חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם מערכת החינוך מובילה לדמוקרטיה?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 18.11.10 6:04

תקציר  הרצאה על החינוך לדמוקרטיה במערכת החינוך במסגרת דיון  אודות "מגמות אנטי דמוקרטיות בישראל ודרכי המאבק נגדן" שנערך במטה הסוציאל דמוקרטי ב 3.11.10

מאת: ניר מיכאלי

הצעה לבחון את המציאות הנוגעת לחינוך לדמוקרטיה במערכת בשני רבדים: רובד בסיסי – על פני השטח, ורובד עמוק.

ברובד הבסיסי, ניתן לכאורה לרוות נחת כשניכרת הרחבה של העיסוק בתחום החינוך לדמוקרטיה. כך לדוגמא בשנים האחרונות ישנם חידושים בתחום הוראת האזרחות – הכפלה של לימוד המקצוע לבגרות (מ1 יח"ל ל 2 יח"ל חובה); הדגשה של הוראה מכוונת חשיבה והכללת שאלות עמדה כחלק מלימודי החובה; ייסוד מטלת ביצוע שמהווה נדבך משמעותי בבחינת הבגרות והמחייבת התנסות בתהליכי חקר ובהתנסות מעשית באזרחות פעילה וכיוצ'. דוגמא נוספת היא הרחבה של תוכניות המחויבות האישית שבחלק מהמחוזות התפתחו לכדי תעודת בגרות חברתית שמהווה חלק אינטגראלי של תעודת הבגרות.

דוגמאות אלה ואחרות נוסכות רוח אופטימית לפיה ישנה הבנה לחשיבות העיסוק בתכנים אזרחיים וחברתיים לא רק כשינון של מושגים ותיבות ידע אנרטיות, אלא כחלק מתהליך המשלב היבטים קוגניטיביים, הכרתיים וחווייתיים מתוך מטרה להפוך את הלימוד לכזה התורם לפיתוחה של תודעה אזרחית דמוקרטית מהותית.

מאידך, עדיין באותו רובד בסיסי, ראוי להכיר במגבלות של אותו חינוך אזרחי כאשר הוא בדרך כלל מתקיים בבועות ייעודיות – או כאלו של מקצוע האזרחות או במיני משבצות של חינוך חברתי (שיעורי חברה, סמינרים וכיוצ'). ההפרדה בין שעות 'דמוקרטיה' ייעודיות לבין שאר תהליכי הלימוד ואורחות החיים בביה"ס כמובן שמטילה צל על יכולת ההשפעה שלה, ויוצרת מציאות אבסורדית בה אין כל קישור בין תכני לימוד היסטוריים, ספרותיים ואחרים הזוכים לנוכחות מכובדת בלו"ז הבית ספרי לבין אותם תכנים דמוקרטיים המבודדים בבועתם.

היבטים חיוביים ובעייתיים אלה נוכחים כאמור ברובד הבסיסי והגלוי לעין , אך היבטים משמעותיים ועוצמתיים יותר המשליכים על מקומו הבעייתי של החינוך לדמוקרטיה מצויים מתחת לפני השטח:

תהליכי ההפרטה בחינוך מייצרים הווייה חינוכית מגזרית ומעמדית. אם בעבר נחלקה מערכת החינוך בישראל לזרמים פוליטיים אזי כיום, לא זו בלבד שזרמים אלה לא בוטלו, אלא אף בתוכם הם נחלקים על פי מפתחות כלכליים ועדתיים. רפורמות הממלכתיות מ 1953 והאינטגרציה מ 1968 הופכים לציון דרך היסטורי שכבר אינו מאפיין את המציאות השוררת במערכת. אוהבים לתקוף את ההתבדלות החרדית (ראו את פרשיית עמנואל כדוגמא), אבל למעשה אין הבדל בין מעשה עמנואל למיונים והדרות אחרים שנעשים בשגרה במסגרת החינוך הממלכתי ומתהדרים בנוצות של חינוך דמוקרטי/ אנתרופוסופי/ או מנהיגותי. סיפור ביה"ס "חברותא", שגם הוא מיגנט אליו הרבה תגובות, הוא רק בבחינת הדובדבן של הקצפת של תהליכים אלו.

טענתי היא שהוויה מגזרית כזו היא אנטי תזה לחינוך לדמוקרטיה כשמחזקת מגמות של התבדלות, התנשאות, לעומתיות במקום לספק מצע להבניה של היכרות, סולידאריות וסובלנות שהם אבני בניין של דמוקרטיה באשר היא.

בנוסף, תהליכי קידושה של המדידה וההערכה והסגידה לחתירה לתוצאות מייצרת מדרג תכני וערכי ברור לפיו העיקר הוא ה'מדיד' וההישגים מעל הכול. מגמות אלה, לא רק שמותירות בשוליים את כל מה שלא נכלל בליגת הדירוג הבינלאומי (ובכלל זה שלל תכני חינוך חברתי-ערכי), אלא אף מעביר מסר ערכי שבבסיסו תפישת הלימוד כמכשיר פונקציונאלי להשתלבות מיטבית בעולם הרווח, ולא לימוד מערער ויוצר כבסיס להבניה של משמעות  ולטיפוח החברה הראויה. גם אלה כמובן עומדים בסתירה מהותית לסדר יום חינוכי דמוקרטי אמיתי.

אם שני אלו לא מספיקים, אזי אליהם מצטרפת מגמה נוספת, שלכאורה שואפת לסטריליזציה פוליטית של בית הספר, אך למעשה מושכת אותו יותר ויותר לאינדוקטרינציה לאומנית מחלישה. ההתנפלות על מנהלי ת"א שהעזו לעורר בתלמידיהם חשיבה פוליטית, הנזיפה לה זכה מנהל דרומי אחר על שום יומרתו לאפשר לימוד של חשיבה היסטורית מורכבת, או הצנזורה שמופעלת חדשות לבקרים על ספרי לימוד שנחשדים בסטייה מהתקן המחשבתי – כל אלה הם רק אחדים מהביטויים של תהליכים פדגוגיים המבקשים להעצים חד מימדיות בכיתות הלימוד. תפישה זו לא רק שמונעת פיתוח דרכי חשיבה ביקורתיים ויוצרים, אלא אפילו חוטאת למטרתם של מטמיעי צדקת הדרך אשר מייצרת לאומיות סיסמאתית רדודה ונטולת מסד עמוק של הבנה. לאומיות תלושה כזו מהווה מצע מצוין להצמחת דבקות לאומנית אלימה מחד או לשבר פוסטי מאידך.

שלושת תהליכי עומק אלה הם בעלי עצמה והשפעה גדולה הרבה יותר מכל הרחבה של תוכנית לימוד או חינוך לדמוקרטיה ייעודית כזו או אחרת. שלושת התהליכים צריכים לעורר דאגה בקרב חרדי הדמוקרטיה.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

6 תגובות

  1. שושי פולטין :

    מסכימה לכל מילה, רק אוסיף כי הסטרליזיה הפוליטית היא חד צדדית, החברה ה'דתית לאומית' ממש לא סטרילית במובן הזה.

  2. איציק יאפ :

    זה מייאש…

    בבורים קל יותר לשלוט.

  3. איתי :

    שושי, חוסר הסטריליזציה ממש לא רק בחברה הדתית-לאומית.

    החינוך לציונות בבתי"ס ממלכתיים מופרט בהדרגה לידי עמותה עם זיקה ימנית ברורה

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1097876.html

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1177305.html

  4. דקל-דוד עוזר :

    סטריליזציה פוליטית

    לדעתי הדרך הנכונה לתקוף את נושא הסטריליזיציה הפוליטית היא לטעון שזה לא יעיל וחושף את התלמידים לתהיות בלתי נשללות.
    כדוגמא מתאימה יש להביא את הדרך של הגמרא, שם מעלים את כל העמדות שהובאו בקשר לסוגיה מסויימת, אומרים מה ההלכה (הדעה שנבחרה) ולמה כל אחת מהדעות האחרות נשללה.

    בדרך זו מלמדים את הדתיים לחשוב ולבקר ועלינו ללמוד מאבותינו וחז"ל את דרכי החינוך.

  5. שי :

    עשרות מורים חיילים ממתינים לאייש עמדות

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101121_1199601
    בבתי הספר, במיוחד בפריפריה – דמוקרטיה במיטבה!

  6. דוד :

    כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה !

    רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?

    העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-62 למדינה!

    הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.