חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

ועדת חקירה – לבדוק את עצמנו

נושאים איכות השלטון, דעות ב 8.06.10 6:02

בעקבות עצירת המשט לעזה נשמעת מחוגי השמאל וגם בתקשורת הדרישה לועדת חקירה ממלכתית. גם אם תקום ועדה כזו, היא לא תעסוק בשאלות החשובות באמת ואין מה לתלות בה ציפיות לשינוי

מאת: איתי אשר

אבא שלי סיפר לי פעם סיפור על שר אחד ששמע מחבר, קצין בחיל המודיעין, אני לא יודע אם הוא נכון, ולכן לא אנקוב בשמו של השר או בנקודת הזמן בה אירע. מעשה שהיה כך היה (או שלא): נציגי הצבא, ובהם הקצין הנ"ל, הגיעו לישיבת ממשלה כדי להציג תוכנית למבצע כלשהוא ולקבל את אישור השרים. בסיום ההצגה רק אחד מן השרים, אדם בעל עבר בטחוני עשיר, הרים את ידו. "יש לי שאלה", הוא אמר, "זה הורג ערבים?". נציגי הצבא הנהנו במבוכה. "אז אין לי שאלה", הגיב השר, שהיה ידוע בלשונו הפשוטה והישירה, והתרווח בכיסאו. המבצע אושר.

נזכרתי בסיפור הזה כאשר העלו עיתונאים בכירים, פוליטיקאים מן השמאל ואפילו קציני צבא את הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית בעניין קבלת ההחלטות בעניין המשט בעזה. סיפור זה, בין אם קרה באמת ובין אם רק משל היה, מדגים היטב את דבריו של פרופ' יחזקאל דרור, חבר ועדת וינוגרד, בעקבות ההשתלטות על "מאוי מרמרה":

"ועדת וינוגרד הבליטה את הצורך בתמורה רדיקלית בתרבות קבלת ההחלטות המדינית-ביטחונית. אולם במבצע הימי הנוכחי שבה ונחשפה הפרימיטיביות של תרבות המדינאות הישראלית, על כל הסכנות החמורות שבדבר.נשאלת השאלה מדוע אנשים מוכשרים ממשיכים לפעול בדרך כה כושלת."

פרופ' דרור מצביע בצדק במאמרו על הצורך לחקור במבט רחב את הכשלים הגדולים של ניהול המדינה, שכן בעיניו פרשת המשט היא רק תסמין למחלה כרונית חמורה. אני רוצה להוסיף לשאלה הבוטה של פרופ' דרור עוד כמה שאלות. השאלות האלה רלוונטיות אחרי כל כישלון שמתפוצץ לנו בפרצוף, לא משנה מאיזה סוג – מדיני, בטחוני או כלכלי-חברתי*.

1. למה רובנו הצבענו לאנשים האלה אם אנחנו חושבים שהם לא יודעים לנהל את המדינה שלנו?

2. למה רובנו נצביע להם גם בפעם הבאה (או לא נצביע בכלל, שזה בדיוק אותו דבר)?

3. למה המעטים שלא הצביעו להם (בין אם הם מעדיפים את יעקב עמידרור או את תמר גוז'נסקי כראש ממשלה)לא מצליחים לשכנע את הרוב שיש דרך אחרת, טובה יותר, לנהל?

4. למה אנחנו כל כך מעולים בשליחת אנשים אחרים להיכנס לפוליטיקה ולעשות בשבילנו את העבודה השחורה? ברור למה אנחנו לא רצים לכנסת, אבל אפילו את מועצת העיר, ועד השכונה, ועד ההורים, או ועד העובדים אנו מפקירים לעתים קרובות מדי בידי אנשים שלא באמת מייצגים את עמדותינו.

5. למה האנשים הטובים (ולא חסרים כאלה, בימין ובשמאל) שנכנסים לפוליטיקה לא מגיעים לפסגה ורובם כלל לא שורדים?

6. למה אנחנו אף פעם לא לוקחים אחריות ותמיד מאשימים את המתנחלים / הערבים / החרדים / בעלי ההון / הפוליטיקאים / העיתונאים / כוחות הביטחון / בג"צ בכל מה שדפוק פה?

בינתיים, השאלות האלה נעדרות מן הדיון הציבורי. השמאל דורש אוטומטית ועדת חקירה כשהנפגעים הם ערבים/מוסלמים, פליטים ועובדים זרים. הימין דורש ועדת חקירה כשהנפגעים הם מתנחלים או ג'ונתן פולארד, וכ-ו-ל-ם מתאחדים בדרישה לחקור אירועים הכרוכים במוות של הרבה חיילים (השוו מלחמת לבנון 2 ל"עופרת יצוקה" למשל), בשחיתות שלטונית או בפגיעה בניצולי השואה. 

אבל מתי כבר תגיע ועדת החקירה שתחקור אותנו ותסיק את המסקנות האישיות לגבינו?

היא לא תגיע, ואין ועדה כזו בשום מקום בעולם. התרכיב המופלא הזה של שופטים בדימוס, אלופים במיל' ופרופסורים באוניברסיטה (שכמעט כולם גברים-אשכנזים-חילונים) לא יכול להציל אותנו מעצמנו. ועדת חקירה יכולה להדיח אישים מתפקידם או לייצר רעידת אדמה פוליטית שתגרום לנפילתם. היא יכולה גם להציע המלצות מבניות ותקציביות, שברוב המקרים ייקברו עמוק במגירה בגלל יחסי הכוחות בכנסת (ועדת אור היא הדוגמה הטובה ביותר). אבל ועדה שכזו אינה יכולה "להחליף את העם" והיא גם לא יכולה לחנך אותו. עד שאנחנו נחנך את עצמנו ואת סביבתנו הקרובה להתנהגות אחרת, לא יועילו כל ועדות החקירה. את כל האנרגיה והזמן שמבזבז הציבור ומבזבזים העיתונאים על פסטיבל ועדת החקירה היה אפשר להוציא על דברים חשובים יותר.

* בפעם אחרת, ראוי לדון בשאלה מדוע יש כל כך הרבה ועדות חקירה ממלכתיות על כשלי ניהול בתחום הביטחוני, וכל כך מעט ועדות חקירה על כשלי ניהול בתחומים כלכליים וחברתיים, שהרי גם הכשלים האחרונים אחראים למותם של אנשים רבים ולפגיעה חמורה באיכות החיים של אחרים.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

3 תגובות

  1. עודד גלעד :

    איתי, אתה מזכיר לי את המפגש של "אפשר אחרת" שהתקיים לפני שנה – בו הרבה דוברים אמרו הרבה דברים יפים, ובעיקר שאלו הרבה שאלות יפות.
    שאלות הן כלי רטורי ותודעתי חשוב מאין כמוהו, אבל מסוכן להתמכר לו. אשמח אם תגביר את מינון התשובות שלך לשאלות היפות שאתה מעלה.

  2. עמית-ה :

    אני מזדהה עם השאלה האחרונה – למה אין ועדות חקירה בנושאים חברתיים (להוציא הועדה שחקרה את נושא המים)?

  3. לעודד :

    אין לי השכלה בפסיכולוגיה פוליטית, אבל אני חושב שאחד המפתחות לפתרון הסוגיה הוא הפרת האיזון העדין בין הרצון של כל אחד מאיתנו לדאוג לעצמו ולמשפחתו ובין הרצון לתקן את העולם.

    הליכה אל שתי נקודות הקיצון היא בעייתית (קרא את האוטוביוגרפיה של מהאטמה גאנדי עם שלל הוידויים שלו על היחס לאשתו ועל הילד המוזנח שהפך לנרקומן).

    אנחנו לא יכולים לצפות מהקופאית בסופר או מהמאבטח בקניון, שמקבלים שכר רעב בלי ביטחון תעסוקתי, שיקומו ויתמודדו על מקום במועצת העיר או יובילו מאבק נגד מפעל שפולט חומרים מסרטנים.
    את התיקון יכולים להוביל רק אנשי המעמד הבינוני. זו תופעה מוכרת בהיסטוריה.

    אם תנקה מתוך הללו את אלה שהתמכרו לאלוהי הצריכה והראווה או לאלוהי הניו-אייג' (שגם הוא מקדש את העצמי והאישי) תמצא עדיין קבוצה גדולה מאוד שממנה אולי תצמח הישועה.

    למרבה הצער, ממשלה קפיטליסטית דואגת בשקט ובעקביות להקטין את גודלה של הקבוצה הזו. למשל, המעבר מהעסקה ישירה ע"י הממשלה להעסקה במיקור חוץ ולהפרטה, מייצרת יותר ויותר עובדים שלמרות השכלתם האקדמית ובמקרים רבים השכר הגבוה יותר לשעה, מצבם הולך ונהיה יותר יותר דומה לזה של הקופאית והמאבטח. מרוב החרדה לבטחון האישי שלהם (לא במובן פיגועים אלא במובן אוברדרפט, משכנתא/שכ"ד וכו) הם לא יקדישו זמן לתיקון עולם. בין אלה תמצא רופאים, עו"סים, פסיכולוגים, מורים, וכו'.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.