חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מרוב שאנחנו צודקים, אף אחד לא מקשיב

נושאים דעות, פוליטי ב 22.02.11 3:50

שמאל מתנשא ומלא בתחושת צדק אינו מסוגל לגייס אליו תמיכה מכל שכבות הציבור, בייחוד עם הוא מתמקד בעיקר בסכסוך הישראלי-ערבי

מאת: א.ה. (השם המלא שמור במערכת)

"1981. אספות בחירות רבות של פרס הופרעו באלימות על ידי תומכי בגין, נזרקו עליו עגבניות, ובבית שמש הניף מולו תומך ליכוד "אצבע משולשת. פרס הגיב בהתעמתות ובהתפלמסות עם הקהל, ובאמירות כמו: "יפה לכם… תנועות מזרחיות מגונות" שיצרה רושם של התנשאות מצדו ומצד אנשי המערך כלפי תומכי הליכוד המזרחיים". צוטט מויקיפדיה. (אני הוספתי את הציטוט של פרס ממקורות אחרים).

יוני 2010, הפגנת השמאל לציון 43 שנה לכיבוש. איך לא, תל אביב. אב, מזרחי, תופס את ילדו בידו, ובפרץ של תסכול ודעם מושך אותו אל עבר שיירת הצועדים ומתחיל להטיח בו דברי נאצה ושינאה כלפי המפגינים. הוא מפציר בו שישנא אותם. בין דבריו ניתן לשמוע התבטאויות בסגנון "הם שונאים אותך, הם רק רוצים שיהיה לך רע", ועוד דברי תסכול "הם האשכנזים שונאים אותך". מבין הצועדים פסע לעברו צעיר, לבנבן, עם שיער ארוך וביגוד אופנתי. תחילה הקשיב הצעיר והתרשם מצעקות האב, אך כעבור רגע החל לצעוק גם הוא ביחד עם האב אמירות ציניות ומזלזלות שבילבלו תחילה את האב, אך במהרה העלו את חמתו ושנאתו כלפי הצועדים , וכמובן, כלפי רעיון ההפגנה עצמו.

מאורע זה, כמו קודמו, שהיה שולי לגמרי במהלך ההפגנה, בא לתאר תמונת מצב גדולה יותר באשר ליחסים בחברה הישראלית בכלל, ולדרכו של השמאל בישראל בפרט.

מתחילת מהלכה של המדינה, ואינני מחדש כאן דבר, היו הדברים בצורה כזו, שאת הובלת המדינה תפסו האשכנזים, והמזרחים, שחלקם באו אחריהם, סבלו מאפלייה ונאלצו להסתפק במועט. כהערת ביניים אומר שבשלב זה תיאורי הם מעט פשטניים וגסים, אך זה כיוון שעיקר דבריי אינם כאן. יחסי הכוחות ברובד התפיסה הפוליטית היו כאלו שהזרם המרכזי בשמאל היה מורכב ברובו מאנשים מבוססים, אשכנזים, שחלקם אינטלקטואלים. השמאל "כיאה" במדינתנו, סימל את השאיפה לשלום עם שכנינו תוך נכונות לפשרות. הנושא

החברתי-כלכלי נדחק לצד הדרך בשמאל ועימו גם שאר העם שאינו נמנה בקבוצה שהיזכרתי קודם.

ממהלך דברים אלו ניתן להבין כיצד נהרו ההמונים אל מפלגות הימין. מה גם שמאוד קל להתחבר לדעות הימין כאשר הינך מתוסכל ומיואש – זהו מקום נהדר להשליך בו את הכעס והצרות.

מאז עבר זמן רב, ואמנם דברים השתנו, אך תמונת המצב ניראת דומה מאוד: השמאל כיום מורכב בעיקרו מהשכבות המשכילות יותר בחברה, מצטייר כעוסק בעיקר בנושא הסכסוך, ומדבר גבוהה גבוהה הרחק הרחק מלבו של העם.

הביקורת שלי בראש ובראשונה מופנית כלפי ההתנשאות והזלזול של חלק נכבד מאתנו, בשמאל, כלפי האנשים המחזיקים בדעות הימין, ושל חלק אמנם קטן יותר מבינינו אך קיים, כלפי האנשים בעיירות הפיתוח ובאזורים הנחשלים.

אל לנו לשכוח שאותם "אלה", "הימנים", "הגזענים", הם בסופו של יום, בחלקם, אותם האנשים שניפגעים גם הם מהמדיניות הקיימת – מהבחינה הכלכלית, והם חלק בלתי ניפרד מהדבר למענו אנו נאבקים. ההתנשאות והזלזול אינם שייכים לנו גם מהבחינה המעשית – הם אינם משרתים את מטרתנו ואף מרחיקים ציבור זה מהשמאל, ובנוסף יוצרים כעס, תסכול ופילוג רב יותר; וגם הבחינה המוסרית. מכאן ואלך יש להשליך קוץ זה מאתנו לעד.

עניין נוסף בביקורת שלי הוא תחום העיסוק המרכזי של השמאל במדינה, שלצערי היה ונישאר התחום המדיני, הסכסוך.

הסכסוך כמה שהוא חסר צדק ומזיק, איננו הבעיה הרכזית, כי אם אחת מכמה בעיות. לטענתי הבעיה המרכזית, שדרך העיסוק והטיפול בה ניתן להגיע לשינוי החברה ואולי אף לפתרון הבעיות האחרות, היא הבעיה החברתית-כלכלית, בעיה שמשפיעה ברמה הגבוהה ביותר על החיים של כל הנוכחים במדינה זו, ואף מתקשר לסכסוך.

שלא תקבלו מדבריי רושם מוטעה: הסכסוך חי ונושם גם ללא האינטרסים הכלכליים והוא פוגע ומזיק המון, אך אין הוא יכול להיות חזות הכל. אז נכון שכיום ניתן למצוא באתרי אינטרנט ובכתבי עת התעסקות מרובה יותר בנושא החברתי-כלכלי, אך בעיתונות ובתקשורת הנגישות והנפוצות כיום, כולל עיתון "הארץ", ההתעסקות היא ללא סוף בתחום המדיני, וכך נוצרת אצל רוב הציבור התחושה שזוהי הפוליטיקה ואלו הן הבעיות, דבר שמוביל אותי אל הנקודה האחרונה בביקורת שלי והיא הנגישות וההפצה של רעיונות השמאל לשאר העם.

בכל האתרים וכתבי העת שהזכרתי קודם לכן, המתעניינים היחידים בהחלט הם אנו, האנשים "המשוכנעים" ששייכים לשמאל. המקומות הללו אינם נגישים כיוון שהעם אינו מודע להם, וכיוון שההתעסקות שם היא ברמה שאיננה מיועדת לכל אוזן.

כלי נוסף הוא הכנסים. כאלה המאורגנים ע"י מפלגת חד"ש, "הגדה השמאלית", ועוד כמה עמותות ומכונים.כנסים אלה הם דבר נהדר. הבעיה היא שהאנשים שמוזמנים אליהם הם "המשוכנעים", ושוב- רמת התוכן שם היא לא מתאימה לכל נפש.

אינני חושב שכל הכלים הנ"ל שהיזכרתי הם פסולים ואליטיסטים. חשוב להתפלמס ולהרחיב אופקים. אך אסור לנו לשכוח את המטרה הראשית והיא הרחבת העגל שלנו כמה שיותר, כך שנוכל ליישם את השינוי המיוחל בצורה הרחבה ביותר.

דוגמא טובה שאני מוצא לנכון לציין כאן היא "כוח לעובדים". אינני פעיל בארגון זה, ואינני מתמצא במהותו דיו,  אך ארגון זה אכן פונה אל האנשים, אל העם.

ההתארגנות של "עיר לכולנו" גם היא ראויה לציון – היא נעשתה בעזרת התושבים עצמם. אך העיר ת"א איננה ישראל כולה וצריך ליישם את הדרך בכל המקומות.

נכון, הרבה פעמים אנו מרגישים ובאמת מאמינים שאנו מחזיקים בעמדת הצדק, האמת. אך דבר זה הרבה פעמים מוביל לדבקות אין סופית בדעת הצדק הטהור ומנגד לחוסר הקשבה והבנה לאנשים שאמורים לפי ההגיון הפשוט לאכלס את השמאל – הפועלים, העובדים, השכירים והמובטלים.

דבריי אלה מובילים אותי למסקנה שצריך להתרחש שינוי תפיסתי בקרב אנשי השמאל, שינוי אשר יוביל לדרך פעולה שאיננה פטרונית ואיננה ניסיון להשמיע קול אלא דרך של עשייה אמיתית מלמטה עם מבט כן בעיניים.

"היופי המוחלט סופו להתעוות, הצדק המבודד סופו לדכא". אלבר קאמי, "השיבה לטיפזה".

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , ,

4 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    יש משהו מאוד פשטני בהנחה של המאמר, אני לתומי חשבתי שאליטות מספקות באמצעות שליטה בתקשורת נרטיב להמונים וזה מה שמעוות את תמונת המציאות שלהם.
    הייתי במספיק הפגנות שמאל של פעילים חברתיים שבאו למטרות הכי חברתיות בלי שלום ובלי עכשו, עם קורבנות ויסקונסין, עובדים לא מאורגנים ועובדי קבלן, רוכלים, מפוני דיור וכל זה רק בשנים האחרונות כל הפעילים שלא היו בעלי עניין בהפגנה היו פעילי שמאל, נו אז זה מקבל סיקור? זה משנה דפוסי הצבעהמול ההסתה האנטי שמאלנית.

    לצערי הגישה שלי הפוכה מזו של כותב המאמר, זה הזמן של השמאל להציע אלטרנטיבה בלי להתבייש ובלי להתחנף, מי שבכל זאת יעדיף הפרטות, העסקה באמצעות נוגשי עבדים, שנאה כתחליף לרווחה כלכלית, מוזמן להמשיך עם הימין.

  2. דקל-דוד עוזר :

    הדרך לגבש רוב עוברת:
    א. בהצעת אלטרנטיבה מלאה.
    ב. יכולת להסביר את האלטרנטיבה.
    ג. גיבוש קבוצה על ידי US&THEM

    ככה זה פוליטיקה, אין בזה שום המצאות.

    אני לא רוצה לומר מה דעתי על הפגנות השירה בציבור ומצוטטי הספרות למינהם שמטיפים על "לא יגבה לבבך"

  3. עמית-ה :

    כבר הרבה שנים שאני עוסק רק בנושא הכלכלי ומפגין רק בגללו.
    רוב האנשים שהשתתפו איתי בהפגנות היו תומכים של תנועות ימין מדיני.
    אני לא מסתיר את הדעות שלי אבל חושב שהתרכזות בנושא הכלכלי תביא בסופו של דבר לתזוזה והזדהות מעמדית בישראל.

  4. אייל :

    עלי להבהיר את עצמי כניראה:
    אני ממש לא בעד להצניע דעות ולא להתחנף ולא להתבייש, ולמען הפרוטוקול אני נגד הפרטות ופגיעה בעובדים ומאוד בעד רווחה כלכלית צודקת ובעד סיום הכיבוש פשוט אני חושב שכיום יש נתק מוחלט בין מפלגות השמאל לבין ציבוד רחב מאוד בחברה, שביניהם גם המעמדות הנמוכים, אפילו בעיקר הם.
    יש לכך כמובן המון סיבות שחלקם בשליטתנו וחלקם לא. אני מסכים איתך שהתקשורת בישראל מייצרת נרטיב שמעוות את המציאות להמונים אבל לצערי אין לשמאל ערוץ חדשות או עיתון בהפצה ארצית שיכול לחפות על כך.
    צריך להסתכל ולחשוב איפה אנחנו כן טועים ותורמים לנתק הזה.
    כיום דעת הקהל היא כזו שמי שדואג לאינטרסים של ההמון אלו הן מפלגות הימין. למה? כי ההתעסקות גם של מפלגות הימין וגם של מפלגות השמאל היא סביב הנושא המדיני.(אין מפלגה שמערערת על כך).
    איך ייוצר מצב שההמון יעבור להצביע לשמאל? כישתחילו לדאוג לאינטרסים שלו.
    אין כיום ובשנים האחרונות אף מפלגה שמרימה את הדגל החברתי בראשה ופועלת בשיטתיות בשטח לגייס תמיכה מתוך מאבקים.
    יש הפגנות ויש מאבקים אבל שום מפלגה\תנועה לא מובילה אותם.
    במקסימום שולחת נציג.
    אפילו חד"ש, שפועלת ועושה המון בשטח, הדבר העיקרי שאליו היא מפנה משאבים ותשומת לב הוא ערבים-יהודים. היא יודעת לארגן הפגנות של אלפים נגד הגזענות ולרתום לכך את כל העמותות הקיימות ולארגן הסעות, אבל כשמעלים מחירים וסוףסוף הדבר מקבל במה גדולה בתקשורת אין שום הפגנה במוצ"ש בכיכר.
    אז נכון, צריך אלטרנטיבה, מלאה, ללא התחנפות, גם כלכלית וגם מדינית, אבל היא לא קיימת היום במפה הפוליטית.
    אני מאוד מקווה, כמוך, שהמאמצים לשיקום מס"ד יצליחו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.