חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ישראל מיובשת – איתמר כהן מתראיין ברשת ב'

נושאים כלכלה ותקציב, עלו ברשת ב 12.12.10 3:40

חברנו הבלוגר איתמר כהן (אופנן) מתראיין בתוכניתו של מיקי מירו בעקבות השריפה בכרמל. על ניאו ליברליזם, תאוריית "השמן והרזה" של נתניהו, מדיניות ההפרטה ועוד

איתמר כהן "בדרך אל הטבע" אצל מיקי מירו ברשת ב'

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

6 תגובות

  1. שאול :

    איתמר, לא כל כך הבנתי.
    גודלה של ממשלת ישראל כיום הוא בערך 43% תוצר. כלומר, מכל הדיבורים על אנשים שמנים ורזים, סדר גודל של חצי מכל מה שמיוצר במדינה הולך לטובת הכלל – גם אם אפשר להתווכח על מהי טובת הכלל.

    אדם ממוצע בישראל עובד בערך חמישה חודשים בשנה עבור הכלל. כל המכונות וההון היצרני בישראל – חמישה חודשים בשנה (בממוצע) הם מופעלים לטובת הכלל. איך זה מסתדר עם זה שאין "חברת כולנו בע"מ"?

  2. איתי :

    שאול, בתור הדיוט אני יכול לספק חלק מתשובה.

    אחת התופעות שמתייחסים אליהן פה בהרחבה היא מיקור חוץ של פעולות הממשלה. דוגמה אקטואלית – כיבוי בהיטס.

    ככל שעובר הזמן אחוז גדל והולך מתקציב המדינה יוצא על "שירותים" (חוזה עם ספק השירות, חברה או עמותה, שכולל עלות העבודה) בניגוד ל"משכורות".

    למצב זה יש שתי השלכות חמורות שאינן באות לידי ביטוי במדד של הוצאה בתקציב המדינה כאחוז מהתוצר, אך הן בהחלט קשורות למושג "טובת הכלל".

    1. הגדלת אי שוויון – חלק גדל והולך מההוצאה מגיע לכיסיהם של בודדים ש"גוזרים קופון" – בעלי חברות, מנכלי עמותות. דוגמה
    http://www.blacklabor.org/?tag=%D7%9E%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%AA

    2. אנו מכירים הרבה מאוד מקרים שבהם השירות המופרט לציבור שעליו מוציאים כסף רב מתקציב המדינה, הוא פשוט שירות גרוע (ושוב – כיבוי בהיטס)

    דבר נוסף שצריך לבדוק אותו הוא מה קורה בעולם מבחינת המדד שלך. אם בשבדיה יש 60% ובאמריקה 40%, אז למרות ש-40% נשמע "איש שמן", כנראה שזה לא מספיק. בפרט כאשר ישראל די ייחודית בין מדינות OECD בהיקף ההוצאה על ביטחון.

  3. שאול :

    איתי –
    1. הגדלת אי השיוויון – גם אני משוכנע שנגרמת גם בגלל הקטנת הממשלה.
    2. ואנחנו מכירים גם הרבה מקרים שבהם הפרטה שיפרה את השירות. לא השתכנעתי עד היום שאפשר לומר דברים מאוד מקיפים על רמת השירות. עיקר הנזק של מיקור החוץ הוא להבנתי בתחום של יחסי העבודה.

    ובקשר לגודל היחסי של ממשלת ישראל, הוא לא רחוק מהממוצע של המדינות המפותחות, אבל גם לגודל האבסולוטי יש חשיבות. אי אפשר לצעוק הניאו ליברלים סגרו את המדינה כשעדיין הממשלה היא בסדר גודל של מחצית התוצר. חלאס. אולי אנחנו רוצים יותר, אולי המגמה מדאיגה. אבל יותר מ 40% מהפעילות הכלכלית בישראל היא של הממשלה.

    הרי למה אני כל כך הרבה פעמים מתפתה להיות הילד הרע באתר שאני בסך הכל תומך במטרותיו? כי נראה לי שהדיון קצת מתנוון אצלנו לפעמים. יש מגמות מאוד חשובות בישראל ב 30 שנה האחרונות – אין לי שום ספק בכך. אבל אי אפשר לסכם אותן ב"אין ממשלה כי הניאו ליברלים רוצים איש רזה".

    (ואם מיקי מירו מסרב להיות עיתונאי ולשאול שאלות קשות במקום רק להריע למרואיין, ואם עוד פאנל הון שלטון בתל חי יציג דוברים באחידות דעות כמעט מוחלטת, ואני חותם לך שגם 98% מהסטודנטים שיגיעו הם כבר מזמן משוכנעים, אז לפחות פה בטוקבקים שאול ינסה קצת להקשות :-))

  4. איתמר כהן :

    שאול - תודה על שאלותיך החשובות (בלי ציניות)

    שאול,
    קודם כל, זה מצויין שאתה שואל שאלות קשות. אני בעד.
    א. ממה שקראתי, הממוצע ב-OECD הוא 47% מהתוצר, וזה ממוצע שכולל גם מדינות ניאו ליברליות כמו ארה"ב, שלא הייתי רוצה להידמות אליהם.
    אצלנו זה 43% מהתוצר, וזה כשיש לנו תקציב ביטחון ענק. מזה יוצא, שאחוז התוצר, שמגיע למטרות אזרחיות בישראל הוא נמוך משמעותית מהמקובל ב-OECD, ובמיוחד מהמקובל מהמדינות הס"ד ב-OECD.
    ב. זה גם עניין של מגמה. המגמה הקיימת של רה"מ היא בבירור להקטין עוד את ההוצאות הציבוריות.
    ג. זה לא רק עניין של כסף. האג'נדה של "האיש השמן" כוללת ניגוח תמידי של המגזר הציבורי כ"אוכל חינם", השמצה תמידית של "המדינה" ושל עובדים, והאדרה של כל דבר פרטי. כך, למשל, כשהכבאים שבתו ב-2009, התקשורת התעניינה רק בשאלה אם גמר כוכב נולד יתבטל בעקבות השביתה. אף אחד לא שאל על מה הכבאים שובתים. באופן דומה, 'דה מארקר', למשל, מציג את המורים ואת המרצים כ"אוכלי חינם". גם בדו"ח השנתי על השכר במגזר הציבורי, מדברים רק על קומץ חריגות מהשכר, אצל פחות מפרומיל מכלל העובדים, ומתעלמים מכך שחלק ניכר מהעובדים האלה (מורים, שוטרים זוטרים וכו') משתכרים שכר שהוא קרוב לשכר מינימום.
    מדינה שבה "מכובד" יותר לספר בשיחת סלון "אני עורך דין / יחצ"ן של מפעל מזהם" מאשר לספר "אני עובד במשרד להגנת הסביבה" היא מדינה חולה חברתית, וזה בדיוק מה שתאוריית "האיש השמן" יוצרת.
    ד. מיקי מירו אכן מוזמן לשאול אותי גם שאלות קשות יותר – בעיני זה רק יועיל.
    פאנל לא צריך לשמור על "איזון", ומטבע הדברים מיועד אכן לקדם אג'נדה מסויימת. מאידך, אני ממש לא בטוח שכולם שם "סוציאל דמוקרטים".
    באופן כללי, מטרת העל של הפעילות שלי היא אכן לא "לשכנע את המשוכנעים" – אלא להיפך, להגיע לקהלים חדשים. להערכתי, הרוב המוחלט של האנשים שאני שולח להם מיילים הם בכלל לא סוציאל-דמוקרטים, ובעצם – רובם גם לא "פעילים חברתיים".
    לכן גם אתה תמיד מוזמן לשאול עוד שאלות קשות. זה טוב וחשוב.
    "הטל ספק בכל" :).

  5. שאול :

    now you're talking…

  6. איתי :

    גם אני כמו איתמר מאוד שמח על כך שאתה מוכן למלא את תפקיד "הילד הרע", דווקא מתוך עמדה שבגדול תומכת.

    לדעתי, הסיבה שהמסר המגיע מצד שמאל מתנוון לכדי סיסמאות היא כפולה.

    מצד אחד, מכיוון שהתקשורת כמעט לא עושה דיון ציבורי על נושאים כלכליים (בניגוד למשל למה שקורה בצרפת או ארה"ב ששם זה מוקד מערכת הבחירות), רוב השיחה בעניין היא בתוך מחנה השמאל.

    לכן זו לעיתים קרובות שיחה בין אנשים שלא מטילים ספק באקסיומות הבסיס. רוב האנשים האלה (כולל סחבק) שמדברים נגד ההפרטה, לא למדו אפילו קורס מבוא לכלכלה, וככה זה נראה.

    אילו היה פה יותר דיבייט כמו בתרבות הפוליטית של אנגליה (ובצורה יותר פופוליסטית – ארה"ב) הן תומכי ההפרטה והן מתנגדיה היו חייבים לחזק את עמדותיהם בראיות.

    סיבה שניה היא שמעט הדיון שכן מתקיים נעשה תוך כדי מאבק פוליטי ולא כדיון אקדמי.

    במאבק פוליטי יש נטייה להקצין עמדות ולצייר תסריטים של שחור ולבן על מנת ליצור אפקט חזק על דעת הקהל. לכן אם ביבי אמר שהפרטת קרקעות המדינה תוזיל את מחירי הדיור בשל הגדלת היצע, באו מתנגדי ההפרטה (ואני בתוכם!) וטענו שהפרטה כזו תייקר את מחירי הדיור בגלל ספסרות של בעלי הון. אף צד לא הביא תימוכין לנבואתו.

    יותר מזה, במאבק פוליטי הצד החלש נוטה להיות קיצוני יותר משום שאנשים שנמצאים בלחץ מורידים את הכפפות (באנלוגיה, ישראלים אינם נכנסים לאוטובוס פלסטיני ומפוצצים את עצמם, אבל אני מכיר לפחות סיפור אחד על פיגוע התאבדות של צעיר יהודי ברכב של נאצים).

    נ"ב:

    1. הפרטה ששיפרה את השירות? לא מכיר, אשמח לשמוע.

    2. הדיון שלנו על 40% סובב במעגלים.

    40% זה לכל הדעות מעט ביחס למדינות סוציאל-דמוקרטיות. אם תוריד את הביטחון וחובות תגלה שאנחנו אפילו נמוכים מממוצע OECD (תרשים 3 פה http://taubcenter.org.il/index.php/e-bulletin/public_expenditures_a_look_at_israels_national_priorities/lang/he/)

    כאמור בדיון על ייבוש וגודלו של האיש השמן חובה להפריד בין חלק הפעילות שהממשלה מבצעת בעצמה וזה שהיא משלמת עבורו לספק חיצוני. זה לא מבוטא במדד תקציב כאחוז מתמג. במקרים מסוימים הפעילות הכלכלית אינה בארץ בכלל (כשהממשלה מייבאת צוללת אטומית מגרמניה או קונה חיסונים לשפעת חזירים בחצי מיליארד שח) כך שהטענה "יחס 40% = 40% מהפעילות הכלכלית בארץ היא עבור הממשלה" אינה מדויקת.

    ג. את הטענה ש"מייבשים את המדינה" קשה מאוד לבחון באמצעות מדד מסכם כמו יחס תקציב לתוצר.

    הירידה במדד הזה היא אמנם איטית ולא דרמטית כמו שהיה בשנות ה-80, (גרף של נדב) אבל בסיטואציה שבה מוקצים בתקציב המדינה מיליארדים לפרוייקטים גדולים (גדר ההפרדה, התנתקות, מסילות רכבת) ישנם יידרשו קיצוצים חריפים בתקציבי הממשלה ה"רגילים" על מנת לעמוד ביעדים של גירעון ואחוז תקציב/תוצר.

    הקיצוץ למימון פרויקטים כאלה אינו פרופורציונלי. יש סעיפי תקציב שבהם ההוצאה הממשלתית בפירוש יורדת בצורה חריפה.

    לדוגמה פה בהודעה לעיתונות של שר התמת אלי ישי – מ-200 מיליון ל-15 מיליון בפחות מעשור http://www.moital.gov.il/NR/exeres/BF866A21-1444-4D00-BF26-327B2719888A.htm

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.