חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

עצרת רבין ה-15: פוליטית מתמיד, שמאלנית מתמיד

נושאים פוליטי, פוליטישוק ב 31.10.10 6:08

תמר זנדברג מדווחת בטורה השבועי על עצרת לזכר רבין, שמעידה אולי על התעוררותו של השמאל

תמיד החשבתי את עצמי כחלק מנוער הנרות. אמנם הייתי כבר חיילת כשרבין נרצח, אבל בכל זאת, ברוב המדינות בהן לא מכריחים בני 18 לירות ברובה, בת 19 עדיין נחשבת "נערה". כמו בני דורי גם אני מתקשה לעצור את הדמעות למשמע הקול העמוק מתוודה "תרשו לי לומר, שאני גם מתרגש" מאותו לילה בנובמבר 1995, ואת הקול האחר, הגבוה וההיסטרי יותר, מודיע בתדהמה.ההפגנה לזכר רבין

שנים לאחר מכן התקשיתי להימלט מהמחשבה הבלתי נמנעת המתלווה לאירועים היסטוריים שכאלה – מה היה קורה אילו. האם יתכן שרבין היה מפסיד לנתניהו בבחירות שהיו מתוכננות לסוף 1996? האם המדינה הפלסטינית היתה קמה, כמתוכנן ע"פ הסכם אוסלו, ב-1999? האם היתה נוצרת הסדרה "פלורנטין"?

הימין הישראלי טוען היום, כי היה דחוי ומוקצה בשנים שלאחר הרצח. חובשי כיפה נאלצו להסתיר אותה, מחנה שלם הואשם. בשנים הראשונות בהן נערכה העצרת, התלוננו אנשי הימין כי הם מודרים ממנה, אינם מוצאים את מקומם, והמעטים שהגיעו להתאבל על ראש ממשלה שנרצח עשו זאת תוך התרסה וצורך בהצטדקות.

אחר כך באו שנים רעות, של אינתיפדה שניה, אלימות, מלחמות והסתגרות. הימין, שהפסיד אולי את זכר רבין, ניצח בחירות אחרי בחירות והרחיק את ישראל עוד ועוד מהסכם שלום. מדי שנה בנובמבר ניטש ויכוח ציבורי על "מורשת רבין" ובהתאם לרוח התקופה, עצרות הזיכרון בכיכר עברו דה-פוליטיזציה וניסו לדבר לכווווולם. שאול מופז נאם, ציפי לבני ואפילו גדעון סער, ועכשיו היה זה השמאל שחש מנוכר מהעצרת, וביקר אותה – ביקורת שנשמעת עד היום – על עיקור מתוכן והתמסרות לנוסטלגיה נעימה אך חסרת שיניים פוליטיות.

יום השנה ה-15 לרצח מוצא את ישראל בנקודת שפל מוסרית ודמוקרטית. איום ממשי על הדמוקרטיה, ממשלת ימין קיצונית והסדר מדיני לא נראה באופק. באותו עיתוי הודיעו גם מארגני העצרת על כך שהשנה ה-15 שלה תהיה ככל הנראה האחרונה. יתכן שעל עייפות החומר שחשו המארגנים מעידה העובדה שאף ערוץ טלוויזיה לא התכוון לשדרה בשידור חי. גם רשימת הנואמים הושפעה מהמצב, והציגה – בצד רשימת האמנים הקבועה – ליין אפ "לא פוליטי".

אלא שלציבור ולאווירה הציבורית טמפו משלו. באופן פרדוסקלי, דווקא במה לא-פוליטית נשאה את הנאומים הפוליטיים ביותר שנשמעו בעצרת מזה שנים. הצהרות פוליטיות מובהקות – כן לשלום, לא לשלילת הדמוקרטיה – נשמעו מפיהם של רוני סומק, יאיר גרבוז, שמעון פרס ויונתן בן ארצי.

גם למטה, מתחת לבמה, היתה הכיכר עמוסה מתמיד ובקהל פוליטי מתמיד. תנועות ומפלגות שמאל שטפו את הכיכר בבלונים, שלטים, חולצות ומדבקות בשטף קריאייטיב חדש ומלהיב. קהל שהתרגל לקחת להושיט יד עייפה אל פלייר נדוש צבא על הדוכנים של לא נסתום, ישראל חופשית, השמאל הלאומי, מרצ ועוד וביקש בלונים, חולצות ושלטים. מבין עשרות האלפים שגדשו את הכיכר לא נצפה ולו ימני אחד, ואפילו תנועת אם תרצו שהודיעו השבוע כי "דרשו" לנאום בעצרת, התקפלו ולא באו.

אם אכן תבוטל העצרת בשנה הבאה, יתכן שיהיה זה מהלך שרווח מובהק בצידו. יתכן שכבר בשנה הבאה האנרגיה הזאת תתועל להפגנה אמיתית, שתצא מהארון ותדרוש את השינוי הפוליטי האמיתי שישראל צריכה.

נערך על ידי נדב פרץ-וייסוידובסקי
תגיות: , , , ,

10 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    אם העצרת השנה הייתה פוליטית זה בהחלט עשוי להוביל לביטולה בשנה הבאה.
    שנים שאני לא בא לכיכר בגלל הפיכת הפגנה פוליטית זועמת לפסטירבין מקושקש.
    כרגיל השאלה היא מה הלאה. השמאל הישראלי מגלה בשנים האחרונות יכולת מצויינת בעבודת שטח ללא ביטוי אלקטוראלי בצד הסתפקות במפגני כוח לא ממש מרשימים בימי זיכרון וחג (רצח רבין, אחד במאי) מה הלאה? מה ירתום את מה שנראה בכיכר לעשייה?
    הימור שלי כלום, אנחנו חוזרים לדשדוש והנמנום עד שנתעורר בבחירות הבאות עם כנסת יותר ימנית וממשלה יותר גזענית ונחזור לריב בין השברים והתנועות.

  2. תמי זנדברג :

    יקירי, שם נמצא הקהל שלנו, ולהתרשמותי השנה הוא היה רב מתמיד ופוליטי מתמיד.

    אגב, במילים אחרות וטובות יותר כמובן משלי, גם גדעון לוי חזר אמש עם רושם דומה http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1196102.html

  3. דודי אור :

    ילדת נרות תמימה

    רבין היה סמל מיתוס ולא הרבה יותר .פרס בשל והגיש לו את אוסלו מחומם- והוא היה מספיק שפוי לא לטרפד את זה – יגאל אמיר קבע אותו כמיתוס לאומי- מעשה נפשע לכל הדעות , אבל היגיע הזמן להנמיך את הלהבות ולגמור עם העצרת הזאת -כרגעאין ממש הבדל בין המחנות – איןעם מי לדבר – ולכן לא צריך להקצין מלאותית את ההבדלים בין המחנןת- כשתווצר הזדמנות לשלום המתנחלים יתקפלו – יקופלו – במילא רוב העם לא מזדהה
    ומגבה אותם – ואת רבין נזכור
    בלי העצרת – 15 שנה -שעברו השירים בשדותינו
    אהבה מקודשת בדם -תשאר במילא לעולם ………..

  4. כהן שמואל יפו :

    גם בשנה הבאה- חבל שלא נתנו לפוליטיקאים לדבר

    השנה הגיע יותר משנה שעברה וברור שצריך עצרת בכיכר רבין עוד שנים רבות גם אם יהיה שלום ובטחון
    לי היו חסרים הפוליטיקאים למשל ציפי ליבני חיים אורון ואחרים שהיו רלבנטיים להיום
    לדעתי עיריית תל-אביב-יפו צריכה לשאת בחלק מההוצאות של העצרת
    וכל הכבוד למירי אלוני
    צעקה גדולה

  5. נדב פרץ :

    לדודי

    רבין אכן היה סמל. אבל הוא היה סמל רלוונטי בדיוק בגלל התגובה שלך: גם ב-1992 ניסו לשכנע את כולנו שאין פרטנר, והערבים רוצים רק לזרוק אותנו לים. רבין היה סמל לכך שאפשר לראות מעבר לאמירות הפשטניות האלו, וש'שלום עושים עם אויבים'.
    כסמל, רבין הוא סופר-רלוונטי היום.

  6. אורי זכי :

    אולי בשנה הבאה הפגנה למען השפיות?

    http://www.nytimes.com/slideshow/2010/10/30/us/politics/20101031-sanity-rally-10.html

  7. דודי אור :

    מאבו מאזן לא יצא כלום
    לכן לדעתי צריכים לדבר עם החמאס כבר מאתמול ….
    מקווה שמישהו עושה את זה כבר

    זה ממש לא שייך לרבין …

  8. עמית-ה :

    הלוואי

    http://www.time.com/time/world/article/0,8599,2015602,00.html

  9. דוד :

    מי שהתחיל את המו"מ היה יצחק שמיר בועידת מדריד ב-1991. אגב ענייני מיתולוגיה.

  10. בככר מול השמש - עצרת רבין ה-15: פוליטית מתמיד, שמאלנית מתמיד :

    […] הטור הפוליטי בעבודה שחורה בניתוח עצרת רבין ה-15, אולי האחרונה תגים: ככר רבין, רבין תגובות (0) […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.