חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על השמאל להיאבק בבעלי ההון ולשמר את הדמוקרטיה

נושאים דעות, פוליטי ב 13.01.11 6:01

מאמר זה הוא תגובה למאמרו של טוכולסקי, הטוען שבעיסוקו של השמאל בועדת החקירה לארגוני השמאל הוא  בלע את הפיתיון של אביגדור ליברמן, המסיח את תשומת הלב מהמאבק נגד בעלי ההון. ועדת החקירה אינה הסחת דעת ממסקנות ועדת ששינסקי. מדובר בשני נושאי מאבק חשובים המתרחשים בסמיכות זמנים

מאת: נדב פרץ

השמאל בולע את פיתיון הגזענות של ליברמן משרת בעלי ההון

אביגדור ליברמן מבעיר את אש הגזענות כדי להסתיר את פועלו למען בעלי ההון, והשמאל בולע את הפיתיון. הנושא החשוב הוא תמלוגי הגז. במקום שהשמאל יצא לרחובות נגד הגדלת התמלוגים לבעלי ההון, הוא יפגין בשבת נגד הגזענות של ליברמן מאת: ק. טוכולסקי

לקריאה נוספת

ק. טוכולסקי קורא לנו להתעלם מגל הגזענות והאנטי-דמוקרטיה ששוטף את ארצנו, בטענה שכל מטרתם היא להסיט את תשומת הלב ואת הדיון הציבורי ממסקנות ועדת ששינסקי, ולהעלות בשקט בשקט את את מחיר הגז.

נדמה לי שמעבר לתיאור העובדתי המוטעה, ידידי טוכולסקי מציע לנו כאן מהלך שהוא הרה סכנות לתנועת השמאל בישראל – שהיא תנועה סוציאל דמוקרטית, כלומר מעמידה בראש הן את הסוציאליזם והן את הדמוקרטיה.

ראשית, לצד העובדתי. התיאור כאילו המהלכים של הימין הפרוטו-פשיסטי בישראל הם רק מסווה למהלכים של בעלי ההון היא, איך לומר, קצת מנותקת מהמציאות. ראשית, כדאי להסתכל על מפת התומכים בהצעות האלו, לעומת רשימת התומכים בהצעות המחזקות את ההון, ולראות את היעדר הקשר. האם גם אורלי לוי וחיים כץ – שניים מהלוחמים העיקשים ביותר בהון בועדת העבודה והרווחה, שניים שלזכותם נזקף ביטולה של תוכנית ויסקונסין – האם גם הם מקדמים את ועדת החקירה הפרלמנטרית כדי להסיט את הדעת מששינסקי? האם גם דני דיין – ראש מועצת ישע, שנאבק נגד ברוני הגז – באיזה צד הוא במאבק הזה?

האם יש – פה ושם – כאלה שמקדמים את ועדת החקירה כדי להשקיט את הדיון במסקנות ששינסקי? יתכן. אינני בוחן כליות ולב, ואינני יודע למפות את מפת השיקולים של כל אחד מהתומכים בועדה. האם יש כאלה שמנסים לרכב על גל ההסתה הלאומני כדי למנוע את הדיון בתמלוגי הגז? בוודאי, ראינו אותם פועלים. האם זה אומר שכל מסע ההסתה הזה הוא נסיון לסתום את הפה לכוחות הקוראים להעלאת תמלוגי הגז? חד משמעית לא, ואם כן, זהו נסיון שלומיאלי מאין כמוהו.

כי כאן נמצא הכשל העובדתי השני בטיעון של טוכולסקי. אם ההסתה הלאומנית אינה אלא כסות לנסיון ההון להשתלט על רווחי הגז, היינו מצפים שככל שההסתה הלאומנית תגבר – כך יגבר כוחו של ההון. ולא כך היא – יש היחלשות משמעותית בכוחו של ההון מאז 2006 לערך. אפשר לראות את זה בהרבה מאוד מישורים, אבל התחלנו עם גז, אז בואו נמשיך עם גז.

אציע לכם ניסוי מחשבתי – מה היה קורה אילו קידוחי ‘לוויתן’ ו’תמר’ היו מתגלים לא ב-2009 וב-2010, אלא עשור קודם? לפי ההגיון של טוכולסקי, באותה תקופה – שבה ההסתה הלאומנית הייתה פחותה באופן ניכר – המאבק להעלאת תמלוגי הגז היה אמור להצליח הרבה יותר, והתמלוגים היו אמורים לעלות דרסטית.

יודעים מה? קצת שיקרתי. הניסוי הזה הוא לא באמת ניסוי מחשבתי. בשנים 1999 ו-2000 אכן התגלו שני מאגרי גז במים הכלכליים של מדינת ישראל, המאגרים ‘נועה’ ו’מרי’, שבבעלות השותפות ים תטיס. ונחשו מה? המאבק להעלאת תמלוגי הגז מהם הסתיים בקול ענות חלושה, בהחלטת ממשלה משנת 2002 שלא לשנות את משטר התמלוגים. וזה כשלא היו ברקע ועדות חקירה, הסתה פרועה נגד ארגוני שמאל ודה-לגיטימציה של מאבק אזרחי, אלא סתם שלטון הון מהסוג הישן והטוב.

כלומר, הטענה שועדת החקירה לארגוני השמאל היא רק הסחת דעת מהמאבק על מסקנות ועדת ששינסקי לא מחזיקה מים, ולו במישור העובדתי. המאבק על תמלוגי הגז הוא מאבק חשוב מאוד – וכמוהו גם המאבק על שימור הדמוקרטיה הישראלית. וכששני המאבקים האלו מתארעים בסמיכות זמנים – אין לנו אלא לפצל כוחות בין שניהם, כמו שאנחנו יודעים לפצל כוחות בין המאבק להעלאת שכר המינימום למאבק לביטול תוכנית ויסקונסין. אלו החיים הקשים של האופוזיציה, שאינה קובעת את סדר היום.

אבל אי אפשר להגיד שאין שום קשר בין המאבק לשימור הדמוקרטיה למאבק בבעלי ההון. את המאבק הזה אפשר למצוא בשירו של מרטין נימלר, ובתקווה שבסופו של תהליך, לא נמצא את הפעילים למען העלאת התמלוגים באותו המקום שנמצאים היום יונתן פולק ונורי אל עוקבי. בהיעדר דמוקרטיה, יש הרבה פחות מגבלות על כוחם של בעלי ההון.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , , , ,

13 תגובות

  1. אורי יזהר :

    לנדב,
    מסכים אתך. אסור להיקלע לראייה חד ממדית של המציאות הישראלית.

  2. אבי :

    ליברמן שעומד מאחורי השיח הלאומני ומייצג אותו הוא משרתם של בעלי ההון ובעל הון קטן יותר בעצמו. למעשה ליברמן הוא ואפורטוניסט שרק רוצה לעשות כסף ומשתמש בשיח לאומני כדי להשיג יותר כוח כדי שיוכל למנף את כוחו לעשיית יותר כסף.

  3. נדב פרץ :

    שאלת המניעים איננה השאלה החשובה כאן, לטעמי.
    קשה לי לקבל את ההסבר הקונספירטיבי, לפיו ליברמן מחרחר לאומנות רק כדי לקדם את ההון הגדול (אני גם ממש לא בטוח שחרחור לאומנות משרת את ההון הגדול). הרבה יותר סביר שאצל ליברמן יש הצטלבות בין הלאומנות לבין הכניעה להון, בדיוק כמו שאצל אחרים (לא רבים) יש הצטלבות בין לאומנות לבין מאבק למען עובדים (יהודים) – כמו שאול יהלום, אריה אלדד ואורלי לוי.

  4. ק. טוכולסקי :

    כל מה שאני אמרתי במאמר ובטוקבקים אחריו הוא שהשבוע היה צריך להתעסקר בששינסקי ואחרי שבוע, עשרה ימים של השקעת מאמצים והשגת ניצחון היה אפשר לפנות לנושא הבא.

    משום מה גם בטוקבקים וגם במאמר זה בוחרים להציג את העסק כאילו אני מציע להתעלם מהגזענות במדינה.

    התוצאות: לאירועי מאבק ששינסקי השבוע הגיעו בהתאמה 10 אנשים למשמרת מול משרד האוצר וכמה עשרות למשמרת מול משרד ראש הממשלה. השמאל לא מסוגל לתאם שני מאבקים במקביל.

    ליברמן ונתניהו מומחים גדולים בספינים, למזלנו ולא ממש בזכותו של השמאל הישראלי נתניהו גם קורא סקרים שהראו שהציבור תומך בהעלאה של תמלוגי הגז וכנראה בזכות זה הוא לא מעז בינתיים להתנער מששינסקי.

  5. נדב פרץ :

    א. אם זה המסר שלך, לא הבנתי אותו, והוא נראה לי סביר בהחלט.
    ב. ובכל זאת, אני סבור שגם טקטית, ההתמקדות בועדה לא הייתה טעות (גם אם היה נכון להקדיש יותר אנרגיות לששינסקי). שבוע הבא הועדה הייתה עובדה קיימת, ואי אפשר היה לארגן מאבק אפקטיבי נגדה.

  6. ק. טוכולסקי :

    אני המלצתי באמצעות מכרים לאנשי ארגוני זכויות האדם להגיע לועדת האינקוויזיציה ופשוט לתקוף את ליברמן, התשובה שקיבלתי להצעתי הייתה שאין להם מי שמסוגל לעשות את זה. נשמע הגיוני?

  7. יונתן :

    ועדת החקירה מהווה הסחת דעת,אבל לא הסחת דעת מכוונת.

    אין קונספירציה סתם חוסר מיקוד בקשב.

  8. יונתן :

    אגב,אני חושב שסה"כ הליכוד בעד ששינסקי(הקמת ועדת ששינסקי הייתה ביוזמת שר האוצר,כרמל שאמה תומך גדול וכו' והאמת שלא נראה ששטייניץ היה הולך למהלך כזה בלי ברכה של ביבי והעובדה היא שביבי לא נכנס איתו לעימות) ככה שזה לא משנה לכאן ולכאן.

  9. איתי :

    שניכם צודקים

    אני מסכים שהתיאוריה לפיה הועדה היא ספין להסחת דעתנו ממאבק הגז אינה משכנעת.

    אבל מצד שני אני מסכים שיש חוסר איזון משווע בהשקעת אנרגיה בשני המאבקים.

    זה מאוד חשוב להיאבק על הדמוקרטיה, אבל הוועדה המגוחכת הזו היא רק סמל למדרון חלקלק ולא המדרון עצמו.

    בין אם תהיה ועדה או לא תהיה זה לא ישנה כלום להיעדר הלגיטימציה של השמאל בעיני הציבור הרחב ולהתעמרות של הממסד בפעילי הארגונים.

    לעומת זאת מאות מיליארדי דולרים של מסים שיכולים לשמש כמו בנורבגיה לחינוך בריאות ורווחה אינם סמל.

    "להציל את הדמוקרטיה" זה נשמע סקסי והרואי אז אנשים מתגייסים, להתעסק במיסוי זה נשמע משימה לעורכי דין ורואי חשבון אפרוריים.

    למרבה הצער הכישלון שלנו הנאבקים על מיסוי הגז (מימין ומשמאל) הוא לא רק בהעלאת הנושא לראש סדר העדיפויות של ארגוני שמאל, אלא בראש ובראשונה בהגעה לליבו של הציבור הרחב. לעצומה שלנו באתר פורום פעולה אזרחית יש כ-20000 חותמים אחרי כמה חודשים, בעוד שלעצומה נגד קיצור שעון הקיץ או נגד היטל הבצורת היה פי עשר מזה תוך כמה ימים.

    בבעיה הזו אי אפשר להאשים את ליברמן אלא רק את עצמנו.

  10. ק. טוכולסקי :

    יכול להיות שהעובדה שאני מגיע לכנסת יותר אני מניח מרוב האנשים שמתדיינים כאן גורמת לי להתייחס פחות בזלזול למניפולציות בדעת הקהל
    מכל מי שחוזרים השכם וערב בזלזול על המילה קונספירציה.

    אבל תכלס מספיק לקרוא עיתונים ולחשוב על הספינים שנעשים פה יום אחר יום ואף אחד מבכירי העיתונאים משרתי הההון עושים בגלוי או מדברים עליהן בגלוי, בכדי להבין שאפילו אם אני טעיתי (מה שאי לא חושב שקרה) לדחות את הטיעון המרכזי שלי, בדבר תזמון ההתקפה על הארגון בכדי להסיח את הדעת מששינסקי, על הסף כי אנחנו נאורים ורציונלים ואנחנו מזלזלים בתיאוריות קונספירציה. חברה תתבגרו, מניפולציות של דעת קהל זה מה שעושים כאן יועצי תקשורת כל הזמן.
    ליברמן הוא איש מסוכן, הוא היה רוצה לחסל כאן את הדמוקרטיה בסגנון פוטין והוא דואג לכמה אולוגרכים והוא אפילו לא ילאים את תעשיות האנרגה כמו פוטין כי הוא יותר קפיטליסט מפוטין. וכמו פוטין הוא אשף ביחסי ציבור ובמניפולציה של דעת הקהל. כל דבר אצלו מתוזמן וכל מהלך שלו מחושב. את ליברמן לא מעניינת דעת הקהל הליבראלית ומה חושבים במצעדים בתל אביב כל עוד הם מספקים לו את הסורה וקוראים לו פשיסט וגזען, אותו מעניינים אלו שבוחרים בו כי הוא גזען וכי הוא "משלנו" וההפגנה במוצ"ש רק תספק לליברמן קולות.
    ליברמן מספיק חכם בכדי להבין שבסוף יבינו שהמפלגה היחידה בכנסת שמתנגדת להעלאת תמלוגי הגז היא ישראל ביתנו, בכל שאר המפלגות מחד"ש ועד האיחוד הלאומי יש תמיכה מלאה או חלקית או לפחות מיעוט תומך ורק הוא והמריונטות שלו תומכים כרגיל בטייקונים.

    אז תחסכו ממני את הדיבורים המזלזלים על תיאוריית קונספירציה, ותכניסו לראש שאשפי אמנות המשחק בדעת הקהל עושם הכל בתזמון המתאים, הם מבינים את רחשי הציבור ויודעים לפרוט על נימים חשוכים ועל החשיבה הלא מורכבת ביחס לפוליטיקה של ציבורים רחבים.

    ולסיכום, בואו נניח שזה לא היה מתוכנן, וואלה, אתם חושבים שליברמן לא ישים לב שלמרות המקריות הוא הצליח להסיר את ששינסקי מסדר היום הציבורי ובגלל שהוא פע בצורה מסוימת מחנה השמאל זינק לנקודה מסוימת וזנח את מאבק ששינסקי? כי ליברמן לא טיפש וגם לא היועצים האסטרטגיים שמקיפים אותו, אז גם אם הפעם אני טועה וכל מי שחושב כך צודק, בפעם הבאה ליברמן כבר ידע בדיוק מה לעשות. זאת לא קונספירציה, זה ספין, זה מניפולציה, זה מה שמלמדים יועצי תקשורת לעשות.

  11. איתי :

    טוכולסקי

    1. זה לא שהשמאל היה שקוע כולו בששינסקי לפני שהתחיל מחול השדים סביב הועדה. נהפוך הוא.

    2. זה לא שהציבור הכללי רעש וגעש סביב נושא מיסוי הגז. נהפוך הוא.

    3. הכי קל להתגולל על ליברמן, אבל יש להודות שיש לשמאל הרבה דברים ללמוד מליברמן. ראשית, אם אנחנו מבינים שספינים הם דבר אפקטיבי בדרך לכיבוש השלטון, אז הגיע הזמן שגם אנחנו נלמד להשתמש בחוכמה בנשק הזה. במלחמה על דעת הקהל הימין משתמש בכלי נשק מתקדמים ואנחנו משתמשים במקלות ואבנים, אז מה הפלא שאנו מפסידים? הרצון האידיאולוגי להימנע מספינים ומסיסמאות שטחיות הוא פשוט טהרנות. נכון שספינים זה מגעיל אבל בלי זה אי אפשר לצבור כוח. זה בדיוק כמו שמפקד ארגזים זה מגעיל אבל בלי זה אי אפשר לצבור כוח. בשמאל יש יותר מדי יפי נפש שספינים ומפקדים המוניים מגעילים אותם, והרבה יותר נוח ללכת פעם בחודש/שבוע להפגנה עם החברים ו"להציל את הדמוקרטיה".

    4. יותר מזה – אתה בעצמך חוזר ומסביר שהשמאל צריך לחזור למודל של מפלגות המונים. ליברמן עושה בדיוק את זה.

    כאשר תושב בשכונת נווה יעקב (שמעבר לקו הירוק) נתקל בבעיה קונקרטית, יש הרבה יותר סיכוי שימצא בסביבתו פעיל של שס או ליברמן שיעזור לו, מאשר פעיל של מרצ או חד"ש. אם זה המצב, מה הפלא שלליברמן יש מספר דו ספרתי של מנדטים. כשבשמאל מדברים על "לחזור לשטח" זה מיתרגם בד"כ להרצאות מלומדות הפגנות ועיתונות פוליטית – מוצרים שאין להם ביקוש. שס וליברמן מזהים מה אנשים מחפשים – סיוע בהתנהלות מול העיריה, עזרה במציאת עבודה וכן הלאה. חברי המועצה של מרצ בירושלים לעומת זאת נלחמים מלחמה עקרונית בקווי מהדרין ובהריסת בתי פלסטינים – דבר שלא מעניין ממש את החילונים מצד אחד ולא מביא בוחרים חרדים/פלסטינים מצד שני.

    אני לא אומר שצריך להיות "קדימה" או ליברמן, אבל בסקאלה שבין "להילחם על מה שחשוב ועקרוני" ובין "להילחם על מה שיביא לנו קולות", השמאל נוטה יותר מדי לאופציה הראשונה, ומתנתק מהעם.

  12. ק. טוכולסקי :

    סקרים שנערכו השבוע הראו שהציבור חושב שששינסקי צודק ורוב מוחץ חושב שהעלאת המס מוצדקת.
    חוץ מזה זה נכון שהגיוס היה חלקי אבל זה מה שהיה צריך לעשות.

    גם במקומות שיש בהם פעילי חד"ש או מרצ או קומונה ארוכת שנים של הנוער העובד שמעורבת בקהילה, הציבור מצביע ליברמן, ראה מה שקרה בעכו.

    ואכן השמאל צריך לחזור להמונים והשמאל צריך לדבר בשפה שמעניינת את ההמונים והיא גם הפתעה ההארדקור של השמאל, זכויות עובדים ומאבק מעמדי. כשהשמאל יעשה את זה לקאדרים שלו תהיה משמעות.

    השמאל יכול להלחם על נושאים שהם עקרוניים ויביאו לו קולות רק מה כשהשאמל נושא עיניו לתרומות ל-130 ארגונים מאירופה, ולא למאבק המעמדי, חברתי-כלכלי יש לנו את השמאל כמו שהוא נראה.

  13. איתי :

    1. סקרים על עמדת הציבור בנושאים כלכליים חברתיים הם חסרי משמעות מבחינת הנעת הציבור לפעולה ובוודאי ביחס להצבעה בבחירות.

    לדוגמה: החלה"ט פרסמה לפני הבחירות האחרונות סקר לפיו 47% מהישראלים אמרו שנושאי סביבה ישפיעו על הפתק שישלשלו לקלפי. בפועל – המפלגה הגדולה ביותר בכנסת היא של גדעון עזרא שר המזהמים, אחריה – של ביבי מפריט הקרקעות ומחסל התכנון, מרצ ספגה מפלה, וכמובן שכל המפלגות שהיה להן משהו ירוק בשם לא נכנסו לכנסת.

    על כן אין זה משנה אם 99% מהציבור חושבים שצריך להעלות את שכר המינימום, להגדיל את סל התרופות, להגדיל את המיסוי על הטייקונים ולהוזיל את המים, אם בסוף בוחרים ביבי-ליברמן-ברק-שס-קדימה. וזה לא שאין חלופות – יש חלופות, אבל הציבור לא רוצה אותן.

    כשזה המצב, הפוליטיקאים של מפלגות השלטון מרשים לעצמם לעשות בעקביות ההיפך מעמדת הציבור בנושאים כלכליים, כי זה לא מאיים על כיסאם כהוא זה. זאת בניגוד למשל למהלכים מדיניים-בטחוניים שעשויים לחרוץ את גורלו של שר/ראש ממשלה.

    2. וכאן אנו מגיעים לנקודה השנייה שבעייתית בתיאוריה שלך – ההמלצה על "השפה שמעניינת את ההמונים – המאבק המעמדי".

    עובדה – יש 2 מפלגות שעושות בדיוק כהמלצתך כבר הרבה שנים – חד"ש ודעם. התוצאות שלהן בקלפי אינן תומכות בהשערה שלך, אלא להיפך. נראה לכאורה שהמאבק המעמדי מעניין רק מעטים, לפחות באופן שבו הוא "נארז" לציבור.

    זו שאלה מעניינת אם ההצלחה היחסית של עמיר פרץ ב-2006 ושל כוח לעובדים כיום נובעת אך ורק מהבדלים באריזה, או שיש גם הבדל במהות בהשוואה לגישת "מלחמת המעמדות".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.