חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

חבירה להסתדרות – מכירת ההסכם הקיבוצי

נושאים דעות, זכויות עובדים ותעסוקה ב 19.09.10 5:58

ד"ר אורלי שנקר, ממובילות מאבק האוניברסיטה הפתוחה ונציגה באסיפת הנציגים של כוח לעובדים, נפרדת מחבריה לעבודה ותוקפת את חבירתם של חלק מהם להתארגנות שהובילה ההסתדרות החדשה

לחברותיי וחבריי בסניף האוניברסיטה הפתוחה בכוח לעובדים, שלום.

בימים אלה, אני מסיימת את עבודתי באוניברסיטה הפתוחה . זו הזדמנות להודות לכם. ההשתתפות בהקמת הארגון והפעילות בו לצידכם היו עבורי חווייה מעצימה. זכיתי להכיר אתכם: מאות אנשים מרשימים לא רק מבחינה מקצועית ואינטלקטואלית אלא גם – ומבחינתי בראש ובראשונה – מבחינה ערכית. בתקופה זו שבה החברה הישראלית מצטיינת בציניות ואדישות אל מול סיאוב ושחיתות גוברים והולכים, זכיתי לפעול בקבוצת אנשים שמימשו הלכה למעשה ערכים "מיושנים" של חברות, מסירות, נדיבות וכבוד אמיתי לזולת. זכיתי לראות גווים מתיישרים, ראשים מתרוממים, ומאות אנשים לוקחים את גורלם בידיהם: מסרבים להמשיך לעבוד בתנאים שהם לכל הדעות לא הוגנים, ודורשים להתחשב בצרכיהם, רצונותיהם ושאיפותיהם – שלהם ושל חבריהם. גילויים אלה של ערכים לא חדלו מלרגש אותי, וזכרונם ממלא אותי באמונה שגם בימינו המונח 'צידקת הדרך' אינו ריק מתוכן ואינו חסר תקווה. אני גם רוצה לשתף אתכם בכאב ותסכול שהרגשתי בימים האחרונים.

רגש זה התעורר בי אל מול חבירתם להסתדרות של כמה מרכזים ומנחים, ביניהם כאלה שבתקופות קודמות היו חבריי למאבק. הכאב והתסכול מקורם בתחושתי, שאותם חברים נכנעו לתעמולה כוזבת שהפיקו אנשי ההסתדרות. חברינו קנו מתועמלני ההסתדרות חרוזי זכוכית זולים של סיסמאות, בחשבם שאלה אבנים יקרות של דאגה לרווחתכם. וכעת חברינו משווקים לכם את הסיסמאות הזולות שהם קנו: סיסמאות בדבר "חוזקה של ההסתדרות ונסיונם של עסקניה". אולם, לאיזו מטרה מופעלים חוזק זה וניסיון זה? עיון בפרשיות של הסכמים קודמים בהנהגת ההסתדרות יוביל אתכם למסקנות מעציבות: רווחתם של העובדים אינה בראש מעייניה של ההסתדרות. אזכיר לכם מה שאתם כבר יודעים היטב: בהסתדרות – לא אתם קובעים מה יהיו פניו של ההסכם הקיבוצי! מי שקובע הוא עסקני ההסתדרות (ולא ראשי ההתארגנות ה"חדשה"), ואין על עסקנים אלה שום חובה להתחשב בדעתכם (או בדעתם של ראשי ההתארגנות ה"חדשה"). לפיכך, מי שחובר להסתדרות – כל הדיון בשאלת פרטיו של ההסכם המתגבש הוא לגמרי מיותר עבורו! הביקורת (המטעה) על ההסכם ההולך ומתגבש, מן הסוג שהעלו חברינו אשר הצטרפו להסתדרות, עלולה לסמא את עיניכם: תועמלני ההסתדרות מפתים אתכם באמצעות דיון בפרטי ההסכם – אך מרגע שילכדו אתכם, כל הדיון הזה לא יחייב אותם, והם יחתמו על הסכם כראות עיניהם.

נשאלות שתי שאלות.

האחת: מה עורר את עניינה של ההסתדרות במאבקכם?

והשנייה: מדוע התפתו חברינו לחבור לארגון זה?

בטוחתני, שהתבוננות סביבכם תגלה לכם את התשובות. אך אביע את דעתי.

ובכן, מה עורר את עניינה של ההסתדרות במאבקכם? אתם וצרכיכם מעניינים את ההסתדרות כקליפת השום: שהלוא בעבר, כשפנינו לעזרת ההסתדרות בראשית ההתארגנות, היא השיבה פנינו ריקם. ומה עורר את עניינה בכם פתאום עכשיו, פתאום היום? עניינה במאבקכם הוא אך ורק ניסיון לבלום – על גבכם! – את צמיחתו של כוח לעובדים. בראשית מאבקכם הייתם זקוקים לעזרה, ואז לא היה להסתדרות שום עניין בכם, ורק כוח לעובדים נרתם לעזרתכם. כעת, משהפכתם לארגון חזק ומשמעותי, ששה ההסתדרות לרכב על גבכם – בניסיון לבלום את כוח לעובדים, על מנת ששום מקום עבודה לא יוכל להתארגן כפי שאתם התארגנתם, והיא תוכל לשוב ולנמנם.

ומדוע התפתו חברינו לחבור לארגון זה? חלק מחברינו שחברו להסתדרות הם בעלי יכולות מרשימות, אך הם בחרו שלא לרתום יכולות אלה כדי לקדם את מאבקכם במסגרת הדמוקרטית של כוח לעובדים, ובמקום זאת הם משתמשים בהן כדי לחבל בהישגיכם. חלקם השתתפו גם בעבר בניסיונות לחבל במאבק, הן בתקופת השביתה והן בהזדמנויות אחרות. אשאיר לכם לברר את האינטרסים האישיים של אותם אנשים, ולהסיק מסקנות באשר לערכים המדריכים אותם בפעולתם זו.

אני מאחלת לכם שבעזרת אותם ערכים של חברות וצדק שהאירו את דרככם במאבק עד כה, ימשיך הרוב השקול  לתת גיבוי לאותה הנהגה ערכית שהובילה אותנו במסירות בשנתיים האחרונות, וכי תמשיכו עד לחתימה המיוחלת על ההסכמים, וגם לאחר מכן – לרווחתכם ולרווחתה של האוניברסיטה הפתוחה כולה.

ד"ר  אורלי שנקר היא מרצה להיסטוריה של המדעים  בביה"ס לדתות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. עד לאחרונה עבדה כמרכזת הוראה באוניברסיטה הפתוחה

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , ,

22 תגובות

  1. אורנה עמוס :

    תמצות נהדר של עיקרי הדברים שעל סדר היום.

  2. אבי :

    גיבוב של שקרים

    הכל הבל הבלים

  3. מיכאל לינדנבאום :

    כפי שאני מכיר את ההסתדרות משנת 1993 (עם תחילת הפרטת ושחיטת עובדי "פז"),ההסתדרות אינה אלא אגף בהתאחדות התעשיינים ותכלית קיומה הוא למשטר ולדכא את העובדים.
    היא סוס טרויאני של הניאו-ליברלים והמפריטנים נגד האינטרסים של העבודה המאורגנת.

  4. אלעד הן :

    דברים כדורבנות.
    בהצלחה לאורלי בהמשך הדרך!

  5. מנחה :

    שנקר לא עונה לשאלות של עצמה

    מה גורם למנחים שהיו פעילים במאבק כפי שכותבת ד"ר שנקר לוותר על 'כוח לעובדים' וללכת עם ההסתדרות, אשר לא התעניינה בעבר בסיוע למנחים?

    האם הסיבה היא "האינטרסים האישיים"? אם כך מדוע גרמו לאותם מנחים "האינטרסים האישיים" לתמוך במאבק מלכתחילה?

    אולי בדתות ובפילוסופיה מצויה התשובה, במאמר היא בטח לא מצויה.

  6. מערכת עבודה שחורה :

    מנחה יקרה, אולי תכתבי מאמר תגובה?

    אפשר לפרסמו בעילום שם ובתנאי שלא ייעשה בהגנה הזו שימוש לצורך התנגחות אישית.

  7. עמית-ה :

    אורלי בהצלחה.
    העובדה שההסתדרות נזכרה פתאום בתפקידה ההיסטורי בגלל פעילות כוח לעובדים לא צריכה לעורר כעס.
    לדעתי היא צריכה לעורר תקוה, ייתכן שהדור הנוכחי של מנהיגי ההסתדרות הוא מעין דור מדבר, ולכן בדור הבא נראה כבר אנשים ששכחו את סיר הברוש.
    בכל מקרה כוח לעובדים כאן וישאר כאן, השינוי והעדכון של הקיים רק מחזק אותו, ההסתדרות תפעיל לחץ ותציע הצעות, התוצאנ שיפור לעובדים הישראלים.
    מצד האלטרנטיבה שמציב ארגון כוח לעובדים מהווה זרז לשינוי בארגוני העובדים הקיימים, והשינוי הזה יקשה על כוח לעובדים.
    מצד שני הארגון תופס גובה ויותר אנשים יודעים עליו, כשמסתכלים על המחוייבות האידאולוגית והאנרגיה של מנהגי הארגון ברור שהוא עתיד לגדול ולהשפיע יותר ויותר.

  8. רביב נאוה :

    כדאי לשים את הדברים בפרופורציה

    עם כל הסימפטיה ל"כוח לעובדים" וכל הביקורת על ההסתדרות (ותאמינו לי שיש הרבה גם מזה וגם מזה) לא כדאי להשוות, בינתיים, בין הישגי ההסתדרות בהגנה על עובדים לבין ההישגים של החבר'ה הנחמדים מכ"ל.

    נכון, להסתדרות יש פור של 90 שנה, אבל זה לא רק בגלל זה. אני מאחל לארגון כוח-לעובדים שיגדל ויהפוך לגורם משפיע בשוק העבודה,בינתיים חובת ההוכחה עליו. התנגחות מתמדת, בכיינות מסוג "אכלו לי-שתו לי" והצגת ההסתדרות כאויב העובדים לא יביאו אותו לשם.

  9. עמי וטורי :

    רביב לא מדובר ב"אכלו לי שתו לי". כאשר מרכזת לשעבר באו"פ מתלוננת על נזקה של ההסתדרות זו זכותה והיא לא זקוקה לאישורך. כאירגון האמן לי שיש דברים הרבה יותר קשים שיכולנו לומר על ההסתדרות ואנו נמנעים מיכך בדרך כלל. אבל מה לעשות שגם באקרשטיין גם בכללית רפואה משלימה וגם באו"פ ,(אם כי ללא הצלחה לשימחתי) ההסתדרות באה ופועלת כגורם מזיק.
    יש לי באופן כללי מצב רוח רע מתוצאות הבחירות בשבדיה (הימין הקיצוני ניכנס לפרלמנט) ואין לי כוח להתחיל למנות את כל מה השגנו, אבל יש לא מעט השגים. למשל העלאת שכר עבור מטפלות משפחתוני התמת, הסכמים והסדרים קיבוציים בכמה וועדים קטנטים שלא טרחנו לפרסם יותר מידי, באו"פ מתגבש הסכם קיבוצי די טוב ועוד.
    אבל הסגנון שלך פשוט מרגיז ופטרוני בבוקר שהוא כאמור מבחינתי כבר מרגיז ממילא. טוב לך עם הביצה שנקראת ההסתדרות הכללית של עייני? אתה חושב שמה שהוא וחבריו עושים בשנים האחרונות ראוי להערכה? יש לך אמון בטוהר מניעייהם ונקיון כפיהם? אז שיהיה לך לבריאות.

  10. דליה :

    זכויות עובדים – הליבה של הסוציאל דמוקרטיה

    אם אתר "עבודה שחורה" הוא אתר שקיים למען הפצת רעיון מדינת הרווחה וסוציאל דמוקרטיה, נראה לי שחברים בו, בייחוד המעגל הפנימי יותר, צריכים לנקוט עמדה בהירה וחד משמעית בעד זכויותיהם של העובדים השכירים ובעד ארגונים שנאבקים כדי לממש זכויות אלה. ומדובר פה ב"כוח לעובדים". זהו ארגון חדש, נועז, יוזם, הפועל מתוך הבנה לעומק של זכויות העובדים, מגייס חברים למבנה ייצוג דמוקרטי. זאת, בניגוד להסתדרות, שאינה מייצגת באופן דמוקרטי את החברים בה, וקרו כבר מקרים, שהיא מכרה את זכויות העובדים למען האדרתה.

    האוניברסיטה הפתוחה היא אחת מזירות המאבק על זכויות העובדים. נטישה של חברים במאבק לטובת הצטרפות להסתדרות, אם מתוך חוסר הבנה פוליטי, או מתוך שמירה על אינטרסים כלכליים אישיים, היא לגנותם של הנוטשים. כוח מלוכד של עובדי האוניברסיטה הפתוחה בייצוג של "כוח לעובדים" היה יכול להוביל להישגים יותר משמעותיים. אך זו דרכו של עולם, תמיד יש אנשים שאפשר לשכנע אותם או לקנות אותם.
    מאבק למען זכויות עובדים ותנאי העסקתם הוא לב ליבה של סוציאל דמוקרטיה, ומי שנאבק למען ס"ד, צריך לתמוך בעובדים ובתנאי העסקה ראויים להם באוניברסיטה הפתוחה, באקרשטיין וגם ברשות השידור.

  11. רביב נאוה :

    עמי, אתה יורה לכיוון הלא-נכון

    אולי לא שמת לב, אבל אני מהצד שלכם. אני פשוט חושב שמי שרואה את הדברים נכוחה חייב לומר בכנות, גם אם הוא מעריך מאד את כח-לעובדים וצופה לה גדולות ונצורות: בין ההישגים של ההסתדרות להישגים של כ"ל עדיין אין בסיס להשוואה, מצטער.

    באקרשטיין, אם הזכרת, מי שהניע את המהלך ושום דבר לא היה קורה בלעדיו הוא "כח לעובדים". מי שחתם בסוף על הסכם קיבוצי טוב מאד לכל עובדי אקרשטיין ולא רק למפעל בירוחם היא ההסתדרות.
    אורלי ואתה יכולים לכעוס ולקטר על ההסתדרות, זה גם התפקיד שלכם, מן הסתם. לי כצופה מהצד (שהארגון היחיד שהוא חבר בו זה ארגון המורים, וגם זה לא לעוד הרבה זמן) מה שחשוב הוא מה מקדם את הגנת-העובדים, ובתחום הזה אין לכח-לעובדים מונופול. אם כל מי שאומר מילה להגנת ההסתדרות הופך אוטומטית לאויב שלכם, אני לא בטוח שזה יועיל לכם. או לעובדים שאתם מעוניינים לייצג.

    שיהיה בהצלחה באו"פ ובשאר המקומות, חג שמח ואל תבזבז את הייאוש על הבחירות בשוודיה. עוד תזדקק לו בבחירות כאן.

  12. מיכאל לינדנבאום :

    מה הם בדיוק ההישגים של ההסתדרות ,אם הם נעשים בכפייה,טירור, ונגד רצונם הדמוקרטי של העובדים.
    הם הרי חתמו הסכם בלי לשאול כלל את העובדים,שנאלצו לקבל "הצעה שאי-אפשר היה לסרב לה".
    להזכירך רביב, הנהלות אקרשטיין,או"פ ,רשות השידור הולכות engaged עם ההסתדרות.זה בטח לא בגלל העיניים היפות של עיני.

    שאלת תם,האם בין ההישגים של ההסתדרות אתה מונה גם את "אופק חדש" של הצמד וסרמן-עיני?

  13. עמי :

    לרביב

    יתכן מאוד שהייתי נרגן שלא בצדק. יש בקרים כאלו. נכון שאני סבור שההסתדרות לא עשתה דבר לטובת העובדים בשנים האחרונות בלי שמשהו הכריח אותה לעשות זאת אך זה דיון שכבר די מיצה את עצמו.
    לעניין שבדיה. שבדיה יחד עם דנמרק נורבגיה ופינלנד משמשות עבורי וגם עבור סוציאל-דמוקרטים רבים בארץ ובאירופה כנייר לקמוס לישימות של המודל הסוציאל-דמוקרטי.
    המודל הסוציאל-דמוקרטי השבדי מוגן היטב מאחר שרוב מרכיביו המהותיים הם בגדר קונצנזוס וחלק ניכר ממנו מבוסס על ארגוני העובדים שאינם תלויים בהרכב המדויק של הפרלמנט.
    ובכל זאת מסתבר שגם מדינת רווחה אוניברסאלית וחברה ללא עוני אינם מונעים את צמיחתו של ימין קסנופובי שקנה לו אחיזה משמעותית ב 3 מתוך 4 המדינות הסקנדינביות (נורבגיה, דנמרק וכעת שבדיה). ימין התומך לפחות בדנמרק ושבדיה במדינת הרווחה אבל מתעב לא שבדים (בעיקר ערבים) ומתבסס על שורשים אפלים מאוד. בשבדיה שילוב בין לאומיות שובינסטית ומדינת רווחה לשבדים בלבד נתפס כשילוב מסוכן ומפחיד. לכן כל המפלגות האחרות הודיעו שיחרימו את המפלגה החדשה שבין חבריה גם יוצאי המפלגה הנאצית השבדית. בישראל אני מניח שיהיה קצת קשה להבין את ההלם השבדי מאחר שגישה זו נתפסת כלגיטימית לרבות ע"י קבוצות שאינן מוגדרות בישראל כימין קיצוני.

  14. עמית-ה :

    תוצאות הבחירות בשבדיה והעובדה שהימין האנטישמי עולה שם הם חדשות גרועות.
    העולם בכלל מצא לעצמו שטן חדש אחרי שמהשטן הרוסי יצא האויר, אני מקווה שזה יעבור עם מינימום נפגעים.
    מעניין לראות שהימין מתחזק גם במדינות שאינן סובלות חוסר ביטחון כלכלי, או שאולי גם שם זה נפגע. אולי רק בשבילנו הם סמל הביטחון והאזרחים שם לא מרגישים כך.

  15. איתי :

    עמי,

    כולנו פה היינו רוצים שההסתדרות באמת תדאג לאינטרסים של כל העובדים, תנוהל בצורה דמוקרטית, ושהכוח שלה ינוצל לטובת הגנה על מדינת הרווחה, מה שממש לא קורה כיום.

    השאלה היא מה עושים עם זה?

    הרי ברור שניסיון להיכנס לתוך ההסתדרות כדי לחולל בה מהפך היה נגמר הרבה יותר מהר וכואב מהניסיון של פרץ לחולל מהפך במפלגת העבודה (ומעניין שיש פה כמה וכמה אנשים שנחרצים בדעה שאת העבודה אפשר לשקם בפעולה מבפנים אך את ההסתדרות ממש לא).

  16. עמי וטורי :

    עמית, לגבי שבדיה אין שינוי לרעה ברמת השוויוניות או במניעת העוני. אני ממליץ למי שמתעניין לקרוא את המאמר שפרסמתי בהעוקץ לפני כשבועיים.

    לגבי המפלגות בהשוואה להסתדרות. מפלגת העבודה היא כרגע "שלד בורסאי" בלי כסף, בלי חברים ובלי אידאולוגיה.
    ההסתדרות היא גוף שיש בו כסף, משכורות יפות לבכירים, ולא מעט נכסים וכוח. לכן ברור שבעלי השליטה בה יגלו התנגדות הרבה יותר חריפה כנגד כל ניסיון שינוי רדיקלי. כמו כן אני לפחות מאלו שגם לא כל כך אופטימיים לגבי הסיכוי לשנות את מפלגת העבודה מבפנים.

  17. עמית-ה :

    עמי
    קראתי, מה שאני מנסה להבין זה את האפנה החדשה הזאת.
    תמיד מפחדים מהשונה ומשתדלים לשנוא אותו, אבל ההיסטריה הנוכחית סביב האיסלם היא כמה מדרגות מעל לשגרה.
    משום שאני בדרך כלל מנתח את המציאות דרך מצב כלכלי חברתי, אני מצפה שהאפנה לא תתפוס במקומות מתוקנים.
    ככה זה כנראה מפעם לפעם צריך להתנפץ אל סלעי המציאות הקשה, ואפנה היא דבר חזק מהמקוּוה.

  18. מיכאל לינדנבאום :

    ההסתדרות היא נכס יקר מפז עבור משטר הביזה בארץ.
    לכן יש לה את כל הסמכויות הארגוניות והמשפטיות .
    לכן היא חלק אינטגרלי של בית הדין לעבודה שהוא ביה"ד של המעסיקים.
    לכן לראשיה יש אישור שלטוני להתעשר בעושק ובמרמה.

  19. איתי :

    אני לא חושב שכוח לעובדים טוענת טענות כה חריפות כלפי ביה"ד לעבודה כאילו המשחק שם מכור.

    מול כמה פסיקות שפגעו בכוח לעובדים היו גם כמה שמאוד חיזקו את כוח לעובדים (סינמטק ירושלים למשל). מול מקרי אישור צווי מניעה לשובתים אני זוכר גם לא מעט מקרים שאדלר מנע מהממשלה לפגוע בזכות השביתה.

    כמדומני שהמשחק גם ממש לא מכור כשמדובר בעובד מול מעסיק. אמא שלי פוטרה לפני שנים מעבודתה כעו"ס בעיריית ת"א, וזה היה רגע לאחר שכבר קיבלה מכתב המבשר לה על קבלת קביעות. היא תבעה את העירייה והיחס בביה"ד לעבודה היה ככל הזכור לי הוגן וענייני.

    השאיפה לפתור סכסוכים דרך ביהמ"ש ולא דרך אמצעים כוחניים (ששני הצדדים יכולים להפעיל!) היא שאיפה בריאה, בדיוק כפי שיש להעדיף הסכם מדיני או בוררות או"ם על פני מלחמה בין שתי מדינות. על אחת כמה וכמה כאשר אנחנו העובדים נמצאים בצד החלש, בדיוק כמו שבסכסוך הישראלי-פלסטיני הפלסטינים הם (לתפיסתנו כמצביעי שמאל) הצד החלש והמדוכא.

    אי לכך המצב הרצוי הוא לא שנהפוך גם את ביה"ד לעבודה לאויב, דבר שיחזור אלינו כבומרנג, אלא שכוח לעובדים תשאף להכניס נציגים לתוך ביה"ד הזה, כפי שיש להסתדרות.

    ככל שיהיו לכוח לעובדים יותר חברים, הדרישה הזו תהיה יותר לגיטימית.

  20. מיכאל לינדנבאום :

    ביחסי עובד מול מעסיק ,ביה"ד נותן יחס הוגן,והיחס לאמך לא מפתיע.
    עם זאת יש אבל גדול: העובד יכול לחכות שנים עד שיקבל צדק,והבעייה שאין לו את אורך הנשימה הכלכלי שיש למעסיק.
    הבעייה הגדולה לדעתי, היא בסכסוכים קולקטיביים.
    ביה"ד לא מונע פיטורים המוניים ,גם כשיש הסכמי עבודה קולקטיביים.

    בקשר לנושא ייצוגיות איגוד מקצועי בביה"ד לעבודה,מן הראוי להעניק זכות זאת לאיגוד שפותח בסכסוך העבודה.
    בזמן האחרון ,מעטים המקרים שבהם ההסתדרות נטלה על עצמה פתיחת סכסוכי-עבודה.

  21. איתי :

    "מן הראוי וגו'" – זו הצעה לשינוי החוק לא ביקורת על ביה"ד.

    ביה"ד פועל לפי החוק ואינו מחוקק, והחוק מגדיר את נושא הייצוגיות אחרת ממה שאתה רוצה, על פי יחסים מספריים. ולצערנו ההסתדרות ניצלה חוסר בהירות בעניין הזה בכמה וכמה מקומות.

    מצד שני, אני לא רואה איך ההצעה החלופית שלך מחזקת התאגדות בת קיימא.

    נניח שיש בסינמטק י"ם וועד של כוח לעובדים עם 50% מהעובדים כחברים, הם השיגו הסכם קיבוצי.
    עכשיו באים איזה עשרה זבי חוטם, מחליטים שהם רוצים לדרוש יותר, מקימים עוד וועד ומכריזים על סכסוך. לשיטתך – הם הופכים אוטומטית למייצגים ואמורים לנהל מו"מ.
    גם זה כמובן זמני כי ההסכם שיחתמו (בתיאוריה, שהרי לא ברור כמה יתמכו במאבק שלהם, יצטרפו לשביתה וכו) לא יחזיק רגע.

    מיד יקומו עוד 5 חברים ויקימו ועד שלישי עם דרישות אחרות ועוד סכסוך…

    בקיצור – זה שההסתדרות לא עושה את עבודתה לא אומר שצריך לתקן עיקרון נכון בחוק. בהחלט צריך לתקן את הפרצה שאפשרה להסתדרות לקחת את הייצוגיות באקרשטיין ובשל"ה, משום שפרשנותה לחוק הקיים שכנעה את השופט יותר מפרשנות כוח לעובדים.

    למרבה הצער תיקון כזה לא יקרה כל עוד עיני מחזיק את חברי הכנסת (כולל ש"י) בביצים, או במלים אחרות כל עוד כוח לעובדים לא יכול לייצר ארגזי מתפקדים (לקדימה ולעבודה) המקזזים את אלו של ההסתדרות.

  22. מיכאל לינדנבאום :

    לאיתי,
    ברור שהכוונה ל-50% ויותר ממספר העובדים במקום עבודה מסויים.
    מה נותן לך לחשוב שאני מייחס חשיבות ל 5-10 "זבי-חוטם" במקום עבודה שיש בו 100 עובדים.
    בסופו של דבר,הכל פוליטיקה.
    שופטי ביה"ד לעבודה נוטים להסתדרות,כי כפי שציינת בצדק,עיני מחזיק את הח"כים בביצים,וכוחו נובע מזה שהוא שכיר חרב של בעלי ההון ושליחיהם בפוליטיקה.
    הוא לא נובע "חס וחלילה" מבחירה דמוקרטית של חברי ההסתדרות.הוא "נבחר" מפלגות ההון,לא של וועדי העובדים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.