חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הצניעות – ממידה טובה למידה מחייבת

נושאים איכות השלטון, דעות ב 7.02.11 5:04

דעת הקהל נעשית פחות ופחות סובלנית כלפי עושר ראוותני ומתחילה לדרוש מאנשי הציבור לקיים אורח חיים צנוע יותר

מאת דקל דוד-עוזר

במספר פרשות אחרונות נוכחנו לגלות כי היעדר צניעות גורר אחריו ביקורת ציבורית חמורה, בעוד שהטיעון: "הוא שילם מיסים ולא צריך לתת דין וחשבון" הולך ונחלש בעיני הציבור

מספר הדוגמאות גדול, ועל מנת שלא להלאות אתן שלוש קבוצות כח חברתיות אשר דרישת הצניעות מהן הפכה למלמדת על הכלל:

א.      ציר הפוליטיקאים

אם מתישהו בעבר הייתה הסכמה לפוליטיקאי שנכסיו מנקרי עיניים, הרי שנדמה שמשהו קרה וניקור העיניים הפך להיות פתלוגיה: אם בעבר ראו בזה סימן לפגם, הרי שכעת המושג "ציר קיסריה – אקירוב הפך בישראל כינוי גנאי לממשל מנותק, בתיו של אולמרט הפכו סימן לשחיתות.

ונדמה שישראל אינה מיוחדת בעניין זה: גם העם בתוניסיה, במצרים, באיטליה ואף בארצות הברית לא העלים עינו מהעושר הפיננסי הנראה לעין של מנהיגיו וראה בסוגיה זו עניין מכריע.

ב.      ציר משרתי הציבור

הדוגמא המתבקשת כאן היא כמובן הדוגמא של יואב גלנט, ואין ספק שהיא רלוונטית, אבל לא רק. אולי אפשר לתת כאן גם משרתי ציבור שעברו לשוק הפרטי, ומקבלים מיליוני שקלים. הציבור לא רואה בעין יפה את ההתעשרות אשר נתפסת על חשבון הציבור.

ג.        ציר בעלי ההון ומנהלי החברות הציבוריות

בעלי ההון, הם למעשה שליטים שנבחרים על פי כוחות חוקי הקניין שהכתיבה המדינה (בהשפעתם הרבה), אשר למרבה הפלא לא נושאים בשום חובה או אחריות חברתית על פי חוק.

גם כאן אפשר לגלות גילויים של איבה כלפי בעלי הון שחיים באורח חיים מנקר עיניים ובאותו הזמן אדישים לאורח החיים של העובדים ושל החברה בישראל.

המעבר ממדדים "אובייקטיביים" בלעדיים של אנשים, כמו "כמות מצביעים", "תואר פורמלי" ו-"כמות כסף" למדדים "סוביקטיביים" ובינהם צניעות מהווה, בעיני, שלב חשוב מאוד בחיי החברה האנושית והתרבות המערבית והוא מסמל דחייה של מודל המחשבה החילוני המוחלט, שתפס את העולם כמקום שאין בו טוב ולא טוב, למודל חשיבה חדש, אפשר לכנות אותו מעיין דתי, שמחייב אורח חיים מסוים על פי ניסיון העבר.

עובדה זו, מחזירה אותי לשיעור שלמדתי במהלך הלימודים, הנוגע לאופן מינוי שופטים על פי כללי ההלכה, כאשר עשינו בכיתה השוואה בין המדדים האוביקטיביים שדורש החוק, כגון: "תואר ראשון", "X שנות ניסיון" וכו', למידות הנוספות נדרשות על פי ההלכה.

אתן קישור למאמר ב"פרשת השבוע" של משרד המשפטים כאן, ואביא ציטוט מהרמב"ם:

בית דין של שלשה… צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים. ואלו הן: חכמה, וענוה, ויראה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב. וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה. הרי הוא אומר: "אנשים חכמים ונבונים", הרי בעלי חכמה אמור. "וידועים לשבטיכם", אלו שרוח הבריות נוחה מהם. ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות.

הנה כי נמצא שהכללים, המידות הנדרשות מהשליטים, שאנו הולכים לכיוון הפיכתם למחייבות כבר נכתבו, ואולי הגיע הזמן לתת להם תוקף מסוים בחוק, ואפרטם כאן:

א.      חכמה – בשפת ימינו: השכלה וניסיון.

ב.       ענווה – בשפת ימינו: לא חושבים שהם ורק הם יכולים וחכמים ובעלי סובלנות לדעות אחרים.

ג.        יראה – בשפת ימינו: מבינים את האחריות המוטלת עליהם ומשתדלים לעמוד בה.

ד.       שנאת ממון – בשפת ימינו: צנועים באורח חייהם ולא רודפי בצע.

ה.      אוהבי האמת – בשפת ימינו: אנשים שלא מנסים להתחמק מהתמודדות על ידי ספינים ושקרים, אלא יודעים גם להודות בטעות.

ו.        אהבת הבריות להן – אנשים בעלי הבנה רגשית (עין טובה), שלא ממהרים לחרוץ גורלות ולתייג אנשים (נפש שפלה), שיודעים להקשיב (וחברתן טובה) ומנומסים (דבורן ומשאן בנחת עם הבריות).

ז.        בעלי שם טוב – לעיתים ריבוי שמועות פסולות מביאות למסה שמביאה לאיבוד האמון בבעלי השררה, ולפיכך אדם צריך לפרוש את עברו, להתנהל בשקיפות ולשמור על שמו הטוב, כתנאי לשררה.

ואסיים במשפט מתוך פרקי אבות:

ה,ו [ז] שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:  חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת; וחילופיהן בגולם.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. עמרי די-נור :

    שכוייח!

  2. איציק יאפ :

    הלוואי!

    אבל אתה רואה את זה בשטח? האם האנשים והציבור והתקשורת יותר מחזקים ערכי צניעות ויושרה (לא הוספת את זה) על פני הצלחה אישית, נכסים וזוהר?
    כי לי זה לא נראה ככה.

  3. דקל-דוד עוזר :

    מה היה קורה לו הדבר הזה היה חלק מחוקת הנבחרים לכנסת?

    נחתים את הנבחרים על "אני מתחייב":
    1. אני מתחייב לפעול על מנת לקבל החלטות חכמות המבוססות על מידע וניסיון.
    2. אני מתחייב להיות ענו באשר אני יודע שהידע אינו נחלתו של אדם יחיד ובודד ולפיכך אהיה סובלני ואשמע דעות אחרות.
    3. אני מכיר בזאת באחריות שקיבלתי כנבחר ציבור, בחובתי לשקול את טובת הציבור לפני כל דבר אחר ואפעל כאשר יראת כבוד ורגש אחריות זה מעלי בכל שעה.
    4. אני מתחייב בזאת להיות צנוע באורחות חיי, להימנע מרדיפת בצע ולא להעדיף עשיר על פני עני.
    5. אני מצהיר בזאת כי האמת תהיה נר לרגליי, ארדוף אותה ואפעל על פיה, לא אשקר ולא אוליך שולל את הציבור, כאשר לא אדע אומר אינני יודע ואודה בטעויות.
    6. אני מתחייב לאהוב את הבריות, אתן משקל ראוי בהחלטותיי לשיקולים פסיכולוגיים וחברתיים, לא אמהר לחרוץ גורלות ולתייג, אדע להקשיב ואתנהג בנימוס ראוי לאדם במעמדי.
    7. אני מתחייב לפעול לפנים משורת הדין על מנת לשמור על שמי הטוב, להתנהג בשקיפות, לחשוף את אורחות חיי ונכסיי וכל זאת על מנת להגדיל את אמון הציבור בנבחרי העם.

    הנה, על זה יחתמו ויתחייבו חברי הכנסת במקום "אני נשבע למדינת ישראל" ואז כל אחד משלים את נוסח השבועה בבית:
    אני נשמע למדינת ישראל שאני אשקר לציבור
    אני נשבע למדינת ישראל שאהיה רמאי ושקרן
    וכו'

  4. חן - מיבשים את החולים :

    אהבתי

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.