חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חיים אורון – מחקר על החופש האקדמי והקשר ל"אם תרצו"

נושאים זכויות אדם, חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 14.11.10 6:01

מחלקת המחקר של הכנסת הגישה, לפי בקשתו של ח"כ חיים אורון, דוח בנושא החופש האקדמי בישראל ובעולם


מסמך זה נכתב לבקשתו של חה"כ חיים אורון ועניינו בחינת סוגיות של חופש אקדמי של סגל ההוראה והמחקר ושל המוסד האוניברסיטאי ובתוכן הגבלת תכני לימוד אוניברסיטאיים.

  • מטרתו של החופש האקדמי היא לאפשר מחקר והוראה בחתירה לאמת המדעית, ללא תלות, ללא מורא וללא משוא פנים. בדיון על חופש אקדמי, מקובל להבחין בין חופש המחקר וההוראה לבין חופש פעולה והתבטאות חוץ-אקדמיים. הבחנות נוספות הן בין חופש אקדמי אישי וחופש אקדמי מוסדי ובין ההיבט המנהלי להיבט האקדמי.
  • ניתן לסמן מספר מקורות איום אפשריים על החופש האקדמי: הממשלה או רשויות המדינה; גורמים מממנים; גורמים אידיאולוגיים קיצוניים; הגמוניה תוך אקדמית.
  • חופש המחקר וההוראה של איש האקדמיה כולל את זכותו לבחור הן את נושאי המחקר וההוראה והן את אופני המחקר וההוראה, מבלי להיות נתון למרות של מקור סמכות, כל זאת לשם קידומו של הידע האקדמי בצורה המיטבית.

לשיטתו של רובינשטיין, בקורסי חובה צריך להיות שיקוף של מגוון הדעות האקדמי. פינקין ופוסט גורסים מאידך כי שוחרי האיזון אינם מבקשים איזון מקצועי, אלא איזון פוליטי. לטענתם, יש ניסיונות להפוך את האקדמיה למרחב ניטרלי וא-פוליטי ואלו נוגדים את עקרונותיה של האקדמיה. לשיטתם, ישנם אינסוף נושאים שנויים במחלוקת ודרישה להצגה מאוזנת תיצור אפקט מצנן לחופש האקדמי ותפגע ביכולת לנהל דיונים וויכוחים אקדמיים ולהקנות דעת בהתאם לדרך הפדגוגית האפקטיבית ביותר.

גנז ורובינשטיין גורסים כי בכל מקרה חירות ההוראה והמחקר כפופה לקריטריונים של רציונאליות, מקצועיות ומוסר.

  • בעוד חופש המחקר וההוראה נתפס כגרעינו של החופש האקדמי, הרי שמעמדו של חופש הפעולה והביטוי החוץ-אקדמי הוא נושא מורכב יותר ושנוי במחלוקת. על פי הגישה המצרה יש מקום להחיל על אנשי אקדמיה כללים ומגבלות על חופש הביטוי הן מתוקף העובדה כי הם מקבלי שכר שעיקרו מתקציב המדינה והן בשל הסמכותיות המוקנית לדבריהם בשל תפקידם. על פי הגישה המרחיבה יש למנוע הגבלות על חופש הביטוי של אקדמאים, כל עוד הוא חוסה במסגרת החוק, הן הגבלות מטעם המוסד והן הגבלות מטעם המדינה.

יש המציעים לבחון את החופש האקדמי בהתאם לזיקה בין נושא הדיון לתחום עיסוקו המקצועי של האקדמאי.

  • הבטחת החופש האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה בישראל עוגנה בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958: סעיף 15 בחוק, אשר כותרתו "חופש פעולה", קובע כך: "מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל ענייניו האקדמיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". סעיף זה מעגן רק את החופש האקדמי המוסדי, בעוד שהחופש האקדמי האישי נתפס בדרך כלל כנגזרת של עיקרון חופש הביטוי.
  • בתי המשפט בישראל קבעו שהחלטות הנוגעות לתוכן ההוראה והמחקר אינן נתונות לביקורת שיפוטית.
  • על פי חוק זכויות הסטודנט, התשס"ז-2007, כל סטודנט רשאי להביע את דעותיו, עמדותיו והשקפותיו לגבי תוכנו של חומר הלימוד והערכים המובעים בו, וכן להתארגן ולהפגין בכל תחום ונושא. יש הסוברים שמכוחה של זכות זו יש ללמוד גם על זכותם של הסטודנטים שלא להיות כפויים לתעמולה בכיתות על ידי מרצים המעוניינים לכפות את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם.
  • המועצה להשכלה גבוהה בודקת תכניות לימודים חדשות. ההליך כולל הגשת התכנית, רישומה באגף האקדמי של המל"ג ובדיקה של ועדת מומחים אשר בהסתמך על המלצותיה ולאחר דיון של המל"ג מתקבלת החלטה. באשר לקורס בודד, המל"ג איננה מפקחת או מחייבת דיווח על שיבוצו או שינויו בתוך תוכנית לימודים שכבר אושרה.

להמשך קריאה

ובאותו עניין

בדיון שהתקיים  בוועדת החינוך לא איפשר היו"ר אורלב להציג את הדוח, נתן פתחון פה רק לאנשי "אם תרצו" ולתומכיהם, וסילק מהחדר את נציגי האגודה לזכויות האזרח. פרטים על כך בעיתון מרצ

דיווח על ישיבת וועדת החינוך ב"פרוייקט דמוקרטיה"

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , ,

תגובה אחת

  1. ל רפי :

    זו התחלה טובה, אבל עדיין הנסתר גובר על הנגלה...

    אני מניח שמטרת הזמנת המחקר היתה לברר את הסוגיה שסביבה התעורר לאחרונה ויכוח ציבורי חריף. בכדי ללבנה היטב, חייבים להעמיד במוקדם את נושאי הליבה של הויכוח, דבר שלא נעשה בשלימות במחקר זה.
    המחקר מברר מושגים אחדים, ומציג תחומי התיחסות לצורך דיון, ובכך תרומתו מועילה. אין ספק שנכון וחשוב להבחין בין חופש המחקר ברמה האישית, שאין לכרוך אותו בנשימה אחת עם חופש ההוראה, לבין כל חופש אישי או מוסדי אחר. בכל תחום עשיה אחר חורגת הפעילות האקדמית מתחומו של היחיד ועל כן מזכותו של היחיד ומתבקש שיתקימו בה: א. חופש הזולת, ב. איזון דעות ועמדות בין גישות שונות, בין אם מהסיבות שמציין רובינשטיין (מקצועיות) ובין אם מסיבות פוליטיות. יסוד החופש האקדמי הוא "…לאפשר מחקר והוראה בחתירה לאמת המדעית, ללא תלות, ללא מורא וללא משוא פנים…". אין הוא בא לשרת מטרות אחרות – אישיות, סקטוריאליות, או מוסדיות; זו נקודת מפתח בדיון זה.
    תכניות לימודים מבוקרות ע"י המל"ג וטוב שכך, אולם אין פרוש הדבר שקורסים בודדים הם עניין לשרירות לבם של מרצים. קורסים אלה חייבים להיות מבוקרים ע"י המוסד עצמו דווקא משום שהחוק נתן בידיו מרחב ניכר להחלטות אוטונומיות. איש לא יעלה על דעתו, בין אם נכתב כך במפורש בחוק הקיים ובין אם בטעות לא נכתב כך במפורש, שכוונת מתן האוטונומיה הרחבה למוסד האקדמי, היא לייצר בו תאים של התנגדות למדינה, לאושיותיה האידיאולוגיים, למוסדותיה, לרצונם וזכויותיהם של רוב האזרחים בה ועוד. כאן חייב המוסד להסתמך על "השכל הישר", בכדי לא להתעמת עם החברה שבתוכה הוא חי ובזכותה הוא מתקיים ומתפרנס. את הפעילות הפוליטית הלגיטימית, יש לקיים במסגרות אחרות ולחלוטין מחוץ למעטה ההגנה של ה"חופש האקדמי".
    כפי שציינתי בתחילת הדברים, המחקר חסר נקודת התיחסות יסודית, משום שהויכוח איננו תאורטי בלבד על מהות מושג החופש האדמי, אלא גם מעשי. הקצף של "אם תרצו" ותומכיה לא יצא נגד זכותם של אנשי סגל אלה ואחרים לחופש המחשבה והמחקר, אלא על זכותם לפעול בחסות מעמדם האקדמי, ובנימוק של "חופש מחקרי", להפצה אקטיבית ומניפולטיבית של עמדות פוליטיות תוך ניצול מעמדם כמורים באקדמיה, להשתתפות בצעדים להחרמת המוסדות בהם הם עובדים ומלמדים ע"י גורמי חוץ ופנים, לפגיעה במדינה המפרנסת אותם ע"י הצגת עמדות קיצוניות ובלתי מאוזנות, מלוות בפרשנויות סובייטקטיביות כאילו הן "אמת מדעית" ועוד — מעשים שאין בינם לבין חופש אקדמי דבר; אולי ההיפך הוא הנכון.
    בהעדר ביקורת שיפוטית על תכניות הוראה ומחקר, חייב המוסד להקפיד על התנהלותם של אנשי הסגל, כך שהפרביליגה שניתנה לו לא תחשב כמשגה שיש לתקנו לאלתר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.