מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
לקראת ועדת וינוגרד הבאה
כל כך הרבה מלים נשפכו על שני הדו"חות של ועדת וינוגרד על מלחמת לבנון השניה, אך ההסלמה בחזית הדרום מוכיחה כי הלקחים לא יושמו. ממש כמו לגבי לבנון, שוב אנו רואים קבלת החלטות פגומה ולא יסודית והזנחה של העורף למרות ההתרעות.
מאת: דניאל בלוך
בסוף השבוע ביליתי באילת בפסטיבל בינלאומי למוסיקה קאמרית. היה חמים ונהדר מבחינה מוסיקלית, קצת לנוח ולשכוח ליום-יומיים מן הפוליטיקה. לכן התעכב הטור שלי. בינתיים הרבה התרחש ושום דבר לא השתנה. עיינתי בטור שכתבתי לפני שלושה שבועות ב – 10/2 ואני יכול להעתיקו בקיצורים קלים ושינויים מזעריים. להלן הטור בקיצורים קלים:
האם אפשר להפסיק את הקסאמים?
מרבית האמצעים הכוחניים כבר נוסו ורק הרחיבו את מעגל הדמים. גם נסיגה חד-צדדית לא צלחה. האופציה שטרם נוסתה היא משא ומתן מדיני. אולי ההישג של ועדת וינוגרד יהיה בכך שהממשלה תבחן ברצינות וביסודיות את כל החלופות.
האם אפשר להפסיק? ייתכן שאפשר לצמצם את המספר והאינטנסיביות. השאלה היא באיזה מחיר ומה האלטרנטיבות. ברור שמדינה אינה יכולה להשלים עם המצב שבו אזור מסוים שלה נתון להפגזות כמעט ללא הפסקה. ניסינו כמעט את כל האמצעים הכוחניים ללא הצלחה. לעתים התוצאות היו אף גרועות יותר, כמו הידוק המצור וצמצום החשמל שהביאו לפריצת מעבר הגבול עם מצרים. נסינו גם נסיגה חד-צדדית והיא לא הועילה. החיסולים נותנים הרגשה טובה לכמה דקות, אך אינם פותרים דבר.
באין פתרון טכנולוגי בנמצא כעת, נותרו שלוש אפשרויות: לכבוש את עזה או חלקה. מחיר האבדות יהיה כבד ולא ברור עד כמה יועיל. אנחנו יודעים איך להיכנס לעזה אך ספק אם אנו יודעים איך לצאת משם עם פתרון ממשי. האפשרות השניה הכוחנית היא האפשרות המשוגעת: להגיב מידית על כל קסאם בהפגזה והפצצה של המקום ממנו נורה הקסאם. ייתכן שזה יקרה אם חלילה יגרום הקסאם לאסון גדול אצלנו. בשלב זה זו תגובה לא מידתית שתפתח מעגל נוסף של דמים.
נותרה האופציה השלישית שטרם נוסתה – משא ומתן מדיני עם מי שיוכל להביא להפסקת אש אפקטיבית. דווקא עכשיו כשגם מצרים מסובכת בבעיית עזה נוצרה הזדמנות לנסות ולהגיע להסדר ביניים עם החמאס בעזה בשילוב עם מצרים. ראוי שהממשלה תבחן את הנושא בזהירות וברצינות. ואולי ההישג היחיד של ועדת וינוגרד יהיה בכך שהממשלה תבחן ברצינות וביסודיות את כל החלופות, לא רק הצבאיות, ולא תיחפז לשלוף מן המותן.
בינתיים ספק אם הלקח נלמד. בסוף השבוע קראנו את מכתבו של עמי איילון הקובל על העדר דיון במה שאירע במעבר רפיח, ולפי דיווח אחד משרי הקבינט הזועם אף הוא על אי-קיום דיון ראוי בממשלה בנושא כה רגיש אמר ל-ynet שלשום: “ישראל כבר בירכה על החיבור הכלכלי בין עזה למצרים, אבל האם ברור לראש הממשלה, לשרת החוץ ולשר הביטחון איך נעצור מעתה את הברחת אמצעי הלחימה לעזה? איך נמנע הברחת טילי נ”מ משופרים, טילי נ”ט? גראדים? איפה לקחי וינוגרד?
“למה רק המטבחון דן בזה? איפה הדיון המסודר? איפה ניירות העבודה של המועצה לביטחון לאומי, המוסד, השב”כ, משרד החוץ? איפה ההחלטות של הקבינט? איפה ההחלטות של הממשלה בעניין כל כך עקרוני? איך מתנהלים כך, עוד בטרם יבש הדיו על מסקנות הוועדה?”, רתח השר.
אז מה נשתנה? קראנו את דברי פרופ’ דרור לפני ההכחשות וההסברים ולאחריהם ואני נוטה לסמוך דווקא על מה שפורסם לפני ההכחשות הפתלתלות. רק פתי נאיבי יאמין שחברי ועדות חקירה אינם שוקלים שיקולים ציבוריים-פוליטיים. ברור שלא מתקיים בהן דיון בהם מועלה השיקול הפוליטי, אבל הוא מרחף באוויר, בהכרה או בתת-ההכרה, בשיחות פרטיות ובהרהורים אישיים. הרי רק כך אפשר להבין את הפער בניסוחים בין הדו”ח הראשון והשני ואת הימנעות הוועדה ממשלוח מכתבי אזהרה או ממסקנות חריפות יותר. שהרי מי שקובע כי הפעולה ב-48 השעות היתה נכונה וצודקת אינו שוקל רק שיקול משפטי.
נותרו הרבה שאלות פתוחות על הפעולה בימים האחרונים. כיצד נתקבלו ההחלטות ולמה? וכיצד שותפו בדיונים אצל ראש הממשלה ושר הביטחון, כל אחד לחוד, יועצים שונים ומשונים שאינם חלק מן המערכת הביטחונית או המדינית הקבועה.
ערב תחילת מלחמת לבנון השנייה היו לממשלה שלוש אופציות – לא להגיב, כגישת ברק ושרון בעבר, או תגובה קצרה, חריפה ומוגבלת בזמן של חיל האוויר, או מהלך קרקעי גדול בעיתוי ובדרך של הפתעה. הממשלה הלכה על חצי תה- חצי קפה, טעמה קצת מכל דבר וקיבלה החלטות בעיתוי הלא נכון בלי לתכנן, לבחון חלופות, להכין את הטיפול בעורף. ברור לכל שההחלטה על הפעולה הקרקעית נתקבלה מאוחר מדי. נושא לבנון ודוח וינוגרד לא ירד מהר מסדר היום הציבורי שלנו. יש רק לקוות שהחלטות בעניין עזה לא יתקבלו מן השיקולים הלא נכונים.
ובכן דבר לא נשתנה. תהליך קבלת ההחלטות עדיין פגום. קודם יורים ואחר כך בודקים את ההיבטים המשפטיים. והעורף לא היה מוכן אף שברור היה כי טווח הירי מתקרב לאשקלון.
ומה הלאה? שוב אבדן עצות והעדר דרך?
תגיות: אהוד-אולמרט, אהוד-ברק, אשקלון, ועדת-וינוגרד, חמאס, מלחמת-לבנון-השניה, עזה, עמי-אילון, קסאמים, רצועת-עזה
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
10 במרץ, 2008 בשעה 17:04
שלום.
בהיותי חניך השוה"צ לשעבר ואיש מפ"ם ומר"צ, צר לי מאד לבקר ולשלול לחלוטין את התזה הנגזרת ממאמרו של דניאל בלוך – הסכם ביניים עם חמאס. יותר מכך, לדעתי גם הסכם עם אבו מאזן ומקורביו, אינם ברי ביצוע.
הנקודות היחידות שאני יכול להסכים להן במאמר הן: העדר כל יישום של מסקנות ו' וינוגראד, העדר חשיבה מסודרת ותהליך קבלת החלטות לקוי ביותר, חשיפה בלתי אפשרית של חבלי ארץ למתקפות קסאם ואוסיף על כך – הזנחת הטיפול בשחרור גלעד שליט.
עד שנת 2000 סברתי שאכן יש סיכוי לחיים משותפים עם ישות לאומית שכנה המתקראת "פלסטינים". היום, ברור לי שלא מדובר בשתי מדינות לשני עמים אלא מדינה אחת לעם אחד – פלסטיני. איני מתכוון לנתח את הגורמים להתנגדות הנחרצת אצל מירב הפלסטינים המשפיעים והקובעים, לקיומה של מדינת ישראל. יתכן וקיימת השפעה רבה לתנועות האסלם הקיצוני ואולי מדובר במלחמת מעמדות של העולם העני וה"מקופח" לעולם העשיר והשבע. המצב אצל שכנינו אינו שונה מזה שהעניק אצלינו, למיעוט, זכויות ומשאבים שהביאו למבצע התנחלות שמקיף מאות אלפים ועולה מיליארדים. החמאס הוא המלך החדש וגם אם יש לשאת ולתת עמו, אין כל דרך להימנע מלהכותו שוק על ירך עד שיאמר "רוצה אני". אם איננו מוכנים למלחמה כזו ואין אנו סומכים על יכולתנו לנצח ולהרתיע כל תוקפן, אין לנו זכות קיום בשכונה אלימה זאת!
לפיכך חשוב היה לדאוג להחלפתו של רוה"מ הכושל (בעבר ובהווה) ולנקוט מדיניות בעלת חשיבה אסטרטגית, מעוף ותעוזה. עקרונות כאלה אינם דורשים תכנון ל"יום שאחרי", לוקחים בחשבון את העדפת שמירת חיי אזרחים וחיילים ישראלים על פני שמירת שלומם של אזרחי האויב, ומכאן – שימוש בכל האמצעים המקובלים במלחמה (כולל הכרזת מצב מלחמה ומשמעותה הכלכלית) ללא התחשבות בדעת הקהל העולמית המאשימה אותנו בין כך וכך באכזריות, בעיקר בשל התמשכות הלחימה הבלתי מוכרזת לאורך שנים.
לצערי, התעלמות רוה"מ ואתו חברי מפלגת העבודה, ממסקנות דו"ח וינוגרד (דו"ח חמור מאד למרות היות הוועדה "מטעם")ומקריאות האזרחים, מדגישה את הניכור שבין אזרחי המדינה להנהגתה וגורמת לכרסום בחוסנה של הדמוקרטיה ולתחושה, שבחירות, הפגנות ודעת קהל אינן משפיעות.
ממשלת ישראל אינה מתפקדת כלל. בטחון פנים נעדר או מופקד בידי חברות אבטחה לטובת המרבה במחיר, מערכת הבריאות הציבורית – קורסת, החינוך – יוצא מהכלל הראוי במדינות המערב, תעסוקה – נתונה בידי קבלני כח אדם, רווחה – בידי עמותות ומתנדבים. לפיכך אין שום פלא בעובדה, שגם ביטחון החוץ, קרי מערכת הביטחון, אינם מתפקדים עוד. המערכת היחידה הפועלת בממשלה היא מערכת משרד האוצר, בעיקר אלו הגובות את המסים מאיתנו (האזרחים הקטנים). משפחות השפע ממשיכות לחגוג והעם בשקיעה.
מדינת ישראל זקוקה למהפכה של ממש. אזרחיה טובים וראויים והגיע הזמן שגם ממשלתה תהיה ראויה. נתניהו לא יושיע למרות פריחתו בסקרים ויש לברוא יש מאיין, גוף שידע להגן על המדינה מבחוץ ועל זכויות אזרחיה מבפנים.
31 במרץ, 2008 בשעה 19:00
חיפשתי בין ה'תגיות' כאן מילה שתוביל אותי לדיון בעניינם של 3 השבויים (כבר 245 ימים גלעד שליט, ו-628 ימים אלדד רגב ואהוד גולדווסר), ולא מצאתי ! גם לא בטור-הנושאים לסימון מה שבעיני מסקרן או חשוב או נמצא במעלה 'סולם-העדיפויות' בעולמנו. גם ברשימת-הנושאים (מדיני, בטחוני-צבאי, זכויות-אדם…) לא מצאתי משהו שיקשר אותי לשבי של השלושה. אולי 'זכויות-אדם', אם הזכות לחופש ולחירות (פסח חג-החירות קרוב !) עדיין נחשבת לזכות שעלינו ללחום על מימושה (לטעמי מתאים ל'זכויות-האדם' יותר הביטוי: אנושיות). אבל כאמור – באתר 'עבודה שחורה' לא מצאתי ! (תקנו אותי אם 'ברח' רק מהעיניים שלי). הנה לעיניכם רק 3 מהדברים שהתפרסמו לאחרונה באתרים שונים, וכדאי שנדע שלא רק בני-המשפחות גולדווסר, רגב ושליט לא יכולים לשכוח את הנושא (כי הוא נוגע לבנים הפרטיים שלהם. לא שלנו !). ישנם עוד כמה אחרים שמנסים לעזור להם לא להניח לכולנו לשכוח מה שנוח לנו לשכוח, בעצם – מה שנוח בעיקר לאהוד אולמרט שנשכח, והוא אף פעם לא בדיוק משתדל לזכור ! –
ב'מעריב' 14.5.2007: 8 חודשים של הזנחת עניינו של גלעד שליט:
לפני 10 וחצי חודשים כתב בן כספית, והיום בועדה לביקורת המדינה קיבלו דבריו חיזוק "מלמעלה" – לכאורה לא בעניין גלעד שליט, אבל ברמז עבה –
כן, בהחלט ! אמר ח"כ אהרונוביץ בישיבה של ועדת ביקורת-במדינה על יישום מסקנות דו"ח ועדת-וינוגרד: גורמי-מודיעין מתקוטטים ביניהם במריבות של יוקרה, כדי לגמד אחרים, כמו את המועצה לבטחון לאומי (מל"ל), ומצד שני – להגדיל את השפעתם וכוחם על המחליטים (הממשלה וראש-הממשלה). מדוע זה מייד הזכיר לי את מה שכתב לפני כשנה בן כספית ב'מעריב': במשך ה-8 החודשים הראשונים אחרי חטיפת גלעד שליט רבו ביניהם אנשי 2 יחידות ב'קהיליית-המודיעין' – מי יקבע את המטרות והיעדים (צי"ח) ויתן את הוראות-הבצוע (הפקודות) ומי ישאר בגדר מבצע בלבד.
8 חודשי-ריב שבהם כמעט לא נאסף מודיעין על מקום המצאו של גלעד שליט – – – והשאר הסטוריה: היום – 645 ימים לחטיפתו של גלעד שליט, בלי 'תזוזה' שלו לכוון החופש, כבר לקראת הפסח השני שלו בשבי !
* * * * *
31.3.2008 – ב'וואלה!' ידיעה "ישי: לנהל מו"מ עם חמאס על גלעד שליט –
מאוחר ולאט, אבל בכל זאת – נחשפות עובדות מרות בעניינו של גלעד שליט:
1. בסוף אוגוסט 2006 ניסה איש מסויים להפגש עם שרת-החוץ וסגנית ראש-הממשלה (!) ציפי ליבני, כדי להעביר באמצעותה מסר מסויים לראש-הממשלה בעניין גלעד שליט. התגובה לנסיון של האיש: נאמר לו שראש-הממשלה ממילא לא מקשיב לציפי לבני. היא אפילו לא מצליחה להפגש איתו לחצי שעה ! – – – כמה חודשים אחר-כך, היא עצמה העידה על כך בועדת-וינוגרד !
2. בימים, בשבועות ובחודשים (כ-8 חודשים !) שאחרי חטיפתו של גלעד שליט, רבו ביניהם אנשי 2 יחידות-מודיעין על ה"בכורה": מי יקבע את היעדים והמטרות ומי רק יבצע ! 8 חודשים הם נלחמו את מלחמת היוקרה וה'אגו' הזאת, מה שיצר 'ואקום' בכל הקשור לידיעה על גורלו של גלעד. היום (!) – 645 ימים אחרי שנשבה גלעד – גילה השר לשעבר וחבר-הכנסת אהרונוביץ (לשעבר סגן מפכ"ל המשטרה) בועדה לביקורת המדינה: רשויות המודיעין רבות ביניהן על יוקרה, רק כדי לגמד את המועצה לבטחון לאומי ולהעלות את השפעתם ו'מיקומן' בהירארכיה של מערכת-הבטחון. הדברים נאמרו אמנם בהקשר של דו"ח ועדת וינוגרד על כשלי מלחמת לבנון ה-2, אבל בל נשכח: תקרית כרם-שלום בה נהרגו שניים ונשבה גלעד שליט, היתה ה'פתיח' למבוא – תקרית זרעית, שבה נשבו אלדד רגב ואודי גולדווסר – של מלחמת-האיוולת בלבנון 2006.
3. ישי: "לנהל מו"מ עם חמאס על גלעד שליט" – וואלה! חדשות – http://news.walla.co.il/?w=//1257941
יום שני, 31 במרץ 2008, 11:02 מאת: ספי קרופסקי, מערכת וואלה!
סגן ראש הממשלה אמר כי "צריכים לעשות כל מאמץ להשיב את השבויים הביתה". חמאס: "שליט חי, מצבו טוב ואנו מטפלים בו כיאות" ישי: "אין דבר חשוב יותר מפדיון שבויים".:. "מדוע מכל שרשרת הפיקוד הקשורה למחדל החטיפה, רק רב"ט גלעד שליט צריך לשלם את המחיר?" יש לנהל משא ומתן עם החמאס כדי להביא לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט – כך אמר היום (שני) שר התמ"ת וסגן ראש הממשלה אלי ישי. בראיון לגלי צה"ל אמר ישי כי "אין דבר חשוב יותר מפדיון שבויים ובשביל זה אני מוכן להיפגש גם עם החמאס וגם עם חיזבאללה. צריכים לעשות כל מאמץ להשיב את השבויים הביתה".
דבריו של השר ישי מגיעים על רקע דיווחו של ראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, ש"גלעד שליט חי, מצבו טוב ואנו מטפלים בו כיאות". עוד אמר משעל לרשת 'סקיי' הבריטית כי "אנו עושים זאת, אף על פי שאנו יודעים כי ישראל נוהגת בצורה מחפירה כלפי האסירים הפלסטינים". משעל גם חידש את קריאתו למען הפסקת אש עם ישראל: "אני מציע לישראל להוציא את האזרחים משני הצדדים ממעגל הלחימה", אמר.
בשבוע שעבר יצא נועם שליט, אביו של גלעד, בביקורת חריפה ונדירה על התנהלות הממשלה בעניין בנו החטוף. "מדוע מכל שרשרת הפיקוד הקשורה למחדל החטיפה, רק רב"ט גלעד שליט צריך לשלם את המחיר?", אמר שליט בכנס שנערך באוניברסיטת בר-אילן.
ראש הממשלה אהוד אולמרט הגיב לדבריו של האב מאוחר יותר, ואמר כי "הממשלה עושה ה כ ל כדי שגלעד שליט יחזור הביתה". "נעם שליט מדבר מלבו. יש לי כבוד גדול אליו ולמשפחתו. אני יכול להבין מאיפה רגשותיו באים אולם זה לא יהיה ראוי אם נתנגח דרך התקשורת", אמר אולמרט.
31 במרץ, 2008 בשעה 20:58
הנה התגית
שבויי צהל
http://www.blacklabor.org/?tag=%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%99%d7%99-%d7%a6%d7%94%d7%9c