מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
דבר העורכת הנופשת
ביום ראשון אצא לחופשה מעריכת אתר "עבודה שחורה" שהיה בחודשים האחרונים ביתי השני, ולעיתים (למורת רוחו של בן זוגי) גם הראשון. זמן למילים אישיות
מאת: הגר שקד
ברצף העריכה היומיומית נדמה כאילו הכל התחיל לפני שנים, אבל "עבודה שחורה" היא בסך הכל "ילדונת" בת שנה ושמונה חודשים.
ההצטרפות שלי ל"עבודה שחורה" (לאחר שכנוע מסיבי של איתי) הייתה מהוססת. פה ושם כתבתי מכתב, אבל, שלא כמו איתי וחברים נוספים, מפלגת העבודה מעולם לא הייתה בשבילי בית פוליטי, ולא תמיד היה לי נוח להיות חברה בקבוצה שמזוהה עם העבודה.
אורי קציר אולי לא יסכים איתי, אבל לדעתי, ההתנתקות שלנו ממפלגת העבודה ושימת הדגש על מדינת רווחה ופעילות פרלמנטרית, עשתה לנו רק טוב.
הכוח של "עבודה שחורה" אינו קשור בתמיכת חבריה במפלגה זו או אחרת. החשיבות היא בהיותנו כלב השמירה לקיום הבטחות הפוליטיקאים. ובתקופה שבה התקשורת רואה את עיקר יעודה באִתרוּג ויחצוּן נבחרי הציבור, חיוני שנמשיך לבחון בזכוכית מגדלת את ההנהגה על ציר המעשים, העמידה בהבטחות והיחס לבוחריהם.
אם אני צריכה להצביע על הנקודה שבה הבנתי את כוחם של האתר ושל הקבוצה, זה קרה עם שליחת המכתב בנושא הפליטים מדרפור. זו גם הייתה הפעם הראשונה שקלטתי עד כמה חשוב להציג לח"כים זווית שונה מזו שמוצגת להם ע"י לוביסטים, אינטרסנטים ומקורבים לצלחת.
היו בין חברי הקבוצה שסברו (ואולי בצדק) שישנן בעיות חברתיות-פנימיות חשובות ובוערות יותר מהפליטים, אבל לגבי, יחסה של מדינת ישראל לפליטים נרדפים ייצג את כל הרוע, השנאה והגזענות שחלחלו לחברה הישראלית ומכרסמים בנו מבפנים, ויותר לא יכולתי להרשות לעצמי להיות מיואשת בשקט.
גם כיום הייאוש מרים את ראשו עם פרסום של דו"ח עוני או דו"ח ועדת וינוגרד. כי מבחינתי הדוחות הללו הם שני צדדים של אותה הנהגה קלוקלת ואטומה, שמזלזלת בחיי אדם, ומובילה אותנו קרוב מדי לפי-תהום. אך הלקח החשוב שלי ממערכת הבחירות האחרונה הוא שהפעילות, הדיון והקשר של הבוחרים עם הנבחרים חייב להתקיים בכל יום וכל השנה. הרסן חייב להישאר בידינו.
אנחנו עדיין רחוקים ממדינת הרווחה שהייתי רוצה להיות חלק ממנה. מערכות חיוניות מיובשות ע"י האוצר, נחנקות ואז מופרטות, היעדר אכיפה ונורמות שלטוניות עדיין מסכנות את עצם קיומינו, אבל המאבקים שמתרחשים יום-יום בשטח והתעוררות הציבור מחממים את ליבי.
וכשיואב לוי שולח sms על הישג נוסף לוועדי המאבטחים, וקבוצות מלצרים נאבקים על זכויותיהם ומנצחים; וכשמתעוררת רוח הסולידאריות וקמים ארגונים כמו "כוח לעובדים", שנותנים תקווה למלכה הטובה וקלדניות הדואר; וכשאלישבע מספרת על הפליטים שמקבלים תעודות ומשתחררים ממעצר; וכשהציבור יוצא מאדישותו ומחזק את המורים בימי השביתה; וכשחברי כנסת הולכים בעקבותינו, ומבקשים מהאזרחים לשלוח מכתבים למקבלי ההחלטות – ברגעים אלה אני גאה להיות שותפה לתהליך השינוי שקורם עור וגידים.
תודה לחברי הקבוצה, לכותבי המכתבים, הדעות והטורים.
תודה לקוראים ולאלה שלא מוותרים.
ותודה גדולה לשותפיי לעריכה.
להשתמע…
תגיות: דמוקרטיה, זכויות-אזרח, זכויות-עובדים, מדינת-רווחה, עבודה-שחורה, פוליטיקה-ברשת, פליטים, פעילות-פרלמנטרית
קישור קבוע
17 תגובות
Email This Post
22 בפברואר, 2008 בשעה 11:43
נתגעגע…
מתי תשובי?
22 בפברואר, 2008 בשעה 12:26
הגר,
ח.ח על עבודה מעולה.
22 בפברואר, 2008 בשעה 16:21
הגר עשית עבודה נהדרת וכולנו נצפה בקוצר רוח לשובך
22 בפברואר, 2008 בשעה 16:58
בהצלחה במסע!
22 בפברואר, 2008 בשעה 19:31
הגר,
אני חושש שלא יצא לי עוד לומר לך שאני מעריך אותך מאד.
מודה לך על העבודה כאן, ורואה בך שותפה לדרך, מקווה שנראה עוד שינויים רבים מאלו שמנית ושנדע גם למנות את ההצלחות
שלך, שי
22 בפברואר, 2008 בשעה 21:13
תודה להגר על העבודה הקשה שהיא משקיעה ובזכותה האתר הזה מתקיים כמו שהוא (ביחד עם עוד אנשים טובים)
22 בפברואר, 2008 בשעה 23:59
יישר כוח הגר, וחופשה מהנה.
23 בפברואר, 2008 בשעה 9:04
הגר,
אני נכנסת לאתר יומיום, בודאי בזכותך ובזכות העורכים האחרים.
אז, מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה, ונשתמע.
תמר
23 בפברואר, 2008 בשעה 9:25
להגר תודה שהבאת לכאן לא אחת את דברי, חופשה נעימה באשר היא תהיה.
באותה הזדמנות אני רוצה להוסיף גם תודה לאיתי, שמצליח לדרבן אותי לא אחת.
שושי
23 בפברואר, 2008 בשעה 14:11
הגר, חופשה מהנה ותודה על כל המסירות והעבודה שלך
טל
23 בפברואר, 2008 בשעה 18:58
כל הכבוד על פעלך המבורך
חופשה נעימה ומהנה
מצפים לשובך
23 בפברואר, 2008 בשעה 21:57
תודה רבה הגר על הכל!
מגיעה לך חופשה, זה בטוח.
אפשר לשאול לכמה זמן תעדרי?
23 בפברואר, 2008 בשעה 23:03
להגר היקרה, חופשה נעימה! מי כמוך ראויה לה. תודה רבה על עבודתך המצוינת והמסורה באתר. אנשים כמוך וכמו קומץ האידאליסטים המחזיקים אתר זה, מוכיחים שעוד לא אבדה תקוותנו. (ומצד שני, גם עוד לא עבדה.)
24 בפברואר, 2008 בשעה 0:12
תודה לכולם.
אחזור בעוד כחודש.
שמרו על הגחלת 🙂
28 בפברואר, 2008 בשעה 10:19
באיחור מה, גם אני מצטרף לתודות.
4 ביולי, 2008 בשעה 0:04
[…] לתקופה חדשה, שקטה ורגועה בהרבה. על האחראים (וביחוד האחראית) לכך – בפרק […]
28 בספטמבר, 2008 בשעה 6:07
[…] להגר שקד, שנשאה באחריות על ניהול האתר למשך תקופה ארוכה, תקופה בה מצד אחד עלה מאוד קצב התכנים לפרסום (ויחד איתם גם מספר הקוראים) ומצד שני עוד לא נוצרה חלוקת עבודה מסודרת בין מספר אנשים מחויבים. התוצאה הייתה עומס עצום עליה, כי בדיוק כמוני היא העדיפה במקרים רבים לעשות בעצמה את העבודה השחורה שהייתה אמורה להיות בכלל באחריות מישהו אחר. בתור סגנון לניהול עסק הגישה הזו כנראה לא בריאה, אבל בלי זה כנראה שלא היינו מגיעים לשום מקום. למרות אובדן האמון המוחלט שלה ביכולת של מפלגת העבודה (לה הצביעה בבחירות האחרונות) להוות כלי לשינוי פוליטי-חברתי אמיתי, הגר הכירה בפוטנציאל של תקשורת ישירה ועניינית בין אזרחים לחברי כנסת (ממפלגות שונות). זה התבטא לא רק בדוגמה אישית אלא בכל ההתייחסות שלה כעורכת ראשית, גם לחברי הכנסת וגם לטוקבקיסטים באתר. […]