postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » למה כן לשלם את המחיר עבור גלעד שליט

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

למה כן לשלם את המחיר עבור גלעד שליט

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 28.06.10 5:55

שחרורו של גלעד שליט אינו שאלה של מחיר.  השאלה איננה כמה מחבלים ומה שמותיהם של מי שישוחררו בהחלפה.  אבל צריך לקבוע מחיר לחטיפות שבעתיד תג מחיר ידוע ומפורסם שירתיע את מי שיהרהרו בהחלטה על חטיפה
מאת: נסים לוי

זה נכון שלא צריך לשלם כל מחיר, אבל את המחיר שהם דורשים צריך לשלם.
מעבר לכל הסיבות שכבר נטחנו על ידי מיטב המומחים, הסיבה הכי פשוטה היא שכבר בעצם הסכמנו לשלם את המחיר, עכשיו נשאר רק לחתום.
מה שעושה עכשיו נתניהו זה להזמין לחץ: בואו, תלחצו אותי, תכריחו אותי, אל תשאירו לי ברירה.  כדי שאחר כך אוכל להגיד זה לא אני זה אתם.
ולכן אני אומר צריך להמשיך בכל הכוח ללחוץ על מנת שבסוף תתבצע העסקה.
ברור שלא כל מחיר צריך לשלם.

ברור שאם מחר יגידו לנו לארוז וללכת מכאן, תמורת גלעד, לא נסכים.

כי תמורת מחבל כזה או אחר, יהיה הנבזה והאכזר ביותר, צריך לשחרר. אבל במקביל צריך להבהיר להם ולעולם כולו, שהמחיר שהצד השני ישלם יהיה איום ונורא אם הוא או הם יחזרו לסורם.
הקמנו וועדה שתפקידה היה לקבוע תפריט תשלומים עבור שבויים!  זו, בעיני, העדות לכניעה, כי מאז ומעולם אמרנו שלא משאירים פצוע בשטח.קו ישר מתוח בין רון ארד דרך מדחת יוסף ועד לגלעד שליט. הקו שלאורכו התרסקו כל הקודים של רעות ואחווה שבין לוחמים לבין המדינה ומקבלי ההחלטות בה.  קו ששלושת הלוחמים הללו התחנכו עליו וברוב תמימותם האמינו שכך ינהגו גם איתם.לשלוח אותנו להילחם היה עניין של מה בכך, לדאוג להחזיר אותנו משדה הקרב היה כבר עניין של מחיר, ה"אם כדאי לנו לשלם אותו או לא" הפך לויכוח פוליטי ולעניין של כבוד.

מעט לפני שרבין ז"ל נתן את האישור לצאת למבצע אנטבה הוא קרא אליו את ראשי הצבא וביקש לדעת מה המחיר.  אמרו לו בסביבות שלושים וחמישה לוחמים! (קצת יותר משני צוותים בסיירת מובחרת).
הוא ענה: צאו לדרך האחריות כולה עלי.וזהו, מאז לא מוכנים לשלם ולא מוכנים לשאת באחריות.
אבל הבעיה האמיתית היא לא במחיר שאנחנו צריכים לשלם.לצערי, אנחנו לא קוצבים להם מחיר שהם צריכים לשלם עבור זה שהם חוטפים לנו.

וכאן קבור הכלב.

במו"מ על רון, ככל שסירבנו כך המחיר עלה והאמיר, עד שאיבדנו את רון. כשמדחת יוסף שכב מתבוסס בדמו, מנהיגינו לא מיהרו לחלץ אותו. חצי מהגדה הייתה צריכה לעלות באש ורק שהוא ייצא בחיים מהמקום.
ועכשיו גלעד נמק בתוך בור…

בשמונים וחמש כשעסקת השבויים הגדולה עמדה לצאת לפועל ושבמסגרתה היו אמורים להשתחרר לשטח עשרות ארכי מחבלים, סערה הארץ וגעשה.  הרבה מומחי טרור בגרוש, וכאלה שלא קיבלו החלטה קשה בחייהם, זעקו שאסור לשלם את המחיר.  בדיוק אותן סיסמאות שנזרקות עכשיו.
והתמודדנו! ועשינו את זה מצוין! כי זה התפקיד של כוחות הביטחון, להתמודד עם הבעיה ולהצליח.

אנחנו נאבקים בזירה קשה, אכזרית, לא אנושית, אנחנו איננו קובעים בה את החוקים, אלא אלה שאנחנו מתמודדים מולם.
אנשים אלה הם אכזריים, חסרי אנושיות, רחמים ודרך ארץ.  ראיתי אותם שורפים את בנותיהם, מכים את בניהם הקטנים, סוקלים באבנים אנשים חיים, שותים בצמא דמו של חייל שנפל לידיהם ומסתתרים בפחדנות מאחורי נשים וילדים.

ולכן מה שנשאר לנו זה לקבוע את חוקי הפתיחה, או במילים אחרות במקום להקים ועדה שתקבע את המחיר שאנחנו צריכים לשלם עבור החטופים שלנו, צריך להקים ועדה שתקבע את המחיר שהם ישלמו עבור החטיפות שלהם.
היום ברור, שעם כל האיומים של הליצן מהצפון, הוא כבר לא ימהר לחטוף חייל שלנו.  הוא זוכר היטב מה עשינו לו בפעם האחרונה.

ולכן הפתרון היחיד שנשאר, זה לשלם ומהר את כל מה שהם רוצים, ולהבהיר לכל העולם שמעכשיו כללי המשחק השתנו, (או אולי חזרו להיות מה שהיו פעם לפני חמישים שנה).  ואם מישהו יחטוף חייל שלנו, חצי רצועת עזה תבער, כל המנהיגים שלהם יהיו על הכוונת ועוד ועוד ועוד…

שיבינו שלא כדאי להתעסק איתנו.

ואת גלעד, הגיע הזמן שנראה בתוכנו. כי כל יום שעובר הסיכוי לראות אותו הולך ופוחת.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , ,

8 תגובות

  1. דני זמיר :

    מדינת ישראל איננה יכולה הן על פי הדין הבין לאומי והן ממבחינת מגבלות הפעלת הכח על ידה (בגלל מערכת יחסי הכוחות בזירה בין לאומית) "להבעיר" את חצי רצועת עזה, להרוג את כל המנהיגות הפוליטית של הפלסטינאים וכו' בגלל חייל חטוף. אני מעריך שגם רוב קוראי עבודה שחורה היו מתנגדים להרוג עשרות אזרחים "נקמה" על חטיפה.
    בעת קמפפין התמיכה בהתנתקות הנחת העבודה היתה שמרגע שהפלסטינאים יהיו אחראים על הרצועה ניתן יהיה לפעול נגדם כמדינת אויב ברצועה אם יפעלו נגדנו. בעופרת יצוקה פעלנו כך והתוצאה מצוקה אדירה בזירה הבין לאומית, פגיעה גדולה ביכולת ישראל לפעול כך בעתיד, וגם הרג של מאות אזרחים לא מעורבים.
    מה שאתה מציע זה שוב אותו מיקסם שווא כוחני ובלתי אפשרי.
    הפתרון לסוגיית חייל או אזרח שנשבה או נחטף ע"י ארגון טרור, מו"מ רציונלי נטול התלהמות תקשורתית. לענ"ד המחיר הנדרש כיום (על פי התיאורים בתקשורת) בלתי קביל למדינה ריבונית בכל מקום, ובמזרח התיכון בפרט.

  2. אלי סתוי :

    שחרור החייל גלעד שליט ,
    בתנאים קשים של תחושת סחטנות נגד צה"ל והמדינה,
    המובילה לדעת רבים, לתוצאה של זילות, מורשת ההקרבה של חללי צה"ל.

    מציאות חיינו כאן בארץ, מעמידה את צעירנו ,פעם ועוד פעם במבחן ההקרבה,
    והם הגיבורים המופלאים שלנו, לעולם לא יכזיבו,
    וגם בני דורנו משתלבים בפסיפס הגבורה ,המרכיב את מגש הכסף
    עליו ניתנו גאולתנו וחיינו,

    כבן למשפחה שכולה וכאח לחלל מלחמת יום הכיפורים ,
    אני מרשה לעצמי לשאול את השאלה, שלזיכרוני עדיין לא נשאלה,
    והיא האם מישהו במדינה טרח,
    לנסות ולהיכנס במקומו ולתחושותיו כחייל ,של גלעד שליט ולחשוב על המעמסה המצפונית ,שתרבוץ על מחשבותיו של החייל החטוף לכשיתבררו לו,
    , פרטי העסקה הסחטנית והמחיר הכבד שנדרש לשחרורו,
    והמחיר העתידי הצפוי להתמשך, שישולם בעקבות שחרורו, גם במישור הלאומי, גם בצבאי ,וגם
    למורשת ההקרבה של חללי צהל לדורותיהם.

    כפי שמכיר וזוכר היטב ,את תחושותיו ורוח ההקרבה ,של אחי החלל ,
    לי אין ספק ,שלא הוא ולא בני משפחתו הקרובים ,לא היו נוטלים על עצמם
    את תוצאות מחיר הסחטנות, ויזום פעולה כל שהיא שתגרום לזילות כה משמעותית,
    שעלולה לערער את המורשת הנשגבת , של ההקרבה הבלתי מתפשרת של חללי צהל ז"ל לדורותיהם.
    י

  3. עודד גלעד :

    בין הסיבות המגוונות שיש לפלסטינים לחטוף חיילים, יש סיבה אחת שישראלים רבים מעדיפים להדחיק מתודעתם, והיא הכמות העצומה של אסירים / שבויים פלסטיניים שנחטפו לבתי הכלא בישראל. כנראה שמלונות הספא בהם אנו מארחים בערך 10,000 האסירים (לא הצלחתי למצוא את המספר המדויק אבל זה לא מאוד רחוק משם) לא מוצאים חן בעינהם למרות כל הפינוקים. ישראל מרגישה כטלית שכולה גלעד שליט, אבל כדאי לה להתחיל להסתכל לא רק על העטיפה אלא גם על מה שיש בפנים.

  4. ל רפי :

    למה אני אומר לא ולא, לכן של ניסים לוי?
    סברתי שכבר נאמרו כל הקלישאות וכבר חווינו את כל ה"שמאלצים" בנושא גלעד שליט, וכי אין מה לחדש בעניין. בכל זאת, כאשר חזרתי וקראתי את דבריו של ניסים לוי, הבנתי שלא כך. לכן החלטתי להשיב עליהם ולאזן מעט את התמונה העולה מהם לגבי מיהם "הטובים" ומיהם "הרעים" במדינת ישראל.
    לוי כותב: "…צריך לקבוע מחיר לחטיפות שבעתיד… שירתיע את מי שיהרהרו בהחלטה על חטיפה". מדוע צריך לעשות זאת בעתיד ולא בהווה? מדוע צריך קודם כל לשלם מחיר שאיננו רוצים לשלם יותר בעתיד משום שהוא כבד מאוד וכואב מאוד, אבל צריכים להיות מוכנים לשלמו עכשיו?!
    מן הדברים של לוי נראה שהאיש אינו חי במדינת ישראל ואםהוא חי בה, הוא אינו לומד דבר מנסיון העבר, אבל מיטיב להשתמש בו שימוש סלקטיבי כדי לתמוך באמצעותו טיעונים חסרי-שחר שהוא מעלה. המשפט שכבת, ושעליו הוא חוזר בנוסח מעט שונה בחלק השני של המאמר, הוא לא יותר ממס שפתיים חסר ערך וחסר משמעות, שישראל מעולם לא עמדה בו וגם בעתיד לא תוכל לעמוד בו, וכל תפקידו הוא לגבות למעשה תביעה לשחרור גלעד היום, בכל מחיר!!!
    שכן, מה משמעות הדבר שכתב?! – משמעות הדברים היא שבחטיפה הבאה, שבוא תבוא אם ישוחרר שליט כתוצאה מכניעה ישראלית למלוא דרישותיו של החמאס, תצא ישראל למחמה בכל מחיר בגלל חייל או אזרח חטוף, או לחילופין תפגע במנהיגי המדינה ממנה יבואו החוטפים, או תחטוף בתמורה בריש גלי 100, 200, או אלף בני ערובה או את אותם מנהיגים ו/או את בני משפחותיהם כדי לייצר מאזן אימה חדש או כדי להחזיק בקלפי מיקוח חזקים מספיק ליצירת מו"מ אינטנסיבי וסביר לחילופי שבויים /חטופים.
    אם ישראל אינה יודעת היום היכן שליט מוחזק, מי מבטיח שתדע בעתיד היכן יהיו החטופים הבאים, מהם באמת חוטפיהם, מי אחראי ליוזמה ונג מי צריך לפעול?
    אם החטיפה תבוא, למשל משטח לבנון, כלפי מי תגיב ישראל? כלפי ממשלת לבנון? כלפי סוריה? כלפי החיזבאללה, כלפי הש"ג במחנה כוח האו"ם שהעלים עין מהחוליה החוטפת שעברה סבמוך לעמדתו בדרכה לטחיפה ובחזרה? – מול כולם יחד? וכיצד תגיב?!
    כל המסע הנוכחי ההזוי בעניין גלעד שליט הוא מראית עין וגניבת דעת הציבור; לא הדרישה להשבתו, כמובן, אלא סיסמאות הסרק המתלוות אליה, סיסמאות מן הסוג העשיר את מאמרו של לוי. מסע ההזדהות/ מחאה המכוון נגד הממשלה במקום נגד החוטפים ונגד מי שתומכים בהם ומסייעים להם מבין "ידידינו" ואויבינו" כאחד, הוא מסר ברור לחמאס: אפילו בישראל סבורים ש"החוליה החלשה" במאבק זה היא ממשלת ישראל, ולכן צריך אורך רוח, נחישות וסבלנות ואלה יביאו לחמאס את התוצאה המיטבית אליה הוא חותר… – יש יותר הזוי מזה אצל מי שרוצה לקדם את שחרור גלעד??!
    לכן, נכון עושה ראש הממשלה כאשר הוא עומד על דעתו ואינו מתכוון להכנע לסחטנות האמוציונאלית חסרת האחריות של חוגים חברתיים שונים שתפסו טרמפ על צרתה של משפחת שליט. צריך לקוות שיתמיד בכך.
    את "אורגיית התקשורת" המתנהלת עכשיו בעניין שחרור שליט, צריך היה לכוון נגד הסרת ההסגר מרצועת עזה, נגד הקלות על חיי התושבים, נגד אזלת היד האופרטיבית של ממשלות ישראל הקודמת והנוכחית, נכד הכשל של "מבצע "עופרת יצוקה" שלא קבע את החזרת שליט כאחד מיעדיו המוצהרים, נגד תנאי דה-לוקס בכליאתם של עצירי החמאס בישראל, ולא נגד העובדה שממשלת ישראל קבעה תג-מחיר "סופי" להשתוללות של החמאס.
    משפט "פדרלי" נוסף של הכותב מופיע בהמשך מאמרו:"… אבל במקביל צריך להבהיר להם ולעולם כולו, שהמחיר שהצד השני ישלם יהיה איום ונורא אם הוא או הם יחזרו לסורם". מה פרוש אמירה זו ואת מי היא אמורה להפחיד או להרתיע? מי בכלל יאמין לדברים אחרי שממשלת ישראל תנהג עפ"י עצת הכותב?! האם הכותב מציע להוציא להורג בסיטונות כל מי שיחזור לפגע? האם ניתן לעמוד בכך?! האם הכוונה היא שו לתקיפה מסיבית של אזרחים ותשתיות, שפוגעת בעיקר באלה שאינם אחראים ישירות לחטיפה? האם ישראל בנויה נפשית לכך?! האם הכוונה היא שגם החוטפים, גם שולחיהם, וגם בני משפחותיהם יהפכו יעד פיגוע עיקרי לישראל? האם בג"צ יתיר זאת? ומה תעשה הקהילה הבינלאומית?! מה משמעותה של אמירת-סרק זו? האם שכח הכותב שמחבלים אלה ברובם הם מתאבדיחם בפוטנציה, ומה שמטריד אותנו, מטריד אותם הרבה פחות?
    גם בחטיפה הבאה תהיה בישראל "משפחת (או משפחות) שליט II", המשפחה של החטוף (או החטופים) וגם היא תרצה בחזרתו לישראל עכשיו, בלי "סיפורי מחיר" וגם לה יהיו תומכים בציבור וגם הם יצעדו לעבר מעונו של ראש הממשלה כשבכיסם "הבטחה" מהפעם הנוכחית, שזו אכן החוליה החלשה; וכיצד הכרה זו אמורה להרתיע את החוטפים?! ומה יעשה ראש הממשלה ההוא: יודיע שהוא לא "ביבי" הוא "אחלה גבר" ולכן התקדים אינו מחייב אותו?ושוב ישלוף הכותב ועימו חבר עוזריו דהיום או שותפים חדשים מסיבות כאלה ואחרות, את דברי הכיבושין שלהם ויבירו "לאטום ההוא" שבמשרד ראש הממשלה ש… קודם-כל יש להחזיר את החטוף, כדי שגורלו לא יהיה כגורל רון ארד, ואז יש להזהיר את הצד השני …. וכו' וכו' וחוזר חלילה. מה, ירדנו מהפסים?!
    הדיון אינו עוסק במחבל כזה או אחר, הוא מעולם לא היה שם, ומעולם לא היה עיקר. השיקולים האמיתיים, שמהם מתחמק לוי ומתחמקים כותבים אחרים שמטיפים לנו "להיות הומנים" רק הפעם, כמובן… ואחר-כך? – אחר כך יבוא המבול, קשורים בשאלות מן הסוג:
    – האם המהלך המוצע ידרבן חטיפות נוספות?
    – האם ישראל תוכל לעמוד בהבטחותיה שתגבה "מחיר נורא ואיום" במקרה של חטיפות נוספות ובכך תצליח ליצר הרתעה אמיתית, או שגם היא וגם הצד השני יודעים שאלה דיבורי סרק, ומדינה אינה יכולה לתפקד כך?
    – האם ישובו החטופים לפגע?
    – עד כמה אנו מקדמים את התרחשותה של אינתיפאדה חדשה ועקובה מדם במהלך זה? (שכן השאלה אינה אם יש או אין מתנדבים נוספים שיהיו מוכנים לפגע אלא מהו הערך המוסף של מסת מפגעים עם נסיון, מנהיגות, כריזמה יכולת ארגון ופקוד ועוד, על תהליך ההתארגנו ומשכו ועל איכות התפעול של המערך שיוקם).
    צחוקו האכזר של הגורל יכול להיות שדווקא מישהו או מישהם ממשפחת שליט יהיה בין נפגעי טרור מסוג זה. יכולים בני משפחת שליט לטעון, כמובן, שהם מוכנים לקחת סיכון זה על עצמם למען גלעד, וזו זכותם ואולי אפילו חובתם. ראש הממשלה אינו רשאי לומר זאת עבור כל הציבור בישראל…
    – האם אנו מבקשים לחזק את החמאס מול אש"ף במאבק על שעת הקהל הפלשתינאית ועל השליטה ברחוב הפלשתינאי, ואולי לסייע בכך לקידום מהפך שילטוני שיעשה כל מו"מ בעתיד הנראה לעין לבלתי אפשרי? מה יהיה מסר לרשפ"ת? ומה תהיינה התגובות של ארה"ב, אירופה וגורמים בינלאומיים נוספים, אם מהלך זה יוביל להתמוטטות השיחות בין ישראל לרשפ"ת?
    – מה המסרים שלנו כלפי אירגוני טרור אחרים ומדינות עוינות אחרות, לאיז קו מחשבה ולאילו דרכי פעולה אנו עשויים לנתב אותם באמצעות מהלך מסוג זה?!
    וכך הלאה…
    החלק השני של מאמרו של לוי הוא חזרה במילים אחרות ודומות על אותם רעיונות שהביא בחלק הראשון; "…הכלב קבור…" בשני חלקי המאמר גם יחד. בניגוד לטענתו, אין שום קשר בין נושא הדיון הנוכחי להחלטותיו של רבין בשאלת אנטבה. כל מציאות מחייבת החלטות רלוונטיות למציאותזו. כדאי אולי להזכיר שרבין גם החליט על נסיון החילוץ של נחשון וקסמן ז"ל במקום על כניעה לדרישות מחבלי החמאס, שהיו צנועות בהרבה מתביעותיו כיום, נסיון שלא עלה יפה. רבין גם החליט על עיסקת ג'יבריל, והחלטה זו, לפי עדויות רבות, הביאה לנו אינתיפאדה עקובה מדם.
    אין ספק שיש לפעול להחזרת גלעד שליט, אבל יש לעשות זאת כמדינה שפויה, בלי סיסמאות, בלי הפגנות מועות, בלי אורגיות תקשורתיות, בלי סחטנות אמוציונאלית ובלי להשית על החברה הישראלית הנתונה במצב לא קל ולא פשוט מחירים בלתי-נסבלים. מי שאינו מבין זאת, עושה שרות דוב לגלעד שליט, למשפחתו ולמדינת ישראל.

  5. יואב לוי :

    מאוד קל לומר שאחר כך לא נשלם יותר מחירים כאלה, ושנקבע זאת מיד לאחר שגלעד שליט יחזור, אבל חו"ח עם החייל הבא שייחטף, שוב יופעל לחץ כדי ש"רק הפעם" נשלם מחיר גבוה כי למרות הכל – "יש לנו אחריות כלפי לוחמינו".

  6. ק. טוכולסקי :

    הגיע הזמן שהממשלה תחליט ותפסיק עם הפארסה הזאת. כן לשלם או לא לשלם בכל מקרה הנזק יהיה פחות מהמשך ההצגה כאילו עושים משהו בזמן שהמחיר ידוע ואפשר להגיד כן או לא או להציב מחיר נגדי וחפשו אותנו כשתהיו מוכנים.

  7. דקל עוזר :

    אני מסכים עם ל רפי בעניין אחד: אין לדחות את הדין וחשבון לעצמנו לעתיד אלא לעשות זאת כעת.
    אם נעשה זאת כנראה נגיע למסקנות הבאות:
    א. לא נחזיק גופות – ונחזיר את כל הגופות מיידית.
    ב. לכל אסיר יוקצב עונש שבסופו שחרור, כאשר העונש המקסימלי (כולל לליגאל עמיר) יהיה 30 שנה. אנחנו לא בית חלופי. מי שלא רוצים לשחרר אותו אחרי 30 שנה – עונש מוות.
    ג. נדרוש הדדיות מהקהילייה הבינלאומית בעניין זה ואף ניזום הסכם בינלאומי שקובע שאין החזקה ללא משפט ויהיו כללים להחזקת חיילים חטופים – העונש על חייל חטוף שאינו קצין בדרג פיקודי (חטיבה ומעלה נניח) יהיה X זמן ואחרי זה זה יהיה פשע בינלאומי שניתן יהיה להגיש תביעה פלילית בהאג.

    לבסוף נקבל החלטה האם אנחנו משחררים את גלעד שליט מול הכללים האלו או לא.
    חשוב גם שחיילי צה"ל ידעו את כללי המשחק למקרה שהם ייחטפו.
    אי אפשר לקבוע קריטריון מטופש כמו עם דם על הידיים או "רצח עד 10 אנשים" וכו' – זה אפילו לא ילדותי.

    לגבי עסקת שליט כפי שהיא מוצגת כיום היא בלתי אפשרית, אבל ביצוע העסקה במציאות הנוכחית אפשרי, זה עניין של תדמיתנות.
    מספיק יהיה שבמסגרת הכללים שנקבע ישוחררו אנשים כמו ברגותי, כל הגופות, ועוד כל מיני – בלי קשר לעסקת שליט, זה ישנה את המאזן של העסקה.

  8. אזרח :

    אני חושב שהעיקר היא ההבנה שאנחנו במצב מלחמה עם הפלשתינים.
    במלחמה יש שבויים, אצלנו ואצלם, מידי פעם עושים חילופי שבויים, ככה זה.
    אם הם יהיו יותר חזקים יהיו בידיהם יותר שבויים ואז "נשלם" פחות עבור כל אחד.
    למזלנו הם לא(חזקים), אז בואו נשחרר את השבויים שלהם ונפסיק להתבחבש.
    נכון מטעמי שחצנות ופטרונות שפטנו את השבויים שלהם כאילו היו עבריינים.
    דחילאק, אתם באמת חושבים שמרוואן ברגותי אמור לציית לחוקי מדינת ישראל?
    השבויים שלהם לא אזרחים שווי זכויות ולא חובבי ציון, יש להם אג'נדה פלשתינית וזה לא מפתיע.
    אז בואו נתגייס ונלחץ על הלחיץ (רוה"מ) ונדאג שהשבוי שלנו יחזור הביתה ושהחיילים שלנו יגלו מחדש שאנחנו "לא משאירים פצועים בשטח".

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.