חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יומרץ מצנע

נושאים דעות, פוליטי ב 27.12.10 6:00

בשבועות האחרונים עולה (גם כאן אצלנו) הדיון בעמרם מצנע בתור מושיע חדש למפלגת העבודה. ההתנגדות בטענה שהוא "שמאלני מדי" גרמה לי לחשוב על רעיון חדש – להריץ את מצנע לראשות מרצ
מאת: איתי אשר

התומכים בהחזרתו של עמרם מצנע לראשות העבודה מציינים את העובדה שמדובר באיש ישר הזוכה להערכה רבה בציבור, בייחוד מאחר שהלך לכהן כראש עיר ממונה בירוחם במקום "לעשות לביתו" בעסקים פרטיים כמו ביבי נתניהו ואהוד ברק. ההערכה הרבה שלה זוכה מצנע בציבור בעקבות כהונתו בירוחם יוצרת תקווה לכך שהוא יוכל להוות אמצעי יעיל במיוחד לחיזוקה של מפלגת העבודה, בייחוד על חשבון קדימה.

בין המתנגדים למהלך כזה יש הטוענים כי מצנע פשוט הראה שהוא אינו מתאים לביצה של הפוליטיקה הארצית, אם מאס בה כל כך מהר. אחרים כמו חה"כ איתן כבל סבורים כי מצנע אדם ראוי ביותר אבל אסור לו להתבזבז שוב על מפלגת העבודה-האבודה. ביקורת נוספת, שאותה משמיע בקול גדול השר אבישי ברוורמן טוענת כי מצנע מייצג עמדות שמאל מדיני שהציבור לא יקבל, ולכן בחירתו עלולה להיות עוד פרק בהתרסקות המתמשכת של מפלגת העבודה. כמובן שאנחנו לא יודעים הרבה על העמדות הכלכליות של מצנע[1] (ושל ברוורמן ושל יצחק הרצוג) והתקשורת לא עוסקת בדרך כלל בדברים כאלה[2], אבל זה סיפור אחר.

הרהרתי בביקורת של ברוורמן לאחר מפגש מקרי איתו באוניברסיטה, ופתאום התחברו לי חתיכות הפאזל – מצנע הוא המועמד האידיאלי לשיקום של מרצ ככוח שמאל ציוני יוני ליברלי.

מצנע בביצת העבודה? יאכלו אותו בלי מלח

במוסדות של מפלגת העבודה שולטים אנשי ברק והרצוג וכדי להביס אותם צריך עשרות אלפי אנשים. גם אם באופן זמני תתגבש חבורת "מושכים בחוטים" כגון בן אליעזר, עיני ואחרים שיריצו את עמרם מצנע ויהפכו אותו למועמד ריאלי בזכות גדודי המתפקדים שלהם, זו לא עסקה טובה עבור מצנע. הוא לא יוכל לעשות צעד אחד שלא על דעת פטרוניו, וברגע שהוא יהפוך מהצלחה לכישלון, הם ישלפו את הסכינים וידקרו אותו ללא רחם, בדיוק כפי שעשו לו ב-2003.

מצנע ומרצ מתאימים ככפפה ליד

עמרם מצנע הוא בדיוק מה שבוחרי מרצ אוהבים, ולא פחות חשוב – בוחריה מן העבר שנטשו אותה לטובת קדימה. הוא התחליף האידיאלי לאפרוריות של חיים אורון ולריחוק הז'נבאי המעונב של יוסי ביילין. כמו שעמוס עוז ודוד גרוסמן הם הדוגמה שלהם לתרבות משובחת, כך עמרם מצנע (כמו גם עמי אילון) הוא הדוגמה שלהם למנהיג רצוי. גנרל בדימוס, אשכנזי, חילוני, יוצא קיבוץ, ציוני נלהב, מדבר רהוט ומביע עמדות של שמאל מדיני? הרי זה מנהיג שהוא "אחד משלנו"! יהיה הרבה יותר קל להמליך "אחד משלנו" על מרצ מאשר לנסות לעשות שם הפיכה סוציאל-דמוקרטית ו/או הפיכה מזרחית, דבר שחה"כ רן כהן נכשל בו בעבר כבר פעמיים עד שהתייאש ופרש (וכידוע, כאשר מישהו "לא משלנו" מנצח, הגוף דוחה את השתל והבוחרים המסורתיים בורחים).

בשתי המפלגות, העבודה ומרצ, יש חיבה ל"הצנחת מושיעים", אבל ראינו שבמרצ אפשר לעשות את זה גם תוך עקיפת המכשול המעיק של הפריימריס. אם מרצ יכלה להצניח את ניצן הורוביץ למקום שלישי ברשימתה בתקווה שזה יביא מנדטים, היא יכולה גם להצניח את מצנע למקום הראשון בהליך בזק, ויש כנראה מי שכבר מבשל את זה.

מרצ היא שמאל ליברלי וכך תישאר

לכאורה, כסוציאל דמוקרט הייתי אמור להעדיף מרצ של 3-4 ח"כים סוציאל-דמוקרטיים על מרצ של 6-8 ליברליים, בראשות מצנע כ"מגנט מנדטים". אבל אחרי שני הכשלונות של רן כהן, ובזמן שזהבה גלאון מחממת מנועים (בגיבוי הגוורדיה הוותיקה), הפיכה סוציאל-דמוקרטית במרצ לא צפויה בעתיד הקרוב. במקרה הטוב ימשיך לכהן בכנסת אילן גילאון כנציג לסוציאל-דמוקרטיה, כפי שתהיה גם נציגות בעבודה ואולי אפילו בקדימה. מרצ, בראשות מצנע או בלי מצנע, תמשיך לפנות בעיקר לקהל יעד אחר לחלוטין מזה שמעניין את השמאל הסוציאליסטי לגווניו: קהל בורגני עד אמיד, משכיל מאוד, חילוני ובסבירות גבוהה יהודי-אשכנזי. עם מצנע או בלעדיו, מרצ לא תהפוך ללהיט בשכונת נווה יעקב בירושלים (מעבר לקו הירוק), בבית שאן או בכפר מנדא. עבור מי שמצביע היום לש"ס, לליכוד, לישראל ביתנו או לרע"ם-תע"ל, אין ממש הבדל בין מרצ בראשות אורון ובין מרצ בראשות מצנע או זהבה גלאון.

איחוד השמאל? לאו דווקא

כולם מזמרים פה (ובמקומות אחרים) על הצורך ב"איחוד השמאל" לכוח אחד כדי למנוע בזבוז אנרגיה על מלחמות בתוך המחנה. זה נשמע הגיוני מאוד, אלא שבדרך כלל זו פשוט סיסמה ריקה שמשמעותה האמיתית היא "תתאחדו במפלגה שלי / מאחורי המועמד שלי / סביב המצע שלי, שהרי דרכי היא הנכונה".

אני רוצה להציע פתרון אחר. באנומליה של הפוליטיקה הישראלית, שבה הסכסוך הישראלי-ערבי (ובמידה פחותה, המתח הדתי-חילוני) הוא גורם דומיננטי בהצבעה לכנסת, מוטב יהיה אם שני הכוחות, שמאל סוציאל-דמוקרטי ושמאל יוני-ליברלי, ירוצו לבחירה בנפרד.

שמאל ציוני סוציאל-דמוקרטי, שכיום אין לו בית פוליטי, אמור להציע סדר יום אחר לחלוטין מזה שמציעה לנו מרצ ומזה שמציע עמרם מצנע (וגם מזה שמציע השמאל הלאומי). מפלגה סוציאל-דמוקרטית אמורה לעסוק בראש ובראשונה בנושאים הכלכליים-חברתיים ולהציג חלופה ברורה למצע הכלכלי של הליכוד-קדימה-עבודה (שזה בתכל'ס אותו דבר, ראו דברי יוסי בכר), וגם לחלק הליברלי של מרצ. מטבע הדברים, מצע סוציאל-דמוקרטי אמיתי יעורר התנגדות קשה בקרב הקהל הגדול שמרצ איבדה לקדימה וקודם לכן לשינוי (העלאת מיסים, סגירת קניונים בשבת…). לעומת זאת, לכוח שלא יסווג ע"י הציבור כשמאל מדיני או כשמאל חילוני, יש סיכוי גדול למשוך קולות שלעולם לא ישקלו להצביע למרצ או חד"ש.

גישה זו ממשיכה את טענתו של פרופ' דני גוטווין כי על הסוציאל-דמוקרטים להתאחד בגוף אחד במקום להמשיך לפעול כמחנות מיעוט במפלגות שבהן הנושא המדיני הוא הקובע. התוספת שלי לגוטויין היא שאני סבור שריצה כזו צריכה להיות מתוך כבוד הדדי ואפילו עזרה הדדית, ולא מתוך יריבות בין "מחנה השוויון" ל"מחנה השלום". זאת מתוך הבנה שכל כוח פונה לקהלי יעד אחרים לחלוטין, כך שהם אינם נמצאים במשחק סכום אפס. אסטרטגיה כזו, במקום עוד התקוטטות על אותם מקומות בראש רשימה מצומקת, תגדיל ביחד את בלוק האופוזיציה למחנה הימין.

על כן, כשאני מציע את השידוך בין מרצ ומצנע, אני עושה את זה כי אני רוצה שיהיה פה שמאל ליברלי חזק.

אז למה אני רוצה מרצ ליברלית חזקה, אעפ"י שדרכה אינה דרכי?[3]

כי לסוציאל-דמוקרטים יש בטווח הקצר מטרה ברורה בזירה המפלגתית – ליצור גוש של 61 חכים שלא יושבים עם ביבי בקואליציה. לכן לא רק שהרבה מנדטים למרצ זה דבר טוב, אלא גם הרבה מנדטים לרע"ם השמרנית-דתית ולבל"ד הלאומנית זה דבר טוב. לעומת זאת "הרבה מנדטים לקדימה", או "הרבה מנדטים לעבודה בראשות ברק/הרצוג/ברוורמן" זו לא בהכרח תוצאה טובה, כי אלו אצבעות שבסבירות גבוהה יונפו בעד מדיניות כלכלית או בטחונית שאני מתנגד לה (ע"ע הפרטת הקרקעות, ולכן גם אני לא נוגע במפלגת העבודה במקל, לפחות כרגע).

לסוציאליסטים הלא ציונים יש חד"ש, לשמאל הציוני-ליברלי יש מרצ, את הבית לסוציאל-דמוקרטים הציונים עוד צריך להקים, אבל ההצלחה של כל הכוחות הללו במקביל, כמו גם של הרשימות הערביות, היא תנאי הכרחי לסילוקו של הליכוד מן השלטון.


[1] רמז למרחק הגדול בין עמרם מצנע ובין סוציאל דמוקרטיה אפשר למצוא כאן.
[2]
שני יוצאים מן הכלל ראויים לשבח הם שי ניב מגלובס ושאול אמסטרדמסקי מכלכליסט.
[3]
תודה לנדב פרץ שהכריח אותי בקושיותיו להבהיר נקודה זו.

.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

5 תגובות

  1. אורי אפלבוים :

    כרגיל, אתה בהיר וצודק.

    לא מבין איך אפשר לחשוב אחרת. איחוד ה"שמאל" יביא למצב עגום בהרבה – קרי להיעלמותו של שמאל ציוני.
    מה שאתה לא מתייחס אליו במאמרך הוא איך תתייחס התנועה הס"ד לנושא המדיני . זאת אחת משתי השאלות המרכזיות לגביה.
    השאלה השניה היא כמובן, האם קיים ה"עמרם מצנע" של התנועה הס"ד? מיהו המנהיג הכריזמטי והאמיץ שיכול לסחוף את מאות האלפים שלא מבינים כמה חשוב עבורם המהפך הס"ד.למה חשובים העלאת מיסים, עידוד תחב"צ על חשבון ליסינג, ביטול העסקת עובדי קבלן בתחום השירותים וכו'.

    בסוף תגובתי אעיר רק, שהתנהלותו של מצנע בעיריית חיפה בנוגע לעסקיהם של גד זאבי ולימים גם של ישראל סביון פוסלת אותו בעיני מכל מנהיגות של תנועה ס"ד שהיא.

  2. דקל-דוד עוזר :

    ניתוח כללי יפה, הרעיון בנוגע למצנע נראה מנותק מהמציאות וחסר סיכוי אבל מי יודע.

  3. תומר רזניק :

    אם אתה חותר לאיחוד הסוציאל-דמוקרטים

    דומני שהצעד המקדים הטוב ביותר לכך הוא חיבור מוסדי בין הגופים העיקריים שבהם קיימים כיום סוציאל-דמוקרטים (כלומר: מרצ והעבודה), כדי לבטל את המחיצות הארגוניות שמפרידות בין ס"ד ולאחד אותם כקבוצה פוליטית מגובשת.

  4. גרי :

    הניחו למצנע, במקומו דברו עם הרצל שבירו.

    הניחו למי שנכשל ונטש.
    דברו אל הרצל שבירו המנהל היוצא של המחלקה לחקירות שוטרים,
    אין מתאים ממנו להנהיג את השמאל.

  5. איתי :

    אורי

    1. אני מתייחס לנושא בעקיפין. לדעתי מפלגה ס"ד ציונית צריכה לאמץ מצע מדיני של מרכז עם נטייה קלה שמאלה, בדומה למצע עם אחד http://www.knesset.gov.il/elections16/heb/lists/plat_19.htm או קדימה/עבודה, או מצע הירוקה מימד. היא חייבת להיות מובחנת בציר המדיני ממרצ ומחד"ש, כדי לפנות למצביעי ליכוד-ישראל ביתנו-שס וכו'.

    הדעה המדינית האישית שלי היא בין מרצ לחד"ש (לדוגמה התנגדתי לעופרת יצוקה מתחילתה, אבל בלי לצאת לרחוב ולהפגין). אבל אילו המפלגה הס"ד תמקם את עצמה במקום של הדעות שלי, לא יצא ממנה כלום, כי היא תתחרה על אותה שלולית קטנה עם מרצ וחד"ש. לכן דרך אגב אני חושב שהמהלך שמובילים אלון טל וצבי דביר בתנועה הירוקה הוא מהלך שיש בו הרבה בגרות.

    גם שלי יחימוביץ', הפוליטיקאית הס"ד המשפיעה ביותר כיום, שומרת את דעותיה המדיניות השמאליות לעצמה (אני מסיק זאת משום שלפני שנים הצהירה בראיון ל-7 ימים שהיא מצביעה לחד"ש). במקום זאת היא ממצבת את עצמה כציונית פטריוטית, וזה מאפשר לה לקבל הקשבה מקהלים שלעולם לא היו מקשיבים לחנין או גוזנסקי.

    2. אין כוכב כזה בנמצא ואי אפשר להמציא אותו. הניוון במערכות המפלגתיות בשמאל ובייחוד בפוליטיקה המוניציפלית גרם לכך שאין דור חדש עם כריזמה שמחפה על חוסר ניסיון. לגבי האופציות הקיימות במגזר הס"ד ציוני – פרץ, יחימוביץ', מלכיאור, גילאון – על כל אחד אפשר לכתוב ערימות מלים למה הוא מתאים או למה הוא לא מתאים. בעיני התקווה היחידה היא אם יחברו לגוף אחד ויפעלו כל אחד מול קהל יעד אחר. כי האנשים שמתלהבים מפרץ הם לא אלה שמתלהבים משלי, וכן הלאה.

    תומר – אם הס"ד בעבודה ובמרצ נמצאים במיעוט ו(להערכתי) תמיד יישארו שם כמיעוט, אין להם שום יכולת להביא לאיחוד שתי המסגרות בצורה שתעצים את כוחם. למה שמחנות הרוב בכל מסגרת יסכימו לזה?

    תזכור גם שבתוך כל מסגרת, ללא קשר לדעה בציר הכלכלי, חברי מפלגה חושבים שהמפלגה האחרת היא נטל ולא נכס ששווה להתמזג איתו. אנשי העבודה מסתכלים על מרצ כעל חבורת יפי נפש ואנשי מרצ מסתכלים על העבודה כעל קרנף גוסס עם תדמית בקרשים.

    לכן אני תומך בצעד שהמליץ עליו דני גוטווין – על אנשי המיעוט הס"ד בשתי המפלגות לעזוב את ספינות האם שלהם ולהתחיל מחדש.

    למעשה העליתי את הרעיון קצת לפניו, כאשר חבורת יסו"ד עדיין דגלה ב"להשפיע מבפנים" http://www.blacklabor.org/?p=2420

    גרי, לא ידעתי שהרצל שבירו מתעניין בפוליטיקה מפלגתית. מה דעתך לראיין אותו לאתר?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.