חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שיקום השמאל – הדוגמא הגרמנית

נושאים דעות, פוליטי ב 21.03.11 5:04

בגרמניה, המפלגות המרכיבות את השמאל מקיימות ביניהן שיח רציף ובונות שיתופי פעולה. מה אפשר ללמוד מהן?

מאת: ק. טוכולסקי

בינואר 2010 הוקם בגרמניה המכון לסולידאריות מודרנית. המכון רואה עצמו ככלי לגיבוש מדיניות חברתית על מפלגתית לגוש השמאל הגרמני. במכון חברים אישים משלושת המפלגות הגדולות של השמאל הגרמני הס"ד, הירוקים ומפלגת השמאל ובנוסף נציגים מארגונים, תנועות ואיגודים המזוהים עם השמאל. במסגרת עבודת המכון מתקיים דיאלוג בין פוליטיקאים משלושת מפלגות השמאל העיקריות שבשנת 2009 בזמן שהפסידו את הבחירות ואיבדו את הרוב המוחלט שהיה להן לפני הבחירות, עדיין זכו ל-45% מהקולות ומושבי הפרלמנט. היום כאשר בסקרים גוש השמאל מקבל בעקביות בין 55% ל-58%, ושיתוף פעולה עתידי בשלטון של 3 מפלגות אלו או של 2 מהן לפחות נראה ריאלי, חשוב לחברים בשלוש המפלגות לבנות דרכים לשיתוף פעולה. במסגרת הדיאלוג עולים ההבדלים והדימיון בין המפלגות, נקודות המחלוקת ונקודות ההסכמה. עצם קיומו של הדיאלוג במסגרת המכון לא מבטיח כמובן שלאחר הבחירות מה שיוסכם במסגרת עבודת המכון ינחה את עבודת הממשלה הנבחרת של השמאל אם וכאשר תקום או תחייב את 3 המפלגות לשיתוף פעולה (הירוקים והס"ד יעדיפו להשיג רוב גם בלי מפלגת השמאל כמו בימי שרודר), אבל באף אחת מ-3 המפלגות לא מסתירים את שיתוף הפעולה בפרויקט או מגנים את המשתתפים מטעמם. יהיה אשר יהיה אחרי הבחירות הבאות בגרמניה (שהולכות וקרבות עם כל ניצחון של גוש השמאל במערכת בחירות מקומית), כל המפלגות ששותפות האחת עם השנייה או מתחרות האחת בשנייה במספר קואליציות במדינות מחוז רואות חשיבות בדיאלוג כאמצעי להכנת אלטרנטיבה לשלטון הקיים של הימין מרכז.

גרמניה לא הייתה המדינה היחידה שבה השמאל ספג מפלה בבחירות בשנת 2009, היא גם לא המדינה היחידה שבה לשמאל יש יצוג פרלמנטרי שמחולק בין 3 מפלגות, אבל כאן בארץ הקודש, אין דיאלוג ואין תוכנית משותפת, כאן בארץ הקודש מתכוננים לא לניצחון עתידי אלא בעיקר למפלה הבאה.

נתחיל ממפלגת העבודה, כמו מקבילתה הגרמנית ספגה העבודה את המפלה החזקה מכולן בבחירות 2009, בגרמניה התפטרה ההנהגה מיד לאחר התבוסה ופה לקח מן עד שהוד מעלתו הואיל בטובו, לא חס וחלילה ללכת הביתה, אלא לעזוב את המפלגה עם כסאו בממשלה, אבל קטן עלינו. כאן במה שנשאר מהשמאל מרכז משחיזים סכינים, לפני שמפלגת העבודה תוכל ליזום דיאלוג עם המפלגות הקטנות יותר במחנה, זקוקה המפלגה לדיאלוג במסגרתו חבריה ידברו האחד עם השני. רעש האדמה הגדול של התפלגות העצמאות עשוי להמשך בשורת רעשי משנה, כפרישת מחנה פרץ לקדימה או עזיבתו של הרצוג אם יפסיד ליחימוביץ ובכל מקרה לא ממש מפלגה שיכולה כרגע להנהיג מחנה. אין מה לדאוג הם גם לא מנסים, כפי שהציגה זאת שלי יחימוביץ. אסטרטגיה שיכולה להצליח בקרב על קולות מול קדימה, או להכשל כמו בכל מקום בעולם שבו הס"ד חתכו ימינה, נכון שהחיתוך ימינה למרכז שמציעה יחימוביץ לא בא על חשבון התפיסה הכלכלית, בקיצור, דיאלוג לא יצא מכאן.

במרכז השמאל מרצ, מפלגה שעוד לא הבינה שהיא מתה ולכן מנסה להבטיח את אי תקומתה. היו"ר חיים אורון, איש רב פעלים עמל להמשיך במסורת המפוארת של יוסי שריד ויוסי ביילין, להכתיר מנהיגות עתידית שגם היא תכשל. אורון, יו"ר איום ופרלמנטר מצויין, פורש מהכנסת בכדי להאציל ליורשת המועדפת עליו זהבה גלאון את הילת היותה חברת כנסת הוא יעשה הכל בכדי שהמחנה הסוציאליסטי במפלגה נגדו הוא נאבק בהצלחה כשניצח כמו ביילין לפניו את רן כהן (האיש היחיד שיכול היה בשנים האחרונות להרחיב את בסיס התמיכה של מרצ), ימשיך להיות משני למחנה הרדיקל-ליבראלי. לגלאון יש אולי דיביזיות במפלגה אבל המסר שהיא מוכרת אינו מדבר לאף אחד מלבד השמאל הלא חברתי-כלכלי במרצ ולחלק מבוחרי חד"ש. כך ממשיכה מרצ לתכנן את ירידתה מתחת לאחוז החסימה בלי הפרעות מיוחדות. ברית בין אילן גילאון ומוסי רז או חבירה של הפלג הסוציאליסטי במרצ לעבודה המתחדשת עשויה להציל מעט מהחורבן רק שכרגע במרצ העסקים כרגיל, ואלו, כידוע, הם עסקי החיסול העצמי של המפלגה.

וחד"ש, בניגוד לשתי הקודמות די ברור לי שחד"ש תשמור על כוחה ואולי אף תגדילו בבחירות הבאות, אבל חד"ש אינה מלקטת את קולות הלא בוחרים בציבור הערבי, או מנהלת דיאלוג לקראת קליטה עם תנועות שמאל רדיקליות קטנות, חד"ש נוגסת במרצ, כך שגם אם חד"ש תגיע ל-6 מנדטים זה יהיה בעיקר על חשבון שותפותיה ולא כמו הלינקה בגרמניה באמצעות ליקוט קולות המחאה של מי שיצביעו אחרת לימין הקיצוני או ישארו בבית. זאת כנראה הסיבה לכך שבזמן שהסקרים בגרמניה מראים שהס"ד נוגסים בימין מרכז, הירוקים נוגסים בליבראלים ובצעירים, והלינקה מתבססים על הצבעה מעמדית והצבעה במזרח וקולות המחאה שאם לא אליהם ילכו לימין הקיצוני, בישראל הגוש קטן כי במקום דיאלוג יש לנו התנצחות, במקום אסטרטגיה יש לנו פעילות חתרנית האחד נגד השני בתוך הגוש ובמקום אלטרנטיבה של שילוב כוחות יש לנו העדר עשייה והתעלמות מהמציאות.

אני לא יודע אם צריך להקים בישראל מכון כדוגמת המכון לסולידריות מודרנית. דיאלוג, לעומת זאת, לא היה מזיק, לכו תדעו אולי פעם השמאל גם יחזור בזכות דיאלוג, חלוקת עבודה והתמקדות בקהלים מחוץ לקהל ההולך וקטן של המחנה, להיות אלטרנטיבה שלטונית.

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , , , , ,

4 תגובות

  1. אורי אפלבוים :

    ישראל צריכה 4 מפלגות שמאל

    ישראל נמצאת במקום אחר לחלוטין מגרמניה בנושא הגדרת הלאומיות והגבולות שלה. בשל כך, וכל עוד שיטת בחירות היא הנהוגה כיום, צריך בישראל 4 מפלגות על הקשת השמאלית.

    1. שמאל סוציאליסטי אמיתי, שזה בהכרח אומר מדינת כל אזרחיה, צדק חלוקתי וחיזוק מעמד העובדים. קרי, חד"ש.
    2. שמאל זהבה גלאון\שלום עכשיו\יוזמת ז'נווה, עם השקפה ליברלית בכלכלה (אני בכלל לא בטוח שהייתי מגדיר זאת שמאל).

    3. שמאל ס"ד של פועלים ועובדים ,צדק חלוקתי והרחבות תקציביות, שאמור להיות ב"ה מגולם במפלגת העבודה

    4. שמאל של קיימות, של שויון בין דורי והתבוננות אמיתית ביחסי אדם וסביבתו שאמור להיות מגולם ב"ה בתנועה הירוקה.

    ויתור על כל אחד מארבעת הגופים הללו או קריסה שלו תגרום אוטומטית להפסד כוחות לגוש כולו. כל אחד מהכוחות מוכרח להתעסק בתחום המסויים. הקריאות לאיחודם, אם יענו, יותירו אותם קטנים ומצטמקים

  2. ק. טוכולסקי :

    א. דיאלוג לא מחייב שיתוף פעולה, אתמול גוש השמאל ניצח ניצחון מובהק בסאכסן-אנהלט, אפילו מובהק מדי. מפלגת השמאל (סוציאליזם דמוקרטי) יצאה מהבחירות גדולה וחזקה מהשמאל מרכז, לכן השמאל מרכז מעדיף ללכת לקואליציה גדולה (ממשלת אחדות) עם המרכז ימין בטענה שהוא לא מוכן להיות השותף הזוטר של מפלגת השמאל. כתוצאה מכך למרות שביחד עם הירוקים יש לגוש השמאל 60% מהקולות והמושבים, למרות שהימין הקיצוני והליבראלים (ימין מרכז כלכלי) לא עברו את אחוז החסימה והנ"ד נחלשו ב-3%, הסירוב של הס"ד ישאיר אותם בקואליציה מתחת לנ"ד.

    ב. אורי, 3 מפלגות שמאל לא עומדות לעבור כולן את אחוז החסימה בבחירות הבאות, אתה רוצה 4? למה לא 5 או 6 עם מפלגה טרוצקיסטית ומפלגה ירוקה טהרנית נוספת?

  3. אורי אפלבוים :

    א. יכול להיות שהייתי לא ברור. אני מסכים לחלוטין עם נושא המאמר. בעד דיאלוג. בעד מס"ד. פשוט נגד איחוד.
    ב. אני חושב שאחוז החסימה בישראל הוא שערורייתי והמהלך של העאלתו דומה במידה מסויימת למהלכי הפרטה. הדיון וההסכמיות שאמורים להערך בכנסת עוברים למנגנוני המפלגות שכידוע לך אינם בהכרח דמוקרטיות. מפלגות קטנות נתפסות כיוצרות בעיית משילות אבל זו תוצאה של שטיפת מוח של המפלגות הגדולות (ממש כמו שניהול ממשלתי נתפס כושל). בעיות המשילות הן תוצאה של דפוסים אחרים בשיטת הממשל הישראלית ואני אפילו חושב, שמפלגות גדולות, שהמסרים שלהן אינם מובחנים דיים, הן שיוצרות בעיות משילות וגורמות להתפלגויות ועיוותים של רצון הבוחר.
    אני מאמין שגם בבחירות הבאות אחת מארבע המפלגות הללו לא תעבור את אחוז החסימה ובכך הגוש יפסיד מנדט שלם או אפילו שניים. למרות זאת, אני מאמין שכתוצאה מאיחוד בכלל, ובפרט כתוצאה מכריכה של הנושאים הס"ד והירוקים יחד עם פתרון ז'נווה, יפסיד הגוש הרבה יותר מנדטים לטובת קדימה, לטובת אי הצבעה ולטובת מפלגות ימין.

    לסיכום, יום אחד יפתר, אני מקווה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואז ישארו רק 3 מפלגות. בדיוק כמו בגרמניה. עד אז אין מנוס מהצגת 4 אלטרנטיבות ואם כרגע אחת מהן לא עוברת את אחוז החסימה אין זה אומר שאין לה מקום במערכת הבחירות הבאה.

  4. א. קוריאל :

    ניתוח מבריק.
    האם תהיה לו היענות בקרב המפלגות?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.