מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
השבוע של ביבי נתניהו
בנימין נתניהו היה רוצה להצטייר כמנהיג אלטרנטיבי לשלטון הכושל, אך פרשיות הבזבוזים בעוכריו. הפריימריס במרצ מנבאות בעיקר את המשך היחלשותה. וגם – עמדה מפתיעה בקשר לעמרי שרון
מאת דניאל בלוך
ביבי נתניהו היה מעדיף שהשבוע נעסוק בו בהקשר של גישתו המדינית – ביטחונית מול החולשות של שני האהודים ומחדליהם ולא בהוצאותיו והוצאות רעייתו. אך סדר היום הציבורי לא נקבע על-ידו ובהעדר אירוע חשוב אחר תעסוק התקשורת בגילויי רביב דרוקר בערוץ 10 על הוצאות הזוג נתניהו בחו"ל.
אין ספק שנתניהו הוא מסביר מעולה והיה מסביר מצוין בחו"ל בתקופת מלחמת לבנון השנייה. כמסביר ממלכתי מגיע לו כיסוי הוצאותיו בנסיעות לחו"ל עבור המדינה. כראש ממשלה לשעבר מגיעה לו אבטחה על חשבון המדינה ותנאים נלווים כנהוג לגבי אישים במעמדו. אבל, גם מאדם במעמדו מצפים להתנהגות נאותה ובלתי-ראוותנית, לפי אמרתו הנצחית של ברל רפטור: "שיעלה כמה שיעלה אך שיראה צנוע". האם הוא חייב להתאכסן במלון היקר ביותר בלונדון? האם הוא חייב לנצל שהות כה קצרה לכביסה יקרה ולעיצוב שער היקר ביותר עבור רעייתו? ובשעה שבארץ מתנהלת מלחמה קשה האם הוא או רעייתו צריכים לבלות בתיאטרון, ויותר מפעם אחת?
נתניהו איננו יותר אדם פרטי העושה לביתו. כשנטל פסק זמן מן הפעילות הפוליטית והתפרנס בכבוד מייעוץ וממתן הרצאות הוא היה רשאי לנהוג כרצונו. אבל כיום הוא ראש האופוזיציה ומועמד רציני לראשות הממשלה והמעמד מחייב לנהוג ברגישות ובצניעות סבירה כי מדובר בכספי ציבור, גם אם לא תמיד ישירות מתקציב המדינה. קיימת גם שאלת מעורבות רעייתו. מעולם לא הייתי בין אלה המתגוללים על שרה נתניהו. אבל כשאנו בוחרים מנהיג, אנו בוחרים בו אישית ולא, לטוב ולרע, ברעייתו. לא אתפלא אם הסיפור על הוצאותיו בלונדון הודלף על-ידי מי מעוזריו שנפגע או נאלץ לפרוש בגלל שרה נתניהו.
על כן ראוי שנתניהו וכל מועמד או מועמדת לראשות הממשלה ידאגו להפרדה מוחלטת מבחינת הציבור בינם לבין בת או בן זוגם. כך נוהגים בימים אלה אהוד אולמרט, אהוד ברק, שאול מופז או ציפי לבני וראוי שכך ינהג גם נתניהו.
הבחירות במרצ
שקיעתה של מרצ בשנים האחרונות נובעת מן ההשתלטות החלקית עליה של רוח מפ"ם ההיסטורית. מפ"ם היתה בראשית ימי המדינה המפלגה הצעירה והרעננה, ההבטחה הגדולה של דור תש"ח ודור הפלמ"ח. אך ההבטחה נגוזה נוכח ההשתלטות הדוקטרינרית מבית המדרש המרקסיסטי בהנהגתה. כוחות רעננים נדחקו החוצה והקיבוץ הארצי שלט במפלגה. מבחירות לבחירות פחת כוחה ורק המערך עם מפלגת העבודה הצילה מכליה. הצטרפות העבודה בראשות פרס ורבין לממשלות האחדות עם שמיר הביאו לפרישתה של מפ"ם וחזרתה לזירה הפוליטית. אבל הישגה העצמאי בבחירות האחרונות בהן הופיעה ב- 1988 – היה דל – 3 מנדטים, אחד יותר משינוי בהנהגת אמנון רובינשטיין ונמוך מ- 5 המנדטים שהשיגה ר"צ בהנהגת שולמית אלוני ועם יוסי שריד. מ- 1992 מתמזגת מפ"ם עם שינוי ור"צ למרצ. במרוצת הזמן פורשת שינוי ור"צ נחלשת, ועם החלפת שולמית אלוני ביוסי שריד מתחזקת מפ"ם. כניסתו של ביילין וחבורת יח"ד לא שינתה את התמונה.
אם נכונות התחזיות וחיים אורון ייבחר השבוע ליו"ר מר"צ יהיה זה סיום התהליך של החזרה המוחלטת של מרצ לימי מפ"ם הלא כל כך מוצלחים. חיים אורון הוא אדם נעים הליכות אך לא מלהיב. הוא יכול היה להשתלב בנקל בקדימה או במחנה ברק במפלגת העבודה. בחירתו לא תחזק לא את הצד הסוציאל-דמוקרטי במרצ ולא את הצד הלוחם בעד זכויות האדם וזכויות המיעוטים. סביר להניח כי יצליח להחזיר את מרצ להישגה האחרון של מפ"ם – 3 ח"כים. להערכתי רק זהבה גלאון היתה מצליחה להחזיר למרצ מעט מכוחה האבוד כי היא היחידה המשדרת משהו מסגנון מנהיגותה של שולמית אלוני שהצליחה לשלב עמדות יוניות עם גישה חברתית ומאבק לשוויון, צדק וזכויות לכל.
עמרי שרון ומבחן בוזגלו
אילו היו מפעילים כלפי עמרי שרון את מבחן בוזגלו היה, להערכתי, מקבל רק ששה חודשי מאסר שהיו מומרים לעבודות שירות. בוודאי שהיו מאפשרים לו לצאת לבקר לפחות פעם בשבוע את אביו. דרך הטיפול בו של גורמי אכיפת החוק היא אכזרית מדי. הוא נענש דיו. הוא פרש מן החיים הפוליטיים. אני סבור שהנשיא שמעון פרס חייב להעניק לו לאלתר חנינה או הפחתת העונש ושירות בתי הסוהר חייב לתת לו בינתיים תנאים מקלים, בלי חשש מתביעות משפטיות של קשקשני הימין הקיצוני.
תגיות: ביבי-נתניהו, בנימין-נתניהו, זהבה-גלאון, חיים-אורון, מרצ, פריימריס, שמעון-פרס
קישור קבוע
25 תגובות
Email This Post
16 במרץ, 2008 בשעה 6:32
1. אני לא מסכים לגבי הרצון לחנון את עמרי שרון. נכון, המצב המשפחתי עם אביו כיום הוא מצער מאוד וקשה.
חייבים להפסיק עם הותרנות הזו לגבי נבחרי ציבור שסרחו ולנסות להקל על עונשם.
זה התחיל עם נעמי בלומנטל שזכתה לחנינה לא צודקת. עכשיו התורן הוא עמרי שרון. מה הפלא שגם נשיא שאנס סופו לא ללכת לכלא?
בסופו של יום בא הציבור בטענות לחולשתו של בית המשפט ולרחמיו כנגד נאשמים.
שרון לא קיבל עונש ארוך מדי, וכחברה שמנסה להוקיע מתוכה את השחיתות השלטונית עלינו לדרוש את ריצוי עונשו באופן מלא כפי שקבע בית המשפט. רק כך תיווצר הרתעה אמיתית וחשובה לנבחרי ציבור בעתיד.
16 במרץ, 2008 בשעה 8:06
השאלה היא אם בוזגלו היה במצב דומה לא היו ממירים לעבודות שרות ואם בעלה של מסעודה היה חולה אנוש ונפטר בו בעת לא היו מקלים?
16 במרץ, 2008 בשעה 8:16
לדעתי זה דיון בטפל ולא בעיקר ואנחנו נגררים אחרי התקשורת הצהובה:
לגבי ביבי פשעיו האמיתיים הם לא חשבון המלון המנופח ועבירות לכאורה על חוקי מימון הבחירות אלא הנזקים שגם לחברה הישראלית בימיו כראש ממשלה (מסמוס התהליך המדיני) וכשר אוצר (רפורמות מזיקות, פגיעה בקצבאות, הרס מערכת החינוך, הבריאות הרווחה ועוד). אבל התקשורת הצהובה מנפנפת בשטויות.
לגבי שרון ובניו שוב עוסקים בכמה חודשים יישב הבן והשאלה האמיתית היא האם כחברה (מערכת משפט, משטרה, מערכת פוליטית, תקשורת) הפקנו לקחים ממה שעשתה משפחה זו ויכולים להבטיח בסבירות גבוהה שדבר כזה לא יקרה פה שוב. התרשמותי היא שרוב המתלוננים על חומרת או קולת העונש של שרון לא ממש קולטים מה עשה כאן שרון האבא "יקיר האומה", ולא מתריעים על כך שאותם אנשים שעבדו אז עם משפחת שרון ממשיכים לעבוד היום עם פוליטיקאים אחרים.
16 במרץ, 2008 בשעה 9:08
רק שיהיה ברור, עמרי שרון לא יכול לעמוד במבחן בוזגלו מסיבה אחת: אף בוזגלו תיאורטי לא היה מורשע בהשגת מימון מפלגות לראש הממשלה בניגוד לחוק. למקרה של שרון אין תקדים, וחנינתו תצור תקדים שיחייב לחון כל מי שנדון למאסר קצר ומצבו המשפחתי "קשה".
16 במרץ, 2008 בשעה 9:20
יש מרחק גדול בין החמרה לבין חנינה מלאה. לפי העיתונות החמירו במיוחד עם עמרי שרון מחשש מפני תביעות קנטרניות של הימין הקיצוני. אפשר היה לשכן אותו עם הצוארון הלבן וניתן לאפשר לו ביקור פעם בשבוע אצל אביו והייתי ממליץ על יחס דומה לכל מי שנמצא במצב דומה ואין סכנה שיברח או יגרום נזק.
לאיתי – אתה צודק לגבי מה הבעייתי אצל ביבי אך זה די מטופש לקרוא לכך "כתיבה צהובה" שכן ההתנהגות היא סימפטומטית וההתייחסות לכספי ה"בונדס" כאילו אינם כספי המדינה היא מגוחכת.
16 במרץ, 2008 בשעה 9:37
לאיתי
עניין ביבי הוא דוגמא חשובה לקשר בין הון לשלטון. ביבי מכר נכסי- מדינה לבעלי-הון, והם מממנים את הוצאותיו האישיות. ההפרטות שביצע אינן רק עניין של השקפה, אלא של תועלת אישית.
16 במרץ, 2008 בשעה 16:12
זהבה גלאון!?
NOT!
הגיע הזמן שמפלגה שמתימרת להיות "סוציאל-דמוקרטית" (מה זה בעצם!?) תעיף את הליצן הפסבדו-שמאלני הזה שנקרא זהבה גלאון.
ואכן במאבק הין הבורגנית (גלאון לעיל) לבין המפ"מניק (אורון) רק רן כהן מצטייר כאלטרנטיבה אמיתית ואמינה.
אני מתפלא שדניאל לא רואה את זה.
מאידך ששם משפחתך הוא בלוך כנראה שטבעי לך להתעלם מסעיד (רן) כהן ולא להזכיר אותו אפילו. פתאטי.
16 במרץ, 2008 בשעה 16:19
ועוד באותו עניין (מרצ):
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?cat=94
16 במרץ, 2008 בשעה 16:22
הבון טון בשבוע האחרון, לקראת הבחירות במרצ, הוא לכתוב על כמה מרצ בלתי רלוונטית, על כוחה המתמעט מבחירות לבחירות, וכמה היא היום תופעה שולית. וכל זה מרגיז ואף מסוכן, כי כידוע לתקשורת כוח רב להגשים את התחזית שהיא מפריחה.
אני אישית, רואה במרצ את התקווה האחרונה לשמאל הציוני, וברן כהן את התקווה האחרונה להחזיר את מרצ להיות מפלגת שמאל סוציאל דמוקרטית, חשובה ומשפיעה.
16 במרץ, 2008 בשעה 16:43
בענין ביבי- המענין לקרוא את כל הטוקבוקים למאמרים בynet ומעריב
מה שמהמם הוא שמעט מאוד אנשים מתיחסים לנורמות הפסולות של ההתנהלות של נתניהו (ואני מניח גם של ברק)ומקבלים את חיי המותרות האלה כ בון טון של ראשי ממשלה- העם הפך להיות מושחת זו הבעיה.
ובענין מר"צ רק לא זהבה גלאון ליברלית יפת נפש שאין לה שום קשר לתפיסה סוציאל דמוקרטית,אתמול היא אמרה שהיא לא מבדילה בין הרג אזרחים חפי מפשע יהודים או ערבים
וזו הבעיה כי לצערי אם נרצה לשרוד אנחנו צריכים להחליט בעד מי אנחנו.וחץ מזה אין קשר בין זהבה גלאון לדוגמא לאילן גילון
שאם הוא היה עומד בראש מר"צ אני הייתי מצביא למר"צ.
16 במרץ, 2008 בשעה 17:40
לסטף: אינני יודע מי אתה אך תגובתך מעוררת בי בחילה. אני מעריך מאד את רן כהן ואף כתבתי בעדו מול יוסי ביילין. אני קובע את דעותי עניינית ולא כמוך.
16 במרץ, 2008 בשעה 18:49
דני, למה בעצם גלאון ולא כהן?
למרות שאישית, דעותי המדיניות קרובות יותר לשלה, שיח הזכויות הליברליסטי שלה חסר כל אלמנט סוציאל דמוקרטי.
16 במרץ, 2008 בשעה 23:37
לנדב
בפרקטיקה אין הבדל גדול בין שניהם. אבל הוא רדום יותר, ללא די כריזמה.
17 במרץ, 2008 בשעה 8:22
לטעמי, יש הבדל גדול בין השניים בפרקטיקה.
אני לא זוכר מעורבות אקטיבית של גלאון ביוזמות סוציאל דמוקרטית, לעומת מעורבות בלתי פוסקת של כהן.
17 במרץ, 2008 בשעה 9:03
לא ערכתי מחקר השוואתי. אני גם לא יודע מה זה יוזמות סוציאל-דימוקרטיות בהבדל מיוזמות לשוויון זכויות, הגנת מיעוטים, זכויות מגדריות ועוד. מי שמנסה לעשות הבדלה כזאת טועה ומטעה. זה לא משנה את העובדה שאפשר לתמוך ברן כהן מבלי לבטל את ערכה של זהבה גלאון ולהיפך
17 במרץ, 2008 בשעה 9:09
אני תומך בנדב. נדמה לי שהנושאים הנמצאים בראש סדר העדיפויות של גלאון משאירים אותה תקועה בבועה התל-אביבית. שם מצעד הגאווה והמלחמה בסחר בנשים מעניינים מישהו. כדי שמרצ תביא קולות מחוץ לבועה הזו נדרשת גם כריזמה אך נדרש חשבון נפש בשאלה מה מעניין את אזרחי ישראל. ונדמה לי ששכר המינימום והדיור הציבורי מעניין יותר אנשים בישראל ממצעד הגאווה (שאני בעדו) ובטח יותר מחשיפת הפרוטוקולים של וועדת וינוגרד.
נכון שרן כהן הוא גרוע בתחום הכריזמה, אך ה"כריזמה" של גלאון קורצת בעיקר למשוכנעים, לרבים אחרים היא תסלח לי על הביטוי מביאה חררה. גלאון משדרת בעיני את כל מה שרע בשמאל הישראלי – צדקנות, התנשאות, ביטחון עצום בצדקת הדרך, העדפת "עניי העיר האחרת" על עניי עירך. זו לא הדרך לשכנע . אני לא אומר חו"ח שזכויות האדם בבורמה, זכויות חקלאי בלעין או זכויות פליטי דרפור אינן חשובות, אך יש לקרוא את המפה הפוליטית בישראל – התמקדות ב"זכויות האדם" באשר הוא אדם היא מתכון לכשל בבחירות. הנושא הזה מעניין בעיקר את האנשים השבעים בארצנו, ואלו הולכים ומתמעטים.
אחת הטענות הנפוצות ביותר כנגד השמאל היא "לכם אכפת רק מהערבים, לא מנפגעי הטרור והקסאמים, אז לכו תגורו לכם ברמאללה ובעזה עם החברים שלכם".
ישנם חברי כנסת מעטים שפועלים כדי לשבור את הסטיגמה הזו – ובהם רן כהן בולט במיוחד.
17 במרץ, 2008 בשעה 9:30
לא אמרתי לבטל. השאלה היא במי לתמוך.
בוודאי שאפשר להבדיל בין יוזמות לשוויון זכויות ליוזמות סוציאל דמוקרטיות – עושים את זה יופי בארה"ב.
בג"צ קעדאן, או ההתנגדות לחוק האזרחות, או תמיכה באפליה מתקנת לנשים – הם כולם יוזמות ברוכות, אבל הקשר ביניהן לבין סוציאל דמוקרטיה הוא מקרי.
17 במרץ, 2008 בשעה 11:49
לדני בלוך,
גם אני קובע את דעתי עניינית. צר לי אם נעלבת, אבל מצד שני, נראה לך הגיוני לכתוב פיסקה מלאה על "הבחירות במרצ" שמתעלמת במופגן מאחד משלושת המועמדים!?
ולעניין זהבה גלאון, אני חושב שהיא פרלמטרית טובה (אם כי פסבדו-שמאלנית, אני עדיין עומד מאחורי מטבע הלשון הזה לגביה), אבל אם היא תבחר, וזה חשש רציני, מרצ תאבד את מעט הקהל שעוד, אולי, מובטח לה. הכתובת על הקיר ואתם מסרבים לראות. השאלה היא למה!?
לאיתי (16) – אני מסכים עם כל מילה.
17 במרץ, 2008 בשעה 17:09
א. ניתוח מוצלח לגבי השתלטות הקיבוץ הארצי על מפ"ם ובשלב מאוחר יותר מרצ. מדובר בכוח שמרני שחוסם התרעננות פנימית, גם ברשימה לכנסת וגם בזהות היו"ר.
ב. חייב להיות ברור לעמרי שרון, שמעון פרס, יורם ראב"ד ושאר צוות החווה המשוחתים שאם השמנדריק מכלא מעשיהו יקבל חנינה המדינה תבער.
הערה ליהונתן: זה שעד עכשיו הפרקליטות לא אכפה את החוקים בנוגע למימון מפלגות לא אומר שלא צריך לחזק את ידיה ולקוות שהיא תמשיך לעשות כך כלפי כל אדם.
17 במרץ, 2008 בשעה 20:53
לסטף – לא התעלמתי מרן כהן. אני מעדיף את זהבה גלאון בלי לפגוע בהערכה האישית שיש לי לשני האחרים. הרגזת אותי ועל כך לא התנצלת על שניסית להשמיץ כאילו ההתנגדות לרן כהן היא על רקע עדתי. אילו היית עוקב אחרי כתיבתי היית מבין שזו האשמה פוגעת ומעליבה. תכתי בעמיר פרץ ובזמנו בשלמה בן-עמי ועל כן ראוי שתתנצל ויפה שעה אחת קודם.
לנמרוד – למה המדינה תבער אם יופחת מעונשו של עומרי שרון חודש ועונשו יומר לעבודות שרות?
17 במרץ, 2008 בשעה 22:52
לא יעזור לכל השמלאנים!!
היידה ביבי!!
לכל תומכי נתניהו:
http://www.bnetanyahu.com
יום נעים,
אביב.
20 במרץ, 2008 בשעה 14:35
הפסקתי לקרוא ב:
"אין ספק שנתניהו הוא מסביר מעולה והיה מסביר מצוין בחו”ל בתקופת מלחמת לבנון השנייה."
האם אין דרך להיות סוציאליסט או סוציאל דמוקרט בלי להכנס לקלחת המיליטריסטית?
21 במרץ, 2008 בשעה 7:37
למיקו: מה עניין שמיטה להר סיני?
25 בספטמבר, 2009 בשעה 18:50
בס"ד 24.09.09
לכבוד נשיאי מדינה שמעון פרס איש יעקר!
שלום רב!
שנה טובה, מתוקה ומהממת שתהיה לך! שנת בריאות, שלום וביטחון! שנת אושר ועושר! שנת השגים גדולים שלך ושל כל עם ישראל! גמר התימה טובה!
אני לילי קלצלמן קצמן שק ת.ז: 309-178-309 פלאפון: 0509-17-0509
פונה אליך בכל לשון של בקשה: תעזור לי!!!
כי המקרה שלי דורש טיפול מיידיSOS!!!SOS!!!SOS!!!
אני נולדתי ב1.03.1971 בטדג'קיסטן במשפחת כלכלנים: אבא – פרופסור לכלכלה ואימא – כלכלנית עם תואר שלישי. אחותי נשוע עם 3 ילדים.
ב1987 סיימתי בית ספר תיכון עם מדליה זהב כי כל הציונים שלי היו 100.
מ1987 עד 1991 סיימתי תואר ראשון ברפואה כללית באוניברסיטת אבו עלי איבן סינו בטדג'קיסטן (דושנבה), ברית המועצות לשעבר.
ב1991 עלינו לארץ ישראל עם כל המשפחה.
מ1991 עד 1993 למדתי באולפן ופנימייה דתית בירושלים.
מ1993 עד 1997 סיימתי תואר שני באנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת
תל-אביב, רמת-אביב. במשך לימודי עבדתי כעוזרת – מחקר אצל פרופ' יאיר בן דוד, כמתורגמנית בשרותי רפואה "שמר", אחראית מרפאה "אינסקר" (מרפאה לעובדים זרים ותיירים) וגם כמלצרית ראשית באולמי חתונות "רסיטל".
מ1997 עד 2003 עבדתי כאשת מכירות של ציוד רפואי ב"Contac Medical" ותועמלנית רפואית ב "Promedico ", ובמקביל סיימתי את מכללת יוקנעם במקצוע תועמלנית רפואית מטעם של לשכת העבודה לאקדמאים.
ב2003 הוצאתי לאור ספר ראשון שלי "חצי ספור על אהבה חצי סיפור על שיגעון" ב'אסטרולוג' בע"מ הוצאה לאור של ספרים בשם בדוי לילי קצמן ב9000 עותקים. מתוכם 400 נמכרו ברשת ספרים "סטמצקי" ולא קיבלתי שום אחוזים על כך. 200 עותקים תרמתי לכל הספריות בינעירוניות בארץ.
מ2004 עד 2006 עבדתי במעבדה בבית חולים "מאיר" בכפר סבא במחלקה לגנטיקה מולקולארית אצל פרופ' רות נבון.
ב2006 הוצאתי לאור ספר שני שלי "100 גברים ראשונים" (7 אהבות ראשונות) בשם בדוי לילי קצמן (500 עותקים) ואחריו "דם של עוברים" בשם בדוי לילי שק קצמן (200 עותקים).
התחלתי לעשות דוקטוראט והפסקתי באמצע, בגלל מצב-הבריות של אימי, מצבי הכלכלי הנואש ובעקבות זה גם הידרדרות במצבי הבריאותי. אימא שלי חלתה במחלה סופנית טרשת נפוצה לפני כ20 שנה בגלל שאנסו אותי באכזריות בטד'גיקיסטן. סבתא שלי נפטרה. אבא שלי עבר התקף לב וסובל מיתר לחץ דם. הוא קיבל מילגה של "שפירו" ועבד במכללה למנהל עסקים ברמת-אביב מ1993 עד1998. (היו 700 מועמדים למילגה). אחר כך יצא לפנסיה מוקדמת בגלל מצב הבריאות של אימי.
לכן, 10 פעמים רציתי להתאבד מפני ש:
1. לא קיבלתי פסיכומטרי 700 כדי להמשיך לימודי רפואה.
2. לא קיבלתי ויזה לארצות הברית.
3. מבקר המדינה אדון לינדנשטראוס שהיה באותו זמן שופט מחוזי של חיפה שפט את חבר שלי לשעבר אזולאי רפאל ל 4.5 שנים על אונס שפוברק ע"י חברה שלו לשעבר, וישניאק אירנה בעזרת אימא שלה, ד"ר וישניאק פאולינה ומנחלת מחלקת לב בבית חולים כרמל ד"ר חן שפירה.
4. לא היה לי כסף להמשיך לימודי ב"בר- אילן" מנהל עסקים לאקדמאים.
5. נתנו לי דירת עמידר בעפולה באיזור נרקומנים במקום במרכז (רמת- אביב, ת"א) כי מגיע לי מפני שבמשך 20 שנה בארץ רוב הזמן הייתי גרה ברמת-אביב (ת"א). (שלחתי כ1000 מכתבים לראש הממשלה אריאל שרון והוא לא התייחס אליהם).
6. כאשר ספרי הראשון לא הצליח כי לא היה לי מספיק כסף לפרסומות וקשרים ומפני שגזרו 40 אחוז מכתב ידי וההוצאת הספרים 'אסטרולוג' לא עשתה פרסומת, שיווק ומכירות. ושילמתי מכסף של ביטוח לאומי 10000 שקל על מנת שהספר יצא לאור.
7. אלישע מהוצאת הספרים 'אסטרולוג' רימה אותי והוציא ספר עם שם מפוקפק "100 גברים ראשונים" במקום "7 אהבות ראשונות", ושיכנע אותי ששם בומבסטי כזה ימשוך את תשומת הלב של הקוראים והתוצאה הייתה ממש הפוכה. הוא גם ניצל אותי מינית.
8. זיו רונן מקיבוץ חמדיה על יד בית שאן אנס אותי באכזריות ומשטרת בית שאן ועפולה לא התייחסו לתלונה שלי וסגרו את התיק.
9. מצבי הנפשי ובריאותי הידרדרו עקב תאונת דרכים שעברתי, חוסר מגורים ומצב כלכלי קשה ונואש.
10. חוסר כסף לטיפול שיניים. טיפול שעשה לי ד"ר נסרי מרשי מנצרת עילית שעובד מתעם של משרד הבריאות (רופא צעיר בלי ניסיון) התפרק אחרי חצי שנה והייתי זקוקה לעשות אותו על חשבוני כי מגיע לי טיפול שיניים פעם אחד ב4 שנים.
איך אפשר להיות מ2400 שקל לחודש???????????????????????????
אני מבקשת בשיא הרצינות להתייחס לבקשה שלי ולתת לי ולההורים שלי מגורים באזור המרכז כי אין לי מה לעשות בעפולה. זה פשוט בית קברות מהלך. פשוט אין לי כוח לסבול את זה. אני מבקשת תשובה מיידית כי בחג אני ישנה על הדשא ואין לי אוכל, תרופות וסיגריות!!!!!!!!!! ואתה שמעון פרס, נשיאי מדינת ישראל, איש יקר, מה הבטחת, מתי שהצבעתי עבורך???!!!
איך אני בן אדם אקדמאי עם תואר שני נכה 100 אחוז יכולה לגמור את החודש עד ה28 אם לתרופות וסיגריות הולך לי 2000 שקל וקצבת הנכות שלי הוא 2400 בלבד???!!!
זה פשוט גועל נפש מה שקורה במדינה…!!! למדינת ישראל צריך לקרוא מדינת אבארבאנל! גנבים מכל העולם התאספו במדינה הקטנטונת הזאת… כל מי שצריך לעבור סטאג' בגנבה, רמאות, נוכלות, וכדומה צריך להגיע לכאן. פה כול בן אדם נורמאלי יכול להשתגע מהסביבה. נתנו לי דירה באזור של נרקומנים שפינצ'רו את כול הגלגלים לחבר שלי לשעבר וידיד נפש עו"ד יוסי אמסלם.
שימעון פרס היקר! אפ אתה לא תעזור לי אז מי יעזור לי ביכלל??? הרי אתה תהיהי אשם במותי… אני לא מאיימת, אני פשוט רוצה לקבל מה שמגיע לנכה 100 אחוז – דבר פשוט: מקום מגורים, איפה שאני יכולה להיות בטוחה…!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אימא שלי נכה 100 אחוז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבא שלי נכה מלחמת העולם ואין לו יד. הוא נכה 75 אחוז!!!!!!!!!!!!!!
אני נכה 100 אחוז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני רק רוצה לסיים את התואר השלישי בכבוד ובשקט. אנא רחם עלי ועל משפחתי, כי אימא שלי בכיסה גלגלים ולא יכולה כל הזמן לסבול את נסיעות ופקקים מנצרת עילית לחיפה ולתל אביב. ואבי עם יד אחד לוקח אותה לכל בתי החולים. והמרכז ל"טרשת נפוצה"ממוקם באזור המרכז. היא גם צריכה לגור באזור המרכז. אני רוצה לציין שבמשפחתי לא היו ואין מחלות נפש וכל מה שקרה לי קרה עקב תנאי ההגירה (עליה) הקשים שבהם שבהם נתקלתי בישראל.
בכבוד רב
לילי קלצלמן קצמן שק
1 במרץ, 2011 בשעה 19:46
בתגובה מס' 24 מופיע מידע חסוי ע"פ החוק ופרסומו מהווה עבירה על החוק