מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הזכות לפרטיות – השיעור של המשטרה
"פרשת בר-לב" מתאפיינת בחדירה גסה לפרטיות של כל המעורבים בה, כולל ניצבים ובכירים במשטרה. אותה משטרה הפוגעת לא אחת בזכותם של אזרחים לפרטיות באמצעות האזנות והדלפת מידע לתקשורת
מאת: יהונתן קלינגר
ניצבי משטרת ישראל ושאר המועמדים למפכ"לות קיבלו בשבועיים האחרונים הדגמה של מהי הזכות לפרטיות וכיצד אמצעי החקירה עשויים לפגוע בה. דומה, שאם הם יפנימו את שעברו בעניין זה, משטרת ישראל תכבד את פרטיות אזרחיה יותר ותחליט לצאת מעט מהמתחם הפרטי שלהם. הציבור, כמובן, מדגים כמה שהקשר בין שמרנות למציצנות גורם לציבור להתעניין במה שמתרחש בחדריו של אורי בר-לב. כך, על פי החשד, אורי בר-לב, ניצב במשטרה המועמד למפכ"לות, קיים יחסי מין עם שתי נשים, כאשר ככל הנראה אחת מהן סוממה בסם אונס כלשהוא וגרסאתו של בר-לב היתה לא אמינה.
אולם, השאלה האם עמד בבחינה בפוליגרף אינה רלוונטית. בר-לב ניהל יחסים מחוץ לנישואין ושיקר לאישתו. מפכ"ל שמשקר לציבור או לאישתו הוא מסוכן לא פחות מעבריין; אם בר-לב שיקר כאן, עולה השאלה האם שיקר בר-לב גם כשדיווח שאקדח ומחשב המכיל מידע רגיש נגנבו מביתו? האם ניתן היה, באותה התקופה לסחוט את בר-לב? האם בכך מתערערת אמינותו כאשר הוא יעמוד לשימוע ציבורי?
אכן, פרטיותו של בר-לב נפגעה. זכותו להעזב בשקט ולנהל את חייו בלא הפרעה נפגעה ושלל אמצעי התקשורת חדרו לחייו (וכן, גם לחייה של המתלוננת אורלי אינס), ונקווה ששוטרים אחרים ילמדו כי אף שוטרים נפגעים כתוצאה מפגיעה בפרטיות ויחליטו שלא להשתמש בסמכויות המורחבות שמוקנות להם בחוק ולפגוע בפרטיותם של חשודים או נאשמים, עד כדי הדלפת מידע לתקשורת מבלי התחשבות בחשודים או קרבנות.
אלא שאם אכן נתפרה קנוניה סביב בר-לב הרי שהצד שאינו מעוניין בהגנה על פרטיות ניצח. אכן, פרטיות אינה חייבת לעמוד בסתירה לזכות הציבור לדעת: יש דברים שהציבור צריך לדעת, כדוגמת חשד באונס של מועמד למפכ"ל המשטרה, אך יש דברים שאינו חייב לדעת: כי הנ"ל אינו נאמן לאישתו, כי הנ"ל וניצב אחר קיימו יחסי אישות אם אותה א', או כי הוטמן פח לבר-לב. כשם שלא הייתי מעוניין שהמשטרה תחדור לפרטיותי, כך צריך לגזור גזירה שווה על אישי ציבור.
בהערת אגב, ראוי לשאול למי ליבו של בר-הלב נאמן?
תגיות: אורי בר לב, אורלי-אינס, מפכל-המשטרה, משטרת-ישראל, פרטיות
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
29 בנובמבר, 2010 בשעה 21:06
מעניין לראות שבמקום לאמץ את חוש ההומור הבריטי העדפנו דווקא את הצביעות הויקטוריאנית.
גם מעניין לבדוק האם ההתדרדרות שלנו לקפיטליזם מחייבת התדרדרות ל"מוסר" נוסח המערב התיכון האמריקאי.
חשוב מאוד לבדוק אם היה כאן אונס/אלימות/כפיה, אבל חיי המין של בר-לב הם עיסקו הפרטי.
באופן כללי אני נוטה להאמין לדר' אינס היא נראית על פניו הרבה יותר כנה.