מורשת רבין: יש למצוא לו מחליף
בעקבות העצרת לזכר רבין, מזכיר לנו עמרי אדומי, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה וחבר תא אופק, שלא די בשימור זכרו של רבין – המטרה היא למצוא לו מחליף הולם
תחביב ידוע בחברה הים תיכונית הוא להטיח נעליים באנשים עמם לא מסכימים. זכור לנו בודאי המקרה שבו נזרקו זוג נעליים לעברה של נשיאת בית המשפט השופטת דורית בייניש וכמובן זכור המקרה בו זרק עיתונאי עיראקי נעליים לעברו של הנשיא האמריקאי ג'ורג' וו. בוש. אך מעבר להטחת עלבונות, נעליים מסמלות גם גדולה, לפחות לא כשהן נזרקות לעבר מישהו. קונצנזוס גדול בשמאל הוא שמאז רבין, לא היה מנהיג בעל שיעור קומה כמותו. במשך 15 שנה לא הצליחו שורה של אישים למלא את נעליו.
כיום יש כאלו המנסים לשמר את אותן נעליים גדולות, או לפחות את זכרן. תנועה שלמה קמה בניסיון להזכיר לנו את רבין ומורשתו ולמרות העובדה כי מוביליה מעולם לא היו מקורבים כל כך לרבין, הם שואפים לייצגו. בכלל, בשבועות האחרונים כולם מנסים להזדהות עם רבין ומורשתו. כולם רוצים בנעליו. החל במוביל הפגנת ארון הקבורה, דרך מחרימי אוניברסיטת בן גוריון ועד למציירי הקריקטורות של ראשי המדינה.
נשאלת השאלה האם עלינו לשמר את רבין במוזיליאום כמו היה לנין או לצורך העניין להמשיך ולהבריקו כמו זוג נעליים צבאיות לפני מסדר, או שמא עלינו למצוא בעל כורחנו מחליף, אדם אשר יצלח במשימה של מילוי החלל בנעליים. המשימה תהיה קשה וגם תיארך זמן. להזכירכם, גם רבין בכהונתו הראשונה כראש הממשלה לא היה מבריק במיוחד וזכור בעיקר בגלל חשבון הדולרים. אבל זו הבעיה של השמאל – החיפוש המתמיד אחר פתרון מהיר. כמו שרוצים שלום כאן ועכשיו, כמו שרוצים איכות חיים אירופאית וכסף אמריקאי אבל לא מוכנים לעבוד קשה בשביל זה ולא מוכנים להמתין. אם תשאלו כל כדורסלן, זו הבעיה האמיתית עם נעליים גדולות – קשה למצוא אותן.
בפני השמאל עומדות שתי דילמות: לחפש את מי שימלא את זוג הנעליים הגדולות הישנות באותה פירמה שיצרה אותן או לחפש חברות אחרות ולא מוכרות שהוא אינו ערב לערכן. אסור לערבב בין הרצון לשמר את זכרו של המנהיג שנרצח לבין ההתעקשות על מציאת מישהו המתאים בדיוק לנעליו כאילו היה סינדרלה, או גרוע יותר לתלות את הנעליים לראווה כאילו היינו כדורגלן בערוב ימיו. חובה לחפש אדם חדש שמתאים לנעליים גדולות.
נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקיתגיות: יצחק-רבין, מפלגת-העבודה, רצח-יצחק-רבין
1 בנובמבר, 2010 בשעה 11:38
פשוט צודק
חבל שיש מי שמתיימר לייצג אותו כשאין לו לא קשר ולא חצי קשר לאיש לפועלו ולמורשתו.
1 בנובמבר, 2010 בשעה 11:52
יש מישהו שהוא ראוי מאין כמוהו לעמוד ולהתמודד עם הבעיות של מדינת ישראל, אבל למרות שהוא אמיץ, רגיש וחכם הוא לא יכול להיות תחליף כי הוא אישה
1 בנובמבר, 2010 בשעה 14:10
עמיר פרץ ×”×•× ×”×›×™ ממשיך של רבין
מכל אנשי העבודה עמיר הוא הכי תנועת העבודה במובן העמוק של המילה.
הוא ממשיך של רבין באותנטיות – וכאן הכוונה לא בכך שהוא מזרחי משדרות, אלא לכך שהוא באמת איש תנועת העבודה, ושהוא אותנטי למה שהוא מאמין.
זה היה המיוחד ברבין, שלא היתה הרבה פוזה.
עמיר פרץ שונה מרבין בהרבה דברים, חלקם לטובה, אבל התגובה כבר ארוכה מדי מכדי להרחיב כאן.
1 בנובמבר, 2010 בשעה 14:35
שלי יחימוביץ!
המחליף הטוב ביותר היא המחליפה:שלי יחימוביץ
1 בנובמבר, 2010 בשעה 15:43
הבמה לדיון שלכ×
אני משאיר לחברי האתר להחליט כל אחד בשביל עצמו מי ראוי להחליף את רבין (ואולי הוא בכלל עוד לא בפוליטיקה).
רק רציתי להסביר כי חשוב לזכור את רבין (ולצורך העניין להשאיר את תמונתו בחדר הדיונים. לא במקום בן גוריון אלא יחד) אבל לא להפוך אותו למשיח השמאל. כי בדומה למשיח, ישראל יכולה להמשיך לחכות גם לרבין.
1 בנובמבר, 2010 בשעה 16:15
שלי - ×œ× ×ª×—×œ×™×£
שלי היא עצמה ולא תחליף דהוי של אף אחד, אבל היא מנהיגה אמיתית, ומהסיבה הזאת, אם מחפשים "מחליף" לרבין, אז היא המתאימה ביותר, כי היא, כמו רבין, חושבת על טובת הכלל לפי ההיגיון הבריא שלה ולא "מה ההוא מפעם היה אומר".
1 בנובמבר, 2010 בשעה 23:22
רבין לא היה "שמאל" בהרבה מאוד מובנים.
מאז שנרצח קרו כאן הרבה דברים ו"המורשת" שלו, שהוא בעצמו, לדעתי, לא ידע שיש לו כזאת – היא זאת: לא לעשות דברים רק כדי למצוא חן.
את המורשת הזו צריך אולי כל השמאל לאמץ. "המחליף" לא יבנה לנו שמאל. השמאל אם ימצא את דרכו, יבנה את ה"מחליף".
2 בנובמבר, 2010 בשעה 6:55
×œ× ×¦×¨×™×š ממשיך לרבין - צריך ×ž× ×”×™×’
חלק מגדולתו של רבין היתה שהוא לא חיפש להיות ממשיכו של.. אלא לפעול על פי דרכו.
מנהיג הוא מי שפועל על פי אמונתו ולא על פי סקרים.
גדולתו של רבין בקדנציה השניה היתה ההבנה שלו שחיזוק חברתי (גדלת תקציב החינוך ופיתוח התשתיות למשל)יביא לשלום ולא להיפך.
די לנו לחפש מחליף/ממשיך/תאום/תואם לרבין. הגיע הזמן שיקום מנהיג שיפעל להקטנת השסעים בעם, לצמצום הפערים ולחיזוק החברה, אחרי זה הכל יסתדר.
5 בנובמבר, 2010 בשעה 12:09
אילן, בדיוק!