חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מי שלא מתגייס לא יוכל להצביע

נושאים עלו ברשת ב 12.01.08 18:55

הצעת חוק חדשה, שמגבש בימים אלה ח"כ איתן כבל : מי שלא מתגייס לא יוכל להצביע. נשקלת גם מניעת רשיון נהיגה ממשתמטים. דעתכם ומכתבכם חשובים!

לפי הצעת החוק, על כל נער ונערה – גם דתיים וערבים – אשר אינם משרתים בצה"ל, תחול החובה לשרת בגיל 18 בשירות אזרחי. מי שאינו דתי ואינו ערבי יהיה חייב לשרת בצה"ל ואם לא יימצא מתאים למסגרת זו – גם הוא יחויב בשירות אזרחי. הצעת החוק מלווה גם בצעדי ענישה למקרה של סרבנות או של השתמטות. דוגמאות לענישה פוטנציאלית הן שלילת הזכות להוציא רישיון נהיגה, להצביע בבחירות או ללמוד רפואה ופסיכולוגיה. יובל אזולאי – דה מרקר

לכתיבת מכתב לנבחרי הציבור

כתגובת נגד להצעה, "הצועד בנעליו" קורא לכם לחתום על עצומה למען חוק הגנה ופיצוי למושמטי צהל.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , ,

24 תגובות

  1. אביעד ק :

    המחאה נגד הצעת החוק הזו מיותרת. אדרבה, הגיע הזמן שהח"כים של העבודה יראו את פרצופם האמיתי.

  2. ל רפי :

    אני בעד.
    יותר מדי זמן עסקנו בסיסמאות שאינן משרתות את המדינה, את העם ואת החברה בישראל. אין שום צורך להמשיך בעידוד פרזיטים ובהקניית "מקלטי סרבנות" לקבוצות הזויות ממיגזרים חברתיים שונים.
    כל מי שעובר על החוק יודע שהוא צפוי לעונש, ועובדה זו אינה מהווה פגיעה בזכויותיו, אלא מנגנון להבטחת נורמת התנהגות בחברה שבה בחר לחיות לפי העדפותיה של חברה זו. אם היחיד רוצה נורמות אחרות, פתוחות לפניו שתי דרכים: א. לשכנע את החברה בה הוא חי שהדרך שהוא מציע טובה ונכונה יותר, צודקת ומועילה יותר לחברה זו; ב. למצוא לו חברה אחרת, שמקבלת את הנורמות שלו כמדד הנכון לחייה.
    אין ספק שיהיו בינינו דווקאיסטים שגישה זו לא תראה להם והם יבחרו "להתמרד" – יבושם להם. אבל לא הם כמיעוט שולי, גם אם צעקני, יקבעו את הנכון והראוי ובוודאי שלא צריך לאפשר להם להשיג זאת ע"י אולטימטום שיציגו לרוב הציבור.
    התרגלנו בשנים האחרונות לתהליכים מפוררי-סולידריות, שהאגו הפרטי הוא ה"סמל המסחרי" שלהם. ביסוד תהליכים אלה עומדות השקפות פוסטמודרניות שלהן ביטויים רבים ושונים (פוסטציונות הוא אחד מהם). שם החריג אינו משנה במיוחד, חשובה מהות הדברים. מדינת ישראל עדיין לא הגיעה אל המנוחה והנחלה, ועדיין אינה יכולה לנכס לעצמה נורמות אגוצנטריות, שכאשר הן נחלתו של מיעוט מבוטל, הן בטלות בשישים, אבל כאשר מנסים להפוך אותן לאידאולוגיה חברתית ממלכתית, הן מסכנות את החברה והמדינה. כאן נמצא גבול הסובלנות החברתית לתופעות אלה. לא רק שהמדינה רשאית להתגונן מפניהן, הן חייבת בכך.

  3. ג'ני :

    איתן כבל? מפלגת העבודה? פוי!
    לא להאמין שחוק פשיסטי אנטי-דמוקרטי שכזה ניזום דווקא ב"לייבור" הישראלי. מה קרה נגמרו הליברמנים!?
    אחזור ואומר ~~רק מר"צ~~ אם הם ישכליו לבחור ליו"רם את רו כהן מה טוב, וגם אם לא בטוחני שהם יצביעו נגד חוקים מבאישין מעין אלה.
    פוי!

  4. ירדן :

    לא הבנתי איך היא מיותרת בדיוק?

  5. ירדן :

    ל רפי – ממה שאתה אומר אני מבין שאתה בעד מדינה שבה שוררת דיעה אחת וגישה אחת לחיים. אכן דמוקרטיה היא בין היתר משטר הרוב אבל היא לא דיקטטורת הרוב על פני המיעוטים. בחברה שאתה מתאר אני מוכן להתערב שגם אתה לא היית בדיעבד רוצה לחיות. חברה שבה הרוב כל הזמן קובע מה הכי נכון לכולם, תמיד יהיה משהו של היחיד שלא מתאים לשאר. במקום לחיות אם השוני מה שאתה מציע זה להכיל סט של ערכים ועקרונות על כולם. זה לא עבד כשהקימו את המדינה. זה לא עבד בבריה"מ וזה גם לא יעבוד פה. למעשה זה בלתי אפשרי לצפות בחברה שלמה תחיה לפי אורך חיים כל כך ספציפי. מה שאתה מדבר עליו זה לא סולידריות – אתה לא מקבל את האחר או דואג לאחר, אתה רוצה לבטל אותו. בדיוק כמו שאמרת, אם המדינה תנהג לפי הגישה שלך ושל איתן כבל אני לא אשרת וגם לא אחיה פה ואני לא אומר את זה מתוך כוונה לתת אולטימטום אלה פשוט כי אני לא ארצה לחיות במדינה כזו. אני לא חושב שאני גם היחיד.

  6. נדב פרץ :

    רפי, למה אתה הולך בקטן?
    מי שמדבר לא יפה על המדינה – ישר כדור בראש.
    נראה להם מה זה, לסכינים בגב האומה האלה!

  7. נמרוד ברנע :

    ולחשוב שעוד הייתה לי הערכה כלפי הח"כ הזה…

  8. הזכות לבחור ולהיבחר :

    […] מי שלא מתגייס לא יוכל להצביע הצעת חוק חדשה, שמגבש בימים אלה ח”כ איתן כבל : מי שלא מתגייס לא יוכל להצביע. נשקלת גם מניעת רשיון נהיגה ממשתמטים. דעתכם ומכתבכם חשובים! עוד… (7) אירועים ופעילויות14/01: מפגש בסדרה “מחר צודק יותר”14/01: ערב בנושא פליטים ומבקשי מקלט בישראל15/01: הפגנה כנגד הפלייתן של תלמידות מזרחיות15/01: השתלמות מורים: מחנכים לדיאלוג אזרחי–הומניסטי15/01: פגישת המשמרת הצעירה בירושלים16/01: יום עיון בכנסת: עובדים ויחסי עבודה16/01: פגישת מועצת ירושלים הירוקה עם אופיר פינס16/01: דיון ציבורי בנושא חוק ההסדרים16/01: שלום מדומיין, שיח מלחמה17/01: מפגש חוג ירושלים20/01: הפגנה מול כנס הרצליה שבכנסת20/01: דיון: בעיות ומגמות בחינוך בישראל20/01: אסירי קבלן – הסרט22/01: כנס: ביטחון וחוסן – למי?27/01: מפגש לקידום נשים בבחירות המקומיות29/01: מפגש העבודה: הערכות לבחירות המוניציפאליות30/01: נדיה חילו וקולט אביטל בחוג רעננה2/02: הצעת חוק 892 בישיבת ועדת הכלכלה18/03: מרצ: הבחירות ליו”ר המפלגה […]

  9. ל רפי :

    לירדן, לנדב ולחושבים כמותם;
    לא הבנתי מתגובתכם למה אתם שואפים, לאנרכיה? להרס הדמוקרטיה? לשלטון המיעוט על הרוב? לזלזול בחוקים ובנורמות? לדין אחד לשווים ולדין אחר לשווים יותר?!
    אם זו השאיפה, אני בהחלט נגדה משום שאיני חושב שכך ניתן לנהל מדינה. בוודאי שלא כך ניתן לנהל מדינה שנמצאת במצב מלחמה (בין אם קוראים לו כך או דרך מכבסת מילים קוראים למצב בשם אחר) ובמקביל קולטת מהגרים במספרים גדולים לאורך שנים רבות וחייבת לעצב תרבות לאומית אחת, במקום מגדל בבל הקיים.
    מדינה דמוקרטית אינה מקום שבו כל אחד עושה מה שמתחשק לו. אין בעולם ולא תהיה בעולם דמוקרטיה כזו. מקובל עלי שנקודת המוצא היא חופש הפרט, אבל מקובל עלי גם שחופש הפרט מסתיים במקום שבו הוא פוגע בחופש של הפרט האחר. זו למעשה המשמעות של חוק ושל נורמות התנהגות. מי שאינו מבין זאת או אינו מוכן לקבל זאת, יכול לנסות את מזלו במקום אחר.
    מדינת ישראל הגדירה עצמה כמדינה יהודית, החליטה על הקמת צבא להגנה על בטחונה והחליטה מי מאזרחיה צריך לשרת בצבא ובאילו תנאים ונסיבות. כל ההחלטות הללו חלות על כל אזרחי המדינה (שבהסכמתם להיות אזרחים, קיבלו עליהם את עול חוקיה) ואינן חלות על מי שאינו אזרח. הבחירה נתונה לפרט – להיות אזרח בהתניות שקבעה המדינה או לא להיות אזרח; אבל הוא אינו יכול להחזיק את החבל בשני קצותיו. מאידך, מותר להאבק, בדרכים דמוקרטיות, למען שינוי המצב הקיים אבל כל עוד לא שונה, הוא מחייב.
    שתי דרכים פתוחות בפני המדינה לאכוף את מרותה על האזרחים: חינוך והסברה, עונשים וסנקציות. חינוך והסברה הם תהליכים ממושכים, לעיתים מוצלחים יותר ולעיתים מוצלחים פחות. עונשים וסנקציות הם צעדי אד-הוק. אסור למדינה לקבל שיהיו בה מי שממלאים את חובותיהם ומי שמשתמטים, מסרבים, מתנגדים מצפונית או כל פרפרזה אחרת על הנושא "אני מיוחד, לי מגיעות זכויות יתר". אין מיוחדים. כולם שוים לפני החוק וכול האזרחים הם שווי-זכויות וחובות.
    אינני מכיר מסגרת חברתית אחת – מדינה, מפלגה, כנסיה, מועדון חברים, אגודה, עמותה, שבט וכו' – שאין בה חוקים, נורמות, תקנונים או הבנות ומוסכמות, שמי שחורג מהם נחשב פורש מן הציבור. לכן, לא מובן לי על מה ההתרגשות ולמה בסופו של דבר אינכם מסכימים.
    בכל מה שאמרתי קודם אין אמירות ספציפיות המתיחסות לקבוצה כזו אחו אחרת ואין חידוש אידאולוגי. הדברים אינם קשורים לבריה"מ או למסגרת מדינית ספציפית אחרת (ירדן). יש הבהרה של כללי משחק יסודיים ואלמנטריים שבלעדיהם לא יכולים חברה מתוקנת ומדינה מסודרת להתקיים ולפעול. לא מקובלת עלי ההתרסה בסיפא של דברי ירדן, שאם לא ינתן לו לעשות כל מה שהוא רוצה , מתי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה לא יחיה כאן; אז לא! איומים אינם הדברות, הם שימוש באלימות מילולית כדי להשיג טובת הנאה פרטית. לא בא בחשבון.

  10. נדב פרץ :

    קודם כל, אתה אומר שהמדינה 'החליטה מי מאזרחיה צריך לשרת בצבא' – אז תזכור שלגבי ה'משתמטים' המדינה החליטה שהם לא צריכים לשרת.
    אם מדובר במי שקיבל פטור ביושר, מה אתה רוצה ממנו?
    אם מדובר במי שקיבל פטור במרמה, תפוס אותו, שפוט אותו על מרמה ואז גייס אותו.
    אחרי שעשית את זה, לא נשארו לך יותר 'משתמטים'.

    הבעיה השנייה היא זה שזה לגיטימי להעניש עבריינים במדינה דמוקרטית, אבל זה לא לגיטימי לשלול מהם את זכות ההצבעה. אתה נותן לרוצחים ולאנסים להצביע, אז למה למשתמטים לא?

  11. ל רפי :

    איני רוצה דבר ממי שקבל פטור ביושר, ההיפך הוא הנכון. אני טוען שמי שקיבל פטור ביושר, אינו משתמט ואינו סרבן. אם יש לנו טענות על שחרורו ע"י המדינה (טענות של צדק, שיוויון, סולידריות וכו'), יש להפנותן למדינה ולא אליו. מי שקיבל פטור במירמה, ומי שמסרב לשרת במוצהר מטעמים השמורים עימו, לדידי הם היינו הך; הדרך להתחמקות שונה, המהות והתוצאה שוות ולכן דין אחד לכל אלה. את הדין כידוע קובעת המדינה. חומרת העונש או הסנקציה על עבירה נובעת מהרצון להעניש, מהרצון להרתיע אחרים ומהרצון למנוע נזק נוסף לציבור. זה בדיוק תפקידה של הצעת החוק של ח"כ כבל. מי שלא רוצה לשרת, אינו זכאי לקבוע (בדרך ישירה או בעקיפין) מי ישרת, כמה זמן ישרת והיכן ישרת. אם לא יוכל להצביע, גם לא יוכל להשפיע. כלפי משתמטים וסרבני – שירות, זו סקציה ראויה, צודקת וחשובה.
    אינני יודע על סמך מה אתה קובע "שלא לגיטימי לשלול מעבריינים את זכות ההצבעה..". זכות זו ניתנת להם ע"י המדינה ואין שום סיבה שהמדינה לא תוכל ליטול מהם זכות זו. לטעמי התנאי היחיד הוא שהדבר לא יבוצע רטרואקטיבית. דהיינו: ידע כל משתמט וכל סרבן, מראש, במה הוא מסתכן. אם יבחר להחשף לסכון – גם זו זכותו. בכל החוקים והסנקציות שמטילה המדינה, קיימת מידה של שלילת חופש הפרט. זהו טבע "האמנה החברתית" שבין היחיד למדינה. מידתיות הסנקציה צריכה לתאום את חומרת העבירה, על מנת שתהיה סבירה. רלוונטית הסנקציה לאופי העבירה עושה אותה צודקת יותר בעין,(לכן, שאלת האנסים אינה ממין העיניין שבו אנו דנים). בכל מקרה אין כאן עניין של לגיטימיות, שכן זו נובעת מריבונותו של הגורם המחוקק. אם טענתו של ח"כ כבל היא שבמציאות בה נתונה ישראל השתמטות או סרבנות הן עבירות חמורות ביותר, אני שותף להשקפה זו; וכן שנגד עבירות חמורות יש להפעיל סנקציות חמורות. לכן, אני רואה בהצעתו של ח"כ כבל הצעה שהיא גם רלוונטית, גם מידתית וגם לגיטימית.

  12. נדב פרץ :

    קודם כל, לא ענית לשאלה הבסיסית. אם מישהו השתחרר במרמה – ואם הצלחת להוכיח שהוא השתמט במרמה – למה אתה צריך להעניש אותו כמשתמט? תעניש אותו כרמאי, ואז גייס אותו.

    שנית, הסיבה שלא שוללים מרוצחים ואנסים את זכות ההצבעה היא שזו נחשבת לאחת מזכויות היסוד בחברה דמוקרטית. האם אתה טוען שמשתמט גרוע ממי שאנס ורצח ילדה בת חמש? אם לא, מדוע לשני אתה נותן להצביע ולראשון לא?

  13. ל רפי :

    כבר עניתי לשתי השאלות בדברי הקודמים; אנסה לחזור ולסכם:
    מי שהשתחרר במירמה הוא גם משתמט, כי רמאות היא מעשה מכוון, וגם רמאי. הוא לטעמי בר-ענישה על שתי עבירות.
    חובה על כל מי שבריא בגופו ורוחו להשתתף בהגנה על הדמוקרטיה, שהוא מתימר להיות חלק ממנה, כאשר היא מתגוננת. כדי שניתן יהיה לממש זכות הצבעה, חייבת הדמוקרטיה קודם כל להתקיים. מי שאינו מקיים את חובת היסוד של השתתפות בהגנה-עצמית קולקטיבית (שלשמה קודם כל הוא חלק מהחברה והמדינה), כופר בעיקר ואינו ראוי שתשמר לו זכות ההצבעה באותה חברה; העונש נגזר מאופי העבירה ומשמעויותיה.
    לסכום, הכלל היסודי פשוט וטבעי: אינך יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו – בעת ובעונה אחת להיות חלק מחברה וגם לפרוש ממנה לפי גחמות אישיות ברגעיה הקשים ביותר, (בתנאים מסויימים התנהגות כזו נקראת "בגידה"). לפרישה חד-צדדית בנסיבות מחמירות יש מחיר יקר וחייב להיות מחיר כזה. מאידך, אם אינך חלק מהחברה – אל תצפה ל"צ'ופרים".
    בין השתמטות או סרבנות לעבירות פליליות הבדל עקרוני: שירות למדינה הוא בגדר "חובת-עשה"; המצב הטבעי (כולם לא משרתים) אינו מצב רצוי. אם אינך מציית לחובת-עשה, בהנחה שכולם שווים לפני החוק, הדבר מסכן את קיום המדינה. עבריינות פלילית, היא בגדר עבירה על "חובת לא תעשה"; המצב הטבעי (כולם אינם עבריינים) זהו המצב הרצוי. עפ"י אותה הנחת שיוויון לפני החוק, קיום חובה זו בוודאי אינו מסכן את קיום המדינה. לכן, הסנקציה על עבירה פלילית צריכה להיות ברמת הפרט העבריין, כחריג, ופונקציה של חומרת העבירה. מטרתה: ענישה, מניעה והרתעה.

  14. נדב פרץ :

    אתה לא עונה על השאלה הבסיסית שלי.

    הרי כבר היום אפשר לטפל במשתמטים – למצוא אותם, להעניש אותם ולגייס אותם. אם הכלי הזה לא מוצה, למה צריך עוד כלים דרקוניים?

  15. ל רפי :

    או שאני לא מבין את "השאלה הבסיסית " שלך או שאתה לא מבין את ה"תשובה הבסיסית" שלי. אנסה פעם נוספת ואחרונה בסידרה זו.
    הבעיה אינה למצוא את המשתמטים, אלא מה לעשות בהם. אם ינסו גם בעתיד "לא למצוא" אותם או לא לטפל בהם, אין זה משנה מה מאפשר החוק. אם הכוונה היא לפעול אפקטיבית ולהחמיר בענישה כלפי העבריינים – אני בעד! על השאלה אם אפשר לגייס משתמטים ב"כוח", אפשר וצריך לקיים דיון נפרד. איני משוכנע שזהו מהלך ראלי. אם סיבת ההשתמטות היא שאפשר להשתמט ונוח להשתמט כי אין סנקציות רציניות על כך, אזי החמרת העונשים עשויה להרתיע ולהועיל. במצב שנוצר אין שום צורך ל"שחק" באסקלציות, שמסרבלות את הטיפול, ממסמסות אותו והופכות אותו לבלתי יעיל ולספק כדאי. אם הסיבות הן אחרות, המצב מורכב יותר. כך או כך, מי שמשתמט חייב להפסיד משהו ממשי מאוד, וזו התשובה לכל הניואנסים של שאלתך.

  16. נדב פרץ :

    רפי, להזכירך – הבעיה היא לא עם המשתמטים שתפסת, היא עם אלו שלא תפסת.
    כך שהרבה יותר ריאלי לנסות לתפוס את מי שלא שירת במרמה מאשר להעניש קולקטיבית את כל מי שקיבל פטור חוקי, רק כדי להרתיע את הרמאים.

  17. ל רפי :

    אינני מבין מה חסר בתשובתי מ- 19.1, שעה 8:18 – המשפט הראשון. בראשית הדברים אמרתיכבר שאין לי טענה למי שהשתחרר כחוק. עליו לא חלות סנקציות.
    אם "מנגנון השחרורים" הקיים אינו פועל נכון או אינו יעיל או נוקט מדיניות שחרורים "ליברלית" מדי, צריך לשנות את המנגנון. ככלל, כל מי שכשיר ונדרש לצבא – ישרת. חריגים יהיו במשורה, לפי קריטריונים גלויים, מפורסמים וידועים לציבור. כל האחרים ישרתו שרות לאומי, או שרות בהסדר אחר שעליו תחליט כנסת ישראל, כ"חוק-יסוד".
    האם יתכן שלמרות הכל יהיו מי שיצליחו "לעבוד" על המערכת ולהשתחרר? – כן, סביר שיהיו. אלה, משיתברר ששיקרו, יענשו בכל חומרת הדין. אם יהיו מעטים כאלה, יקל גם לנהל את המעקבים והמבדקים הדרושים לשם גילוי התרמיות וגם להביאם לשיפוט מהיר.
    בצד ענישת משתמטים, ראוי לצ'פר את המשרתים. לכך אופנים רבים ולא ארחיב כאן. שני המנגנונים באים לשרת אותה מטרה: אכיפה ללא פשרות של שרות לאומי חובה ותמיכה במשרתים, כל עוד סבורה המדינה שזו הדרך הנכונה לגייס את הציבור להגן עליה, תוך מניעת יתרונות יחסיים לא הוגנים ממי שהוגדר בחוק כלא חייב בשרות צבאי.
    כשאחוז הלא משרתים מתקרב ל-40%, זו בעיה לאומית. כשהאחוז ירד ל- 0.4%, אשן בשקט. אז גם ניתן לחזור ולבחון את הכלים והאמצעים ואת מידת נחיצותם. לחילופין, אם תחליט מדינת- ישראל לוותר על שירות צבאי חובה, ישתנו כללי המשחק וישתנו הדרכים והאמצעים לגרום למתנדבים לשרת.

  18. נדב פרץ :

    אז בעצם אתה מציע לא לטפל ברוב המכריע של מי שקרוי כיום 'משתמטים', כי רק 0.5% מחייבי הגיוס לא התגייסו ולא קיבלו פטור.

  19. ל רפי :

    קודם כל אני מציע לא להתחכם. גישה של "אובר חוכעם" מעידה בדרך כלל שלמתחכם אין תרומה עינינית לנושא. מה ש"קרוי" משתמטים, אינו מייצג משתמטים. הוא מייצג במקרה הטוב נורמת חשיבה והתיחסות פסולות לשירות הלאומי. על כך עדיין לא מענישים במקומותינו…; האם אתה סבור אחרת?!
    מה בעצם אתה מציע, נדב, להפעיל את החוק רטרואקטיבית על בני ה-30 ה-40 וה-50 וה-… ששוחררו כחוק ולהעניש אותם על כך שממשלות ישראל – ימין שמאל ואמצע – נתנו יד משיקולים פוליטיים צרים ל"מכונת שחרורים" מסיבית, שכיום, סוף-סוף, מבינים רבים שהיתה טעות עקרונית? אולי אתה מציע גם להעניש רטרואקטיבית את ברק על שסיבך אותנו באינתיפאדה השניה?!
    מה שאני מציע הוא לשנות את נורמות החשיבה וההתנהגות שלנו בנושאי השירות הלאומי מהיום והלאה, ולעגן חוקית שינויים אלה בסנקציות מחמירות ובהסברה חופפת. אשר לעבר – עבריינים יענשו ככל שמאפשר זאת החוק הקיים. מי שאינם עבריינים, ישארו לא עבריינים, (ואנחנו נאכל את "הדייסה" שבשלנו לעצמנו).
    אגב, אני גם לא מציע לגייס את אלה ששרתו בשעתו שנתיים וחצי שרות סדיר חובה, להשלים עכשיו שלוש שנות שירות. וגם אינני מציע שמי ששירת במילואים עד גיל 49 או 45, יקרא עכשיו לשרת עד גיל 54. "רדוקציה אד אבסורדום" אינה נחשבת בעיני גישה יאה לדיון רציני, גם כשלא מסכימים איתך.

  20. ל רפי :

    אינני יודע מי "קרואים כיום משתמטים", ומה פרוש המושג "קרוי משתמט". מי שפועל במסגרת החוק אינו משתמט, וכבר עמדתי על כך בדברי הקודמים. מי שאינו פועל כחוק הוא עבריין. מול עבריינים יש לנקוט סנקציות. אם החוק לא טוב, תקן את החוק ואת תקנות ונורמות ההפעלה שלו. טעויות מן העבר יש לתקן לעתיד לבוא, אך בכל מקרה איני מציע להשתמש בחקיקה רטקרואקטיבית – לא לגבי שירות לאומי ולא לגבי נושאים אחרים. הוכח שמצב בו רבים אינם משרתים אינו רצוי בלשון המעטה, שאם לא כן לא היתה מתעוררת שאלה זו כלל. מצב לא רצוי יש לשנות בכלים ואמצעים שונים – חוקים, הסברה, חינוך, סנקציות ובונוסים ועוד.
    אני מציע לנהוג כפי שמחייבים צרכי המדינה ללא משוא פנים, ללא התחכמויות וללא פרשנויות שיש בהן העדפות סקטוריאליות, תהיינה הסיבות ויהיו התרוצים להעדפות אלה אשר יהיו.
    נדמה לי, אם הבנתי נכון את כוונת החוק של ח"כ כבל, שזו כוונת החוק, ואם כך, אני מחייב חוק זה וסבור שהוא נחוץ וצודק.

  21. נדב פרץ :

    מסתבר שאתה מגדיר משתמטים אחרת משמגדירים אותם כל השאר – או לפחות אמצעי התקשורת.

  22. ל רפי :

    אז מה? ומי זה "כל השאר"?!
    אני מגדיר משתמט כמי שאינו ממלא כחוק את חובותיו האזרחיות, ובמידת "הצורך" גם משקר, מרמה, מאחז עיניים או מפלבל עיניים ועוד כהנה מניפולציות לא ישרות.
    מי שאינו חייב שרות עפ"י חוק איננו משתמט כשאינו משרת. אם הוא תורם שרות מבלי שיהיה חייב בכך, הוא עושה זאת כמתנדב. זו העברית שאני מכיר. כך מגדירים את המושג גם המילונים לעברית.
    בתקשורת יש ערב רב של מושגים שהקוראים, ברוח הפרשנות הפוסטמודרנית שבמקומותינו, משתמשים בהם כרצונם – חופשי, חופשי. הדבר אינו תורם לשיפור השיח הציבורי, להעמקת ההבנה ולשיפור התקשורת החברתית. לכן, אין חלקי עימהם.

  23. נדב פרץ :

    האם מי שהלך לקבן וסיפר לו שיש לו מחשבות אובדניות, אחרי שפעם בכיתה ח' הוא חשב 'מעניין מה קורה למי שמתאבד', ועקב כך השתחרר, הוא משתמט לדעתך? לדעת רוב השותפים בדיון (לפחות מצד שקורא להחמרת הענישה) הוא משתמט. לפי ההגדרה שלך כאן – לא.

    שנית, אני לא מצליח להבין למה צריך עונש חדש.
    גם אם תדרוש עונש מוות למשתמטים, זה לא ישנה את המצב. מה שישנה אותו הוא רק אכיפה של החוקים הקיימים – לתפוס את השקרנים ואת הרמאים, להעניש אותם ולגייס אותם.

  24. ל רפי :

    נדמה לי שמיצינו את הנושא. בעיות התובנה שעוד נותרו הן תוצאה של חוסר יכולתי להסביר או של חוסר יכולתך להבין או לקבל.
    הסכום מבחינתי הוא כזה: לסעיף הראשון שלך – קרא את תשובתי מס' 22 ואת תשובתי מס' 17. בשתי התיחסויות אלה תשובה מלאה לשאלתך זו.
    לסעיף השני שלך – קרא את תשובותי מס': 2, 9, 11, ו-15. יש בהן הסבר מלא לשאלה זו הן באשר לאופן הפעולה הראוי של וועדות השיחרורים והן באשר לנחיצות בהחמרת העונשים בגלל חיוניות הנושא, והצורך להשיג בו תוך זמן קצר הרתעה אפקטיבית.
    לא הבנתי מה שייך לכאן עונש המוות; האם הוא יגרום למוצאים להורג לשרת?!
    תפקיד הענישה הוא להניע עבריינים מלהיות עבריינים (כשתהליכי החינוך נכשלו או אינם יכולים להביא לתוצאות בפרק זמן רלוונטי)ובמקרה ספציפי זה, למנוע ממי שמתחמק (או משתמט או…) משירות אפשרות וזכות להשפיע על גורלו של מי שאינו מתחמק, משום שמדובר לא פעם בשאלות של חיים ומוות.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.