אחר אלא טוען שיש דברים קריטיים יותר שעליהם אסור להתפשר.

  13. ק. טוכולסקי :

    הממשלה העבירה חקיקה בכנסת ולא חתמה על הסכמים. גם לא במסגרת המקורות שהעלתם כאן לידיעות על החלטות וועדת ההכספים.
    בכדי שהממשלה תחתום על הסכם היא צריכה להעביר החלטת ממשלה וגם לקבל אישור של ה נכנסת על חלק מההסכמים.

    אני חושב דרך אגב שאתם מפספסים, תרגיל מסוג זה מהווה שבירה של כללי המשחק שיכולים מבחינת החברות להסתיים בהלאמה. הממשלה הרי לא התחייבה לא להלאים את החברות לעולם נכון?

    בכל מקרה יש לבדוק את היכולת של הממשלה להגיע להחלטה מסוג זה, יש לי הרגשה שיש כאן תקדים מעניין שלא מאפיין דמוקרטיות אלא דווקא משטרים סמכותיים שכן התחייבות מסוג זה בנושא מסוג זה לא ממש מקובלת בדמוקרטיה.

  14. אורי אפלבוים :

    לגבי היכולת של הממשלה להגיע לחוזים כאלה – אתה ממש טועה. המדינה מגיעה לחוזים והסכמים חוזיים בתחומים רבים. כל פרוייקטי הBOT מעוגנים בחוזים בהם המדינה היא צד בדיוק כמו כל גוף משפטי אחר.
    למשל, בכביש 6 אנחנו אוכלים חרא של הסכמים חוזיים מטורפים שנחתמו לעשרות שנים (דרך אגב, גם שם החברות הפעילו את אותם קסמים על ח"כים ושרים "חברתיים") אשר עולים ויעלו למדינה עשרות ומאות מליונים בשנים הקרובות ולשום ממשלה שתפעל בכללי המשחק המקובלים בעולם המערבי אין דרך לשנות זאת (אני לא מדבר על דירוגי אשראי אלא על דיני חוזים ומכרזים). אם קורה שהצד השני מפר את ההסכם (כמו ברכבת הקלה בת"א) אז המדינה יכולה לבטלו, אם לא המדינה בבעיה.

    לגבי זה שהמקורות לא דברו על חוזה – לא אמרתי או כתבתי שהם דברו על חוזה, מה שאמרתי הוא שאני מניח שידובר על חוזה. הטייקונים לא פראיירים ויודעים שחוק בכנסת ניתן לשינוי בקלות. נכון שחוזה כזה יצטרך אישור של הכנסת. כלום יש בך ספק שהכנסת הנוכחית תאשר אותו?

  15. ק. טוכולסקי :

    כן אתה צודק אורי אבל אין לנו ויכוח המדינה הגיע לחוזים. זה מעוגן בהחלטות ממשלה, בחוזרים ונהלים, בחקיקה ראשית ומשנית. כאן יש לנו הבטחה. מעבר לכך יש הבדל בין חוזה למתן שירותים לבין הבטחה שהמדינה לא תעלה מסוי, שינוי במדיניות המסים לא נקבע עד היום בחוזים ואני גם לא בטוח כמה זה מחייב, זה לא בדיוק הסכם בין המדינה לאף אחד זה חוק. איןם כאן מתן שרות למדינה, אם המדינה הייתה מלאימה את שדות הגז ומוציאה מכרז לגבי הפקת הגז אז היא הייתה מגיע לחוזה, כאן אין שום חוזה.

    הטייקונים לא פריירים אבל אני לא בטוח שיש דרך חוקית להגשים את ההבטחה הזו, בכל מקרה זה יהיה מבחן מעניין לבגצים.

    בנוסף היתרון בשיטה הקיימת הוא בחסרונה, המנגנון שקבע ששינסקי יאפשר לתאגידי הגז לעשות המון מניפולציות חשבונאיות לפני שהם ישלמו שקל, מהצד השני זה גם יאפשר למדינה למצוא הפרות של החקיקה המסובכת או לפרשן נקיטת מהלכים מסוימים כהפרה די בקלות, זה גם יאפשר לממשלה שתרצה בכך לבטל הסכמים קיימים.

  16. אורי אפלבוים :

    בקיצור, כרגע אין הסכם ואין חוזה. נקווה שלא יהיה ושההתחייבות הזו היא מש שפתיים של יובל שטייניץ למירי רגב.
    אני סקפטי.

    דרך אגב, זה ממש לא מדוייק לומר שאין מדיניות מסים שמעוגנת בהסכמים או מעין הסכמים. הנה דוגמא ואפילו מאותו התחום בדיוק

    http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/170/310.html

    השופט הודיע חגיגית שמדובר בהסכם.

  17. נדב פרץ :

    (ק: אני לא בקיא, ולא יודע מה יש בפועל. אני רק אומר שבסיטואציה מסויימת, יכול להיווצר מצב שבו הממשלה לא תוכל לשנות את המיסוי, גם אם יש לה רוב בכנסת)

  18. ק. טוכולסקי :

    אורי הכתבה ששלחת מדברת על הסכם שנספח לאמנה בין מדינות. במצב של אמנה בין מדינות יש חובה על ממשלות לכבד הסכמים קודמים או לשנותם בהסכמה.

    אם ישראל וקפריסין יחתמו על אמנה יש סיכוי לנספח לחוזה האמנה שיכלול תנאים מסוג זה, אבל א. לקפריסין יש נשיא קומוניסט (לא סוציאליטס, לא ס"ד, לא עופר עיני, קוממוניסט) ולא נראה לי שהוא יחתום על הסכמי כניעה בקלות.
    ב. אמנות הממשלה והכנסת צריכות לאשר ולאשרר.

    נדב אתה צודק יש מצב אבל המצב הזה מחייב הליך חקיקה או חתימת חוזה לאספקת שירותים, אני לא מכיר תקדימים לכך שהובטח מחיר למוצר/שירות/מחיר בסיטואציה שאינה קשורה לכך.
    דוגמא אפשרית היא מחירי מטרה או מחירים בפיקוח, שם יש הבטחה של התאמה בין מחיר המוצר לעלות היצור אבל לפי דוגמא זו חברות הגז יצטרכו להתחייב לאספקת גז במחיר נקוב שישתנה גם הוא בהתאם לעלויות היצור.

    צריך להזהר, אולי הממשלה תנסה לקבוע כאן תקדים עולמי מסוכן, מי יודע, אם נהיה ערניים אולי נצליח למנוע את מימוש ההליך.

  19. אורי אפלבוים :

    שמע טכולסקי אתה ממש עקשן.

    הנה עוד דוגמא להסכם על הטבות מס שהמדינה חתמה עם אינטל בלי קשר לאמנה בינלאומית

    זה משוחט ב2001

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-712028,00.html

    זה מפואד

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3508164,00.html

    רשות המסים חותמת על הסכמים דומים עם חברות גדולות וקטנות כדבר שבשגרה. מדובר על הסכמים חוזיים לטווח של שנים שאי אפשר לשנותם במגבלות דיני החוזים.

    נכון שעם מתן הרשיונות לחיפוש גז לא היה הסכם כזה ולמעשה לא היה הסכם בכלל אבל במקרים רבים אחרים היו גם היו.

    בקיצור, אם יהיה הסכם כזה עם חברות הגז לא יהיה זה הסכם עם תקדים עולמי ואפילו לא ישראלי.

  20. ק. טוכולסקי :

    זה נכון אורי שוב, אבל במסגרת כל ההסכמים הללו ניתן שירות כלשהו למדינה, כאן המדינה נותנת זכות למישהו, נכון שאפשר לקבוע תקדיפם מסוכן שמאפיין את היחס בין חברות מערביות ומדינות בעולם השלישי כמו ניגריה ולתת זכויות מופלגות מובטחות בשנים לגורם עסקי שעושה הון על חשבון של משאב ציבורי אבל זה עוד לא קרה פה ואם זה יקרה עכשו זה בהחלט עוד איתות ברור לאן אנחנו הולכים.

    במקרה הזה יש שתי אפשרויות:
    א. הלאמה, הפתרון המועדף עלי לכל נכסי הלאום ושכירת חברות בינלאומיות לצורך הפקת המשאבים כשיש צורך או הקמת חברה ממשלתית כשאין, הלאמה היא מענה חוקי לגמרי לנושא החוזה.
    ב. העלאת התמלוגים שאינה קשורה למה שהועלה בששינסקי ולכן אינה חלק מהחקיקה החדשה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.