מסים גבוהים חיונים למדינה

נושאים כלכלה ותקציב, עלו ברשת ב 19.01.11 6:00

תשלום מסים הוא אקט פטריוטי בסיסי. עופר סיטבון טוען שמדינה לא יכולה להתקיים, בכל המובנים, ללא מסים גבוהים על אזרחיה, והוא מביא דוגמאות גם ממדינות קפיטלסטיות בהחלט

מתוך המאמר המקורי:

ההפגנות האחרונות בבריטניה, שנראות במבט מישראל רק כמחאת סטודנטים, מלוות בקריאה לפעול לצמצום פער המס (tax gap) שבין המס שנגבה בפועל לבין המס הפוטנציאלי שלא נגבה (למשל, בשל תכנוני מס אגרסיביים) ושמוערך בעשרות מיליארדי ליש"ט. זאת, לשם מיתון הקיצוצים הכבדים שהושתו על השירותים הציבוריים. ההפגנות קוראות לנטילת אחריות מצד אלה שהמצב הקיים משרת אותם ביותר: המאיונים העליונים.

מנגד, בישראל סוגיות המיסוי הן לרוב בקונסנזוס: שרי אוצר מתגאים שהפחיתו מסים, והעלאת מסים תתויג תמיד כ"הגדלת הנטל". השיח התקשורתי הרווח ממסגר מיסוי רק כמשקולת המוטלת על כתפי אלה שבזיעת אפם מרוויחים את לחמם. אך הסתכלות כזו חוטאת למציאות.

נערך על ידי יוחאי
תגיות: מס הכנסה, עופר-סיטבון

קישור קבוע תגובה אחת

תגובה אחת

1. חן - מיבשים את החולים :
   19 בינואר, 2011 בשעה 19:36

   מאמר חשוב.
   ובמיוחד הנקודה הפטריוטית – איכשהו תמיד הציפיה לפטריוטיות נעצרת על הסף של העשירון העליון.

   העשירונים התחתונים נדרשים "להדק חגורה" בכל משבר שהם אף פעם לא גרמו.

   אבל לעשירון העליון יש איכשהו פטור, ומתגלה הבנה לזכותו להעביר נכסים לחו"ל כי זה משתלם יותר, לשמור על מתח רווחים גבוה, בכל מצב.

   יש כאן שתי שפות.
   אחת, זו שמברים בה אל העשירונים הנמוכים ומעמד הביניים הנמוך בעיקר, שממילא לא יכולים להתפטר או להגר בקלות. זו השפה הפטריוטית.
   השניה, שפת הרווח, זו שמדברים בה אל מי שיכול להוציא מכאן בקלות את עצמו או את כספו, ושפטפוטים פטריוטיים מעניינים אותו כמו החיים של העבד במפעל.