חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מכון מנדל: בית הספר כספק כוח עבודה לבעלי ההון

נושאים חינוך ותרבות ב 8.06.08 6:04

לבעלי ההון נחוץ כוח עבודה השולט באנגלית, עברית ומתמטיקה. צוות החינוך של עבודה שחורה מסביר מה עומד מאחורי יוזמת "מכון מנדל" לצמצם את בחינות הבגרות לשלוש בלבד

תודה לעיתונאי אור קשתי מ"הארץ" על המידע החשוב שהוא מביא לציבור בעניין עידודו של משרד החינוך להוראת החשיבה. אבל לא ברור מדוע במידע על משרד החינוך משרבב קשתי מידע על יוזמה עתידית של "מכון מנדל" לצמצום מספר בחינות הבגרות לשלוש בלבד. יוזמותיה של המזכירות הפדגוגית הן חשובות, רציניות ומבורכות. יוזמות הקשורות למכון מנדל – לא בטוח.

מכון מנדל שהוקם על-ידי מורטון מנדל, הוא מכון המכשיר בכירים בתחום החינוך. חלק מבכיריו השתלבו בתפקידים בכירים מאוד במערכת וקודמו במגזר הפרטי, וחלק אחר מצאו את עצמם מחוץ למעגל.

להלן שתי דוגמאות הפוכות להתנהלותם של שני בוגרי מכון מנדל, המשקפות את העניין:

שמואל הר-נוי הוא בוגר מכון מנדל, שזכה למלא תפקידים חשובים במסגרת יזמות בעלי-הון. הוא מונה למנהל מדערום (פרויקט בשיתוף עם קרן רש"י) , לגיוס תלמידים מהדרום לפרויקטים שיזמו. הוא גם מונה למרכז "כוח המשימה הלאומי" היא ועדת דוברת, אח"כ כיהן בתפקיד ראש המטה ליישום התכנית הלאומית לחינוך במשרד החינוך. לאחר שקוצצו תקציבי הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית בירושלים היא הופרטה לאחר שהוזרמו אליה כספים, ומי שמונה למנהל החברה של הספרייה שהופרטה הוא שמואל הר-נוי.

שמואל הר נוי נמצא בצד הנכון, וזוכה לתפקידים רבים הקשורים לקרנות ול"נדבנים".

בניגוד אליו נמצא יורם הרפז, גם הוא בוגר מכון מנדל. הוא מונה למנהל המכון, ובתוקף תפקידו הכניס למערכת הלימודים במכון מנדל תוכנית-לימודים רב-תרבותית רחבת-אופקים. התוכנית לא הייתה מקובלת על הוועד המנהל של המכון, והוא פוטר.

האם הפיטורים מרמזים שמנהל המכון צריך לתפקד ברוח הערכים של מקים המכון ומממנו?

כיום משמש יורם הרפז עורך "הד החינוך" ביטאון הסתדרות המורים. בראיון שקיים עם דב לאוטמן (בגיליון 10) ניכר שהוא מודע לכוחם של משקיעים פרטיים ולתפקודם בתחום החינוך. יורם הרפז לא שיתף פעולה אתם. הוא לא זכה לתפקידים כמו שזכה בהם שמואל הר-נוי.

דרך אגב, מורטון מנדל מעורב לא רק בתחום החינוך אלא גם בתחום הרפואי. הוא הקים גוף ושמו "ביקורופא". אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז בדקו את תפקודו וכתבו על כך. האם מנדל פועל בתחום הרפואי מתוך פילנתרופיה או מתוך רצון לנצל את ההיתר של מדינת ישראל להפרטת התחומים החברתיים כדי לעשות עסקים במשאבים החברתיים?

לאור המידע הזה על מורטון מנדל ועל מכון מנדל ובוגריו, מן הראוי להתייחס בשמץ של חשד ליוזמותיו של המכון. הפחתה של בחינות-הבגרות לשלוש בלבד היא רדוקציה של ההשכלה למיומנויות בסיסיות ומינימאליות.

וזה מה שצריכים בעלי-ההון: כוח-אדם שיודע אנגלית, שיודע להשתמש בשפה העברית לתקשורת מדויקת ומתמטיקה לשירות הטכנולוגיות שיקימו. השכלה הומניסטית, תרבות, מסורת, היסטוריה, תנ"ך – המקצועות האלה אינם רלבנטיים לבעלי-ההון. הם אינם משמשים את צרכיהם.

הציבור הדתי, החילוני, המשכיל, החברתי לא יסכים לדבר כזה. חבל שעיתונאי מכובד ב"הארץ", שבעבר היו לו דברי טעם לומר על המתרחש במערכת-החינוך, נותן יד ליוזמות לא מקובלות ומפרסם אותן בצד יוזמות חיוביות של משרד החינוך.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , , ,

14 תגובות

  1. איתי :

    יש כאן לפחות שני אי דיוקים צורמים.

    ראשית, אור קשתי מביא דיווח על יוזמה של כמה בוגרי מכון מנדל. ציון רקורד השכלה של היוזמים אינו מעיד שזו יוזמת המכון כפי שטוען המאמר. אם כמה בוגרי המחלקה לכלכלה באוניב' העברית (שיש לה משנה אידיאולוגית מסוימת) היו יוצאים ביוזמה לשינוי באופן ניהול התקציב, חישוב הריבית וכו' מן הסתם גם הם היו מציגים את הרקורד שלהם כדי להשיג אמינות, אך לא היו בהכרח מבטאים את עמדת סגל המחלקה. לבקר את קשתי על שנתן במה ליוזמה שנוגדת את דעתכם זה לדעתי ממש מטופש. הכתב צריך להביא מידע על יוזמות שמתרוצצות בשטח (מלמעלה או מלמטה) ולא לצנזר מה שאינו לרוחו (או לרוחכם), או לפרסם על כך כתבות קוטלות. התגשמות חלומכם זו לא עיתונות דמוקרטית אלא עיתונות מטעם הסוציאליזם.

    שנית, נכתב כי הספריה הלאומית הופרטה. למיטב הבנתי זה לא נכון אלא להיפך ואפילו הקישור שנתתם אינו אומר זאת. ראו גם כאן – מלכיאור מספר על הצלת הספריה הלאומית –
    http://www.melchior.org.il/viewpage.asp?pageid=339
    כמו גם האמירה בטוקבק אחר כאן כי הלמ"ס הופרטה, דבר שאינו נתמך ע"י אתר הלמ"ס או הויקיפדיה.

    אני חושב שצוות חינוך עם כל כוונותיו הטובות והאנרגיה הרבה נוטה לדוגמטיות שאינה משרתת את מטרותיו ולקריאה לא מדויקת של המציאות, דבר הנותן נשק בידי המתנגדים לדעותיכם/דעותינו.

    לא כל מה שיוצא מן "המגזר השלישי" הוא רע. לא כל מיליונר מעורב חברתית רוצה לעשות זאת למען רווח.
    לא כל מה שכתוב בדוח שוחט הוא רע (ראו טקסט הפורום להשכלה ציבורית)
    ויכול מאוד להיות שלא כל מה שכתוב בדוח דברת רע, וזאת למרות שדברת ושוחט אינם נטולי אינטרסים ועלולים לגרום להרבה נזק.

    גם לא כל מה שכתוב בחוק ההסדרים רע. צריך לדון בכל עניין לגופו ולא לפסול כל הצעה לפי מי שמקדם אותה.

    אעז ואומר דעה לא פופולרית באתר זה – לא כל הפרטה היא רעה (אני בעד הפרטת בנק לאומי, נגד הפרטת החינוך, הבריאות, הרכבת וכו')

    ובמקביל – לא כל מה שיוצא מתחת ידי המשרד הממשלתי הוא יוזמה מבורכת. פקידות משרד החינוך ולא "כוחות השוק" או "בעלי ההון" הביאו עלינו שיטות איומות להוראת קריאה וחשבון, שניצוליהן מגיעים לאוניברסיטה כמעט אנאלפבתים. הפקידות המקצועית הבכירה במשרד החינוך קיבלה את השכלתה לפני עשרות שנים, ולאחר שטיפסה בסולם הדרגות והגיעה לעמדת השפעה, היא מקדמת לעתים רפורמות שבאקדמיה כבר יודעים מניסיון בעולם שהן מזיקות (ועדת פרוסט לנושא הוראת קריאה).

  2. שושי פולטין :

    אני מפנה אתכם למאמר דיעה שכתבתי בבלוג שלי העוסק בתאור השינויים שהתרחשו בשנים האחרונות במערכת החינוך ואשר כנראה הם שהביאו גם להצעה של בוגרי "מנדל" אודות הפחתת מספר בחינות הבגרות. אני מביאה הצעה קצת שונה.
    "השלם קטן מסכום חלקיו"
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=467665

  3. דליה :

    לאיתי
    לגבי עתונאים ועתונות. הקורא עתונים נוכח לראות הרבה SPAM. עוסקים בדברים שוליים במקום בדברים חשובים. התייחסות ל"אופק חדש" חשובה, אך אין לכך כמעט הדים בעתונות. בניגוד לכך, יוזמה שולית כמו זו של בוגרי מכון מנדל, זוכה לתהודה. עתונות דמוקרטית באמת צריכה לתת כיסוי גם לענינים חברתיים. זה קורה במינון נמוך מדי. האם הכיסוי לענינים חברתיים בעתונות שווה לכיסוי ענינים כלכליים בעתון הארץ למשל?
    לא. פה ושם מופיעה כתבה שלא בטוח שהיא עוסקת בעיקר.
    במשרד החינוך מתרחשת מהפכה שתותיר את חותמה עוד שנים רבות, ואין לכך כמעט התיחסות בעתונות.

  4. שושי פולטין :

    לדליה,
    להצעה יש בסיס מאוד מוצק בשטח , חשיבותה לא קטנה מזו של "אופק חדש", אני לא חושבת שהיא ברת יישום , בודאי תהיה טענה מוצדקת, שברגע שיורידו מקצוע מסויים מהחובה ללמוד לבגרות יפחת העניין במצקוע, ובאשר לאופק חדש, ראי היום כתבה, לא חיובית, ב"הארץ" באשר להשתקת האנשים שמתנגדים לאופק חדש…

  5. אילת נבון :

    כמה הערות:
    3 מקצועות לבגרות ולעיתים 4 נהוגים באנגליה כבר עשרות שנים (GCE A levels)- הם הרבה יותר סבירים מהבגרות הנהוגה בישראל, שכן הם בנויים על ניסוח וכתיבת חיבורים שלמים המתנתחים נושאים מרכזיים.
    את הבגרות הזו נותנות באנגליה האונברסיטאות.

    מורטון מנדל ואחיו המנהלים את קרן מנדל הם פילנתרופים בעלי ערכים המעורבים אישית בתרומותיהם ומקבלים דיווח חודשי על פעילותם.
    אני בספק עם הקישור וניתוח המאוד קלוש בין העדר מקצועות הומנים (שאני בהחלט חושבת שיש ללמוד) לבין הצרכים של הפילנתרופים בכלל עלו על דעתם. יכול כן להיות שהם מודעים לכך שמדעים ומתמתיקה, מה לעשות, הם תחומי לימוד שבהם יש סיכוי טוב יותר להתערות בכלכלה.

    יש גם לקחת בחשבון שכקרן אמריקאית היא שקופה בהרבה תרומות של "קרנות" ישראליות, ולכן לדעתי הניתוח שלכם לוקה במגמתיות לא סבירה.

  6. ד :

    האם על ישראל לחקות את מה שקורה באנגליה, או לקיים מבנה בחינות הנובע מן המאפינים הספציפיים של מדינת ישראל כמדינה יהודית?
    האם קרן מנדל, שמשקיעה בהכשרת מנהלים בכירים בישראל, היא קרן אמריקאית?
    האם לא ראוי היה שהשקעה בפיתוח מנהלים בכירים תהיה במימון מדינת ישראל ולא במימון אמריקאי?

  7. דליה :

    איתי
    הספריה הלאומית. האוניברסיטה העברית היתה הבעלים היחידים של הספריה הרבה לפני הקמת המדינה.מבנה הבעלות שונה לאחר שקצצו בהעברת כספים, לאחר שמצב הספריה הידרדר ולאחר שקראו להצלת הספריה (כמו שקראו וקוראים להצלת החינוך) הבעלות היום לאחר השינוי היא: 25%של האוניברסיטה, 50%של המדינה (?) 25%מניות של גופים שונים.בבעלות קיים יסוד של הפרטה (ב – 25% האחרונים שצוינו).הספריה לא הופרטה לגמרי אלא חלקית. השאלה היא
    אם מבנה בעלות משולב זה ישפר את תפקודה של הספריה הלאומית?

  8. צוות חינוך :

    תיקון למאמר.
    יש להוסיף לגבי הספריה הלאומית:הופרטה חלקית לאחר …….

  9. מנדליסט לשעבר :

    ניכר כי מאמר זה הוא חלק מקרב המאסף הקנטרני שמנהל יורם הרפז נגד מכון מנדל עקב העלבותו מפיטוריו ומהפסקת משכורת העתק שלו. האם כותב המאמר טרח לקרוא את היוזמה – מסמך מנומק שניתן להתווכח איתו, אך עדיין מכיל דברי טעם? מדוע על הקוראים לקבל כמובן מאליו שעיתי ובוגרי מנדל שותפים לאג'נדה החתרנית כביכול של מר מנדל שכל חטאו היה שהעמיד קרן של כמה מיליארדים לטובת החינוך והחברה בישראל?

    האם כבוד כותב המאמר חושה שגם חתן פרס ישראל וחבר סגל מכון מנדל הפרופ' חיים אדלר, המעורב בצורה כזואו אחרת בנייר העמדה המדובר – גם הוא מחפש לנצל את ההיתר להפרטת השירותים החברתיים?

    שמוליק הר-נוי הוא ביצועיסט ממדרגה ראשונה, אדם אמין ונקי כפיים ולכן נשא בתפקידיו אלה,ואילו יורם יקירנו…איש קטן תרתי משמע. פנה לידידתו ב"הארץ" יולי חרומנצ'קו שתשמיץ את מכון מנדל ויצא מושמץ בעצמו בתגובות.

    שלא להזכיר עניין אתיקה בסיסי: האם מישהו טרח לפנות למכון מנדל לקבלת תגובה?

    החכמים ביניכם מוזמנים להכנס לאתר מנדל ולראות במה עוסקים חלק מהבוגרים ולהחליט בעצמכם את מי הם משרתים – את החברה והעם היהודי או את בעלי השררה (כפי שכותב מאמר זה מנסה להציג)
    http://mandel.mli.org.il/MandelCMS/GraduatesInTheField/

  10. ניר הירשמן, דובר ח"כ הרב מלכיאור :

    צוות חינוך שלום,

    כפי שכתב איתי, הספרייה הלאומית לא הופרטה. יש לציין כי חברה ציבורית, תאגיד ציבורי הינה הדרך של מדינת ישראל לנהל את נכסי הציבור. אין לבלבל את זאת עם חברות פרטיות הפועלות במטרת רווח.

    וחשוב להסביר: כאשר אנחנו משתמשים במונח "הפרטה" אנו מתכוונים להעברת חברות שמנוהלות ע"י הממשלה לידיים פרטיות תוך הפיכתן לחברות שמטרתן היחידה הינה רווח. לדוגמה ניתן למנות את אל- על, צים, רכבת ישראל וחברות נוספות אשר הוקמו, מומנו ונוהלו ע"י המדינה ולאחר שנים נמכרו לידיים פרטיות. מקרה הספרייה הלאומית שונה לחלוטין, והובטח בחוק כי הספרייה לא תתגלגל לידיים מסחריות.

    וכיצד דבר זה נעשה?
    שימו לב לסעיפי החוק הנוגעים לאחזקת המניות:

    המניות בחברה יהיו בבעלות:

    (1) המדינה – 50 אחוזים מההון הרשום הראשוני;

    (2) האוניברסיטה העברית בירושלים – 25 אחוזים מההון הרשום הראשוני;

    (3) מוסדות ממלכתיים או גופים ציבוריים שהמדינה והאוניברסיטה העברית בירושלים, כל עוד היא בעלת מניות בחברה, הסכימו עליהם – 25 אחוזים מההון הרשום הראשוני.

    (ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי בעל מניות בחברה להעביר את מניותיו למוסדות ממלכתיים או לגופים ציבוריים, ורשאי דירקטוריון החברה להקצות מניות למוסדות או לגופים כאמור ובלבד שהתקיימו כל אלה:

    (1) המדינה והאוניברסיטה העברית בירושלים, כל עוד היא בעלת מניות בחברה, הסכימו להעברה או להקצאה, לפי העניין;

    (2) לאחר ההעברה או ההקצאה תמשיך המדינה להחזיק בשיעור המניות הגבוה ביותר;

    (3) בהקצאת מניות – האסיפה הכללית החליטה על הגדלת ההון הרשום הראשוני או ההון הרשום וטרם ההחלטה האמורה הוצגה לפניה עמדת המועצה לעניין זה.

    יחד עם זאת הוקם חייץ נוסף בחוק בין בעלי המניות להנהלה על מנת לוודא כי כוונתו המקורית של המחוקק לא תשובש:

    (א) (1) החזקה במניות החברה לא תקנה זכות למנות דירקטור או זכות הצבעה באסיפה הכללית, למעט לעניין הגדלת ההון הרשום של החברה.

    (2) המועצה תהיה האסיפה הכללית של החברה, ובכלל זה תמנה את דירקטוריון החברה, ואולם היא לא תהיה האסיפה הכללית לעניין הגדלת ההון הרשום של החברה.

    המחוקק (ח"כ הרב מלכיאור במקרה זה) אף הקים חיץ נוסף בין בעלי המניות להנהלה על מנת לוודא כי ניהול הספרייה לא יושפע משיקולי בעלי המניות:

    (א) מועצת הספריה הלאומית תהיה בת 14 חברים ואלה הם:

    (1) נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והוא יהיה היושב ראש;

    (2) נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים;

    (3) עובד מדינה בתפקיד בכיר, בעל מומחיות בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, שימנה השר;

    (4) איש ציבור המייצג את יהדות התפוצות, שתמנה הסוכנות היהודית לארץ ישראל;

    (5) איש סגל בכיר באוניברסיטה העברית בירושלים, בעל מומחיות במדעי היהדות, שימנה נשיא האוניברסיטה;

    (6) איש סגל בכיר במוסד להשכלה גבוהה שאינו האוניברסיטה העברית בירושלים, בעל מומחיות במדעי הרוח, שתמנה המועצה להשכלה גבוהה;

    (7) חבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות, כמשמעותה בחוק התרבות והאמנות, התשס"ג-2002 8, בעל מומחיות ומעמד בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, שתמנה המועצה האמורה;

    (8) חבר המועצה לספריות ציבוריות, כמשמעותה בחוק הספריות, בעל מומחיות ומעמד בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, שתמנה המועצה האמורה;

    (9) חבר מועצת המוזאונים, כמשמעותה בחוק המוזאונים, התשמ"ג-1983 9, בעל מומחיות ומעמד בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, שתמנה המועצה האמורה;

    (10) חבר מועצת הארכיונים העליונה כמשמעותה בחוק הארכיונים, התשט"ו-1955 10, בעל מומחיות ומעמד בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, שתמנה המועצה האמורה;

    (11) בעל מומחיות בתחום המשק, הניהול או הכלכלה, שימנה נגיד בנק ישראל;

    (12) שלושה אנשי רוח וספר, מהם אחד לפחות הנמנה עם האוכלוסיה הערבית, הדרוזית או הצ'רקסית, ואחד לפחות הנמנה עם אחת מקבוצות העולים ובקיא בתרבותה, שימנה השר לאחר התייעצות עם גופים העוסקים בתחום מתחומי תפקידיה של הספריה הלאומית, לרבות גופים המייצגים את עניינם של ציבור המשתמשים בספריה הלאומית.

    והחשוב ביותר: סעיף 11 אומר כי
    "חבר המועצה לא ייצג את בעלי המניות בחברה, את מי שמינה אותו לחבר מועצה או את הגוף שמתוקף תפקידו בו הוא חבר מועצה, ולא יהיה שלוח של מי מהם".

  11. צוות חינוך :

    לניר הירשמן ולחה"כ יו"ר ועדת החינוך מלכיאור. תודה רבה על ההסבר מאיר העיניים.אפשר להיות יותר רגועים. בתקווה שהספריה במתכונת החדשה תתפקד בצורה הטובה ביותר להעשרת אוצרותיה הרוחניים של המדינה.

  12. איתי :

    אני חושש מאוד שמא עניין "הפרטת" הספריה הלאומית שנזכר כאן הוא רק סימפטום לתופעה רווחת בשמאל האידיאולוגי – הקלות הבלתי נסבלת של הדבקת תווית טובה/רעה למהלך או לאדם, תוך שימוש בסדינים האדומים
    "הפרטה", "בעלי הון", "דברת" וכו

    בצורה זו מגיעים מהר מאוד למצב שבו כל הפוליטיקאים כמעט (כולל מלכיאור, פרץ ברוורמן וכו') פסולים בהיותם משתפים של כוחות האופל, המועמדים מבחוץ אינם ריאליים (אסמא אגבאריה מדעמ למשל) והחלופות המוצעות לחקיקה/מדיניות הממשלה הן חלופות בלתי ריאליות בעליל, שיוגשמו רק אם תתרחש כאן חו"ח הפיכה סוציאליסטית אלימה

  13. נעמי טלטש :

    מבלי להיכנס לפרטים-
    הפרטה היא בהחלט עניין שיש לקיים לגביו דיון ציבורי.
    הביקורת היא נגד הפרטת הדברים שאתה מתנגד להפרטתם.
    חינוך, בריאות וכד'.
    הביקורת הזאת מושתקת בדרך כלל.
    זה העניין.

  14. דליה :

    איתי
    מה ענין שמיטה להר סיני? מה הדבקת התוויות הזאת לשמאל אידיאולוגי ולהפיכה סוציאליסטית אלימה? לשמאל האידיאולוגי יש אתרים אחרים ולא אתר זה.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.