חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

בעקבות המפץ ב"עבודה" – בונים סוציאל דמוקרטיה

נושאים חדשות, פוליטי ב 2.02.11 6:00

המטה הסוציאל דמוקרטי ותנועת יסו"ד* החליטו לצאת מתיבת הבירורים הרעיוניים ולהתחיל בפעולה לגיבוש מחדש של כוח פוליטי סוציאל דמוקרטי.  לכנס שהתקיים שלשום בתל-אביב הגיעו כמאתיים פעילים מתנועות ומפלגות שונות קראו בכינוס להקמת תנועה סוציאל דמוקרטית אשר תחבר בין מפלגות, תנועות נוער, ארגוני עובדים והתארגנויות מקומיות

בונים סוציאל-דמוקרטיה - עוברים מדיבורים למעשים

כמאתיים איש השתתפו אתמול בכנס של המטה הסוציאל דמוקרטי ויסו"ד, שהתקיים בסמינר הקיבוצים, שכותרתו היתה "בונים סוציאל דמוקרטיה"

לקריאה נוספת

הנחה את הכנס שי כהן מהמכללה החברתית כלכלית ומכוח לעובדים.
פתח אורי יזהר – מרכז המטה הסוציאל דמוקרטי –שסקר בקצרה את הפעולות שנעשו וקרא לקיום קונגרס שבו ישתתפו כל הארגונים והקבוצות שסוציאל דמוקרטיה היא דרכם.

פרופסור דני גוטוויין תיאר בראשית דבריו את המלכודת הצפויה בעקבות הצלחת ההפרטה.  בחלק האופרטיבי של דבריו קרא פרופ' גוטוויין  לאיחוד הסוציאל דמוקרטים במפלגה אחת: "השמאל צריך להיות רלוונטי ליום יום של אזרחי המדינה, להיאבק בניצול בשוק העבודה ובהפרטת השירותים החברתיים ולעקור מהשורש את נזקי משטר הימין. את המאבק הזה לא יכולות לנהל עמותות או מפלגות השמאל הנוכחיות, שפועלות כמפלגות מגזריות של המעמדות הגבוהים."

חבר הכנסת אילן גילאון קבע כי "השמאל הישראלי לא מת. אולי הוא מעולם לא נולד. מזה ארבעה עשורים המדינה מוכרת את עצמה בנזיד עדשים, ואנשים שמתקראים שמאל לא מתנגדים לכך. לכן אני אומר, אין שמאל לא סוציאליסטי. אני יודע שבישראל גם הבעלים של מקדונלדס נחשב לשמאל, אבל אין שמאל בלי סוציאל-דמוקרטיה. מצד שני, החרדים נתפסים כציבור שעויין את השמאל – השמאל צריך לפנות גם אליהם."
לסיום אמר "תנועה סוציאל דמוקרטית גדולה ואמיתית, תקום אם נדע לשים בצד את האגו ולשתף פעולה."

חבר הכנסת עמיר פרץ אמר כי "השנה קרה אירוע פוליטי חשוב – הפרישה של החמישיה של ברק – בלי האירוע הפוליטי הזה לא הייתי נשאר במפלגת העבודה. כשעמדתי בראשות העבודה הגיעו למפלגת העבודה שמונה מנדטים ממעוזי הליכוד, בזכות האג'נדה החברתית, אף שמעולם לא הסתרתי את עמדותי המדיניות".   ח"כ פרץ קרא ליצור מצב שהחיבורים הפוליטיים שייעשו יהיו כאלה שייצרו סינרגיה חיובית שבה השלם יהיה גדול מסכום חלקיו ולא חיבור ששוליו מכאן ומכאן בורחים ממנו.  עוד הוסיף כי "המשימה שלנו צריכה להיות שהחלוקה בין ימין ושמאל תהיה על בסיס אג'נדה חברתית-כלכלית. מי שהנושא החברתי לא בוער בו לא יכול להיות שמאל."

אסתי קירמאייר – יו"ר מחוז ירושלים במפלגת העבודה – אמרה לבאי הכנס שילכו וידברו עם האנשים , בגובה העינים, שיראו להם למה חשוב שתהיה תנועה סוציאל דמוקרטית, הכוח ייבנה בעבודה קשה בפניו תאל אנשים ומבית לבית.

אלעד הן מיסו"ד, ממארגני הכנס, אמר שלא די להלחים בין המסגרות של מרצ והעבודה בניסיון ליצור מסגרת סוציאל דמוקרטית. איחוד כוחות צריך להיות על בסיס מצע סוציאל דמוקרטי שיאמר בבירור – עצירת ההפרטה, הלאמה מחודשת של השירותים החברתיים, כינון עבודה מאורגנת ודמוקרטיה בשוק העבודה, מאבק להרחבת מסגרת התקציב והרחבת השירות הציבורי.

ערן בנימיני ממיסדי התנועה הירוקה וחבר הנהגתה אמר שצריך להרחיב את השויון גם למרחב הבין-דורי, שירוק חייב להיות סוציאליסטי וש"אין קפיטליזם ירוק".

שרון קטרון – מ"כוח לעובדים", יו"ר ארגון סגל ההוראה ומנהיגת מאבק המרצים באוניברסיטה הפתוחה תיארה את השתלשלות המאבק עד לפריצת הדרך שבחתימה על ההסכם הקיבוצי.  "כדי שיהיה בסיס כוח לסוציאל דמוקרטיה, גברים ונשים צריכים להפוך את המאבק לצדק חברתי לחלק מחייהם היום-יומיים על ידי ארגון העובדים במקום עבודתם", אמרה.

ד"ר עמי וטורי, חבר הנהגת כוח לעובדים, אמר שהוא מאמין קודם כל במאבק של ארגוני עובדים שמביא את סדר היום הסוציאל דמוקרטי לשטח. אך עם זאת, הוא חידד, יש חשיבות למסגרות פוליטיות סוציאל דמוקרטיות, במיוחד כשרבים מהאנשים שנחשבים היום לשמאל בישראל הם בעיניו אויבים של ממש, והוא מוצא עצמו ניצב כנגדם במאבקי עובדים.

בדברי המשתתפים "מהקהל" נשמעו קריאות לפעולה משותפת להצטרות מחודשת למפלגת העבודה, להקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה ולמערך בין מפלגתי סוציאל דמוקרטי. נשמעה גם אזהרה לשמונת הח"כים שנותרו בעבודה להתגבר על מחסומים ולא להתפורר, שכן התפוררות כזו תביא לשקיעת השיח הס.ד. בישראל לזמן ארוך מאוד.

התקווה, שהובעה בדברי רבים מעל הבמה ובשיחות בין המשתתפים, היא שיהיה המשך…

ותודה לעמית הרפז על סרטון ראשון – מתחילים להתמקם באולם.
סרטונים יותר מקיפים יבואו בהמשך.

_________________
* חוג יסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית)

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

25 תגובות

  1. אכזבה מהמפגש של המטה הסוציאל דמוקרטי :

    […] של האיפכא מסתברא.  יהושע בן-משה יצא מהכנס: "בונים סוציאל דמוקרטיה" בתחושה של "יום עיון נוסף", הוא קורא לפעולות […]

  2. ק. טוכולסקי :

    ועכשו הלאה, לפרקטיקה, שרק לא נגלה שזה היה כנס קתרזיס. אני רוצה לראות את אילן גילאון גורר את מרצ או הולך לבדו לעבודה, אני רוצה לראות את הס"ד בירוקה מגיעים לאיחוד עם או בלי חבריהם ששואפים לקדימה, אני רוצה לראות את מימד חוזרת הביתה, בקיצור תכלס איחוד הס"ד וכמה שיותר מהר בלי התארגנויות לא מחייבות של מחנה וחזית אלא במפלגה אחת עם מפקד וחוקה חדשה ומוסדות חדשים ודמי חבר ועיתון וסניפים. יש לנו הרבה עבודה לפנינו.

  3. איתי :

    ק.,

    צר לי אבל אני עוד לא השתכנעתי שהעבודה היא באמת "הבית" שצריך לחזור אליו ולהילחם עליו, הגרעין שסביבו צריך לגבש את הרסיסים הקטנים שמסביב.

    עוד לא השתכנעתי שהחלופה שהציע דני גוטווין בשנתיים האחרונות (לשבור את העבודה) אינה עדיפה.

    אז ברק הלך, ביג דיל, האם זה באמת אומר שהמצב השתנה?

    המחלות הכרוניות (והאולי סופניות) של העבודה זה לא אהוד ברק.

    אהוד ברק היה בסה"כ סימפטום. אמנם בולט ומציק כמו פלולה על הפנים, אבל עדיין סימפטום.

    הקרב עם ההרצוגים-פואדים ועם הסוסים הטרויאנים שהשאירו ברק שמחון ונוקד במפלגת העבודה נראה לי קרב אבוד, לפחות כל עוד איננו רואים סימנים מעידים להתנהלות אחרת של הסוציאל-דמוקרטים,
    למשל ברית פרץ-יחימוביץ'.

    בינתים זה לא ברור לי שלהשקיע כסף וזמן במאבק על השינוי של גוף רקוב שכזה עדיף על להתחיל מחדש.

  4. עמית-ה :

    איתי גם אני לא יודע אם דווקא העבודה היא המפלגה סוציאל דמוקרטית שאנחנו רוצים.
    אני חושב שבנתיים צריך לצאת לרחוב יש באויר קצת אופטימיות והרבה יותר הבנה ששוק חופשי לא ייתן לנו רווחה.
    אני מרגיש מיני סיטואציה מהפכנית וצריך לתפוס אותה לדעתי.

  5. איתי :

    ברוח הימים האלה, מפלגת העבודה זה כמו מצרים.

    הרבה אנשים שרוצים שינוי הראו לרודן של הממסד הישן את הדרך החוצה.

    זה היה מספיק חזק כדי להרוס את הסדר הישן אבל מכאן ועד בנייה של סדר חדש הדרך ארוכה.

    הדיבורים על "השמיניה" מטופשים בדיוק כמו הדיבורים על "האופוזיציה במצרים" שהרי מדובר בגבב של גורמים שכל המשותף להם הוא שנאת (מו)ברק.

    כשם שאין הרבה משותף לבראדעי הממוערב ולאחים המוסלמים כך אין ממש משותף להרצוג ולפרץ.

    העתיד (או האין עתיד) טמון בקואליציות שיווצרו או לא יווצרו בחודשים הקרובים.

    למצרים אין ברירה, כי זו הארץ שלהם, לסוציאלדמוקרטים דווקא יש.

    היסחפות כמו עדר של עזים עיוורות לקונספציית "יש תקווה לתיקון מבפנים" היא מסוכנת, שכן אנו עלולים למצוא את עצמנו מבלי דעת מכשירים במו ידינו את המלכתו של הרצוג המפריט במחשכים על מפלגת השלד שבו ידינו ניתן לה זריקת החייאה.

  6. ק. טוכולסקי :

    איתי עמית, אחת המחלות של השמאל היא היכולת לשבת ולחשוב בזמן שהכל בוער כאילו יש לנו עכשו שנתיים לתכנן תוכנית חומש לעשור.
    לפעמים חיים עם מה שיש, לא תמיד יש.
    כרגע אני מזה הזדמנות בהתגבשות סביב העבודה, אם בוז'י לא יצא מזה כלום. יכול להיות שאז יפרשו מהעובדה כמה ויחברו למשהו אחר אולי.
    לי כבר אין כוח לעוד דיון במה יכול להיות שבסופו לא קורה כלום, אני פשוט מעדיף להתמודד עם מה שיש.

    בסוף תמיד אפשר להצביע שוב לחדש.

  7. אורי יזהר :

    לחידוש השמאל או הסוציאל דמוקרטיה בישראל אין שום נוסחת פלא ושום הוקוס פוקוס. הפרוייקט הזה מחייב עבודה ממושכת וקשה. לדעתי, אף אחד מהכוחות הנמצאים היום בשטח, מפלגות ואישים, לא מסוגל כמות שהוא לממש את המפעל הזה. צריך לבנות כוח סוציאל דמוקרטי עצמאי, לא מפלגה אלא מעין תנועה, שיתעצם עד שיהיה ביכולתו להשפיע גם על המערכת הפוליטית, במיוחד על הצד השמאלי שלה, הן במדיניות והן בבחירת ההנהגה. זה לא סותר התפקדות למפלגת העבודה או למרצ, אבל תועלתם של צעדים אלה היא היום מוגבלת. נכון שהמטה הסוציאל דמוקרטי פעל במסגרת מצומצמת עד לאחרונה, אבל עוד לפני התרגיל של ברק חשבנו על דרכים ליצירת הכוח ה-ס.ד. הזה והתחלנו בצעדים לממשו. פרישת ברק האיצה את התהליך, ניערה את השטח ופתחה היזדמנות, שניצלנו אותה בהצלחה. אבל זה עדיין לא ימות המשיח. וכמו שאמר/שר שלום חנוך: משיח לא בא וגם לא מטלפן. עכשיו יש בכוונתנו, מארגני הכנס, לבחון את המצב ולהתוות דפוסים בני קיימא לגיבוש והגברת הכוח שהחל להסתמן בכנס.
    בניית כוח היא תמיד עניין ממושך. מי שאין לו סבלנות והתמדה וכל הזמן מנסה לדחוק את הקץ, עדיף ישמצא לו עיסוקים אחרים. אנחנו מחפשים שותפים לעבודה ולא נותני עצות מהצד ומטיפי מוסר.

  8. דקל-דוד עוזר :

    שני צעדים מחייבים לתיקון:

    1. הפסקת האוליגרכיה:
    http://www.blacklabor.org/?p=27217
    2. תקנון מחייב לנבחרים בכנסת:
    http://www.blacklabor.org/?p=23019

    בשנת 2007, לפני שאהוד ברק נכנס למפלגה, כולנו ידענו את הבעיה של מפלגת העבודה: שיטת בחירת הח"כים לכנסת יצרה בראש המערכת אוליגרכיה שלטונית אשר עיקר פועלה הוא לשמור על מקום עבודתם, אשר במקרה יצא והיה כנסת ישראל.

    אוליגרכיה זו עסקה בעיקר בקיצוץ ראשם של כל מצטרף חדש או כח צומח בשורות המפלגה, מאחר וזו הייתה הדרך העיקרית לשמור על מקומם.

    אוליגרכיה זו מהווה מוגלה על כל חלקי גוף המפלגה – מוגלה זו שרירה וקיימת.

    מוגלה זו הייתה הסיבה העיקרית שמפלגת העבודה הפכה לבית קברות פוליטי וזו הסיבה שאף אדם בר דעת או מנהיג בעל שיעור קומה לא הסכים להצטרף למפלגת העבודה.

    כשאהוד ברק קיבל את ראשות המפלגה, בעיה זו הוסרה מסדר היום המפלגתי, מאחר ואדם עם נמק בשני רגליו מתרכז בעיקר בנמק, לפני שהוא מטפל במוגלה שהתפתחה על כל חלקי גופו האחרים.

    כעת שהצלחנו להבריא מהנמק, בנזק מועט ביותר והפיך לחלוטין, עלינו לשוב ולעסוק במוגלה אשר התפשטה ושולטת על גוף המפלגה – לא נסכים להמשך האוליגרכיה של חברי הכנסת במפלגת העבודה.

  9. מיכאל לינדנבאום :

    באין סניפים-הח"כים "עושים לביתם"

    מפלגה פירושה סניפים ואחריותיות הנבחרים לבוחריהם בסניפים.
    היום אין מפלגות ,יש רק סיעות בכנסת של של יזמי בחירות הנשענים על "ארגזים".
    לא לחינם אוליגרכיית החכ"ים בכל המפלגות חיסלה את הסניפים.

  10. דקל-דוד עוזר :

    מיכאל - הצטרף וצרף למאבק נגד האוליגרכיה

    ביחד נשבור את האוליגרכיה

  11. איתי :

    אורי – אני בהחלט בא לעבוד, רק במגבלות של אזור ירושלים ואחרי שהילדים הלכו לישון. מעניין אותי הכיוון חוצה המפלגות ולא עוד פעם מפלגת העבודה.

    מיכאל ודקל – סיסמאות יפות, בלתי אפשרי לבצע בגלל 5 המ"מים.

    כדי לשנות את המצב הקיים מיסודו אתם צריכים כחמישים אלף בארגזים שמצייתים לפקודתכם, שזה יותר ממה שיש לרב-קבלני הקולות (פואד, עיני, חולדאי, הוולוולה-אים וכו' וגם קבלני הקולות שמחון ונוקד עדיין בוחשים לכם בקלחת). כדי לגייס אותם אתם צריכים או מנגנון כמו שהיה לפרץ ב-2005 או ימבה כסף כמו שהיה לברק ב-2007 ויש היום להרצוג. בלי כסף ובלי מנגנון החלום נשאר על דפי האינטרנט.

    שימו לב שגם חביבתכם יחימוביץ' לא מעזה לצאת בגלוי נגד אותה "אוליגרכיה" או מבנה הכוח הישן (לא רק הח"כים אלא כל הפירמידה), כי זה יביא לחיסולה.

  12. גרי :

    לרשותכם כלי לביצוע השינוי

    אם אתה עובד שכיר ומרגיש שהמדינה זנחה אותך ואין לך במסדרונות השלטון נציג שידאג לאינטרס שלך,

    בידך ההזדמנות לבצע מהפך .

    מפלגת העבודה אשר מזמן חדלה להיות נציגת העובדים מונחת בצידי הדרך ככלי ריק אין חפץ בו.

    כל מה שנדרש הוא לכבוש אותה מבחוץ ולהפכה למפלגת עובדים אמתית אשר תעסוק קודם כל מעל לכל בנושא אחד – ברווחת העובדים.

    אתה מתבקש לחתום כאן על התחיבות להצטרף ,אם וכאשר תקרא לכך, כאשר כמות החתימות תעבור מסה קריטית, ולהירשם כחבר המפלגה .

    יחד נהפוך את \"העבודה\" למפלגת עובדים אמיתית.

    התהליך כולו יתבצע באופן ספונטני על ידי החותמים בלבד,ללא התערבות

    איש.

    http://www.atzuma.co.il/bastille

  13. דקל-דוד עוזר :

    איתי התלהבת מחמשת הממים האלה, אה?
    אל תציג חצי אמת ותחשוב שהיא אמת מלאה.
    תאמין לי שיש דרכים מתוחכמות לייצר שינוים בלי חמשת הממים שלך.

  14. איתי :

    המ"מים אינם שלי אלא של אודי מנור.

    הטענה שלי עם מ"מים או בלי מ"מים היא שאין *שום* דרך לייצר שינויים משמעותיים ב"חוקי המשחק" של מפלגת העבודה בלי גב של עשרות אלפי אנשים.

    דקל דוד עוזר נגד פואד+הרצוג+פרץ+מגאדלה+כבל (וכו) = לא כוחות.

    אין דרך אחרת כמו שאי אפשר לרבע מעגל.

    המ"מים הם בסה"כ אמצעים לצבירת מספרים גדולים של אנשים שיתמכו בדרך שלך.

    לעומת זאת כדי לחולל מהפך דרמטי בתנועה הירוקה הספיקו כמאה איש שהדרך של ערן בן ימיני, יובל סרי, רמי לבני וגרשון בסקין נראתה להם שמאל רדיקלי. הם באו לועידה של התנועה, הצביעו בעד המצע של אלון טל שמבקש לבדל את הירוקה ממרצ וחד"ש, ורגע אח"כ ערן בן ימיני הודיע על התפטרותו.

    בפעולה בתוך מפלגה גדולה יש יתרון וחיסרון.

    היתרון הוא שאם הצלחת לנצח הפוטנציאל הוא גדול מאוד (פרץ 2006 – לקיחת 8 מנדטים מן הימין). החיסרון הוא שהרבה יותר קשה לנצח שם ובמפלגת העבודה ייתכן שזה בלתי אפשרי.

  15. דקל-דוד עוזר :

    איתי תזכור את הדיון הזה ואת הנחות היסוד המוחלטות שלך, על מנת שתוכל לבטל אותם בעוד שישה חודשים (-:

  16. דני זמיר :

    לאיתי

    אפשר לפקוד כח נגדי. גרעין נחוש של 500 איש יכול לעשות את זה.
    ברגע שיקבע תאריך הפריימריס צריך לפקוד את האנשים.

  17. לקסי :

    לאיתי,
    עם כל הסימפטיה והאהדה (ויש הרבה, משתיהן), ההתבחשות בתנועה הירוקה שונה מהותית מ"אותו הדבר" במפלגת העבודה.
    הממדים יוצרים הבדל מהותי.
    נורא נחמד להצהיר "לשבור" אבל קרא כאן (המהפכה המצרית | לא כל כך מהר – הארץ
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213247.html)
    ותבין שלשבור זה קל, פשוט ומהיר.
    כמה קשה לבנות כבר למדת לפני שנתיים.

  18. איתי :

    דני ודקל,

    בתור אנשים שמנסים לפקוד למפלגת העבודה למען שלי יחימוביץ', אתם בוודאי נתקלים לא מעט בתשובה "יחימוביץ' היא הפוליטיקאית הכי טובה בשטח, אבל עם כל הכבוד ויש כבוד, לא אתפקד למענה לעבודה". אני מניח שהתשובה הזו היתה נפוצה מאוד בזמן ברק, והשאלה הגדולה היא מה שכיחותה כיום.

    אם אותם 500 פוקדים חרוצים מגיעים אחרי כמה חודשי עבודה למסקנה שאפשר לפקוד 5000 איש להרצת שלי לראשות העבודה או 50000 איש להקמת מפלגה חדשה בראשות שלי, אז ייתכן מאוד שהאופציה השנייה עדיפה. עם 5000 איש בתוך העבודה שלי נשארת במחנה מיעוט ועם כוח מוגבל ביותר, עם 50000 חברים במפלגה חדשה קצרה הדרך לסיעה ס"ד עם מספר מנדטים דו ספרתי.

    פשוט צריך לחשוב כל הזמן על שתי האופציות ולא להמשיך בשמרנות של ראש בקיר.

    לקסי,

    בין פזיזות של להרוס הכל ומיד ובין שמרנות שמקדשת את הסדר הישן כי אין משהו טוב ממנו ישנה נקודת אופטימום, ולא ברור איפה אנחנו נמצאים. יש אנשים שימשיכו לדקלם את סיסמת "אין תחליף למפלגת העבודה" גם אם גודל המחנה שלהם בתוכה יהיה 5% וגם אם בראשה יעמוד אחמדינג'אד, ביבי או חמור.

    אני לא מכחיש שלהרוס זה הרבה יותר קל מלבנות. לכן אני לא משקיע גרם אנרגיה בלהרוס את מפלגת העבודה (מנהיגיה בעבר ובהווה עושים את זה מספיק טוב בלעדי) אלא מבקש להיות שותף בבניין של חלופה, דבר שכמובן לוקח זמן ואי אפשר לעשות חודש לפני הבחירות.

    הבעיה הגדולה ביותר של החלופה היא שהאנשים שלמעלה לא מתגבשים ליצור אותה, ולכן לא משנה כמה הציבור הרחב מלמטה ייחל לזה.

    לדוגמה – אילו יחימוביץ' היתה חוברת לפרץ תמיר פינס וכבל, ייתכן מאוד שכבר היתה היום הקומה הראשונה של המבנה, והסיכוי שלו להפוך למפלגה סוציאל-דמוקרטית חזקה היה גדול יותר משל הסיכוי של העבודה במצבה הנוכחי.

    לעניין משל ונמשל – לא ברור כמה הוא רלוונטי.

    לאזרח מצרי בוודאי שהאופציה "הצטרף למפל"ד [המפלגה של מבארכ] ותשפיע מבפנים" לא היתה אקטואלית. הוא היה צריך לבחור בין מבארכ הישן והרע ובין שינוי.

    כל אדם שרוצה שינוי (גם בחיים הפרטיים) צריך לקחת בחשבון ששינוי נושא בחובו סיכונים, וישנה נקודה שבה המצב הקיים כל כך מחורבן שאתה אוזר אומץ ויוצא לדרך השינוי (מתפטר, מתגרש, מהגר, וכן הלאה). זה מה שקורה במצרים ורחוק מאוד מלקרות בישראל ובמפלגת העבודה.

    אחת האנומליות של הסוציאליזם הציוני מ-1977 ואילך היא שבמקום המהפכנות של ראשית המדינה הזרם הזה הפך ממהפכני לשמרני.

    השמרנות מלווה בנטייה חזקה להאשים את כל מבקשי השינוי בנפילתו (הפנתרים, ד"ש, הקשת המזרחית ולאחרונה גם התנועה הירוקה).

    זו הבעיה – סוציאליזם ושמרנות לא הולכים יחד.

    לזמר סיסמאות רדיקליות (יחסית) על הלאמה ובסופו של יום להגיד "הצביעו לעבודה בראשות ברק כי זה הכי טוב שיש" (י. לקס פברואר 2009) או "הצביעו לעבודה בראשות הרצוג כי זה הכי טוב שיש" (י. לקס בסבירות גבוהה בעתיד) זה לא ממש משהו שאפשר לסחוף איתו את ההמונים שנדפקים ע"י מדיניות ההפרטה.

  19. דקל-דוד עוזר :

    איתי שני דברים:
    1.‏ התגובה המקובלת לבקשה להתפקד לשלי יחימוביץ היא: "איפה הטפסים ואיך אפשר לתרום".
    2.‏ לא צריך אוליגרכים שידבקו לשלי כדי לדאוג לעבודה של עצמם בכנסת, שם הם ימשיכו לא לעשות כלום.

    אני חוזר ואומר לך: אתה עיתונאי, פרשן, לא משכנע, לא פוליטיקאי.
    כפרשן לעבר אתה נהדר, כפוליטיקאי שמשנה עתיד יש לך ראייה צרה ומוגבלת במסגרות חשיבה.

  20. איתי :

    1. אני באמת לא פוליטיקאי ואין לי שום שאיפות בכיוון.

    אם היו לי – בוודאי הייתי כישלון חרוץ, מכיוון שאני אומר את דעתי גם כשהיה עדיף לסתום את הפה.

    2.

    אדם אחד אומר "X היא הדרך האפקטיבית היחידה".

    אדם שני אומר "יכול להיות ש-X יעבוד ויכול להיות ש-Y יעבוד, אינני יודע".

    מי משניהם בעל ראייה צרה ומוגבלת? אולי דווקא זה שנוטה לתייג אנשים אחרים כצרי אופקים.

  21. דקל-דוד עוזר :

    איתי, מה שאתה אומר זה מה שאני אומר.
    אתה אומר: חמשת הממים, חמשת הממים.
    אני אומר: יש עוד דרכי השפעה (כמו השפעה ישירה על אנשים שיש להם חמשת הממים, כמו גיוס בעלי דעה על מנת להציף נושא בנרטיב מסוים ולדרוש הכרעה כאשר התוצאה של הדיון ברורה, אבל הדיון לא עולה ועוד כל מיני).
    אני אומר: כל האפשרויות טובות.
    אתה אומר: לא. למי שאין חמישה ממים ושלוש אותיות אהוי לא יכול לעשות כלום.

    כלומר הנקודה שאנחנו חלוקים היא מי מאיתנו הוא אפשרות א' ומי אפשרות ב'

  22. איתי :

    דקל,

    אני מכבד ומעריך כל מי שמתגייס היום (או בכל יום) להפוך את מפלגת העבודה ליותר סוציאליסטית ו/או יותר דמוקרטית.

    מחנה פרץ? מחנה שלי? לא אכפת לי. אלה ואלה טובים בעיני באותה מידה, ואני מקווה שילמדו לשתף פעולה למרות משקעי העבר.

    אבל – אני מצפה מאנשים כאלה שיתנו אותה רמה של כבוד גם למי שהחליטו להפוך את מדינת ישראל ליותר סוציאליסטית ו/או יותר דמוקרטית באמצעות צינורות אחרים, שאינם מפלגת העבודה.

    כי פה זה לא אתר של חברי מפלגת העבודה, אלא מקום לכ-ו-ל-ם.

    כאשר פעיל מפלגת העבודה מגיב לטיעון שמסביר מדוע פעולה אפקטיבית בתוך מפלגת העבודה היא מסובכת מאוד ואולי בלתי אפשרית בתשובה ה"עניינית" שמנסח הטיעון הוא אדם עם ראייה צרה ומוגבלת, זה לא ממש מכבד ולא ממש מעודד שיח חוצה מפלגות כפי שאנו מבקשים לקיים פה.

  23. דקל-דוד עוזר :

    גם אם הייתי הראשון וגם אם לא, אם ירדתי לפסים אישיים אני מתנצל.

    עניינית: מי שרוצה להשפיע בתנועה הירוקה – אני מכבד אותו ואין לי בעיה איתו.
    אני פשוט חלוק על עמדתך שהובעה באופן מפורש וברור.
    שים לב לדבריך:
    "מיכאל ודקל – סיסמאות יפות, בלתי אפשרי לבצע בגלל 5 המ"מים.

    כדי לשנות את המצב הקיים מיסודו אתם צריכים כחמישים אלף בארגזים שמצייתים לפקודתכם, שזה יותר ממה שיש לרב-קבלני הקולות (פואד, עיני, חולדאי, הוולוולה-אים וכו' וגם קבלני הקולות שמחון ונוקד עדיין בוחשים לכם בקלחת). כדי לגייס אותם אתם צריכים או מנגנון כמו שהיה לפרץ ב-2005 או ימבה כסף כמו שהיה לברק ב-2007 ויש היום להרצוג. בלי כסף ובלי מנגנון החלום נשאר על דפי האינטרנט.

    שימו לב שגם חביבתכם יחימוביץ' לא מעזה לצאת בגלוי נגד אותה "אוליגרכיה" או מבנה הכוח הישן (לא רק הח"כים אלא כל הפירמידה), כי זה יביא לחיסולה."

    לא ממש "אפשר ככה ואפשר גם ככה".

  24. איתי :

    אני לא טוען בביטחון שאי אפשר לשנות כלום במפלגת העבודה. אולי אפשר ואולי לא.

    אני טוען שבשביל להגשים את התוכנית המעולה שלך (ותוכניות מעולות של אחרים) צריך הרבה מאוד כוח כמותי שאין לך.

    כדי לטפס על האוורסט (פואד הרצוג וכו) צריך ציוד יותר רציני מהציוד הנדרש כדי לטפס על גבעת המורה (ראשות התנועה הירוקה).

    התשובה שלך לזה היתה

    "עם קצת רצון וקצת יכולת…
    לא נוותר ונגשים".

    האם אתה יכול להאשים אותי שלא השתכנעתי מההסבר המפורט הזה?

    מאז שהתחלתי להתבונן בתהליכים במפלגת העבודה, ראיתי הרבה מאוד אנשים עם קצת רצון וקצת יכולת, וגם כמה עם הרבה רצון והרבה יכולת. בסוף מי שאתה מכנה "אוליגרכיה" אכלו את כל הנ"ל בלי שום בעיות, ומכאן הספקנות. אני אשמח לאכול את הכובע.

  25. עדכון חודשי, ינואר 11: מה קורה במעגל הקבוצות « מעגל הקבוצות :

    […] כנס המטה הסוציאל-דמוקרטי –  לסקירת הכנס: היכנסו. […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.