חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מחאת הסטודנטים: לשינוי אמיתי דרושה סולידריות

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 3.11.10 6:00

דניאל גיגי מביט על המודל הצרפתי, ומסיק  כי הפגנות הסטודנטים יכשלו בהשגת שינוי אמיתי, כל עוד מוביליהן אינם מגלים סולידריות עם מגזרים אחרים

ההפגנות של הסטודנטים הם בראש ובראשונה מבורכות כי הן מעידות על יציאה מהאדישות, שאפפה את האזרחים בארץ. הסטודנטים בצדק יוצאים להפגין כנגד חוק, שהוא חוק מפלה, ובעיקר חוק רע, שמנציח את התלות של האברכים במדינה, ומטפח עצלות וריקבון בחברה החרדית. הבעיה היא שהסטודנטים לא הצליחו לייצר מאבק שהוא רחב וכולל יותר, בגלל שכל המאבקים שלהם מרוכזים בעצמם, ולא כוללים מאבקים לטובת מגזרים אחרים. לאחרונה למשל פורסמו נתונים מאוד קשים על שכר המורים במשק, כאשר נחשף שמורים בישראל נמצאים נמוך למטרה בסולם השכר, ולא זוכים להכרה ולמעמד הראוי להם כמורים. במקביל לגילוי הזה נחשפו גם נתונים קשים על מערכת החינוך בכללותה, שסובלת ממחסור חריף בתקציבים ולכן סובלת מירידה בהישגים, מאלימות גוברת בבתי הספר ומפערים שהולכים וגוברים. בהפגנת הסטודנטים לא שמענו שום התייחסות לבעיות החשובות האלה, ולא נעשה שום ניסיון להרחיב את המאבק כדי לכלול בו גם גורמים ממערכת החינוך, שיכולים היו להצטרף למאבק ולהוות חלק מקואליציה חברתית עתידית.

השיעור החשוב של השביתה שהייתה בצרפת לא נלמד, כי במקום לעסוק בשאלה איך לייצר את המחאה הזאת פה, עוסקים בארץ בעיקר בשאלה למה זה לא קורה, כאילו מחאה אמורה להיווצר לבד. היכולת להשיג מחאה כללית, המבוססת על ערבות הדדית, כמו בצרפת תלויה ביכולת לייצר קואליציה של אינטרסים בחברה האזרחית, שתוביל את האזרחים להקריב למען החברה כולה. בצרפת לדוגמה תלמידי בית ספר הצטרפו לשביתה, שבכלל סבבה סביב נושא הפנסיה, ונשאלת השאלה כיצד הצליחו לרתום את התלמידים למאבק שלא קשור אליהם. התשובה לשאלה זו, היא שהילדים הצעירים בצרפת הבינו שבמידה וגיל הפנסיה יעלה, אז צפוי שגם הם יפגעו, כי כשאנשים יישארו בתפקידם לזמן יותר ארוך, אז להם הדור הצעיר יהיה קשה יותר למצוא עבודה, כשיגיעו לגיל שבו יצטרכו לצאת לעבוד. בחברה האזרחית הצרפתית כולה ישנה את ההבנה העמוקה הזאת שפגיעה כלכלית בסקטור מסוים, בסופו של דבר מתפרשת לפגיעה בחברה כולה, ולכן כל החברה התגייסה למאבק שהפך למאבק אזרחי כולל. מורים, עובדי מפעלים, סטודנטים, ואפילו תלמידים צעירים בצרפת יודעים שרפורמה אנטי חברתית בסופו של דבר תפגע גם בהם ובקרובים שלהם, ולכן הם מתאחדים ויוצאים למאבק משותף, גם על מה שנראה מבחוץ כמאבק שולי על דחייה בשנתיים של יציאה לפנסיה.

בארץ שלנו שסובלת מפערים חברתיים כל כך גדולים וממעמד ביניים, שהולך ומצטמצם ישנה הזדמנות אמיתית ליצור סולידאריות חברתית דומה לזאת שבצרפת, אם רק יתקיים דיאלוג בין הסקטורים השונים. התנאי ליצירת קואליציה כזאת הוא פתיחה של דיאלוג בין ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים וכל הארגונים החברתיים, שיכולים להתגייס למאבק כולל, כנגד רפורמות שפוגעות באזרח הקטן. בארצות הברית, שנחשבת לאחת מהמדינות היותר קפיטליסטיות, נוצרו שיתופי מסוג זה, כאשר שיתוף פעולה בולט הוא לדוגמה שיתוף הפעולה שנוצר בין ארגוני מורים, ארגוני הורים וסטודנטים. שיתוף פעולה זה הצליח לא רק להשיג רפורמות משמעותיות בתחום החינוך בבתי הספר, אלא במקביל גם השיג הישגים משמעותיים בתחום ההשכלה הגבוהה. המאבק שכלל מחאה ציבורית גדולה, ובניית לובי משותף, הוביל לחקיקה של חוק שהפחית את מספר התלמידים בכיתות בבתי הספר הציבוריים ל-20, דאג להגדלת המלגות לסטודנטים בצורה משמעותית, ובאופן כללי שיפר את מצבה של מערכת החינוך האמריקאית. בפני הסטודנטים בישראל יש מגוון אפשרויות של שיתופי פעולה דומים שהם יכולים ליצור, והם חייבים ליזום שיתוף פעולה כזה ולהקים קואליציה רחבה ככל שאפשר, אם בכוונתם באמת לקדם רפורמה ושינוי אמיתי, בשביל עצמם ובשביל החברה שבה הם חיים.

ערבות הדדית חייבת להיות מבוססת על אינטרסים משותפים, והיא לא נוצרת מעצמה, לכן אם מישהו בארץ מתגעגע לאותה ערבות הדדית שהייתה נשמתה של הציונות, צריך פשוט לפעול כדי לייצר אותה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , ,

9 תגובות

  1. חן :

    הלימודים הגבוהים בצרפת ממומנים ע"י הממשלה, עד כמה שידוע לי. המאבק הסולידרי שם הוא על שמירת הקיים.
    כאן נאבקים סטודנטים ואברכים על פירורי העוגה הממשלתית, שמניפולציות פוליטיות קובעות לאן יופנו.

    הסטודנטים הישראלים, כולל אלה מהשמאל, נרדמו כאן בשמירה כבר לפני הרבה שנים. השמאל לא זיהה שהמאבק על השלום מתחיל מבניית סולידריות מבית.

    הקשה מקרית על כל פוסט באתר הזה מובילה לעוד מקרה של מאבק בלימה פרטני על רסיסים שנותרו ממדינת הרווחה.

    מה הקשר בין המצב הישראלי למצב הצרפתי?

  2. איציק יאפ :

    ההפגנה של הסטודנטים היא הפגנה קטנונית של צרות עין על אחרים.

    כל מהות ההפגנה של הסטודנטים, בסיסה בכך שלחרדים יש יותר כוח פוליטי מאשר להם. ובכן, נו שיט, בד"כ הם אדישים ולא מעורביםפ בפוליטיקה מכל כך הרבה סיבות, אז בטח שלא יהיה להם כוח פוליטי.
    פתאום נזכרים, ועוד על מה? לא כדי להגביר את הזכויות שלהם, אלא כדי לפתוח עין על מי שהשיג דברים (מקוממים, אין ספק) באמצעות כוח פוליטי.

    בחייאת, תראו מעורבות רציפה ואמיתית, ואז תהיה לגיטימציה למאבקים כאלו.

  3. חן :

    איציק, לדעתי הפניה הגורפת לכל הסטודנטים, או אפילו רק להנהגה הנבחרת שלהם, מחטיאה את המטרה.

    הטפת מוסר גורפת וכוללנית היא חסרת ערך פוליטי לדעתי.

    גם לא ברור לי מה פירוש – "בסיסה בכך שלחרדים יש יותר כוח פוליטי מאשר להם".
    זה לא ברור לי – לא עובדתית, לא פוליטית, לא ערכית.

    זה של"סטודנטים" אין מאחוריהם כוח פוליטי מאורגן שבאופן מוצהר מזלזל בערכים דמוקרטיים יסודיים, ושדואג להם באופן סקטוריאלי צר – זו בעצמה סיבה להשמיע קול.

  4. איציק יאפ :

    הבעיה שלי היא, שלפחות בקמפוס שלי, אגודת הסטודנטים, והסטודנטים עצמם, די אדישים בדרך כלל לפוליטיקה, כלכלה תהליכים וכל מה שקורה בעולם הזה (למעט מעטים במתנדבים ופועלים, אבל לא כגוף). אם האגודה, ומרבית הסטודנטים, לא היו אדישים כל כך למצב, אם הם היו נוקטים עמדה והולכים איתה, או לפחות המינימום זה להביע דעה או להבין אותה (וגם זה אין הרבה) אז מצבים מהסוג הזה היו נמנעים.

    מעצם העובדה שיש צדדים אחרים למטבע, זה משנה אותו. ההפגנה הזו באה לטעמי מאוחר מידי ועל נושא קטנוני מידי וצר עין.

    יש לי שאלה אחת: האם הסטודנטים, האגודה או מישהו מאלה שהחליטו להוציא אנשים לרחובות יודעים מהם התהליכים ההיסטורים והפוליטים שהביאו למצב הזה?
    או שהם סתם משלהבים בססמא "תראו תראו, אוי לא, הם מקבלים ואנחנו לא!"
    זו לא צרות עין?
    איפה הסטודנטים שיפגינו ככה בנושא תמלוגי הגז?
    איפה הם שיפגינו ככה בנושאי מדינת רווחה (אם זו הכוונה הפוליטית שלהם) או מדינת שוק (אם זו זו)?
    איפה הם שיפגינו נגד שחיתות ובעד ניקיון כפיים?
    איפה הם שיפגינו עבור עיתונות אמיתית ולא מגוייסת או ששיכת לבעלי הון?
    איפה הם שיפגינו, את יודעת מה, על הדבר הכי קטן, שלא יכניסו דוכנים שיווקיים לקמפוס, כדי להשאיר אותו נקי מהדברים האלו?

    הם אדישים עד שיש משהו קטנוני וצר עין מספיק להתלות עליו.
    זה מה שמפריע לי.
    סטודנטים ערנים ומעורבים היו יכולים למנוע הרבה יותר, ואת יודעת מה, זה לא דורש מהם הרבה יותר מאמץ, רק נקיטת עמדה.

  5. חן :

    איציק העובדות שאתה מתאר ידועות ומתסכלות.
    אבל לדעתי אי אפשר להסתכל על התופעה מנקודת מבט צרה שפוסלת את הסטודנטים בתור שכאלה.
    הסטודנטים הם במידה רבה מראה של התרבות הפוליטית הכללית.
    הציפיה שדווקא הם יחוללו את השינוי, מתבססת לדעתי על הנחות מוטעות.

    עצם העובדה שהם מוכנים לצאת נגד תופעה פוליטית מכוערת, היתה יכולה להיות הזדמנות לקבוצות מודעות יותר להצטרף ותוך כדי כך ליצור שיח אחר שיתמשך מעבר לנושא הספציפי.

    הבעת "גועל" היא לא תגובה פוליטית, גם אם היא מובנת לאור המצב שאתה מתאר.

  6. איציק יאפ :

    אז הטוקבק הזה הוא לא טוקבק פוליטי, הוא מביע סלידה. 😉

    בכל מקרה, אצלנו היו הפגנות שכאלו. חמישה סטודנטים הסתובבו עם שלטים בסגנון "ביבי תעשה לי ילד (כי זה משתלם)" וכל השאר פשוט נהנו מהפסקה כפויה בתוכנית הלימודים.

    הסטודנטים, בתור המאסה החושבת והדינאמית ביותר, זו שעוד לא נקלעה לשגרה הכל כך מגבילה של להיות אדם עובד, הם אלו שאני הייתי רוצה לצפות מהם את המעורבות הגדולה ביותר, את החקר והצעקה וההתנערות וההובלה. במקום זה מה יש מקבלים? "ביבי תעשה לי ילד"…

    זה, כמובן, מבלי להשמיץ את הקבוצות הקטנות שכן עושות ופעילות, מי שבמלגה ומי בהתנדבות, אבל זו בד"כ פעולה נקודתית לשיפור מצב מקומי.

    אוף.

  7. חן :

    איפה זה "אצלנו"?

  8. איציק יאפ :

    ספיר

  9. יוני :

    רוב הסטודנטים שאני מכיר כן עובדים.
    מצד שני גם אצלנו אין מעורבות גדולה של הסטודנטים בפוליטיקה הפנימית(סה"כ מצביעים מצביעים לאגודת הסטודנטים 15 מתוך 1000,מצד שני האגודה לא ממש טורחת ליידע את הסטודנטים מתי יש בחירות ואיך בוחרים…) או בפוליטיקה החיצונית.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.