חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

דה-מארקר נגד מדינת הרווחה

נושאים כלכלה ותקציב, כלכלת בית ב 9.08.10 6:03

הכתבה הנסקרת במאמר זה משקפת את ההסתה שמנהל דה-מארקר נגד שכירים עובדי מדינה, כמו גם נגד חברות ציבוריות במאמרים אחרים. המאמר יוצא נגד הניסיונות לשכנע את האזרח שהקטנת תשלומי מסים עדיפה על הזכות לקבל שירותים מהמדינה. השיטה הרצויה: יותר מסים – יותר שירותי מדינה איכותיים

מאת: ק. טוכולסקי

למות ולשרת חס וחלילה לא להרוויח

ביום שישי (6.8.10) התפרסמה כתבה בדה-מרקר, במסגרת הפינה: תקציב המדינה כמה זה עולה לנו. הכותרת הפעם הייתה סרת טעם במיוחד, "מותק, שילמת כבר את הפנסיה של אנשי הקבע?" בכתבה עצמה ניתח הכותב המלומד את גובה התשלום ממשכורות שונות לשכרם של עובדי מדינה ונבחרי ציבור. הוא הסביר לקוראיו שמי שמרוויח לדוגמא 10,000 ש"ח בחודש, מפריש מתוכם 22 ש"ח למשרתים בצבא ועוד 11 ש"ח לפנסיונרים של מערכת הביטחון, ולצד המלל רב החשיבות הוצגו דמויות מאוירות של שלושה המשלמים ממיסיהם. באיור הוצגו הדמויות כשהן חושבות מה הן יכלו לעשות במקום לשלם את המס למשרד הביטחון, התחבורה או הכנסת. והאפשרויות היו, ללכת לסרט, לקנות צמיג לרכב ולאכול שווארמה, בהתאמה. מחבר המאמר גם הציג את תשלום המס של מרוויחי 50,000 ש"ח בחודש כתרומה. לא פחות ולא יותר.

זה לא חדש שהעיתון הכלכלי של ישראל עוסק בהסתה, בדרך כלל נגד חברת חשמל, תקציב הביטחון והחרדים. העיתונאים הבכירים שלו, משתלחים השכם והערב במשכורות השרים, ובעובדים מאורגנים, ושרים שירי הלל לשוק החופשי. לעומת זאת המשבר של 2008 לא בלבל אותם. אף אחד לא כתב מאמר בכותרת "טעיתי, סליחה"; אף אחד לא התפטר, או לקח אחריות על שנים של כתיבת מאמרים וכתבות שהיללו את הבורסה ואת השוק, החופשי מרגולציה; או את התוכנית הכלכלית של הקוסם שהרחיבה את העוני והפערים בישראל, ויצרה משבר של ממש גם במעמד הבינוני – הם לא צריכים. בחוסר האחריות המאפיין אותם כמעצבי דעת קהל הם ממשיכים להסית כנגד עובדים, עניים ועובדים עניים.

אחרי פסטיבל הקיטש הלא פרופורציונאלי של סיקור תאונת המסוק ברומניה, מי שקורא כתבה שכזאת ומהנהן בהסכמה, או נאנח וחושב, במקום לשלם משכורת של נגד בצבא הייתי יכול ללכת לסרט, שוכח שבעבור הזכות לקבל משכורת מהמדינה, רוב מוחלט של עובדי המדינה – קצינים ומורים, שוטרות ועובדי שירות, רופאות ועובדי חברות ממשלתיות נהנים משכר (כולל תוספות) שאינו מגיע ל-10,000 ש"ח. צריך לזכור: מי שנותנים שירותים למדינה, כמו עובדים סוציאליים, אחיות בבתי ספר ועובדי ניקיון ואבטחה, ובכלל, רובם המוחלט של מי שמקבלים את משכורתם ישירות מאוצר המדינה לא מגיעים לשכר הממוצע. וכאשר אנו לוקחים בחשבון את קורבנות ההפרטה של השירות הציבורי, מקבלי משכורות מגופים אחרים, אנחנו מגיעים מהר מאוד גם מתחת לשכר החציוני. מבחינת מעצבי דעת הקהל, בתמורה לזכות למות בתאונת מסוק, באימון, או למות בפעילות מבצעית, לא צריך לשלם משכורות פנסיה וביטוח. כולנו רוצים מורים טובים יותר, יותר שוטרים, יותר רופאים, יותר עובדות סוציאליות ויותר מורות-  אבל מעצבי דעת הקהל רוצים שנחשוב שעדיף שנשלם פחות מסים.

לא פלא, מעצבי דעת הקהל בתקשורת החופשית מאיזון, ובעיתונות החופשית משליטה, שאינה שליטה של בעלי הון, רוצים מסים נמוכים יותר כי האדונים שהם משרתים מסתדרים בעצמם. הם לא צריכים עובדים סוציאליים או רופאות בשירות הציבור, הם לא צריכים שוטרות או סובסידיה לתחבורה הציבורית – הם קונים שירותי אבטחה, נבדקים אצל רופאים פרטיים ושולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים. הם רוצים לשלם פחות מסים על הונם, ורואים במדינה גורם שאפשר לחלוב אותו, ולא גורם שאמור לתת שירותים.

המסים בישראל נמוכים מדי, לא גבוהים מדי. אף משלם מסים אינו תורם אותם. המסים הם כלי שאמור לאפשר למדינה לתת שירותים: ביטחון וחינוך, רווחה ובריאות, תרבות ותשתית. הרוב המוחלט של האזרחים זקוק לשירותים אלו, המיעוט של עושקים בעלי זכויות רוצה לשלם פחות. להם לא אכפת לא מהמדינה ולא מהחברה, אבל יש להם עיתונאי חצר. הם לא רוצים לשלם מסים הם לא רוצים לשלם תמלוגים, הם לא רוצים לתת לחברה דבר. הם רוצים רק לקחת.

דיון בתקציב המדינה הוא דבר חשוב, גם ביקורת על אופן חלוקת התקציב. בישראל הדיון הזה שטחי ורדוד והוא נשאר כזה באדיבותם של מעצבי דעת הקהל. עובדי מדינה, עובדים מאורגנים, נזקקים לקצבאות, מיעוטים ומגזרים חלשים הם קורבנות של הסתה מתמדת. אני גאה לשלם מסים. אני מוכן לשלם יותר מסים בשביל תשתיות טובות יותר ועובדים שמרוויחים טוב יותר ונותנים יותר שירותים. אני רוצה שמי שמרוויחים יותר יתנו יותר, הרבה יותר למען החברה כולה. בתקשורת החופשית מדיון רציני שלנו חסרים קולות שיציגו עמדה זו בבמות המרכזיות של הדיון הציבורי. את מחיר חיסרון זה אנחנו משלמים ובעתיד נשלם אף יותר.

עורך הטור: נגה תדמר

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

15 תגובות

  1. ארטור :

    חבל שאין קישור ישיר לכתבה .

    אני הפסקתי את המינוי שלי בארץ ,אחרי שהגעתי למסקנה שבנושא שכר המורים ישנה הטיה בלתי רגילה של הנתונים .
    מבחינתי חד הוא לי אם זה נובע מבורות של הכותב/ת ,אידאולוגיה של העורך ,או סתם עצלנות .

    לעיתים אחרי קריאת מאמר אבסורדי בנושא חשבתי שבתור אחד מה"אנשים החושבים" שמנוי על העיתון הכי נכון זה להשתמש בראשי כדי לנגוח בפנהם כי אולי הם עצמם אינם "אנשים חושבים" .

  2. משה עברי :

    מצד שני, היום מתפרסמת כתבה מעניינת בדה-מרקר הנושאת את הכותרת:' שכר הבכירים הוא רק סימפטום: "לוקחים בישראל משכורות עתק כי אין פה מנהיגות" '
    כך שראוי לבקר לגופו של עניין (כתבה) ולהמנע מהכללה גורפת.

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100809_1183604

  3. דליה :

    לארטור
    לידיעתך, עכשיו יש קישור לכתבה.

  4. יש פנסיונרים של הצבא שמודים שפרישתם הייתה מוקדמת מדי :

    שלום רב,
    מהנדסים, רופאים, פסיכותרפיסטים הפורשים בגיל 43 מהשירות הם עול עצום על משלם המיסים ללא כל סיבה.
    לגיל ולנסיון יתרון גדול.

    פנסיה תקציבית מחד והעסקה של מאות אלפי עובדי קבלן על ידי הממשלה מאידך מייצגים עיוות חברתי מסוכן.

    יש לי מספר חברים שמודים בכך שהם עול גדול על משלם המיסים, במקום שימשיכו לשרת בצבא לפחות עד גיל 60.

    המדינה יכולה להרוויח רווח עצום מאנשים אלה, חלקם פונים לחינוך. בבית הספר של ילדי יש 5 מורים גברים פורשי צהל ומערכת הבטחון שעושים עבודה מעולה.

    עיתון דה מרקר לא פעם כותב בעד חוק שכר מכסימום,
    אבל ללא ספק בעיתונות הישראלית הימין הכלכלי נשמע הרבה יותר.

    בברכה, ארז צ.

  5. לבקשת ארטור (מגיב מס' 1) :

    http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20100806_1183313&from=haaretz

    מערכת עבודה שחורה

  6. ק. טוכולסקי :

    ברור שישאנשים שפורשים מוקדם מדי, ברור שיש מקומות בהם המערכת צריכה להיות מודעת לבעיתיות ולפעול לשיפור. אבל ההסתה כנגד עובדי מדינה שרובם המוחלט אינם פורשים בגיל 43 לקריירה נוספת עם פנסייה נאה היא מה שהפריע לי כשקראתי את הכתבה. חלאס, נמאס לשמוע על המיסים שאפשר היה לחסוך.

  7. לקסי :

    הפרד ומשול, סכסך, נשל ועשוק!

    עיתונאי ההן-להון משמשים בידי המרויחים עשרת אלפי שקלים ביום (ויותר) כלי לסכסך בין המשתכרים 6000 בחודש לבין המשתכרים 16000 שקלים בחודש.

  8. עמית-ה :

    דה-סמרקר היה ונשאר עיתון ימני אדוק.
    הם תוקפים את השכר המופרז ו"עיוותים" אחרים בשוק החופשי כאילו יכול להיות שוק חופשי שונה.
    ההתקפות האלו נובעות מהחשש שלהם כשהמשיח שלהם שמטלפן ביוקר רב, מתגלה כחמור רחוץ בכלור.
    הם רוצים לגלות את פניו ה"אנושיים" של הקפיטליזם כמו ביולוג שמתפעל מיופיו של חיידק האנטרקס.
    מדהים לראות עיתונאים שעובדים בשכר זעום מזדהים עם הנוגש ומשתחווים לו.
    מדהים לראות את עיוורונם כאשר הם אינם מגשימים את ססמת אדונם:
    "כל אדם שואף להשיא את מצבו הכלכלי וסך כל פעולות האנשים ששואפים להשיא את מצבם, יוצר את יעילותו של השוק.

  9. איתי :

    בניגוד לכתבה המזעזעת הנזכרת כאן, אני מזהה בדה-מרקר ככלל תזוזה מאוד מאוד חיובית מאז המשבר הכלכלי העולמי, מן הסתם בעקבות אופנות בעיתונות הכלכלית בעולם.

    דוגמאות

    1. שכר בכירים
    2. הכוח המוגזם של משפחות ההון
    3. מיסוי הגז (צבי זרחיה, אבי בר אלי)
    4. שטרסלר מטיף נלהב להעלאת שכר מינימום (ב-2006 אמר כמדומני ההיפך)
    5. הלאמה של רכבת ת"א
    6. חיזוק רגולציה בשוק ההון

    סוציאליסטים גמורים הם לא היו ולא יהיו אך הם בהחלט נטשו את הפונדמנטליזם של "שוק חופשי מסתדר הכי טוב, נא לא לגעת", וזהו דבר מבורך.

    לכן ראוי שהמחמאות יגיעו מצדנו ויהיו פומביות, במקום שנשב ונתלונן על כך שדה-מרקר זה לא על המשמר (מי שלא רוצה – שלא יקרא).

    כתב או בעל טור שזזו שמאלה צריכים לקבל מאיתנו חיזוקים (עם העתק לעורך), ואלה שכותבים שטויות – לקבל מקלחת צוננים.

  10. אבל זה שדה-מרקר אתר עם אג'נדה כלכלית ימנית לא אומר שהם לא צודקים לפעמים ... :

    כל שקל שנשפך לבור השומן חסר התחתית והבקרה הקרוי תקציב בטחון – בעיקר, אבל לא רק, למשכורות ופנסיות מופרכות, נגזל ממקום אחר שם הכסף יהיה שימושי ונכון סוציאלית הרבה יותר.
    אני לא בטוח שאני מבין מה "חברתי" ו "שמאלי" בפנסיה בגיל 42 לנגד בקריה או איזה קצין מפקדה לא קרבי. הכסף הזה אינו מגיע יש מאין. הכסף הזה אחר כך יחסר במקום אחר.

  11. ארטור-למגיב 10 :

    מה זה צודקים לפעמים?

    יום כן יום לא ?

    מאמר כן מאמר לא ?

    במאמר זה היתי אומר משפט כן משפט לא !ועובדה זו בלבד פוסלת את העיתון כאשר זה קורה בהרבה מאד מאמרים .

    דה מרקר הינו עיתון כלכלי .
    תפקידו כאשר הוא מביא עובדות כלכליות (בעיקר מספרים שנקובים בשקלים )להיות מדויק ,רלונטי,להביא את הגרף השלם ובקנה מידה נכון .

    הכתב שוכח שתקציב המדינה אינו בנוי ממס הכנסה בלבד ,אך תחשיבו מבוסס על זה .
    אין לאף אחד מהקוראים תחושה האם 22 ש"ח זה הרבה או מעט לרווק שמרויח 10000 ש"ח .
    (אגב התחשיב לנשים עם ילדים הינו אחר לגמרי )
    אני גם לא מכיר הרבה רווקים שמרוויחים 30-50 אלף ש"ח לחודש .

    לו אני היתי נדרש לכתוב כתבה זו ,היתי עורך את אותה השוואה גם על שכר המורים .ובהשואה זו היתי יכול לתת לקורא את התחושה הכיצד בעבור כמה עשרות בודדות של שקלים לחודש הממשלה נמנעת מליצר כיתות לימוד של 25 ילדים במקום כ 35 היום .
    רק כך ניתן היה להבין את מחיר הוצאת אנשי הקבע לגמלאות בגיל 42 .
    לי אישית אין דעה בקשר לגיל הפרישה מהצבא כי הנתונים בענין מורכבים ובחלקם סודיים .

  12. משה :

    אני קורא את דה מרקר ולא ראיתי הסטה נגד חברת החשמל או מערכת הבטחון.אנחנו יודעים שנים שהשכר בחברת החשמל הוא בין הגבוהים במשק גם ללא ההטבה המשמעותית של חשמל חינם.היו הפסקות חשמל בעבר נגד הכוונה לצמצם את השכר הגבוה שכל תושבי המדינה ממנים ו\אותו.מערכת הבטחון נותנת פנסיות לאנשים צעירים וידוע הבזבוז בכסף במערכת .רק עכשו מתפרסם שהצבא הולך לרכוש את המטוסים הקרביים הכי חדשים ויקרים בעולם בשתיים וחצי מיליארד דולר סכום שהיה חסר להעלאת שכר המינימום המוקפא.

  13. לקסי :

    למשה 12,

    כתבת: "… היו הפסקות חשמל בעבר נגד הכוונה לצמצם את השכר הגבוה …"

    אם אתה יכול לספר לנו מתי זה היה, ספר וגם הראה לנו על מה אתה מסתמך.
    עד שלא תעשה זאת דבריך הם בחזקת בדיה. אחרי שתעשה זאת אתנצל.

    מה שידוע לי הוא שעובדי החברה אף-פעם לא "הורידו את המתג (השלטר)". הם מסתפקים בידיעה של מי שנמצא מולם במו"מ שהם יכולים לעשות זאת. הם חכמים מדי ומתוחכמים מדי בכדי לממש את האיום.

  14. יעל סגל :

    דה מרקר מתלהם בעיקר בנושא שכר אנשי הקבע

    דה מרקר סימן את תנאי השירות והשכר של אנשי הקבע והגמלאים בצהל כמטרה. גם אם ביקורתם מוצדקת לעיתים, אין הצדקה לכותרות הגובולות בגסות רוח ואפילו בהסתה. האדם הסביר קורא את הכותרת ואת כותרת המשנה וחושב:
    וואלה, אלה יושבים על משכורות ותנאים שמנים וכולה משרתים בקרייה. למה שאני אממן זאת?
    וזאת המטרה שלהם. יש כאן מסע השמצות שלא רואה את הדברים הטובים והחיוביים .

  15. ק. טוכולסקי :

    צודקת צודקת ושוב צודקת זה יותר מכך, דהמארקר מנסה ליצור רושם שבגלל שאנשי הקבע והגימלאים של מערכת הביטחון מקבלים תנאים טובים כולנו משלמים יותר וכרגיל מסתיר את מה שבאמת צריך ללמוד מהמקרה, שהתארגנות של קבוצות גדולות של צרכנים מסייעות להשגת הטבות משמעותיות.
    האמת אחלה נושא למאמר…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.